בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שחר מיכאל בן רעות

כ"ד אייר תשע"ג

מאמר שלישי מ"ט- נ"א

אנו מקיימים את התורה על פי דברי חכמים. ריה"ל מסביר שדברי חכמים אינם נשענים בעיקר על שכלם אלא על המסורת שקבלו מרבותיהם, רב מפי רב עד משה רבנו שקבל את התורה מפי ה'. בהמשך, מתיחס ריה"ל לתקנת העירוב ומסביר מדוע היא אינה 'תחבולה נגד התורה'.

undefined

בשביל הנשמה

כ"ד אייר תשע"ג
4 דק' קריאה
וְכֹל מַה שֶּׁהִתִּירוּ הַחֲכָמִים לֹא הָיָה בִּגְלַל טַעַם וְלֹא בִּגְלַל מַה שֶׁנִּרְאָה לָהֶם בִּתְחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה, אֶלָּא בְּמַסְקָנוֹת הַחָכְמָה אֲשֶׁר הִיא יְרֻשָּׁה לָהֶם וּמְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם. וְכָך כֹּל מַה שֶּׁאָסְרוּ. וּמִי שֶׁנִּלְאָה מֵהַשִּׂיג חָכְמָתָם, וְתָפַס אֵת דִּבְרֵיהֶם בְּטַעַם, הִכְחִישָׁם, כְּמוֹ שֶׁמַּכְחִישִׁים הֶהָמוֹן אֵת מַאַמְרֵי חַכְמֵי הַטֶּבַע וְהַתְּכוּנָה. וְהֵם כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אֵת גִּדְרֵי הַהֲלָכָה וְהוֹרוּ הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר מִצַּד הַדִּין הַצָּרוּף, הִצִּיגוּ לְךָ אֵת מַה שֶּׁהוּא מָאוּס מֵאוֹתָם הַגְּדָרִים, כְּמוֹ שֶׁהֵם מְגַנִּים אֲכִילַת בְּשַׂר כֹּס כֹּס, וּלְקִיחַת מָמוֹן בְּתַחְבּוּלוֹת הִלְכָתִיּוֹת, וְהַשִּׁמּוּשׁ בְּתַחְבּוּלוֹת מִן הָעֵרוּב לְמַסָּע בְּשַׁבָּת, וְהַתָּרַת נָשִׁים בְּתַחְבּוּלוֹת שֶׁיֻּתְּרוּ בָּהֶן הַנִּשּׁוּאִין, וְהַתָּרַת הַשְּׁבוּעוֹת וְהַנְּדָרִים בְּמִינֵי הָעָרְמוֹת אֲשֶׁר יְאַפְשֵׁר אוֹתָם הָעִיּוּן הַהִלְכָתִי גְּרֵידָא, לְלֹא הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם. וְצָרִיך אֵת שְׁנֵי הַדְּבָרִים גַּם יַחַד, כִּי אִם תְּבוֹדֵד אֵת הָעִיּוּן הַהִלְכָתִי, יִתְאַפְשְׁרוּ בִּגְדָרָיו מִינִים מִן הַתַּחְבּוּלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בָּהֶם, וְאִם תַּעֲזֹב אֵת הַגְּדָרִים הַהִלְכָתִיִּים, אֲשֶׁר הֵם סְיָג הַתּוֹרָה, וְתִסְמֹך עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת, יִהְיֶה זֶה גּוֹרֵם לַמִּינוּת וְיֹאבַד הַכֹּל.
נ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן, הֲרֵי אֲנִי מוֹדֶה לָרַבָּנִי, הַמְצָרֵף אֵת שְׁתֵּי הַפָּנִים הָאֵלֶּה, בְּיִתְרוֹנוֹ עַל הַקָּרָאִי בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר, וְיַשִּׂיג עִם זֶה טוּב לֵבָב בְּתוֹרָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקֻבֶּלֶת מִמּוֹסְרִים הַנֶּאֱמָנִים בְּכָך שֶׁחָכְמָתָם הִיא מֵאֵת ה' יִתְעַלֶּה. כִּי הַקָּרָאִי, גַּם אִם הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ מֻפְלֶגֶת, לֹא יִיטַב לִבּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ הִיא סְבָרָה וְהִתְחַכְּמוּת, וְאֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ זֶה הוּא הַנִּרְצֶה אֵצֶל ה' יִתְעַלֶּה, וְהוּא יוֹדֵעַ כִּי בָּאֻמּוֹת יֵשׁ רַבִּים הַמִּשְׁתַּדְּלִים יוֹתֵר מֵהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. אֲבָל נִשְׁאֲרָה לִי אֵלֶיךָ שְׁאֵלָה בָּעֵרוּב, וְהוּא הֲקַלָּה בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת, אֵיך יֵחָשֵׁב לְמֻתָּר מַה שֶּׁאֲסָרוֹ ה' יִתְעַלֶּה, בְּאוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה הַקַּלָּה וְהַפְּחוּתָה?
נא אָמַר הֶחָבֵר: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיַּסְכִּימוּ הֲמוֹן חֲסִידִים וַחֲכָמִים עַל מַה שֶּׁיַּתִּיר קֶשֶׁר מִקִּשְׁרֵי תּוֹרַת ה' יִתְעַלֶּה, אַדְּרַבָּה, הֵם אֲשֶׁר מְחַזְּקִים וְאוֹמְרִים: "עֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה". וּמִכְּלַל הַסְּיָגוֹת אֲשֶׁר סִיְּגוּ, שֶׁאָסְרוּ הַהוֹצָאָה וְהַהַכְנָסָה מֵרְשׁוּת יָחִיד לִרְשׁוּת יָחִיד מַה שֶּׁלֹּא אָסְרָה זֶה הַתּוֹרָה, וְאַחַר כֵּן נָתְנוּ בַּסְּיָג הַהוּא דֶּרֶך לְהָקֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּזֵרָתָם בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה, וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה נוֹחוּת לִבְנֵי אָדָם בַּשִּׁמּוּשׁ, וְשֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ הַנּוֹחוּת הַזֹּאת אֶלָּא בִּרְשׁוּת, וְהָרְשׁוּת הִיא עֲשִׂיַּת הָעֵרוּב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְחָנָה בֵּין הַמֻּתָּר לְגַמְרֵי וּבֵין הַסְּיָג וּבֵין הָאָסוּר.
___________________________
ותפס את דבריהם בטעם – חשב שיסוד דברי חז"ל הוא כפי הטעם שהוא הבין. מאותם הגדרים – שמעיקר הדין מותר. הערוב למסע – עירוב תחומין הותר רק לצורך מצווה. ההשתדלות – הסברה מהו רצון ה'. לרבני – החכם המסורתי שאינו קראי. שתי הפנים – המסורת והסברה. בנגלה ובנסתר – בצד ההלכתי המעשי ובצד הפנימי המחשבתי. טוב לבב – שמחה. בערוב – עירוב חצרות המתיר בשבת טלטול מבית לבית. שלא תהיה גזרתם וכו' – חכמים רצו ליצור הבחנה בין דיני תורה לדינים דרבנן, ולכן הקלו בהם לפעמים.



ביאורים
לא תמיד מה שנראה לנו במחשבה ראשונה ושטחית הוא אמת. השכל האנושי שלנו יכול לטעות, והטעות די מצויה. לכן ריה"ל שב ומדגיש שכל דבריהם של חז"ל אינם נסמכים על סברת כרס בלבד ואינם נשענים רק על שכלם החריף אלא בעיקר על המסורת שקיבלו מרבותיהם, עד משה רבנו ששמע מפי ה' יתברך. לכן מי שחולק על הסבריהם של חז"ל עושה זאת רק מפני שלא הבין את טעמם. הטעות בידו ולא בידם.
חז"ל דקדקו מאד בפרטי ההלכות שהורו, אך מי שירצה למצוא היתרים או יחפש כיצד להקל לעצמו יוכל למצוא את הדרך. חכמים מורים את ההלכה ועושים גם סייג וגדר למצוות התורה כדי שהרוצה לשמור את דבר ה' יצליח בכך. הם גם לא נמנעו מלומר את הדברים המותרים, גם אם יש אנשים שינצלו את הדברים לרעה [בבא בתרא פט:]. לכן מלמד ריה"ל כלל חשוב לפסיקת הלכה באופן אמיתי נדרשים שני תנאים: א. יראת שמים ב. חכמה. ואי אפשר לזה בלא זה. אם תהיה חכמה לבדה ללא יראת שמים יפסוק הפוסק שלא כהלכה האמיתית. ואם תהיה יראת שמים לבדה ללא חכמה, לא יֵדע את הגדרים הנכונים של המצווה, ולכן לא יוכל לפסוק כהלכה.
על כך שואל מלך כוזר את החבר האם העירוב הוא לא תחבולה הלכתית שהמציאו חז"ל כדי שמותר יהיה לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד? ריה"ל, קודם כול, מזכיר למלך שחז"ל באים לשמור ולקיים את התורה, ולכן לא ייתכן שהם עושים תחבולות נגד קיום התורה. ואכן, גם איסור הטלטול עצמו הוא איסור שגזרו חכמים כדי לשמור על עיקר המצווה מן התורה. כיוון שהם גזרו את האיסור, הם גם נתנו את האפשרות להקל באופן מסוים. גזרה זו מרחיקה מאיסור התורה, וגם באופן המותר על ידי העירוב, יש הבדל בין הטלטול בשבת לטלטול ביום חול. השינוי מזכיר לאנשים ששבת היום.

הרחבות
* קהילה משותפת
שְׁאֵלָה בָּעֵרוּב. הרב דוד כהן ' הנזיר ' מסביר שהעירוב בעצם יוצר שטח השייך לכולם. קהילה גדולה אחת שהיא כמו משפחה, והשטח משותף לכולם. שותפות זו יוצרת מציאות של רשות היחיד, ומותר לטלטל בה כמו בבית ובחצר [קול הנבואה כד].
* לא תסור
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּזֵרָתָם בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה. הרמב"ם סובר שהחובה לשמוע לדברי חכמים היא על פי הציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" [דברים יז, יא]. חובה גמורה היא לשמוע לדברי חכמים בציוויהם ובפירושם על התורה, עם זאת קבעו חז"ל שמצוותיהם יהיו קלות יותר, לא שמותר לעבור על דבריהם, אלא שבמקום שיש ספק יש להקל [ספר המצוות שורש ראשון]. הרמב"ן לעומת זאת סובר שהחובה לשמוע לדברי חכמים נלמדת מהפסוק "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" [דברים לב, ז]. ומקשה, שלפי דברי הרמב"ם תוקף דברי חכמים הוא ממש מדאורייתא, ואין הבדל כלל בין העובר על דבריהם לעובר על מצווה מן התורה. הרמב"ן מונה מספר הבדלים שבהם מקילים יותר במצווה מדברי חכמים מאשר במצווה מן התורה [שם בהשגות הרמב"ן].

שאלות לדיון
מה ניתן ללמוד מצירוף שתי הנקודות – המסורת והשכל האנושי?
מדוע כה חשוב להבדיל בין איסור תורה לגזרת חכמים?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il