ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ביקורת מתוך האור

דף הבית בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות שיעורים נוספים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ג

ביקורת מתוך האור


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

"עוד פעם עשית את זה?! אתה ילד חצוף!!!", התריסה רחל בבנה. לא רק כלפי אחרים אנו משתמשים בלשון ביקורתית כזאת, אלא גם כלפי עצמנו: "שוב נכשלתי! מתי כבר יצא ממני משהו?! אני פשוט גרוע!".
אמירות מעין אלו באות מתוך תסכול וחוסר אונים, אך יש בהם גם מידה מסויימת של הגיון מחושב. ההנחה היא שאם לא אצביע על הבעיה במלוא חומרתה, לא יחול השינוי המיוחל, ואנו עלולים להתרגל לחסרונות. מטרת הביקורת הלא נעימה, היא לגרום לרצון לשינוי, כזה שיביא את האדם לאפיק חיובי.
אכן, קיים צורך אמיתי להדגיש את "חוסר השלמות", וככל שנפנים את החסרון שנפל בשלמות, ככה יתמלא אותו חסרון ב"שלמות", במעשים חיוביים. לפיכך, מתיחת ביקורת היא דבר חיוני ונצרך כדי לחולל שינוי.
אלא שיש להזהר מלקחת את הדברים צעד קדימה, ולהפוך את הביקורת לדרך חיים. גישה זו נוגעת לכלל ההתיחסות לצדדים השליליים שבחיים, מהמקום הנמוך של עיסוק תמידי בחדשות רעות (עי' קידושין ע ע"ב 1 ) ועד ביטויה בעבודת ה' ברמות גבוהות, בצורת מחשבה שיש להדגיש באופן תמידי את החוסר שבגלות וברוע מצבנו, את חסרון בית המקדש, רק כך נשאף למציאות טובה יותר.
כאמור יש בדברים גרעין של אמת, אך יש בהם גם נקודת טעות.
כשם שיתרון האור ניכר ומאיר ביותר דוקא מתוך החושך (קהלת פ"ב יג, זוה"ק תזריע מז ב 2 ), כך גם החושך והחסרון מתבלט וניכר דוקא מתוך האור. החסרון ניכר דוקא מתוך כך שאני מגדיר את המציאות העקרונית כשלמה. כאשר אדם מדגיש יתר על המידה את החסרון, לאט לאט נוצר מהפך, ושוב אין המציאות מוגדרת כ"מציאות שלמה שחל בה חסרון", אלא היא נתפסת כמציאות פחותה במהותה.
אם אדם יקנה רכב ישן וחבוט, הוא לא ישים את ליבו אל מספר שריטות בשילדת הרכב. ומדוע? כי רכב ישן וחבוט הוא, וכך דרכו של רכב חבוט שיהא מלא בשריטות. לעומת זאת ב"יגואר" חדשה, שריטה צורמנית לאורך הרכב, היא "חוסר השלמות" שניכר ובולט לעין. דוקא השלמות היא שמדגישה את החוסר!
כך גם בעבודת הנפש. אדם המגדיר את עצמו כ"כשלון" וכ"רשע", לא יתרגש כל כך מכשלונות ומרשעיות נוספות (עי' קידושין מ ע"א 3 ), ועל כן אמרו חז"ל (אבות פ"ב): "ואל תהי רשע בפני עצמך". יתרה מזו אמרו בזוהר (בלק קצה ע"א 4 ) שאדם צריך תמיד לראות את עצמו כצדיק וחסיד, ואם חטא, יראה עצמו כחסיד בעצם זה שהתודה ועוזב את חטאיו. בגישה כזו דוקא, כאשר לנגד האדם עומדת התמונה של עצמו כ"שלם", כל חסרון של שלמות ניכר וצורב יותר. אדם זה לא יעשה מעשים פחותים, כי ניכר לו כמה הם אינם שייכים אליו – כמה הם "חסרים".
כפי האמור, כן הוא בבואנו לחולל שינוי אצל אחרים, הדגשת חסרונותיהם באופן תדיר, לא הם שיביאו לשינוי. הרגשת הצורך להשתנות תבוא דוקא אם במשך רוב הזמן נדגיש את השלמות שלהם. וכפי שנהג אהרן הכהן (אבדר"נ נ"א פי"ב 5 ):
"כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע...באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר: "אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום". ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה" – הרי שדוקא הדגשת השלום והשלמות שיש לאהרן עם אותו אדם, היא שהדגישה כמה לא שייך שיחטא.
אם נחזור לדוגמאות בהם פתחנו: דוקא עיסוק בדברים הטובים שיש בעם ישראל, הם שיגרמו לזעזוע כאשר פוגשים רישעה. עיסוק בביהמ"ק ובמעלותיו, הוא שידגיש את חסרונו 6 . וכן בתחום הביקורת, בקשר היום יומי יש ליתן דגש למעלות שבנו, ורק על גבי זה יכולה לבוא אמירה כגון: "באיזו דרך ארץ נהגת אתמול, ממש התפעלתי. וזה לא פעם ראשונה שאני רואה מעלה זו אצלך.... דוקא בגלל זה לא הצלחתי להבין את התנהגותך היום". "יש לי כשרונות כל כך ברוכים, הצלחתי כל כך הרבה פעמים. חבל שכאן לא הצלחתי להביא את הדברים לידי ביטוי". דוקא ביקורת שבאה על מצע של אור ופירגון, היא שבונה לטווח הארוך.




^ 1.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב
ותני: כל הפוסל - פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל: במומו פוסל.
^ 2.קהלת פרק ב, יג
וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ:

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת תזריע דף מז עמוד ב

...דאמר רבי שמעון לרבי אבא ת"ח רזא דמלה לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אחרא ואלמלא האי נהירו ורבו סגיא ויתיר לא הוה (להוי) ולא אתחזיא תועלתא דחכמתא, ובגין שטותא אתנהיר יתיר ונהירין ליה יתיר הדא הוא דכתיב שיש יתרון לחכמה לחכמה סתם מן הסכלות סתם, וכך לתתא אלמלא לא הוה שטותא שכיח בעלמא לא הוי חכמתא שכיח בעלמא והיינו דרב המנונא סבא כד הוה ילפין מניה חברייא רזי דחכמתא הוה מסדר קמייהו פרקא דמלי דשטותא בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגיניה, הדא הוא דכתיב (קהלת י) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט משום דהיא תקונא דחכמתא ויקרא דחכמתא, ועל דא כתיב ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות, ר' יוסי אמר יקר מחכמה ומכבוד כלומר יקרא דחכמתא ונוי דילה ויקרא דכבוד דלעילא מאי היא סכלות מעט, זעיר דשטותא אחזי וגלי יקרא דחכמתא וכבוד דלעילא יתיר מכל ארחין דעלמא, כיתרון האור מן החשך תועלתא דנהורא לא אתייא (נ"א אתחזי) אלא מן חשוכא, (ולעולם) תקונא דחוורא מאי היא אוכמא אלמלא אוכמא לא אשתמודע חוורא ובגין אוכמא אסתליק חוורא ואתיקר, א"ר יצחק משל למתוק במר דלא ידע אינש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא מאן עביד להאי מתיקא הוי אומר האי מרירא, והיינו דכתיב (שם ז) גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכתיב...
^ 3.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א
ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה: חלש לי ליבאי ולא מצינא, איכא מידי למיכל? אמרה ליה: איכא דבר טמא, אמר לה: מאי נפקא מינה? דעביד הא אכול הא. שגרת תנורא קא מנחא ליה, סליק ויתיב בגויה. אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: דעביד הא נפיל בהא, אמרה ליה: אי ידעי כולי האי לא צערתיך.
^ 4.זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף קצה עמוד א
שוי גרמיה בהדי חסידים דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע, ואי תימא א"ה לא יפרט חטאוי לעלמין לאו הכי אלא כד יפרט חטאוי כדין איהו חסיד דאתי לקבלא תשובה אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטנופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עלאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה.
^ 5.מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יב

ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה.
^ 6.וכן מצינו בחנוכת בית שני, שדוקא הזקנים שעוד זכרו את הבית הראשון בכו והרגישו בחסרונו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il