ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החיים כהשתלמות

דף הבית בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה הדרכות ונושאים בעבודת ה' נסיונות, קשיים והתמודדויות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ג

החיים כהשתלמות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יוסף פשוט לא מסוגל להשקיע בעבודה בנאלית שכזו. "בלי להתגאות", הוא אומר לעצמו, "אני פשוט כישרון מבוזבז!". הוא חושב שאילו רק היו האנשים מודעים לכשרונות שלו ולנכונות שלו להשקיע, היה יכול למצוא עבודה בעלת ערך, התואמת את כישוריו, או אז בודאי שהיה משקיע את כל כולו בעבודה. אבל עכשיו, יוסף עושה בעבודה את המינימלי ומחכה שמזלו יאיר.
אשתו אסנת בכלל לא מנסה לעבוד על הזוגיות שלה, כי בכלל לדעתה היא לא התחתנה עם האדם המתאים. באופן כללי מלווה אותה תחושה שהחיים שלה לא "על המסלול", לדוגמה היא לא מרגישה שהיא מצליחה להגיע אל הילדים, ולהיות איתם ברוגע. אילו רק היה לה יותר כסף, היא היתה יכולה להתנהל יותר בנחת, ואז יכולה היתה להשקיע בילדים ביותר יישוב הדעת.

כמו יוסף ואסנת, גם אנו נוטים להעביר את חיינו במחשבות של "אילו", ובציפיה מתי כבר חיינו "יעלו על המסלול" אותו מסלול שנראה לנו יותר רצוי, יותר מתאים לנו שנתפר בידיוק בעבורנו רק שאנו לא שם . לעיתים איננו רואים טעם להשקיע בחיים כפי שהם עכשיו. חבל להשקיע כשגם ככה העסק מפוספס מיסודו.

המדרש (שהש"ר א,א) מספר על יוסף הצדיק, נער בן שבע עשרה שנה. יוסף למד אצל יעקב אבינו, כאשר יעקב משקיע בו בצורה יוצאת דופן, ומוסר לו בלבד את כל תורתו שלמד אצל שם ועבר (ב"ר וישב פד). יעקב מיעד את יוסף להיות ממשיך השושלת. והנה באמצע צמיחה מואצת זו, תוך כדי לימוד סוגיית עגלה ערופה, יוסף נחטף באופן מפתיע ע"י אחיו ומוצא את עצמו במקום שהוא לא חשב להגיע אליו. יוסף נמכר למצרים מלאת השיקוצים "ערות הארץ", ונקנה ע"י השפל שבאנשים, שר ההריגה של פרעה (פסיקתא לקח טוב לט), הקונהו לצרכים מיניים מעוותים.
והנה לימים, יוצאים כל בני הבית לשעשועים ובילויים, ואילו יוסף, שהיה אמנם עבד אך עם זאת בעל מעמד ורשות בבית, איננו יוצא עמהם. לא, אין זה בגלל שהיה עסוק בלימוד תורה, אלא מפני שיש לו עבודה - הוא שקוע בספרי חשבונותיו של רבו, מחשב לפרטי פרטים במסירות וחריצות את הוצאות והכנסות הבית! יוסף עבד את רבו במסירות מופלאה, מעל ומעבר למידה הנורמלית. אומרים לנו חז"ל, שבזכות זה יצא יוסף לחירות. ואומר המדרש שלא יוסף בלבד, אלא כל עבד העובד את רבו בנאמנות, זוכה ויוצא לחירות – "חזית (ראית) איש מהיר במלאכתו – (דע שבסופו של דבר) לפני מלכים יתיצב (היינו שיזכה לעמוד במעמד מלכים)" (משלי כב, כט).
לכאורה הדברים מתמיהים. נחשוב בינינו לבין עצמנו, כיצד היינו אנו מרגישים במצבו של יוסף הצדיק, הנזרק מבית אביו, מעבודת ה', אל מקום ארץ טמאה ואנשים הוללים? האם היינו עובדים את אותו אדון הולל במרץ כה רב?! מדוע שנעשה כן? מהיכן המוטיבציה?

יש בורא לעולם והוא מושך בחוטים, ומכיון שמבחינה מסויימת "בשבילי נברא העולם", האדם יכול להיות בטוח שכל מה שקורה לו הוא לטובה, ולברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה.
על כן, נקודת המוצא של יוסף הצדיק ושל המדרש היא, שאין דבר כזה שהחיים "עפו מהמסלול" או שהם "יצאו משליטה", ח"ו, וממילא האדם הוא לא בתוך "שרשרת טעויות" אקראית ובלתי רצויה. אם בסופו של דבר הגיע יוסף למצרים להיות עבד לפוטיפר, ואין לו דרך לצאת משם, סימן הוא שיש ליוסף עבודה שצריכה להעשות דוקא על ידו ודווקא שם. איננו יודעים אם שליחות זו היא לימוד מיוחד שצריך יוסף ללמוד במקום זה, הכנת השטח לירידת האחים למצרים, או חוב קדמון שלו לפוטיפר מגלגולים קודמים – מה שאנו כן יודעים הוא שיוסף לא הגיע לשם לחינם. יש לו עבודה שהוא צריך לעשות שם, וככל שיקדים למלא את שליחותו, כך יוכל להקדים לעבור לשלב הבא, לשליחויות וליעדים נוספים. ועל כן, כל עבד העובד את רבו בנאמנות, ומסיים את יעודו אצל רבו, זוכה ויוצא מאותה עבדות לחרות, למדרגות ושליחויות גבוהות יותר.

כדאי שהאדם יסתכל על מהלך חייו, ויבחן מאורעות ודברים קשים שארעו לו בעבר. אם יתבונן בהם, יראה שעם כל הקושי והייסורים, הוא יבחין שדוקא אירועים אלו הם שקדמו אותו ביותר. אין זה רק ענין מוראלי. אם האדם מסתכל על חייו כעל מסלול של השתלמויות, כעל חיים שזורמים היטב היטב במסלולם, אזי בכל רגע הוא ישקיע את מירב המאמצים במה שההווה דורש ממנו עכשיו, מתוך הבנה שדוקא זה שישקיע במקום בו הוא נמצא עכשיו, יסיים את המשימה, ילמד את הטעון להילמד, ישתלם בטעון השתלמות – הוא הדבר שיקדם אותו הלאה בחיים למחוזות גבוהים ומשמעותיים יותר. לא החלומות אלא העבודה - החיים כהשתלמות!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il