בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • אחדות ומחלוקות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

אחדות או אחידות

undefined

הרב דב בערל וויין

תשע"ג
3 דק' קריאה
אני מאמין שיש הבדל גדול בין אחדות ואחידות. אחדות מסמלת הסכמה בסיסית על עקרונות וערכים ונכונות לשתף פעולה עם אנשים אחרים למרות קיומם של חילוקי הדעות לגבי פרטים מסוימים, טקטיקות או תכונות אופי. אחידות, לעומת זאת, תובעת הסכמה מלאה על פרטים וקבלה של סמכות חיצונית שמבטלת את אפשרות היוזמה והביטוי של הפרט. אחידות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשפת היומיום, פירושה "כמו שאני רוצה או בכלל לא".
יש, כמובן, שיקולים אישיים רבים שתובעים אחידות. התלמוד מספר שירבעם בן נבט הרשע דחה את ההצעה של הקב"ה לחזור בתשובה מפני שאפילו אז הכבוד היה חשוב לו יותר והוא לא היה מוכן להתהלך בגן עדן כשדוד המלך מוביל. "מי ילך בראש?" היא סוגיה חזקה בכל ענייני בני האדם. לעתים קרובות זה מה שמניע אנשים לעזוב את מחנה האחדות ולהתעקש על אחידות. זה נכון במיוחד כאשר מדובר בעמדות של סמכות או של הנהגה פוליטית או דתית.
התלמוד מספר על אחד החכמים הגדולים של התקופה שכאשר הציעו לו משרת הנהגה הוא נרתע מאוד מלקבל אותה, אך לאחר שקיבל את התפקיד ואת המעמד, אי אפשר היה להזיז אותו ממנו בשום פנים ואופן. אין ספק שהכוח משחית, ושימוש בכוח בלתי מוגבל בכל משפחה, קהילה או אומה, מוביל בסופו של דבר לאחידות ונוקשות, שמטבעם הורסים את המשפחה, הקהילה או האומה.
כמעט מתבקש שלנוכח כל הבעיות וההתקפות שניחתות על החברה היהודית הדתית בישראל, תשרור מעט אחדות בין הפלגים השונים בתוך החברה הזאת. אך האמת המרה היא שכל אחת מהסיעות שמרכיבות את היהדות הדתית מעוניינת באחידות הרבה יותר מאשר באחדות. אני מאמין שזה נובע בעיקר מסיבות אישיות, שתמיד מוצגות כסיבות אידיאולוגיות או כהבדלים בניואנסים ובפרטים. יעד זה של האחדות לא הושג מעולם כאן, בישראל. לנוכח המחלוקות הפנימיות הקיימות במחנה הדתי על מנהיגות, כוח השפעה וקידום אישי, מתגמדים כל ההבדלים האידיאולוגיים שאולי קיימים באמת. והאינטרס האישי הזה מוביל לתביעות בלתי אפשריות לאחידות, למחיקת זהותה של קבוצה אחת לטובת האחרת, דרישה שמונעת כל אפשרות אמיתית להגיע לאחדות.
ברור שאחדות דורשת מאנשים גמישות, סובלנות ונכונות להניח בצד, למען טובת הכלל, שיקולים אישיים צרופים של כבוד וכיבודים. וזה, מסתבר, הרבה יתר קשה לאנשים שפילסו את דרכם לעמדות בכירות בארגון או במפלגה. השאלה "מי הולך בראש" היא מכשול גדול בפני האחדות.
יש פתגם מפורסם של פוליטיקאי אמריקני חשוב שאמר שכל פוליטיקה היא מקומית. במידה רבה, כל הפוליטיקה היא אישית. ההיסטוריה של החיים הפוליטיים בישראל היא פוליטיקה של סכסוכים אישיים מרים. ואלה תמיד היו מכשול בפני תחושת האחדות בארץ הזאת. אני בהחלט מסכים שזה לא פשוט להתגבר על טבע האדם והנטייה להפוך חילוקי דעות טקטיים או הבדלים אידיאולוגיים לסכסוכים אישיים, ובכל זאת, עלינו לצפות ואף לדרוש מהמנהיגים הפוליטיים והדתיים שלנו קצת גדלות נפש שתאזן את החולשה האנושית כל כך הזאת.
בתולדות העם היהודי אנחנו מוצאים את הדוגמה של בני בתירה שויתרו על ההנהגה לטובת הלל כדי לקדם את האחדות בעם. בזכות הדוגמה שלהם, אנחנו מוצאים שחילוקי הדעות שבאו אחר-כך בין בית הלל לבית שמאי מעולם לא הפכו למחלוקת אישית. האנשים הדגולים האלה השיגו מידה של אחדות בעם ישראל בכך שעמדו בפיתוי ולא ניסו לכפות אחידות. וכאשר מתעלמים מן ההבדלים באישיות או ממתנים אותם, מתקשה האחידות למצוא לה קרקע פורייה לשגשג בה.
הבסיס של תנועת המוסר בליטא של המאה ה-19 היה השאיפה לצמצום האגו והמחלוקות האישיות, שזה הבסיס להשגת אחדות, ולא אחידות, בעולם היהודי. מצד שני, כפי שהדגימו כל הרודנים, קל יותר לכפות אחידות מלהשיג אחדות. אך, למרות זאת, עלינו להמשיך ולשאוף לאחדות בכל פן של חיינו האישיים, משפחתיים, הקהילתיים והלאומיים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il