בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ז סיוון תשע"ג

מאמר חמישי כ' חלק א

החבר מחלק את המושג 'השגחת ה'' לארבעה חלקים: פעולה אלוהית, טבעית, מקרית ובחירית. החבר יסביר כל חלק ואף ידגים היכן אנו רואים חלקים אלו בחיינו. לבסוף החבר מתריע על הסכנה הטמונה בתפיסה שאין בחירה חופשית.

undefined

בשביל הנשמה

כ"ז סיוון תשע"ג
4 דק' קריאה
וְאִם תִּרְצֶה תְּקָרֵב צִיּוּר זֶה בַּחֲלֻקָּה הַזֹּאת: הַפְּעֻלּוֹת הֵן אוֹ אֱלֹהִיּוֹת אוֹ טִבְעִיּוֹת אוֹ מִקְרִיּוֹת אוֹ בְּחִירִיּוֹת. וְהָאֱלֹהִיּוֹת יוֹצְאוֹת מֵהַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה לָהֶן סִבָּה זוּלַת רְצוֹן ה' יִתְעַלֶּה. אֲבָל הַטִּבְעִיּוֹת — מִסִּבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת מוּכָנוֹת לָהֶן וּמְבִיאוֹת אוֹתָן אֶל תַּכְלִית שְׁלֵמוּתָן, כֹּל זְמָן שֶׁלֹּא יִמְנַע מוֹנֵעַ מֵאֶחָד מֵהַשְּׁלשָׁה חֲלָקִים. אֲבָל הַמִּקְרִיּוֹת — מִסִּבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת גַּם כֵּן, אֲבָל הֵן בְּמִקְרֶה, לֹא בַּטֶּבַע וְלֹא בְּסֵדֶר וְלֹא בְּכַוָּנָה, וְאֵין לָהֶן הֲכָנָה לִשְׁלֵמוּת מְסֻיֶּמֶת, יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ וְיַעַמְדוּ אֶצְלָהּ, וְהֵן תְּלוּיוֹת בִּשְׁאָר הַחֲלָקִים הַשְּׁלשָׁה. אֲבָל הַבְּחִירִיּוֹת, הֲרֵי סִבָּתָן רְצוֹן הָאָדָם בְּעֵת בְּחִירָתוֹ, וְהַבְּחִירָה מִכְּלָל הַסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת. וְלַבְּחִירָה סִבּוֹת מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת אֶל הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת לֹא הֶכְרָחִית, מִפְּנֵי שֶׁהָאֶפְשָׁרוּת קַיֶּמֶת, וְהַנֶּפֶשׁ מֻנַּחַת בֵּין הָעֵצָה וְהֶפְכָּהּ, תַּעֲשֶׂה אֵיזוֹ מִשְּׁתֵיהֶן שֶׁתִּרְצֶה, וְחֻיַּב שֶׁתְּשֻׁבַּח אוֹ שֶׁתְּגֻנֶּה עַל הַבְּחִירָה הַזֹּאת, מַה שֶּׁלֹּא יְחֻיַּב זֶה בִּשְׁאָר הַסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, כִּי הִנֵּה לֹא תָּאֳשַׁם סִבָּה מִקְרִית וְלֹא טִבְעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶפְשָׁרוּת קַיֶּמֶת בִּקְצָתָן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא תַּאֲשִׁים הַתִּינוֹק וְהַיָּשֵׁן אִם יַזִּיקוּ לְךָ, וְהָיָה בָּאֶפְשָׁרוּת חִלּוּף זֶה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה לֹא תַּאֲשִׁים אוֹתוֹ, מֵחֲמַת סִלּוּק הַמַּחְשָׁבָה מִמֶּנּוּ. הֲתִרְאֶה אֵת אֵלֶּה הַמַּכְחִישִׁים אֵת הָאֶפְשָׁר שֶׁאֵינָם כּוֹעֲסִים עַל מִי שֶׁמַּזִּיק לָהֶם בְּכַוָּנָה? וְהַאִם יַשְׁלִימוּ עִם מִי שֶׁיִּגְנֹב אֵת בִּגְדֵיהֶם וְיַזִּיקֵם בַּקֹּר, כְּמוֹ שֶׁיַּשְׁלִימוּ עִם הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית אִם תְּנַשֵּׁב בְּיוֹם קָרָה עַד שֶׁתַּזִּיקֵם? אוֹ יִטְעֲנוּ שֶׁאוֹתוֹ הַכַּעַס הוּא כֹּחַ כּוֹזֵב, נִקְבַּע לְבַטָּלָה, שֶׁיִּכְעַס הָאָדָם עַל דָּבָר וְלֹא דָּבָר אַחֵר, וְכֵן שֶׁיְּשַׁבֵּחַ וִיגַנֶּה וְיֹאהַב וְיִשְׂנָא וְזוּלַת זֶה? אִם כֵּן אֵין לַבְּחִירָה בַּאֲשֶׁר הִיא בְּחִירָה סִבָּה הֶכְרָחִית, לְפִי שֶׁהִיא תַּהֲפֹך אֵת הַבְּחִירָה הַהִיא לְהֶכְרֵחַ, וְיֵעָשֶׂה דִבּוּר הָאָדָם הֶכְרָחִי כְּמוֹ הַדֹּפֶק שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה הַכְחָשַׁת הָרְאִיָּה, כִּי אַתָּה מוֹצֵא עַצְמְךָ יָכוֹל עַל הַדִּבּוּר וְעַל הַשְּׁתִיקָה כֹּל זְמָן שֶׁאַתָּה תַּחַת שִׁלְטוֹן הַשֵּׂכֶל וְלֹא יִשְׁלְטוּ בְּךָ מִקְרִים אֲחֵרִים. וְאִלּוּ הָיוּ הַמְאֹרָעוֹת מְכֻוָּנִים כַּוָּנָה רִאשׁוֹנִית מֵהָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, הָיוּ נִבְרָאִים לְשַׁעְתָּם בְּכֹל רֶגַע, וְהָיִינוּ יְכוֹלִים לוֹמַר בָּעוֹלָם בִּכְלָלוֹ בְּכֹל עֵת כִּי עַתָּה בְּרָאוֹ הַבּוֹרֵא, וְלֹא הָיָה לַנִּשְׁמָע יִתְרוֹן עַל הַמַּמְרֶה, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם נִשְׁמָעִים, עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹרְרוּ אוֹתָם וְהֵנִיעוּ אוֹתָם אֵלָיו. עַד לִגְנֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת כְּרוּכוֹת בָּאֱמוּנָה הַזֹּאת, וְהַחֲמוּרָה שֶׁבָּהֶן הַכְחָשַׁת הָרְאִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
___________________________
מהשלשה חלקים – החלקים האחרים (אלוקיות, מקריות ובחיריות). אין להן הכנה וכו' – לא נועדו להביא תועלת כלשהי. העצה והפכה – לבחור בין העצה הישרה והנכונה לבחירה המוטעת. המכחישים את האפשר – וטוענים שהכול כבר גזור משמים. ישלימו – בשוויון נפש. כח כוזב – שאינו תלוי בבחירת האדם אלא נובע מהמקרים שבעולם. נבראים לשעתם וכו' – כלומר שה' בורא את העולם ברצונו בכל רגע מחדש. לנשמע – למקיים מצוות.


ביאורים
החבר מפתח את החלוקה הראשונית, בין השגחה 'ישירה' ל'עקיפה', לארבע קבוצות:
א.'פעולה אלוהית' , המתארת את ההשגחה ה'ישירה'. ב.'פעולה טבעית' , המתארת את ההתנהלות השגרתית של העולם על ידי חוקי הטבע, כגון תהליך צמיחת התבואה מגרעין הנזרע באדמה. ג.'פעולה מקרית' , המתארת מאורע שאף הוא מתרחש על ידי חוקי הטבע, אולם כתוצאה מצירוף מקרים ולא בתבנית קבועה, כגון השחתת התבואה על ידי בהמה. ד.'פעולה בחירית' , המתארת מעשים שמקורם בכוח הרצון והבחירה של האדם, כגון השחתת התבואה על ידי קצירתה בטרם עת. שלושת הפעולות: 'הטבעית', 'המקרית' ו'הבחירית' הם פירוט של ההשגחה ה'עקיפה'.
לסיכום, ההשגחה העקיפה נעשית דרך שני אמצעים, הטבע והאדם, ולהם יש צד שווה וצד שונה. הצד השווה הוא שה' יצר את שני האמצעים הללו כיוון שהוא רצה שתהיה לעולם חוקיות טבעית, ושתהיה לאדם בחירה חופשית, ולכן כל הפעולות שנעשות על ידיהן מיוחסות באופן עקיף לה'. הצד השונה הוא שהפעולות הנובעות מהטבע צפויות מראש, כיוון שחוקי הטבע הם קבועים ואינם ברי שינוי מצד עצמם, ואילו הפעולות הנובעות מהבחירה אינן ידועות, כי בידו של האדם לבחור על פי שיקול דעתו כיצד ינהג.
החבר מדגים את ההבדל הזה על פי דרכי התגובה השונות לנזקים שנגרמים לאדם. לפגיעה של תינוק מתייחסים בסלחנות, כיוון שהיא לא נעשית מתוך מודעות, אולם פגיעה של אדם שגרם נזק בכוונה עלולה לגרום לכעס ולתרעומת. גם הדוגלים בהשגחה מוחלטת באופן גורף, לא יתייחסו בשוויון נפש לכוונת רשע, כמו שיתייחסו למפגעי טבע. תהיה זו עקשנות אבסורדית לטעון כי גם הרגשות עצמם אינם אלא תוצאות הכרחיות של ההשגחה בלי קשר למאורע, כי מחשבה כזו מרוקנת את כוחות הנפש ממשמעותם, ומכחישה את הוודאות הפנימית של האדם שהוא זה שמחליט, ובכל רגע נתון הוא יכול לבחור בין שתי אפשרויות כיצד לנהוג.
לשיטה הזו יש גם שתי השלכות הרסניות מבחינה אמונית. א. הוכחה למציאות ה' - האמונה בהשגחה מוחלטת שוללת את חוקי הטבע, ובהעדר הטבע אין כל חידוש בנסים, שהם התשתית לאמונה בבורא. ב. עבודת ה' - האמונה בהשגחה מוחלטת מחייבת שכולם יהיו צדיקים מבלי שבחרו בכך.

הרחבות
* טענות נגד האומרים כי אין בחירה חופשית
וְהַנֶּפֶשׁ... תַּעֲשֶׂה אֵיזוֹ מִשְּׁתֵיהֶן שֶׁתִּרְצֶה. ריה"ל מביא מספר טענות נגד הטוענים שאין לאדם בחירה חופשית: א. אם כל מעשי האדם הם הכרח, אין מעלה למי שמקיים את התורה על פני העובר עליה, (ממילא לא מגיע שכר לעובד ה', ולא עונש לחוטא). ב. האדם מרגיש בחוש שיש לו שליטה על מעשיו. ג. אף מי שטוען שהכול נגזר מהאלוה, יעשה השתדלות עצמית כדי להינצל ממזיקים (טענה זו הובאה בתחילת פסקה כ). ד. אף המכחיש את הבחירה החופשית יכעס על מי שהזיק לו.

הרמב"ם מוסיף טענה נוספת: "הואיל ואין בחירה לאדם במה שיעשה... היה מתחייב ביטול הלימוד, והחינוך ולמידת המלאכות כולן. כל זה היה הבל, הואיל והאדם אין מנוס לו בהכרח" [שמונה פרקים ח]. היינו שאם כל מה שעתיד לקרות מוכרח, לא הייתה תועלת בלימוד ובהכנה, כיון שהמעשים היו נעשים בכל מקרה.
שונה היא דרך התורה הדוגלת בבחירה החופשית. וכן כותב שם הרמב"ם: "ואמנם האמת אשר אין ספק בה, שמעשי האדם כולם מסורים אליו, אם ירצה יעשה, ואם ירצה לא יעשה... ולפיכך חויבה המצווה, ואמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים" [דברים ל, טו]... וחויב העונש למי שיעבור, והגמול למי שישמע... וחויבו הלימוד וההתלמדות "ולמדתם אותם את בניכם" [דברים יא, יט]..."

שאלות לדיון
לפני כמאה שנה נחלקו שני פסיכולוגים. אחד אמר תנו לי כל תינוק ואעצב אותו כפי שארצה, לעומתו השני אמר שהדבר לא אפשרי כלל. מה היחס בין היכולת לבחור לבין "מה שנקבע לנו מלמעלה"?
איך ייתכן מצב שאדם אינו מאמין שיש בחירה ובכל זאת כועס? מתי "מותר" לכעוס?  
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il