בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיחה לפרשת שלח לך תשע"ג

תיקון חטא המרגלים

התעמולה של המרגלים נגד הארץ* השמחה שביישוב הארץ * מעלת ישוב ארץ ישראל * ישוב הארץ עם עוברי תורה * המתחים - סימן לקרבה * ההסתכלות הנכונה * דע מאין באת!

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ג סיון התשע"ג
15 דק' קריאה 42 דק' צפיה
תיקון חטא המרגלים 1 **
תעמולת שבחה של ארץ ישראל
קראנו השבת את פרשת שלח, פרשת המרגלים, ואנחנו צריכים לעסוק בתיקון של חטא המרגלים. אני רוצה לחזור על דברים שכבר הזכרנו בעבר של בעל "אם הבנים שמחה" על חטא המרגלים (פ"ג, סג). ידוע שהמרגלים היו הראשים שבישראל, כל האומה נתנה את ביטחונה באותם האנשים שהלכו לרגל את הארץ כדי שידעו איך למהר בכניסה לארץ, והם מעלו ובגדו בביטחון שכלל ישראל נתן בידם. הם השתמשו בכל מיני עצות שמשתמשים בימינו כדי לרכוש את לב ההמון - תעמולה. המרגלים השתמשו בתעמולה במידה גדולה מאוד, כמו שמתואר במדרש (ילקוט שמעוני, שלח תשמג) שכל נשיא הלך בתוך שבטו, נכנס לביתו ועשה את עצמו כאדם הנופל מחמת חולשה או צער, כל בני המשפחה נבהלו והקימו אותו, והוא חזר ונפל, שאלו אותו למה הוא נופל והוא השיב שבגלל הדאגה שהוא דואג לחיים שלהם הוא מרגיש חולשה כל כך גדולה, הוא נפל שוב ארצה והתחיל לבכות עד שכל בני ביתו התחילו לבכות איתו - וכך הם הלכו ממשפחה למשפחה ומשכונה לשכונה עד שנעשתה כל העדה חבורה אחת, חבורה שבוכה בקול גדול. אנחנו הולכים להיכנס לארץ ישראל ושם יקחו את הבנות שלנו ויפגעו בהם, את הבנים יהרגו, יהיה אסון נורא, טרגדיה, אי אפשר לתאר. בעל "אם הבנים שמחה" כותב שלא נמצאה תעמולה יותר מוצלחת מהתעעמולה שהמרגלים נקטו בה, אפילו בזמננו לא נמצא דרך כזאת של תעמולה. המרגלים הצליחו בתעמולתם על ידי כך שהם לא חסו על הטירחה להיכנס לכל בית ובית. הם, שלוחיהם ושלוחי שלוחיהם הלכו מבית לבית והפחידו את האנשים, עד שגעו כולם בבכיה עצומה למרום, וזה מה שאמרו ישראל: "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ" (דברים א, כח), וגם דוד אמר: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה... וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם" (תהילים קו, כד-כה), הם הלכו מאחד לאחד כדי להמאיס את ארץ ישראל. זה מה שעשו המרגלים כפי תיאור חז"ל.
אז מה עושים כדי לתקן את חטא המרגלים? צריך לעשות את אותו הדבר, תעמולה למען ארץ ישראל. ללכת ממקום למקום, מבית לבית כדי לספר את שבחה של ארץ ישראל. כמה ארץ ישראל טובה: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז), כמה גדולה ארץ ישראל מבחינה רוחנית, כמה היא טובה מבחינה כלכלית וכמה היא מעולה בכל המובנים. אפילו שיש קצת קשיים פה ושם – הישיבה בארץ ישראל גדולה לאין ערוך מישיבה בחוץ לארץ. ללכת מבית לבית ולומר: 'אשרינו מה טוב חלקנו, אנחנו הולכים ונגאלים', בדיוק ההפך ממה שעשו המרגלים, תשובת המשקל במידה כנגד מידה. כמו שחז"ל אומרים (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ, ראה "אם הבנים שמחה" שם) שבליל שבועות ישראל ישנו ולא התכוננו מספיק לקבלת התורה - והתיקון לזה הוא להיות ערים בליל שבועות, באותה המידה שבה היה הקילקול צריך לעשות את התיקון, לספר בשבחה של ארץ ישראל.
גם הרב אומר את הדבר הזה באיגרות (ח"א, צו), שהתיקון של חטא המרגלים הוא לספר בשבחה של ארץ ישראל. הרב מביא שם שכמה שנרבה לספר בשבחה של ארץ ישראל - לא נוכל לספר אפילו אחת מיני רבבה מהמעלות של ארץ ישראל. המעלות של ארץ ישראל כל כך עצומות וגדולות עד שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע. הסיבה לכך היא שהמעלה של ארץ ישראל היא מעלה סגולית, מעלה יותר גדולה ממה שהשכל מבין. דבר עמוק מאוד, פנימי ונשמתי, ארץ ישראל היא ארץ ה'. צריך לחזור ולשנן את הדברים האלה עוד ועוד ועוד. אנחנו שזכינו להיות בארץ ישראל, להיוולד בארץ ישראל, לחיות בארץ ישראל - צריכים כל הזמן להודות לריבונו של עולם על כך שזכינו להיות בדור כזה. זכינו לא רק לחיות בארץ ישראל אלא לחיות בה תחת שלטון שלנו לא תחת שלטון של גויים, כי שלטון של גויים על הארץ גורם לטומאה מסויימת. אמנם לא כמו טומאת ארץ העמים, כי ארץ ישראל תמיד תהיה יותר קדושה. גם כשהארץ לא הייתה בשלטון שלנו, כבר בימי אברהם אבינו, היא הייתה במלוא קדושתה. אמנם בזמן שארץ ישראל תחת שלטון זר יש רוח טומאה של השלטון שפוגמת באיזה מידה בהופעת הקדושה של ארץ ישראל. עכשיו, כשהשתחררנו משלטון זר והשלטון שלנו - אנחנו צריכים לחזור ולשנן ולדבר בשבחה של ארץ ישראל בלי גבול.

השמחה שביישוב הארץ
לפני כמאה ועשרים שנה בערך הייתה התעוררות גדולה לעלות לארץ ישראל ולדבר עליה, והוקמו חברות למען יישוב ארץ ישראל. כמה מגדולי הדור באותה תקופה כתבו מכתבים בעניינה של ארץ ישראל, ואני רוצה להביא כמה מהם לפניכם. עוד לפני כן, אני רוצה להביא את דברי ספר החרדים. רבי אלעזר אזכרי היה בזמנו של הבית יוסף. בזמן שרצו לחדש את הסמיכה בצפת לפני כארבע מאות שנה והוא נסמך על ידי הבית יוסף בתור אחד מהמעולים שבחבורה. בספר חרדים הוא כותב על תרי"ג המצוות, והוא מסדר את המצוות לפי הסדר של איברי הגוף: המצוות שבראש, המצוות שבעיניים, המצוות בפה, בידיים, לפי הסדר. והוא אומר:
מצוות עשה מן התורה לדור בארץ ישראל שנאמר: "וירשת וישבת בה" (דברים כו, א). ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שמצווה זו שקולה כנגד כל מצוות התורה ואמרו כל היוצא מארץ ישראל ודר בחוץ לארץ יהיה בעיניך כאילו עובד עבודה זרה שנאמר: "כי גרשוני היום מלהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" (כתובות קי, ב)... אמר רבי שמעון בר יוחאי דאלימלך ומחלון וכליון נענשו מפני שיצאו מארץ ישראל חוץ לארץ (בבא בתרא צא, א)... (מצוות עשה התלויות בא"י ואפשר לקיימן בזמן הזה, פ"א)
צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר: "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד) ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם קב, טו), ושם נאמר: "אתה תקום תרחם ציון" (שם יד). (ספר חרדים שם פ"ב)
כשישראל יחבבו את ארץ ישראל, כשיתקיים: "כי רצו עבדיך את אבניה" - אז יהיה: "אתה תקום תרחם ציון". ממשיך ספר חרדים וכותב:
לפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה, ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד רבי יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה: ארץ הקדושה יקרה חמודה.
מה טוב ומה נעים לשיר את השיר הזה, מי שמכיר אותו, לכבודה של ארץ ישראל. ספר חרדים אומר שאת השיר הזה הם משוררים על ציון רבי יהודה ברבי עילאי כל ראש חודש בשמחה רבה. ומביא את דברי הרמב"ן:
מצוות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצווה הזאת וידוע כי עיקר שכר המצווה על השמחה הגדולה בה, כדכתיב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" (דברים כח, מז) על כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה.
כל רגע מקיימים את מצוות יישוב ארץ ישראל. ומצווה צריך לקיים בשמחה - וממילא כל הזמן צריך להיות בשמחה בארץ ישראל, בגלל המצווה הזאת. אם אדם עושה עוד מצווה, הוא גם עוסק בתורה, מניח תפילין או עטוף בציצית - גם על המצווה הנוספת צריך לשמוח כי צריך לשמוח בכל מצווה שעושים. אם כן, הוא צריך להיות בשמחה כפולה, גם על כך שהוא בארץ ישראל, גם על כך שהוא עטוף בציצית, גם על כך שהוא מניח תפילין, מתפלל, קורא בתורה, להגדיל את השמחה כריבוי המצוות.
אבל גם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רבי שמעון בר יוחאי: "כל פיקודא דלא נעשית בדחילו וברחימו לאו פקודא היא".
כל מצווה, אם היא לא נעשית ביראה ובאהבה - זה לא קיום המצווה כמו שצריך. זה מה שאומר ספר החרדים (ראה לזמן הזה, עמ' 217-218).

מעלת ישוב ארץ ישראל
בעל ה"אור שמח" כתב על מצוות יישוב ארץ ישראל (נכתב לרב אברהם סלוצקי, לקראת הוצאת הספר שיבת ציון, ורשה תרנ"ב ונדפס בעיתונות דאז):
שאלתני יקירי והעתרת עלי דברים לחוות דעתי על התנועה החדשה, אשר נתהווה בזמננו והמכתב והמפעל יצאו כרוכים לייסד מושבות וליטע כרמים בארץ צבי, והמתייחסים לזה בשם "חובבי ציון" יקראו ובקשת לעמוד על השקפתי בזה. הנה דע יקירי כי להראות גודל המצווה הזאת ומעלתה הוא אך למותר, כי מי הוא האיש הישראלי אשר יסתפק בזה? הלא מיום קרוא ה' לצור מחצבתנו הבטיח לו (לצור מחצבתנו - לאברהם אבינו) בארץ חמדה. ושלוש מתנות ניתנו לישראל: תורה, וארץ ישראל ועולם הבא כולם כאחד (ברכות ה, א) וכל פרטי התורה מתאימים עם הבטחת הארץ ויישובה! מצוות רבות לא יוכלו להתקיים רק בארץ. אף מצוות שהן חובת הגוף ואינן תלויות בארץ כתוב בהן, "כי יביאך" לאמר "עשה מצווה זאת כדי שתיכנס לארץ" (קידושין לז, ב ותוד"ה הואיל). ואחרי שהכעיסו בחורב ועשו עגל מסכה נעתר ה' והשיב חמתו מהשחית, ובמאסם בארץ נעשה ידו להפילם במדבר וכו' בהוציאם דיבה ודברי נרגן על הארץ החמיר מאשר חטאו דברים עליו יתברך. וכן תורתנו המסורה מלאה בשבח הארץ ושקלו רבותינו מעלת ספר יהושע עם מעלת התורה לפי שהוא ערכה של ארץ ישראל (נדרים כב, א) ורבי יוחנן התפלא כי שמע כי איכא סבי (מאריכי ימים) בבל (ברכות ח, א) – "למען ירבו ימיכם על האדמה" ("'על האדמה' (דברים יא, כא) כתיב אבל בחוצה לארץ לא") כתיב. התבונן איך שקל מצוות ישיבת ארץ ישראל בזמן חורבנה עד כי חש פן יעלה בלבב אחד לאמר: "הלא בחוץ לארץ אקיים מצווה יתירות, וזה: יום טוב שני של גלויות ושתי חלות בסוריה.
כלומר, יש אנשים שאומרים שבחוץ לארץ יש יותר מצוות - יש יום טוב שני... בסוריה צריך להפריש שתי חלות, גזרת חכמים,,,
קרי רבי יוחנן על זה: "גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם" (יחזקאל כ, כה) שיותר טוב בארץ לחיות בארץ ולשמור רק יום אחד (ירושלמי עירובין ג, ט)... כלליות תורתנו המסורה היא המקושרת במעלות הארץ.
ה"אור שמח" אומר שם שאם הוא ירצה לאסף את כל השבחים שנאמרו על ארץ ישראל בדברי חז"ל זה יהיה בעיניו כמלקט "אגלי טל מיני ים". לאסוף טיפות טל מהים... הוא מאריך מאוד בהבהרת עניינה של ארץ ישראל, כשהוא מזכיר כל הזמן שכמה שהוא יסביר זה לא מספיק. תורת ארץ ישראל היא יותר מתורת חוץ לארץ, המצוות בארץ הן יותר מהמצוות בחוץ לארץ, בכל המובנים. אלו דברי ר' מאיר שמחה, ה"אור שמח" (לזמן הזה, עמ' 216-217).

ישוב הארץ עם עוברי תורה
אני רוצה להביא לכם את דברי הנצי"ב (בפתח החוברת "למען ציון", ווילנה תר"ן), הנצי"ב אומר דבר מאוד חשוב. הוא מביא מדרש (שיר השירים רבה ה, ג) שאחרי שישראל יצאו לגלות הם אמרו: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה" (שיר השירים ה, ג), ישראל אמרו שכשהם היו בארץ ישראל זה גרם להם לעבוד עבודה זרה, וכשהם יצאו לגלות הם השתחררו מזה - כאילו הארץ השפיעה עליהם שעבדו עבודה זרה. לכן יותר טוב שהם ישארו בחוץ לארץ ולא יעבדו עבודה זרה! על זה המדרש אומר שהקב"ה מקפיד, מה זאת הטענה הזו, וזה מה שכתוב בשיר השירים - 'פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה'?!
אני אקריא לכם את הדברים מבפנים. הוא כותב המלצה לחיבור שנכתב על חיבת ארץ ישראל:
כאשר הראה לי את החיבור מצאתי מקום בזה להגיד לרבים עד כמה חביבה ישוב ארץ ישראל בעיני ה', עד כי בעת שהיה קול ה' דופק על ידי כורש לאמר: "מי בכם בכל עמו יהי ה' אלוקיו עמו ויעל" (עזרא א, ג) והמה סירבו ולא רצו לעלות באמרם: "רחצתי את רגלי איככה אטנפם" (שיר השירים ה, ג) ופירשו חכמנו זכרונם לברכה במדרש שיר השירים (ה, ג) על זה המקרא: "רחצתי את רגלי מטינופות עבודה זרה, שאותו המקום משיאני לעבודה זרה". ולפי קלות דעתנו היא טענה נמרצה!
זו טענה חזקה מאוד! בני ישראל טוענים: אנחנו לא רוצים לעבוד עבודה זרה!
ובכל זאת אנו רואים שהתרעם הקב״ה הרבה על זה כמו שנראה בהמשך השיר הקדוש... ומזה אנו רואים כי אין להקל במצות הישוב משום שרואים שם איזה עוברי תורה, אחר שיכולין ליזהר יפה.
בכמה מקומות הקב"ה אומר לעם ישראל שיחזרו לארץ למרות הטענות האלה. את זה הנצי"ב כתב לאדם אחד, ואחר כך מוזכר בהערות שם שהוא כתב עוד מכתב למישהו אחר עם אותם הדברים (מכתב כנגד לה"ר על תושבי גדרה, שיבת ציון ב, עמ' 18-19). אמנם אם יש אנשים שלא מתנהגים כהוגן בארץ ישראל, כמובן שצריך להשפיע עליהם, אבל זו לא סיבה שלא לבוא לארץ ישראל, אפילו אם יש חששות שבארץ ישראל יהיה קשה לקיים את התורה והמצוות יותר מאשר בחוץ לארץ. העליה לארץ ישראל חשובה יותר (ראה לזמן הזה, עמ' 219-218).
ה"חתם סופר" על מסכת גיטין (מד, א), אומר על ההלכה האומרת שאם אדם מוכר עבד לחוץ לארץ חכמים גזרו שהעבד יצא לחירות, וגם אם אדם מוכר עבד לגוי הוא יוצא לחירות. בגוי חכמים גזרו שהעבד יצא לחירות כי הגוי ימנע מהעבד לקיים מצוות, עבד כנעני מחוייב במצוות כאישה ואסור לגרום לעבד לבטל מצוות. לכן, מי שמוכר עבד לגוי גורם בכך שהעבד יחשב משוחרר, ואם הוא יברח מהגוי הוא יהיה משוחרר ולא יחזור לבעלים. שואלת על כך הגמרא: אם אדם מוכר עבד לגוי חוץ משבתות וימים טובים, העבד יעבוד אצל הגוי אבל בשבתות וימים טובים הוא ישאר ברשות הבעלים הראשון, האם גם זו מכירה שמשחררת למרות שאין ביטול של המצוות ממש, כי העבד יוכל לשמור שבתות וימים טובים? ה"חתם סופר" מסביר (ד"ה חוץ), שהאדון מצווה בשביתת עבדו, וכשעבד עובד בשבת בהסכמה או ברשות האדון - האדון עובר על איסור: "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" (דברים ה, יד). חוץ מהחובה על העבד לנוח יש גם חובה על האדון שהעבד ינוח, יש בכך נפקא מינה לדינא, לדוגמה אם האדון רואה שהעבד הולך לעשות עברה של מתעסק, העבד לא יודע שהוא הולך לעשות עברה, למשל הוא הולך להרים פרי מהארץ וחושב שהפרי תלוש, אבל האדון יודע שהפרי מחובר וזה איסור תורה, למרות שמתעסק לא חייב, אף על פי כן אם האדון רואה את זה הוא חייב למנוע מהעבד להרים כי האדון עצמו מחוייב בשביתת עבדו.
ממשיך ושואל ה"חתם סופר": הגמרא מסתפקת אם אדם מכר עבד לגוי חוץ משבתות וימים טובים האם המכירה תוציא אותו לחירות, רואים שעיקר הקפידא של הגמרא היא לא על ביטול מצוותיו של עבד, אלא על כך שהרב מצווה בשביתת שבת ויום טוב של עבדו ובמכירה מפקיעים אותו מזה. והרי אם מוכרים את העבד ליהודי בחוץ לארץ פשוט לגמרא שהעבד משתחרר למרות שאם מוכר העבד לחו"ל, הרי העבד ימשיך לשמור שם מצוות חוץ ממצוות התלויות בארץ אז מדוע משתחרר במצב כזה? משיב ה"חתם סופר", שאם אדון מכר את עבדו לחוץ לארץ הוא ביטל ממנו את כל המצוות! כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה ואפילו אם הוא מקיים מצווה זה לא דומה בכלל למצוות שמקיימים בארץ ישראל. לכן פשוט שאם אדם מוכר עבד ליהודי בחוץ לארץ הוא מבטל מהעבד את כל המצוות. ובלשונו של ה"חתם סופר":
ויש לומר דהתם אינו מקיים שום מצוה דכל הדר בחוץ לארץ כמי שאין לו אלוה אפילו קריאת שמע שקורא בחוץ לארץ איננו כקורא בארץ ישראל כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ה' וזהו מוסר גדול.
ה"חתם סופר" גם הוא היה ממחבבי ארץ ישראל מאוד, והוא שלח קבוצת תלמידים שיעלו לארץ ישראל. הוא גם רצה שהם יבואו לירושלים, אבל הם לא מצאו דרך להתקיים בירושלים ולכן הם עברו לצפת והוא מאוד ביקר את הדבר הזה. הוא אמר שאפילו אם בצפת הם יכלו לקיים יותר מצוות, אבל לשבת בירושלים זו מעלה גדולה שאולי שקולה כנגד המצוות היתרות שהם יקיימו בצפת (שו"ת חתם סופר, יו"ד ח"ב, סימן רלד). אותו הדבר אנחנו נאמר כמובן גם על ארץ ישראל - מצוות ישוב ארץ ישראל, לשבת בארץ ישראל, היא מצווה ששקולה כמו כל התורה כולה כי היא מעלה את כל המצוות למדרגה אחרת. היא שקולה כמו כל המצוות, כל החיים התורניים בארץ ישראל הם אחרים לגמרי.
אנחנו חייבים מאוד לספר בשבחה של ארץ ישראל, ולהגיד שאלה שעדיין לא רואים את שבחה של הארץ וחושבים שאנחנו בגלות הקשה, הכי קשה שהייתה אי פעם, יותר מגלות ספרד, יותר מהשואה וממסעי הצלב, שאין קשה כמו הגלות של ימינו - זו ממש אותה הטעות של חטא המרגלים. אנחנו מקווים שהקב"ה יודע שהם שוגגים ואנחנו משבחים את ארץ ישראל במזיד... אנחנו בהכרה מלאה רואים את מעלותיה של ארץ ישראל והשבח שלנו מכריע כי אנחנו עושים את זה מתוך התבוננות ולימוד ולא מתוך עיוות של הסתכלות. באמת, אי אפשר לתאר את מעלתה של ארץ ישראל כפשוטה - בנוסף לכל מה שאמרו חז"ל, אנחנו נמצאים במציאות חיים אחרת לגמרי, הולכים ומתעלים למדרגות חדשות וכל העולם כולו נוכח בזה. עם ישראל היום חוזר לעצמו, חוזר לתורתו וחוזר לאמונתו, חוזר לאחדותו.

המתחים - סימן לקרבה
בעל "אם הבנים שמחה" אומר (פ"ג, נט) שהדבר החשוב ביותר שעם ישראל צריך לעשות זה להיות מאוחד, והאחדות קשורה בארץ ישראל: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים א, יז, כא) ואומר הזוהר שדווקא בארץ אנחנו גוי אחד (ויקרא צג, ב). הרב אומר, שהסיבה לכך שבתקופה הזאת מתרבים המתחים וחילוקי הדעות היא משום שהאהבה הפנימית הולכת ומתגברת. ככל שהאהבה הפנימית הולכת ונוצרת, בפנים נוצרים מתחים יותר גדולים. אני רוצה קצת להסביר את הדבר הזה: ודאי שכשהיינו מפורדים בחוץ לארץ בקהילות קהילות ולא היינו אחד ליד השני וגם האנשים עצמם לא היו מחוברים זה לזה - במצב כזה אין מריבות. מתי מתחילות המריבות - כשבאים לגור ביחד אז מתחילים המתחים. אין סכסוך שכנים בין אנשים שגרים בצד הזה של הישוב לבין אנשים שגרים בצד השני, רק כשהם גרים אחד ליד השני מתחילים הסכסוכים. הם רוצים לבנות גדר ואחד אומר שהיא צריכה להיות גדר כזאת והשני רוצה אחרת או שהעץ של אחד חודר לשטח של השני - אז יש סכסוך ובאים לשאול את הרב מה לעשות. הסכסוך הוא כשמתחככים אחד בשני, כשרחוקים אחד מהשני אין סכסוכים. בתוך הקבוצות עצמן לפעמים מוצאים מתחים יותר מאשר בין קבוצות שונות. עם מישהו שהוא אחר לגמרי אין בעיה לדבר, הוא לא מפריע לך, איתו אתה לא מתווכח כי בכל מקרה הוא הולך בכיוון אחר. אבל זה שצמוד אליך, אתה רוצה שהוא יקבל את הדרך שלך כי היא הנכונה והוא חושב אחרת – כאן נוצרים המתחים מחמת הקרבה.
זה מה שקורה, עם ישראל חוזר לארץ ישראל והולך לבנות דרך אחת משותפת. כל אחד חושב שהדרך האחת צריכה להיות כמו שהוא חושב, ולכן המתח הולך וגובר, והסכסוך הולך וגדל. ככל שאנחנו מרגישים יותר תלויים אחד בשני אנחנו מרגישים יותר את הצורך של כל אחד לשמור על דרכו. אי אפשר ללכת בדרך שלנו בלבד, הדרכים משותפות, אנחנו באותה הספינה! דברי הרב מובנים. בעקבתא דמשיחא, המציאות שאנחנו נמצאים בה, אהבת ישראל גוברת בפנים ומבחוץ נראים מתחים, ביקורות וקטגוריות אחד על השני, חירופים וגידופים.
כך גם כשעושים השתלת עור או השתלה אחרת. הגוף דוחה את ההשתלה, מתחיל להיות מתח בין הגוף לבין ההשתלה, הכאבים גדולים מאוד, החולה צועק ומרגיש מאוד רע כשעושים לו השתלה. הכאבים איומים ונוראים, החולה צועק אבל הרופא מתבונן כל יום - יומיים, ואומר שהמצב מצויין, יש התקדמות. אם לא כואב זה סימן שההשתלה לא נקלטה וזה לא כואב, אבל אם העור המושתל מתחיל להתחבר אל הבשר אז הכאבים חזקים. יש גם כאבי גידול, כשאדם גדל בשנות הנעורים, יש כאלה שגדלים מידי מהר ולא בפרופורציה, גם אז יש כאבים אבל הם כאבים של התפתחות. הכאבים שאנחנו מרגישים עכשיו בארץ ישראל אלו כאבים מבריאים ולא כאבים שמרחיקים. המתחים שיש בין חלקי הציבור - ובמיוחד בתקופה האחרונה ובשבועות האחרונים שיש מתחים גדולים מאוד בתוך הציבור הדתי ובין הציבור הדתי לחרדי וכו' - כל אלה הם מתחים בריאים, כאבים בריאים שיביאו לאחדות מאוד גדולה. כמובן שאנחנו צריכים להשתדל ולפעול למען האחדות, לנסות בעצמנו להביא אותה ולא רק לחכות שהתהליך הזה יתפתח בעצמו, אבל ברור שלשם הדברים הולכים. הכאבים האלו גורמים לבירורים, כל אחד בדרכו מברר במה הוא חולק על השני, במה לא ובמה הוא רוצה להשפיע על השני. הדברים מתחילים לצאת ולהתברר, ונוצרים חילוקי דעות חריפים, ביקורות, ביטויים אפילו חריפים אחד על השני - כל זה מראה על קרבה. חשוב לדעת להסתכל עמוק.

השפעת ההסתכלות הנכונה
וההסתכלות הזאת עושה קרבה. עצם ההסתכלות פועלת, המבט של האדם פועל, עין טובה פועלת, עין רעה לא פועלת לטובה. אם אדם מסתכל באופן חיובי על המציאות הוא עושה שהמציאות תהיה יותר טובה. למה? מה זה עושה אם אדם מסתכל כך? אם אדם מסתכל בעין טובה זאת אומרת שבתוכו מתגלה המבט הטוב. המבט הזה שהוא רואה מופיע אצלו, האדם הוא חלק מהמציאות, ואם הוא אדם שקשור מאוד עם המציאות ההופעה שלו היא הופעה יותר גדולה ומשפיעה. אם הוא אדם שמסתכל במבט מאוד רחב גם ההופעה הזאת היא הופעה גדולה, והופעה גדולה שמופיעה במציאות מתפשטת ופועלת על כל המציאות. אדם שמקיים מצווה מרומם את כל המציאות, אדם שעושה מעשה טוב גורם שהעולם יהיה טוב כי נעשה בו מעשה טוב. אדם שמסתכל באופן חיובי - ההסתכלות הזאת פועלת מאוד, אולי אפילו יותר ממעשים כי ההסתכלות כללית ולכן היא פועלת באופן רחב יותר מאשר מעשה מסויים של קירוב.
אנחנו צריכים לחנך את עצמנו לעין טובה. עין טובה בין אדם לחברו, עין טובה בין אדם לכלל, עין טובה על ארץ ישראל: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז). זה בעצם עניין העבודה שלנו בעקבות הפרשה, להסתכל בעין טובה. לראות את הטוב, לראות שטובה הארץ מאוד מאוד, כשרואים את הטוב הוא מתגלה ומופיע.

דע מאין באת!
אני רוצה לומר עוד משהו מפרק שלישי בפרקי אבות, כל שבת אנחנו לומדים פרק אחר (משנה א):
עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
למה צריכים את הכפילות הזאת: 'הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'? אומר ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שיש 'מאין באת' בשני מובנים, יש 'מאין באת' במובן החומרי ויש 'מאין באת' במובן הרוחני. מאיפה הנשמה שלך הופיעה? דע מאין באת, אתה באת ממקום מאוד גבוה, מאוד עליון, יש לך כח רוחני, אצילי ואלוקי. ניצוץ אלוקי הוא המקור שמופיע בך, 'דע מאין באת'. גם הכיוון והמטרה של האדם הוא למקום מאוד גבוה 'ולאן אתה הולך'.
אני רוצה להרחיב קצת את הכיוון הזה: אדם צריך להסתכל על העבר ותמיד לשמור את כל ההישגים שלו. יש אנשים ביקורתיים שכל תקופה אומרים שעד עכשיו לא היה שום דבר טוב ועכשיו נתחיל הכול מהתחלה, יש אנשים שכל יום ראשון בבוקר מתחילים מחדש, אחרי ששבוע שעבר לא היה טוב. יש כאלה שכל שנה לקראת סיומה אומרים שהשנה כבר הולכת להיגמר, היא לא הייתה כפי שהם רצו ואת השנה הבאה הם יתחילו עם התחלה חדשה ברגל ימין כמו שצריך. זו הסתכלות מאוד לא טובה ולא בריאה, אדם כל הזמן מתקדם ואם הוא מבטל את מה שהיה בעבר - הוא מבטל את כל ההתקדמות שהייתה לו. אדם צריך להסתכל על העבר בעין חיובית, לראות את כל הטוב לראות את ההצלחות ועל זה הוא הולך לבנות את הקומה החדשה. לא שכל מה שהיה לא היה שווה, העבר היה שווה מאוד ועכשיו הוא יבנה עתיד עוד יותר טוב. הוא רוצה לבנות קומה עוד יותר גדולה - מצויין, אבל לבנות אותה על גבי הקומה הקודמת, יש לו עבר מאוד חשוב. גם יש לו נשמה עליונה ואלוקית, אך גם בפועל, הוא עשה הרבה דברים טובים, התקדם הרבה מאוד, השתפר במידות, במעשים, בקיום מצוות ובתורה - ועכשיו הוא רוצה להמשיך הלאה. תמיד לראות בחיוב את העבר, 'דע מאין באת' וגם 'ולאן אתה הולך'.
אפשר להוסיף את הדברים שנגענו בהם בשבוע שעבר (ר' בשיחה לפרשת בהעלותך תשע"ג), 'איזוהי דרך שיבור לו האדם' ורבי שמעון אמר שצריך לדעת לראות את הנולד. פירושו של הרואה את הנולד הוא שהאדם שוקל את הדרך שהוא עומד ללכת בה, איזה קשיים יכולים להיות, מה יכול להפריע לו להתקדם לכיוון שהוא רוצה והוא מכין את עצמו לקראתם. הוא רואה את הנולד, הוא לא מופתע ופתאום קורה לו משהו שגורם לכך שהוא לא מצליח ליישם את מה שהוא חשב, מראש הוא בוחן את כל האפשרויות שיכולות להיות, איזה הפרעות יכולות להיות ואיזה עיכובים. הוא מכין את עצמו להיות עומד בניסיון. אנחנו מבקשים בתפילה: "אל תביאנו לידי ניסיון" (ברכות השחר) והרב מסביר (עולת ראיה ח"א, עז) שאל תביאנו לידי ניסיון שלא נצליח בו. שתמיד נהיה מוכנים, תמיד נדע שזה ניסיון ואף פעם לא ניפול. אדם צריך לדעת לאן הוא הולך, לחשוב איך ללכת בדרך, לנצח את כל העיכובים ולהגיע למטרות שהאדם הציב לעצמו.
אנחנו כל הזמן בדרך, עם ישראל בדרך במדבר, אנחנו עכשיו בדרך בדרכי הגאולה, וצריך לראות לאן הולכים, בכלל ובפרט. כשלומדים להסתכל ככה זאת הסתכלות יפה ונכונה, שאיפות גדולות לעתיד עם ביטחון על העבר - ואז התוצאות הן מאוד טובות. שנזכה לראות בעין טובה את הארץ הטובה, את העם הטוב הזה ואת הישועה והגאולה שאנחנו נמצאים בה.




^ 1.. שנת תשע"ג.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il