ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחת פורים בקדושה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ב

שמחת פורים בקדושה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

משתה ושמחה
מצוות השמחה בפורים גדולה מהשמחה שבשאר ימים טובים, שלגבי כל הימים הטובים (סוכות, פסח ושבועות) נאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", וכיוון שבפועל רוב האנשים שמחים בשתיית יין, יש מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה להרבות בשתייה (שו"ע או"ח תקכט, א-ג). ואילו לגבי פורים יש מצווה מפורשת להרבות בשתייה. ויתר על כן, זה עיקר עניינם של ימי הפורים להיות (אסתר ט, כב): "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". ועל כן אמרו חכמים (מגילה ז, ב): "מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב אדם להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

מצוות הסעודה ביום
צריך כל אדם לעשות סעודה ומשתה בפורים, ואף שכל יום הפורים מיועד לשמחה, מכל מקום שיאה של השמחה בסעודת פורים, מפני שכך היא הדרך לבטא שמחה - בסעודה גדולה שבתוכה מרבים בשתייה. ובלא אכילה גם השתייה אינה עולה יפה ואינה משמחת. לפיכך חובה לקבוע סעודה אחת בפורים למשתה ושמחה. וצריכים לקיים את הסעודה ביום, והמקיים את הסעודה בלילה - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב). רוב ישראל נוהגים לקיים את הסעודה אחר הצהריים, מפני שבבוקר עסוקים במקרא מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ולאחר מכן יכולים לקיים את הסעודה בהידור. וגם אם הסעודה נמשכה לאחר צאת הכוכבים, עדיין אומרים בברכת המזון "על הניסים", שהולכים אחר ההתחלה.

האם יש מצווה להרבות בשמחה בכל משך הפורים?
למרות שעיקר המצווה מתקיימת בסעודת הפורים, יש מצווה להרבות בשמחה בכל משך הפורים, בלילה וביום. וכל מה שיוסיף אדם שמחה, הרי הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות בכל משך הפורים בשירה וריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת ובטעימת מאכלים טובים ושתיית משקאות משמחים. וכל אדם ירבה בשמחה ביום הפורים לפי אופיו.

מה צריך לאכול בסעודת פורים?
בנוסף ליין ושאר משקאות, צריך להכין לסעודה בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת. ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה, ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ואם גם עוף אין לו או שאינו חביב עליו, יכין לסעודה מאכלים טעימים אחרים וישמח בהם יחד עם שתיית היין. וצריך לקבוע את הסעודה על הלחם, מפני שלדעת כמה מגדולי הפוסקים, בלא לחם אין הסעודה נחשבת לסעודה חשובה (פניני הלכה זמנים טז, ט, 10).
עד כמה צריך אדם לשתות בפורים

המצווה היא לעשות אותם "ימי משתה ושמחה", ואמרו חכמים (מגילה ז, ב): חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שנאמרו דעות רבות בהגדרת מצוות המשתה. ככלל אפשר לסדר את הדעות המרובות שנאמרו במצוות משתה בפורים סביב שתי דעות עיקריות.

הסוברים שצריך להשתכר
יש אומרים שדברי חכמים כפשוטם, שאדם צריך להשתכר כל כך עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן לברוך מרדכי" (רי"ף, רא"ש). כלומר יגיע למצב של שמחה פשוטה, שבה האדם משתחרר מהמעצורים שמלווים אותו תמיד, הוא צוחק יותר ובוכה יותר. אמנם הוא מתקשה ללכת ישר, לא זוכר את כל הפרטים וההתחייבויות השונות שנטל על עצמו, אבל ליבו טוב עליו והוא אוהב את חבריו. אז יהיה אצלו "ארור המן" שווה ל"ברוך מרדכי". כלומר, למרות שהוא מבין שהמן רשע ומרדכי צדיק, מכל מקום ההרגשה הנפשית שלו שווה בעת אזכרת המן ומרדכי, שהכל טוב והכל לטובה, עובדה שבסוף הכל הסתדר ולכן השמחה אינה נפגמת כלל. וכך אופיים של השיכורים שאינם יכולים להיכנס לפרטים והכל נדמה עליהם כשווה בלא חילוקי מדרגות. במצב של שכרות ושמחה כזו אדם מתנהג באופן שאינו נחשב מכובד במשך שאר ימות השנה. וכך נהגו הרבה מגדולי ישראל שהיו שותים הרבה בפורים.

מי שעלול להתפרע
אולם מי שיודע בעצמו שמתוך השיכרות הוא עלול להתפרע, להכות חברים או לעשות דברים מכוערים או לבזות את עצמו מאוד, גם לדעה זו עליו להימנע מלהגיע לשיכרות, אלא יסתפק בשתייה מועטת. ויש אומרים שהעצה בשבילו היא לקיים את המצווה כדברי הרמב"ם, היינו שישתה עד שישתכר וילך מיד לישון, וכשיישן לא ידע להבחין בין "ארור המן לברוך מרדכי".

הסוברים שאדם צריך להיות שתוי ולא שיכור
יש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי אבל לא שיכור. כלומר ירגיש מעט סחרור, ויהיה יותר משוחרר ושמח, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. וזאת משום שלהלכה אין מקבלים את הדעה הסוברת שאדם צריך לשתות "עד דלא ידע" (רבי אפרים). או שמקבלים את הדעה שצריך לשתות "עד דלא ידע", אלא שהכוונה לשתות עד שלא יוכל לדקדק במילותיו, וכשיצטרך לחזור ולומר פעמים רבות "ארור המן וברוך מרדכי" יתבלבל לפעמים (תוס' ור"ן).

שורש המחלוקת כיצד לשתות
נראה לפרש, שכיוון שתגובתם של האנשים לשתיית היין שונה, על כן יש דעות שונות כיצד לקיים את מצוות ה"משתה ושמחה" למהדרין. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהשתייה גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כל, ויש שהשתייה מעוררת אותם לגלות את ליבם הטוב. יש שהשתייה מעייפת אותם ויש שהשתייה מעוררת אותם. לפיכך כל אדם צריך לבחון את עצמו, האם הוא מאלה ששמחים יותר בשתייה מרובה או מאלה ששמחים יותר בשתייה מועטת, או שמא הוא מאלה ששותים וצריכים לילך אח"כ מיד לישון.

עצה טובה לשותים בפורים
כיוון שרבים מאיתנו אינם רגילים לשתות לשוכרה, כדאי ללמוד מעט את דרכי השתייה, שאם לא כן, יכול אדם לבוא לסעודת פורים ולמחרת יתעורר בביתו בלא לזכור כיצד חזר מהמסיבה לביתו... ככלל, האלכוהול מגיע לשיא השפעתו רק אחר עשרים דקות משתייתו. ולכן כדי לבחון את מידת ההשפעה של השתייה, צריך להמתין בין שתייה לחברתה לפחות חצי שעה. וטוב לשלב שתייה עם אכילה, ואז היין הטוב ייספג כראוי, ויוכל להרבות בדיבוק חברים, ויגלה את מצפוני ליבו הטוב, וירבה בשמחה בישועת ה'.

נשים
גם לנשים יש מצווה להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שעליהן להיזהר משיכרות, שהשיכרות גנאי לנשים יותר מלגברים, שהיא מפירה את מצוות הצניעות שנשים משתבחות בה. ואפשר לומר שהנשים, בזכות הענווה הטבעית שלהן, מגיעות על ידי שתייה מועטת לכל המעלות שהגברים מגיעים בשתייה מרובה.

הצד החיובי שבשכרות מתגלה בפורים
למרות שככלל השיכרות מגונה, אי אפשר להתעלם מהצדדים הטובים שבה, שעל ידה מתגלית שמחה פשוטה, שמבטאת שמחה גשמית ומשוחררת, מלאת עוצמה וחיוניות. אלא שבכל השנה התאווה וההוללות שבשיכרות מאפילות על הצד הטוב שבה, ולכן היא גורמת לפראות ומכשולים רבים. אבל בפורים, כאשר שותים ושמחים בישועת ה', לזכר הנס שנעשה על ידי המשתה, מתגלים הצדדים הטובים שבשתייה.

סגולת ישראל מתגלה בשתייה של פורים
יש עוד משמעות עמוקה, שבפורים מתגלה הקדושה הנצחית שבישראל, שמכוחה מתברר שגם מה שנראה לכאורה כרע - מתהפך לטובה. הגזירות הקשות מובילות לתשובה. ועל ידי שתיית היין לשם מצווה מתגלה הסוד, שאף החומריות של ישראל בפנימיותה היא מקודשת. ואף שהגוף ותחושותיו נראים לכאורה כמפריעים לעבודת ה', במדרגה הגבוהה של פורים - נהפוך הוא, והם עוזרים מאוד לעבודת ה' בשמחה וחיוניות.

השמחה בגילוי האמונה השלמה
ועוד יותר עמוק. ככלל התורה והדעת צריכים להדריך את החיים, וכשאדם הולך בדרך זו הוא שמח, אלא ששמחתו מוגבלת לפי הכרתו. אולם במדרגה עליונה של אמונה, שאנו זוכים לה בפורים, אנו יודעים שה' מנהיג את העולם לטובה, ואף שלפעמים הנהגתו אינה מובנת לנו, אנו מבטלים את דעתנו ומקבלים את הנהגתו בשמחה. וזהו מדרגת "עד דלא ידע", דבקות במדרגה שמעל לכל השגה אנושית, שקשורה כל כולה לאמונה במסירות נפש. ומתוך אמונה עליונה שכזו, שהיא אמונת ישראל, מגיעים לשמחה בלא גבול.
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il