בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

על רחמים וסליחות

undefined

תשע"ג
2 דק' קריאה
לפני שהקב"ה מגלה לאברהם את תכניתו להרוס את סדום וערי הכיכר מקדימה התורה:
"וַיקֹוָק אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו"
(בראשית י"ח יז-יט).
המדרש מסביר: "אמר הקדוש ברוך הוא אני נתתי כל הארץ הזאת לאברהם, ועתה אני רוצה לאבד חמש עיירות משלו בשביל חטאתם, ואם אין אני מגלה לו, אומר שמא הקדוש ברוך הוא חזר בו" (מדרש אגדה בראשית פרשת וירא פרק יח).
המדרש מסביר רק למה חשוב להודיע לאברהם, אבל איננו מסביר את הלקח לדורות. כמו כן, המדרש לא מסביר את הקשר לפסוק השני:
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".

ננסה להסביר את הקשר באמצעות דברי חז"ל בגמרא.
בסוף ספר שמואל דן הכתוב בפרשיה קדומה בחיי דוד. רעב כבד פוקד את הארץ לאחר מות שאול ומתברר כי הסיבה לכך קשורה לטענותיהם של הגבעונים כלפי שאול המלך. וז"ל הכתוב:
"וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים ... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת יְקֹוָק: וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לי לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל: יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַיקֹוָק בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְקֹוָק" (שמואל ב כ"א ב-ו).
הגבעונים דרשו נקמה נוראה ממשפחת שאול שפגע בהם ולא היו מוכנים לסלוח גם אחרי פיצוי שהובטח להם. דוד נאלץ להיענות לבקשתם, אבל קיבל החלטה לדורות לאסור נישואים עם בניהם ובנותיהם, למרות שעברו הליך גיור. בהגדרה הלכתית הם נאסרו לבא בקהל לעולם (שו"ע אבן העזר סי' ד סע' ב).
מסבירה גמרא מדוע. "אמר (דוד), שלשה סימנים יש באומה זו (בעם ישראל): הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים; רחמנים, דכתיב: 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך'; ביישנין, דכתיב: 'בעבור תהיה יראתו על פניכם'; גומלי חסדים, דכתיב: 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו"
(יבמות עט ע"א).
מסביר רש"י במקום "והני גבעונים כיון דלא מרחמי אינן ראויין לידבק בהן".

רש"י מחדש לנו חידוש עצום, לרחם אין פירושו רק להזדהות עם החלש ולעזור לו. לרחם פירושו, לסלוח למי שמבקש ממך סליחה גם אם הוא פגע בך! הגבעונים שלא הסכימו לסלוח ולמחול, למרות הפיצוי שהוצע להם, אינם יכולים להיחשב על בניו של אברהם. ניסיונו של אברהם להציל את אנשי סדום הרעים והחטאים ואת לוט, בן אחיו, שבחר לשכון ביניהם, למרות שלוט פגע בו ונפרד ממנו, הוא בבחינת הפנמת המסר של הקב"ה, שקדם להודעה על החורבן הצפוי.
סליחה לבני משפחה, סליחה למי שפגע ומבקש מחילה, היא היא דרכם של בני "אברהם אוהבי". "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".
הבה נתפלל כי תכונות מיוחדות אלה של בני אברהם
יבואו לידי ביטוי מעשי עוד יותר חזק בחברה הישראלית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il