בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

איטה בת חנה ארנרייך

שכרו של פנחס

undefined

הרב יוסף כרמל

תשע"ג
2 דק' קריאה
פרשתנו פותחת בהכרזה:
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ"ה י-יג).

ננסה לברר בדברינו, מה פשר המתנה או המתנות שפנחס קיבל?
נתחיל בבירור השאלה אם פנחס היה מוגדר ככהן בזמן שהרג את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון? ואת כזבי בת צור הנסיכה המדיינית?
לפי דעת החזקוני, הריב"א בשם השר מקוצי ואברבנאל, פנחס כבר שירת ככהן לפני שפגע בהם, אבל חשש שכיון שהרג את הנפש נפסל מכהונתו, לכן הבטיחו הקב"ה שהוא עדיין כהן, הוא וזרעו אחריו ולא נתחלל.
לעומת זאת, בסוגיא במסכת זבחים מופיעות שתי דעות אחרות. וז"ל הסוגיא: "א"ר חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר: "וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל..." (יהושע כ"ב ל)". לפי רבי חנינא, פנחס לא נכלל בין הכהנים לפני אותו מעשה ורק בזכותו זכה להיות כהן. כך מסביר גם רש"י על פרשתנו: "שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו, שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן".
לעומתו סובר רב אשי, כי גם אחרי שהקב"ה הבטיח לו ולזרעו כהונה, מימושה של הברכה היה רק לאחר שפנחס השכין שלום בין העם ושנים וחצי השבטים, שבנו מזבח בעבר הירדן המזרחי. מעשה שהיה עלול לגרום לפריצתה של מלחמת אחים. בכך כיפר פנחס על הריגתו של אח (גם אם חוטא בחטא חמור) ומאז היה יכול לשמש בכהונה.

נעבור עתה לברור המושג "בְּרִיתִי שָׁלוֹם".
לפי הרד"ק (שופטים כ' כח): "לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה, לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל ית' הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים".
כלומר, אריכות הימים לה זכה פנחס (שחי לפי חז"ל עד ימי יפתח הגלעדי) היא ברית השלום.
לעומתו מסביר אבן עזרא כי פנחס היה זקוק להגנה מפני אחיו של זמרי שרצו לנקום בו, לכן הבטיחו הקב"ה שיגן עליו בבחינת ברית שלום.

המסקנה לדורות היא שמעשהו של פנחס איננו יכול להיות סמל לחיקוי לדורות. רק התערבות אלוקית מנעה את פסילתו של פנחס מלשרת בכהונה. רק בריתו של הקב"ה הגנה עליו מפני זעמם של בני שמעון ממשפחת זמרי. יתכן והוא כלל לא נתכהן, עד שהוכיח קבל עם ועדה כי כיפר על מעשהו ועשה תשובת המשקל, כאשר הצליח בנועם דרכיו, כנכדו של אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, להשכין שלום בין השבטים.

הבה נתפלל שגם אנו נזכה לברכה מעין זו
שתשכין שלום בין אחים וממילא תשכון יותר שכינה על כולם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il