ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצה זו | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים דרשות לימי הפסח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשכ"ב

מצה זו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

'לחם עוני' - לחם שעונים עליו דברים הרבה (הלל והגדה, רש"י);
ד"א: 'לחם עוני' - 'עני' כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה, אף כאן בפרוסה (פסחים קט"ו).

שתי נוסחאות קיימות בפתיחת ההגדה, יש אומרים 'הא לחמא עניא', ויש אומרים 'כהא לחמא עניא', ושתיהן נכונות. בזמני שלום ומנוחה, כשאין רודף ואין נוגש, ההכנות לחג נעשות בלב שמח, ללא רגש של פחד ורדיפות. המצות נאפות בריש גלי וללא טורח מיוחד, כשעומד לרשותנו הקמח המשובח, ואף מכונות משוכללות כאשר אצלנו ביום הזה, ואין הגבלה ואין מוחה, ויכולים אנו לזכות גם במצות כשרות בהידור (בתוספת כמה גרושים, ומי עושה חשבון כמה גרושים בכל עסקי חול?) - אז אנו אומרים "כהא לחמא עניא"! - כלומר, אין זה אותו לחם עוני, לא ולא, זהו לחם עונג, הנפרך בפה, יפה לעינים וטוב למאכל. אולם גם במצב זה אין אנו מחליפים אותו במצה עשירה. אין אדם יוצא חובתו במצה עשירה. ביאור הדברים, גם בזמן ההצלחה אין אנו שוכחים ומשכיחים את העבר האפל, אין אנו נותנים גט כריתות לתקופות השמד והסבל; אנו רואים רציפות הדורות. אנו רואים את ימי האורה כצומחים ועולים מתוך החשיכה, אנו רואים את ימי הגלות כהקדמה, כהכשרה לימי הגאולה - כהא לחמא עניא.

וישנן תקופות אפילות בחיי האומה, כשיושבים בין הגויים והם בשנאתם השטנית לישראל משתדלים שלא לבייש את ממלכת מצרים הקדומה בגזירותיהם, כשישראל נאנח ונאנק ואינו רשאי אף את זה לעשות בקול רם, כשמתחכמים בכל מיני תחבולות להשפיל ולדכא ולרמוס בעפר את קרן ישראל, דוגמת אחינו המושפלים בארצות ערב ומדינות מסך הברזל. וגוברת השנאה ומתעצמת עד כדי התנקשות בכל שריד של חיים עצמאיים, עד גזירת מניעת אפיית לחם העוני בעצמו, כאשר עינינו רואות כיום הזה ברוסיא הסובייטית, זו אשר רוממות חופש האדם בגרונה וחרב פיפיות בידה לכלות ולעקור מן השורש כל אשר בשם ישראל יכונה; שם - כמו בתקופות האפילות מימים עברו - מתכנסים יהודים בתריסים מוגפים, בפחד הניבט בעינים, ואופים חררת עוני על גבי גחלים, בכדי לשמור על הגחלת שירשו, גחלת התקוה לימים טובים אשר יבואו - שם הנוסח הוא "הא לחמא עניא" - זהו לחם העוני, ללא כף הדמיון; אין צורך בהשואות, אין צורך לעמול לשמור זכרונות קדם, העבר חי וקיים, העבר החשוך, האפל, המדכא.

אולם, גם שם כאשר כאן - "לחם עוני" שעונים עליו דברים הרבה, גם שם כורכים ההגדה עם ההלל, גם שם שומרים על הזיק היהודי, גם שם יודעים כי אם אמנם מתחילים בגנות, אין זה עדיין סוף פסוק, גומרים בשבח, יודעים גם יודעים כי אם גם יתמהמה, בא יבא, וע"כ גם אם יתמהמה אחכה לו בכל יום...

ותפילה חרישית תאחד את העם מן הקצה אל הקצה, אומרי ה"כהא" עם אומרי ה"הא", כי יבא היום אשר יתאחד העם שנית, ונוסח אחד יאחד אותם, והלל חדש של עם גאולים יבקע ברוממות א-ל בארץ אבות.

"ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה."

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il