ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בית המקדש | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות תרומה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשמ"ט-נ"א

בית המקדש


נערך מחדש על ידי
הרב ירון אונגר

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בית המקדש
חז"ל פותחים את המדרש לפרשתנו בשבח התורה 1 :
"'ויקחו לי תרומה' - הדא הוא דכתיב: 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'. אל תעזובו את המקח שנתתי לכם. יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב. אבל המקח שנתתי לכם, יש בו כסף, שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף'. יש בו זהב שנאמר 'הנחמדים מזהב ומפז רב'. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות. אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר 'שלחיך פרדס רימונים'.

פשוטו של מדרש הוא, שהתורה נמשלה לכל הדברים הטובים הקיימים בעולם. היא יקרה כזהב, ויש לה גם את מעלותיו של הכסף, יש בה את ברכת השדה ואת מתיקות הפרדס. אולם, עומק כוונת המדרש היא, שקיימת זהות מהותית בין כל העושר המצוי בעולם, לתורה. התורה היא יסודו של עולם, הכל מצוי בה. חז"ל לימדו שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם 2 , מכאן, שהתורה היא שורש הופעת מציאות העולם הזה. זוהי כוונתו הפנימית העמוקה של המדרש, להורותנו בא שהתורה היא שורשם העליון של הזהב, הכסף, השדה והפרדס. היא התוכן העליון המחייה ומקיים כל מצוי, ומהווה סיבה להופעתו בעולם.

השלמה של רעיון זה מוצאים אנו בהמשך דברי המדרש:
"'ויקחו לי תרומה' רבי ברכיה פתח - 'לך ה' הגדולה והגבורה' וגו' כי כל בשמים ובארץ'. אתה מוצא, כל מה שברא הקב"ה למעלן, ברא למטן. למעלן: זבול וערפל שנאמר 'וראה מזבול קדשך', ערפל, 'ומשה ניגש אל הערפל'. וכתיב 'הבעד ערפל ישפוט'. למטן: 'אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל', וכתיב 'בנה בניתי בית זבול לך'. למעלן 'שרפים עומדים ממעל לו', למטן 'עצי שיטים עומדים'. למעלן: כרובים, שנאמר 'יושב הכרובים', למטן: 'ויהיו הכרובים'. למעלן: 'והאופנים ינשאו לעומתם', למטן: 'ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה', וכן 'והנה אופן אחד בארץ'" 3 .

המדרש ממשיך בהשוואת עניינים השייכים לעולמות עליונים שדוגמתם מוצאים אנו גם בעולמות התחתונים, בריבוי פסוקים, ריבוי הנראה במבט ראשון כגורם אריכות שאינה נצרכת.

גם כאן, ההבנה הפשוטה של המדרש היא שלפנינו משל, הבא לדמות עולם עליון לעולם תחתון, וככל משל, הוא בא להציג רק צד דמיון בין המשל לנמשל, אמנם, דמיון זה יכול להעיד על קשר מסוים שבין המשל לנמשל, אך אין הוא בא לטעון לקיומה של זהות מהותית ביניהם.
אולם, קיימת גם הבנה עמוקה יותר, זו הרואה זהות מהותית פנימית בין המשל לנמשל, הרואה את העולם העליון כשורשו של העולם התחתון, הנמשך ומשתלשל בירידת המדרגות, מדרגה אחר מדרגה מן העולם העליון. לכן, בית המקדש של מטה הוא גילוי נמוך של בית מקדש עליון המצוי בעולמות עליונים, וכך הוא ביחס לכל המצוי בעולמנו.

כאן, מחדשים חז"ל דבר נוסף 4 :
"ולא עוד אלא שחביבין מה שלמטן משל מעלן. תדע לך, שהניח מה שלמעלן, וירד בשלמטן, שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' 5 ".

אחר שנתברר לנו שכל ההופעות הקיימות בעולמנו הן השתלשלות מעולמות עליונים, השתלשלות של הופעת רעיונות עליונים המלובשת ומכוסה בכיסויים גשמיים, למדים אנו שאף-על-פי כן, בחר הקב"ה להניח עולמות עליונים ולשכון בעולמות תחתונים. ניתן אמנם לפרש את דברי חכמינו כפשוטם, שהקב"ה סילק שכינתו מעולמות עליונים וקבעה בעולמות תחתונים. אולם, נדמה שאין זו כוונת חכמינו, אלא ביקשו חכמינו להדגיש שהקב"ה אינו מסתפק בהשראת שכינה בעולמות עליונים. אמנם, ניתן היה לחשוב שראוי שהקב"ה ישרה שכינתו דווקא בעולמות עליונים, ועולמות תחתונים אינם ראויים לשכינתו, אך הקב"ה חיבב דווקא עולמות אלו, ונמנע מלצמצם שכינתו לעולמות עליונים בלבד, על מנת להביא להשראת שכינה בכל מדרגות המציאות. זהו עניינו של בית המקדש, שנועד להביא לידי שלמות הופעת שכינה בעולם.

אמור מעתה: כשאין בית המקדש בעולם, הופעת השכינה בעולם אינה שלמה, וממילא השפע האלוקי המופיע בעולם, חסר. מעין דברים אלו כותב 'חתם סופר' 6 , שבזמן שעם ישראל כולו שכן בארץ ישראל, היותה כל ארץ ישראל 'פתח' רחב להופעת שכינה בעולם, 'פתח' שדרכו וממנו נשפע שפע רב לקיומו של עולם. אולם מאחר שחרב הבית וגלו ישראל מארצם, נצתמצם ה'פתח', ומעתה קיים רק 'פתח' צר, מעל ירושלים, במקום בית המקדש, וממקור זה ניזון עולם ומלואו.

כאשר מתרחב הפתח, מתרחבת האורה הנשפעת לעולם ממרום. עיקר משמעותה של הרחבה זו היא רוחנית, הרחבת כוחות השכל והרגש. חז"ל לימדו שמשחרב בית המקדש, ניטל טעם הפירות 7 . אמנם, עדיין הפירות קיימים, ייתכן שפע כלכלי גם אחר חורבן הבית, אולם חסר הטעם, חסרה המשמעות שאמור השפע לתת לחיים. חז"ל קבעו 8 שישנם דברים המרחיבים דעתו של אדם, אולם ייתכן שדברי אלו יהיו ברשות האדם, אך עדיין לא תתרחב דעתו. כאשר בית המקדש עמד על מכונו, היה השפע הנשפע לעולם אמצעי למילוי המציאות כולה בחיים של תוכן, חיי אמונה בהם אור ה' מופיע באומה, ודרכה מופיע בכל העולם כולו.

ישנן מדרגות שונות להופעת השכינה בעולם. במשכן, לראשונה מאז ימי האדם הראשון, מופיעה שכינה בארץ. אמנם, זוהי הופעה ארעית, ועל כן, נמוכה מדרגת הופעת שכינה שבמשכן ממדרגת הופעתה בבית המקדש.
הופעת השכינה בבית המקדש הראשון היא ההופעה העליונה ביותר להופעת שכינה שהייתה מאז ומתמיד, הופעה קבועה של שכינה בארץ. בבית המקדש השני, הופעת השכינה היא במדרגה נמוכה מזו שהייתה בבית המקדש הראשון.

חז"ל העידו 9 שחמשה דברים שהיו בבית המקדש הראשון, לא קיימים בבית המקדש השני, וביניהם, שבבית המקדש השני לא שרתה שכינה. אמנם, הרמב"ם פוסק 10 שקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ומטעים את פסיקתו בטיעון שקדושה שניה של בית המקדש היא משום קדושת שכינה, וקדושת שכינה אינה בטלה 11 . מדבריו משמע שבכל אופן הייתה השראת שכינה גם בבית המקדש השני. על כן, עלינו להבין שקיימות מדרגות בהופעת שכינה, וחכמינו התכוונו לומר שהשראת שכינה כבבית הראשון, לא הייתה קיימת בבית שני, אולם הייתה קיימת השראת שכינה, במדרגה נמוכה יותר. גם אחר חורבן בית שני, קובעים חז"ל 12 ששכינה לא זזה מכותל המערבי, ושכינה מצויה עם ישראל גם בגלותם 13 , אם-כן, מדרגות שונות יש בהשראת שכינה, זו למטה מזו.

"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, וכבוד ה' מלא את המשכן" 14 . הופעת השכינה היא כל כך ברורה וגלויה, עד שהיא נדמית כממשות, המונעת את כניסת משה למשכן! תאור דומה מוצאים אנו אחר הקמת בית המקדש הראשון: "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'" 15 . הרי, שגם אחר הקמת בית המקדש הראשון, גילוי השכינה ברור ומרשים עד שהוא ממשי, ומונע את כניסת הכוהנים לעבוד בבית המקדש.

אולם, אחר סיום כינונו של הבית השני, אין אנו מוצאים תופעה דומה. הראב"ד 16 טוען שקדושה שניה קדשה לשעתה אך לא קדשה לעתיד לבוא. את דבריו הוא מנמק על פי הידוע לו מ"סוד ה' ליראיו" שקדושת בית המקדש השלישי אינה דומה כלל לקדושת בית המקדש שקדמה לה, אלא תהיה בה הופעת שכינה במדרגה גבוהה מכל ההופעות שקדמו לה. לכן, אי אפשר שתישאר קדושה שניה על מקום בית המקדש, כי על מנת שתופיע קדושה עליונה, יש לסלק קודם את הקדושה הקודמת, הנמוכה ממנה, שהייתה שרויה במקום. נמצאנו למדים ששיאה של הופעת שכינה בעולם יהיה עם כינון בית המקדש השלישי.


^ 1 שמות רבה, לג, א.
^ 2 ע"פ בראשית רבה, א , ב; תנחומא, בראשית, א.
^ 3 שמות רבה שם, ד.
^ 4 שמות רבה שם.
^ 5 שמות כה, ח.
^ 6 ראה: שו"ת חת"ס, ב, יו"ד, סימן רלד.
^ 7 סוטה, מח ע"א.
^ 8 ראה: ברכות, נז ע"ב.
^ 9 ראה: יומא, כא ע"ב.
^ 10 רמב"ם, בית הבחירה, ו, הלכה יד.
^ 11 שם, הלכה טז, וראה בספר המפתח שם (מהדורת ש. פרנקל) מקורות בדברי פוסקים ראשונים ואחרונים, שדנו בשאלה, האם הייתה השראת שכינה בבית שני?
^ 12 ראה: במדבר רבה, יא, ב; זוהר, משפטים, דף קטז ע"א.
^ 13 במדבר רבה, ז, י; איכה רבה, א, נד, ועוד.
^ 14 שמות מ, לד.
^ 15 מלכים א, ח, יא.
^ 16 ראב"ד, שם, הלכה יד.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il