ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכות הראייה בגן החיות ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשע"ג

ברכות הראייה בגן החיות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס

הברכות למבקרים בגן החיות
לאחר שבשבוע הקודם עסקנו בברכת "מעשה בראשית", שהמטיילים ברחבי הארץ צריכים לברך בכל עת שרואים ים, הר מיוחד או גבעה מיוחדת, נעסוק בברכות שהמבקרים בגן החיות צריכים לברך. ברכת "שככה לו בעולמו" על החיות היפות, וברכת "משנה הבריות" על הקוף והפיל.

שככה לו בעולמו
לפעמים אנחנו נפגשים עם מראות מיוחדים, מרגשים ומפעימים, וכדי לבטא את התוכן הערכי שלהם תיקנו חכמים לומר ברכה על ראייתם, ולקשור אותם בכך לשורשם האמוני. בכלל זה תיקנו חכמים שהרואה בעלי חיים נאים או חזקים במיוחד, וכן הרואה אילנות נאים או טובים במיוחד, וכן הרואה אדם נאה או גבוה וחזק במיוחד, יהודי או גוי, יברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו" (ברכות נח, ב).
ויש בכך תיקון גדול, שכן פעמים רבות אנשים מתפעלים מבריות יפות או חזקות או גדולות במיוחד, ויש שאף עורכים תחרויות יופי או כוח בין בריות מסוימות (אנשים ובעלי חיים). וחשוב מאוד לקשר התפעלות זו לשורשה, ולשבח את הבורא שככה לו בעולמו.
על שני סוגים של בריות נאות במיוחד מברכים:

א. בריה מיוחדת ביחס לשאר בני מינה
המבין בסוסים שראה סוס נאה במיוחד, או חזק ומהיר במיוחד, מברך עליו "שככה לו בעולמו". וכן המבין בכלבים או חתולים, אם ראה יפה או גדול במיוחד - מברך.
ומי שאינו מבין בסוסים או כלבים, כל זמן שאינו מתפעל מהם - למרות שהם מיוחדים וזכו בתחרויות, לא יברך על ראייתם. ואם יתפעל - יברך.
וכן הרואה פרה שזכתה בתחרות הפרה המניבה ביותר, אם יתפעל מראייתה - יברך. ואם לא יתפעל - לא יברך.

ב. מינים מיוחדים כתוכי וטווס מרהיבים
הסוג השני, והוא זה שמצוי בגן החיות, מינים שנחשבים יפים במיוחד בגלל מראם וצבעם המיוחד, כגון תוכי גדול ומרהיב בצבעיו או טווס בעל זנב יפה במיוחד. שהואיל והם נחשבים יפים לעומת שאר העופות, ואנשים הולכים כדי ליהנות מיופיים, מברכים על ראייתם "שככה לו בעולמו". וכן ההולך לראות דגים יפים כדוגמת הדגים שבמפרץ אילת, מכיוון שהם נחשבים יפים במיוחד לעומת שאר הדגים, יברך עליהם.

המנהג הראוי בגן חיות
המבקר בגן חיות יברך על המין היפה הראשון שיראה "שככה לו בעולמו", ויכוון בברכתו לפטור את שאר המינים היפים. וזה אמור לגבי רוב האנשים, שאינם מתפעלים במיוחד מכל המינים היפים. אבל מי שמתפעל מאוד ממראה החיות היפות, יברך על כל אחת מהן ברכה בפני עצמה.
וכן מי שלוקח ילדים לגן חיות, בכל עת שהוא רואה שהם מתפעלים במיוחד ממין יפה, יאמר להם לברך שוב. ומבוגר שלוקח קבוצה של ילדים לביקור בגן חיות, טוב שבתחילה יברך לעצמו בקול וכולם יענו אחריו אמן. ואחר כך בכל פעם שיגיעו למין יפה במיוחד יכבד ילד אחר בברכה, וכך יחנך אותם לברכה ולהתפעלות מברואיו של הקב"ה. ועם זאת יחנך אותם שההוראה המקובלת היא שכל אחד יברך פעם אחת על כל החיות היפות.

"משנה הבריות" על קוף ופיל

תיקנו חכמים שכל הרואה קוף או פיל יברך "ברוך אתה ה' ‏אלוקינו מלך העולם משנה הבריות" (ברכות נח, ב; שו"ע רכה, ח). ואמנם יש מי שסובר שמברכים על כל חיה שנראית מיוחדת (רשז"א בהליכות שלמה כג, לה). אמנם למעשה לדעת רבים דווקא עליהם תיקנו לברך, מפני שמראם מעורר השתאות ‏מיוחדת, יותר משאר בעלי חיים, שאף על פי שהן חיות יש בהן דמיון מסוים לאדם. הקוף דומה לאדם בצורת גופו ובדרך שימושו ‏בידיו. והפיל חריג בין החיות בכך שעורו חלק ללא שערות, והוא ‏משתמש בחדקו כמו ביד (מאירי ברכות נח, ב). ‏
הרואה קוף ופיל יחד יברך ברכה אחת על שניהם. אבל ‏כאשר הם נמצאים במקומות שונים, כפי שמצוי בגני חיות, יש לברך ברכה מיוחדת על ‏ראיית כל אחד מהם. ‏

ברכה כל שלושים יום
מי שכבר ביקר בגן חיות בחודש האחרון לא יברך על ראיית החיות, מפני שאם לא עברו שלושים יום ההתפעלות פחותה. אבל אם עברו שלושים יום, למרות שהוא רואה שוב את אותן החיות, יברך. ואף שלדעת הראב"ד מברכים על חיות יפות פעם אחת בחיים, וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח רכה, ט), זהו דווקא לגבי חיה שאין התפעלות מיוחדת מראייתה השנייה. אבל בגן חיות בוודאי שיש התפעלות, עובדה שהולכים במיוחד כדי לראות את החיות, הרי שמתפעלים מראייתן (פניני הלכה ברכות טו, טו).
אמנם מי שיבקר בגן חיות אחר להנאתו, אם יחזור ויתפעל מראיית החיות האחרות ששם יברך על ראייתן למרות שלא עברו שלושים יום מהראייה הקודמת.

הצעה למנהלי גני החיות
היה ראוי שמנהלי גני החיות יתלו שלטים יפים ליד בעלי החיים שיש לברך על ראייתם. "שככה לו בעולמו" ליד התוכים והטווסים היפים, ו"משנה הבריות" ליד הפילים והקופים. ולציין שמי שכבר היה בשלושים הימים האחרונים בגן החיות לא יברך שוב.

מעשה באלמנה וקבוצת רווקות
שאלה:יש לנו בת מוכשרת ונאה, מצליחה מאוד בעבודתה, אהובה על חברותיה, אבל למרות כל המעלות והמאמצים, היא כבר עברה את גיל השלושים ועדיין רווקה. כפי הנראה השדכנים והשדכניות הרבים שניסו לעזור (חלקם בתשלום גבוה) לא הציעו לה עדיין את האדם המתאים שראוי לרמתה. כיצד מגיעים לשדכנים שיוכלו להבין ללבה, כדי שיציעו לה את האיש המתאים?
תשובה:אינני מכיר את בתכם היקרה ולכן אינני יודע לענות על שאלתכם, אבל אספר לכם סיפור ששמעתי לאחרונה.
במקום עבודה אחד התקבצה כבדרך מקרה חבורה של למעלה מעשר בנות רווקות. כולן רצו להינשא אבל לא מצאו את בן זוגן. כדי לסייע זו לזו, ביררו וחקרו זו עבור זו על ההצעות שעמדו על הפרק. בדרך כלל לכל אחת היו שתיים-שלוש חברות שותפות סוד, שלהן סיפרו על הפגישות, כדי לקבל מהן סיוע בניתוח אופיו של בן הזוג ולקבל ביקורת ועצה. יחד קיוו ויחד בכו על אכזבות. ולמרות הכול עודדו את עצמן שאסור להתייאש. השנים חלפו, חלקן כבר עברו את גיל השלושים, חלקן התקרבו אליו, והן נותרו רווקות.
והנה אסון: חברה לעבודה, אם לארבעה ילדים, התאלמנה מבעלה. הן היו מזועזעות, בכו, השתתפו בהלוויה, עזרו לה עם הילדים. מעת לעת ניחמו את עצמן בחשאי, שאולי מצבן לא כל כך נורא. אולי עדיף להיות רווקה מאשר אלמנה עם ארבעה ילדים.
כעבור כשנה האלמנה התחתנה בזיווג שני עם אלמן שיש לו שבעה ילדים. הבנות היו המומות, המילים נעתקו מפיהן. מה? כל כך מהר? איך הסכימה לקבל בנוסף לארבעה שלה אלמן עם שבעה ילדים? האם לא סבלה מספיק שהיא צריכה לקחת על עצמה גם את השבעה שלו? לאחר כל מה שעברה, האם לא מגיע לה שתמצא רווק או אלמן עם ילד אחד או שניים לכל היותר, שיוכל לתמוך בה ולפנק אותה?
אבל הן התעשתו, כיבדו את החלטתה, וכמובן שהשתתפו בשמחת חתונתה. אחרי הכול היא חברתן. בחתונה מחו דמעות, התרגשו וקצת ריחמו.
והנה פלא, תוך פחות משנתיים רובן המוחלט של הבנות התחתנו, חלקן עם גרושים, חלקן עם אלמנים. אומרים שהן מאושרות.

עדיף שלא להעלות בינתיים את שכר הדיפלומטים
בחודשים האחרונים אנשי הסגל הדיפלומטי מקיימים שביתה, תוך תביעה לשיפור תנאי שכרם. נדמה שבמצב הנוכחי, שמדינת ישראל נכשלת בהסברת עמדתה, אין מקום להעלות את שכרם, כשם שמפעל שסובל מהפסדים חמורים אינו מעלה את שכר עובדיו.
הדיפלומטים הישראלים מזניחים את שני הטיעונים העיקריים שלנו. הראשון הוא זכותנו הדתית על הארץ ובמיוחד על המקומות הקדושים - ירושלים, יהודה ושומרון. ייתכן שהם חוששים שהעלאת העימות לרמה של סכסוך דתי רק תחמיר את המצב. אבל התעלמות ועצימת עיניים לא תועיל, המציאות היא שמדובר בסכסוך דתי. בכך שהם אינם מזכירים את זכותנו התנ"כית על הארץ, הם שומטים את הטיעון הראשי לזכותנו על הארץ.
הטיעון השני הוא מוסרי. היה עליהם לחשוף את השקרים הנוראים של התעמולה הערבית. לדוגמה, אפשר היה להראות דרך פרשת הילד מוחמד א-דורה איך הערבים מפיצים שקרים ועלילות דם, אבל משרד החוץ ודיפלומטים הפריעו לכך (כפי שפורסם בכתבתו של שמעון כהן בערוץ 7 מי"ד אב תשע"ג).
הם היו צריכים לפרסם שרוב מוחלט של הערבים שגרים בארץ ישראל הם צאצאים של מהגרי עבודה שהגיעו לכאן בתוך מאה ועשרים השנים האחרונות, כדי ליהנות מהשגשוג שהיהודים הביאו לארץ.
הם היו צריכים לתאר את האלימות והשחיתות הקשה ששוררות בחברה הערבית, את הדיכוי של עניים, חלשים ונוצרים. הם היו צריכים לתאר את התנאים המצוינים והזכויות המופלגות של הערבים שחיים תחת שלטון ישראל, פי מאה מאחיהם הערבים בכל המדינות השכנות, ובתוך כך לחשוף את כפיות הטובה והשקרים שהם מעלילים עלינו תמיד. ידידים שלנו מבני אומות העולם מתאוננים מרה על הדיפלומטים הישראלים, שמנוכרים לדת ולמוסר.
כל זמן שרובם מתרשלים בזה, אין זה הוגן להעלות את שכרם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il