ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סוד הגלות והגאולה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא תזריע Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תזריע - מצורע תשנ"ט

סוד הגלות והגאולה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

הצרעת מסמלת לפי חז"ל מצב של גלות, כמו שאמרו במדרש שרומזת לד' מלכויות " שאת - זו בבל ... ספחת - זו מדי ... בהרת- זו יון... נגע - צרעת- זו אדום, שבאתה מכחה של זקן, לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים, אבל לעוה"ב אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הה"ד : וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".

הקשר בין גלות לנגע צרעת הוא בולט, כשם שהמצורע יוצא חוץ לג' מחנות "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", כך הצבור הנגוע בחטא שעונשו צרעת יוצא לגלות, ומתקיים בו "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".

חז"ל אמרו שהנגעים באים על חטא - לשון הרע ושפיכות דמים, וכן כל עשרה דברים שהנגעים באים עליהם (עיין בויק"ר יז , ג), הצד השווה ביניהם הוא חטא שגורם לפירוד הלבבות, ולכן עונשו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". וכך גם הגלות באה בגלל עבירות שיש בהם פירוד ומחלוקת, וזו הסיבה שנחרב בית שני באה בגלל שנאת חינם.

מובא בשפ"א (שנת תרנ"ח) מזהר הק' "אין למעלה מענג ואין למטה מנגע, ואמר בבטול עונג שבת מתהפך הענג לנגע, וכמו כן נאמר כי צרעת היפוך עצרת, כי יו"ט בכנופיא היפוך הפירוד".

כלומר התיקון של הנגע הוא באחדות ב"עצרת" ואז נהפך ה" נגע" ל"ענג ", ולכאורה מדוע הנגע הופך לענג? אלא שהנגע הוא גדול פרע של העור המרמז על ריבוי של גישות ושיטות החולקות זו על זו, בלא סדר ובלא ארמוניה, והיפוכו בדעות שמשלימות זו את זו, שע"י כך נוספת חכמה ודעת ונוסף טעם לשבח שגורם לענג.

"והובא אל הכהן", אלו מנהיגי הדור שתפקידם לעזור לטמא כדי לטהרו. מובא במדרש: "ר' חמא ב"ר חנינא אמר צער גדול היה לו למשה בדבר זה כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה נגעים? א"ל הקב"ה: ולא נהנה מכ"ד מתנות כהונה" (ויק"ר טו , ח). קשה מאד להיות רואה נגעים, ולעסוק בעסקי שפיר ושליא כדי לתקנם, מאידך גיסא, צריך הכהן להרגיש שכל קיומו הוא בזכות ישראל, גם קיומו הגופני, וגם דרגתו הרוחנית נתנה לו "מתוך בני ישראל נתונים", כ"ד מתנות כהונה רומז לכ"ד ספרים שהכהן צריך להיות מקושט בהם, ועתה בעת משבר עליו להחזיר לישראל את שנתנו לו מבחינה גשמית מתנות כהונה, ומבחינת השגות רוחניות שמתוך מעלת בני ישראל זכה להם, ולכן עליו לשמוע את קריאתו של המצורע "טמא טמא יקרא" -"כדי שיבקשו עליו רחמים", ולהעלותו ממצוקתו הגשמית והרוחנית.

והיה אם מנהיגי הדור לא יצליחו לטהר את הטמא, מבטיח הקב"ה שהוא יטהרו "לבל ידח ממנו נידח". כמו שאמרו במדרש שם "אמר הקב"ה אני מטהר אתכם". וכן היה אצל מרים שמשה ואהרן לא יכלו לראות את נגעה, ש"אין אדם רואה נגעי קרובו" (במדרש שם בשם ר"מ), אמר הקב"ה אני מטהר אותה "והעם לא נסע עד האסף מרים", שראו שהשכינה ממתנת לה (במדרש שם). הא כיצד? אם אין כהן שיכול לראות נגעים, אין גם מי שיטמא, וממילא נמצאים ישראל טהורים, והרעיון הוא, שזה גופא שאין לישראל כהן מטהר היא מציאות עלובה של ישראל והיא הלמוד זכות עליהם, במצב כזה חוזרת האחריות לישראל להטהר והקב"ה מסייע בעדם ומטהרם.

הרמב"ן (ויקרא יג, מז) אומר שנגע הצרעת "אינו בטבע כלל ולא הווה בעולם" וכן נגעי בתים ונגעי בגדים. ומחדש שם ע"פ זה כמה חדושים:
א. שהנגעים היו רק בזמן שישראל היו שלימים לה'.
ב. נהגו רק בארץ ישראל, ארץ שהיא נחלת ה', כמו שנאמר: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת"- ואפשר שזו היא הבשורה הטובה שנגעים באים עליהם - היינו למעלתם.
ג.
אינו נוהג רק אחרי שכבשו את הארץ וחלקוה "והטעם כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה', ותשרה שכינה בתוכם".
ד.

ה.
"כשרוח ה' עליהם הרי הם במראה טוב, וכאשר יחטאו יתהווה הכיעור בבשרם, בבגדיהם, ובבתיהם, להראות כי ה' סר מעליהם".
ו.
ברצוני להתיחס לשני החידושים האחרונים:
ז.

ארץ ישראל צריכה ישוב הדעת

מהות קיום המצווה של ישוב הארץ הוא בשעה שמרגישים דעתם מיושבת בה, אז שורה עליהם השכינה. נראה שזאת הסיבה לכך שנצטוו לבנות מקדש במקום אשר יבחר ה' רק אחרי שיניח ה' להם מכל אויביהם מסביב, והסיבה לכך היא כנ"ל, שכל זמן שיש אוייבים מסביב אין להם מנוחת הדעת, והשכינה לא שורה עליהם כדבעי.

וזה שורש מצות מחית עמלק לפני בנין בית הבחירה כפי שמרומז בכתוב "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב ... תמחה את זכר עמלק", ואז יתקיים הכתוב הנזכר לעיל "והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר ה' אלקכם לשכן שמו שם שמה תביאו וגו' " (דברים יב י'-י"א). ע"פ זה יובן הרשב"ש שאומר שאם אינו מוצא את מחיתו בארץ ישראל לא חייבתו תורה בישיבת ארץ ישראל כי אין ישיבה כלל אלא במקום שימצא מזון ומדור. ועל כן אינו חייב להשאר בארץ אף שיוכל להתפרנס מן הצדקה.

והנה המבי"ט סובר שלצאת לחו"ל כדי לשאת אשה או ללמוד תורה מותר אף שלא ע"מ לחזור. אבל לצאת ע"מ לחזור מותר אף לדבר הרשות. ולכאורה קשה איך המצוות האלו דוחות מצות ישוב הארץ שהיא מצות עשה לדעת הרמב"ן , וגם המבי"ט הסכים עמו בדבר זה? ולפי הנ"ל מיושב הדבר, שכן אם אינו יכול לשאת אשה בארץ, או ללמוד בה תורה אין זה נחשב לישוב הארץ, וזה לא צורת קיום המצוה (כך תירץ ארץ חמדה עמ' ל"ד), ולכן מותר לצאת לחו"ל לצורך זה.

יש צד שווה בין מצות סוכה לבין מצות אר"י ע"פ הגר"א שדורש הפסוק: "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון" שאלו שתי מצוות שאדם מקיים אותם כאשר הוא נמצא שלם בכל גופו בהם! והנה בסוכה ישנה הלכה מבוססת על הפסוק "בסוכת תשבו" - תשבו כעין תדורו. ולכן המצטער פטורים מן הסוכה. והולכי דרכים פטורים מן הסוכה. ואף שומרי גנות ופרדסים פטורים מהסוכה, שזו היא אומנותם והם אינם ישנים בבית.

וזה ההיתר לצאת מהארץ כהולכי דרכים ע"מ לחזור. ולסחורה, וללמוד תורה, ולשאת אשה אף אם לא יחזור. ואף המצטער בישיבתה בחוסר פרנסה יכול לצאת. אמנם כל ההיתר הזה הוא לאחר שכבר כנה סוכה וישב בה לילה ראשון שאכילה בה חובה. ואח"כ יכול לצאת כדי שיקבע את ביתו בסוכה, כך גם ביחס לאר"י שצריך תחילה לקבוע עצמו בה, ואז אם לא מתבר ליה יצא ממנה.

וכן הלכה שמצטער לבנות סוכה אינו נפטר מהמצווה, רק אחרי שכבר בנה סוכה אם קשה לו לחזור אליה אחר שכבר יצא הימנה מחמת הגשמים פטור מלחזור אליה.(וכמו שהיוצא מן הסוכה צריך לצאת מתוך צער ש"שפך קיטון בפניו", כך היוצא מאר"י).

ואפשר להסביר לפי זה אם דרשת חז"ל "בזכות שתשב תירש", אם ישב הרי ירש? אלא שיש ישיבה שאינה מושלמת כירושה. והקב"ה מבטיח שע"י שירש ישב.

נדמה לומר שבימינו עם כל הקשיים שאנו מדברים עליהם בארץ, כבר הגענו בסייעתא דשמיא למצב שהיושב בארץ, יכול לשבת בה במנוחת הדעת תחת שלטון ישראל, ואנו מתקרבים לקיום ההבטחה שבאחרית הימים ש"פרזות תשב ירושלים".

המראה הטוב - מכוח השכינה
הרמב"ן אומר שהמראה הטוב הוא מכוח השראת השכינה עליהם, והצרעת באה להעכיר המראה עדות להסתלקות השכינה.

ראה שזה מקור היופי של ירושלים, שאמרו עליה "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו". (אבות ) מפני השראת השכינה שבה. ונערי ירושלים היו יפי תואר "המסולאים בפז" כיון שהייתה להם חכמה מיוחדת היונקת מאווירא דירושלים.

ר' יוחנן היה נחשב ל"שיירי שפירי קרתא דירושלם", יופיו נבע מהמקום הקדוש, ומהיותו מרעו של יוסף הצדיק יפה תואר ויפה מראה. ומשה רבנו זכה לקרני הוד מחמת התורה שקבל מהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. וכאשר חטאו ישראל נלקחו מהם קרני ההוד, ומי שיש לו חוש הראיה יכול להבחין במראה פניו של אדם אם חטא או לאו.

חז"ל אומרים שאף קירות ביתו של אדם יעידו עליו ביום הדין, א"כ גם הקירות סופגות ומושפעות מהנעשה בבית, ולכן יש גם אפשרות של צרעת הבית של כעור מראהו, ועאכו"כ צרעת הבגדים הקרובים יותר לגופו של אדם.

ולפ"ז מובן מאמרו של ר' אבא שכאשר העצים שבאר"י יתנו פרים אין לך קץ מגולה מזה, מפני שחוזר המראה הטוב שלהם משמע שהשכינה חזרה לשכון בארצנו.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il