ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחה בכמה רמות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות שמחת החג Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ד

שמחה בכמה רמות


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

מצינו במשנה "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן, מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות, והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים... " (סוכה דף נא ע"א). שמחה זו נמשכה בכל לילה עד אור הבוקר, אז היו מנסכים את המים על גבי המזבח.

הגמ' דנה בשאלה מה שמה של שמחה זו " איתמר, רב יהודה ורב עינא. חד תני: שואבה, וחד תני: חשובה. אמר מר זוטרא: מאן דתני שואבה לא משתבש, ומאן דתני חשובה לא משתבש. מאן דתני שואבה לא משתבש - דכתיב (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון. ומאן דתני חשובה לא משתבש - דאמר רב נחמן: מצוה חשובה היא, ובאה מששת ימי בראשית" (סוכה דף נ ע"ב). רש"י מפרש את הביטוי "בית השואבה - כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים, כדמפרש ושאבתם מים בששון" (סוכה דף נ ע"ב). גם השם השני שניתן למאורע "חשובה" קשור לדעת רש"י לעניין ניסוך המים "מששת ימי בראשית - דאמרן לעיל: שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים" (שם). (ה"שיתין" הן שני נקבים "בקרן מערבית דרומית של יסוד המזבח" (רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ב הי"א). אם כן יוצא שבכל יום בשנה בשעת נסוך היין, בזמן הקרבת קרבן התמיד ,היתה שמחה ושירה אולם בסוכות הייתה תוספת מצוה גם של נסוך המים וכך נוספה שמחה יתירה.

הרמב"ם (בהלכות לולב פ"ח ה' יב-יד) פוסק: "ף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר +ויקרא כ"ג+ ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה. :והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. :מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות... "אולם יש להבין, הרי חיוב השמחה בחג הסוכות מופיע במשנה בלי כל קשר לשמחת בית השואבה ומשך השמחה הוא שמונה ימים, כפי שמופיע במשנה "ההלל והשמחה שמונה, כיצד? מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג" ובגמרא (שם) מנא הני מילי? דתנו רבנן: (דברים טז) " והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון (סוכה מח ע"א). זאת לעומת שמחת בית השואבה שנחגגה רק במשך ארבעה או חמישה ימים. פתרון החידה הוא שיש בחג הסוכות שני חיובי שמחה:
1. "ושמחת בחגך והיית אך שמח"
2. "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם". השמחה הראשונה הייתה חיוב על כל אחד והתקיימה בעיקר ע"י אכילת שלמי שמחה, ומקומה איננו במקדש בדווקא. לעומתה השמחה השניה הייתה במיוחד במקדש, וע"י שירות ותשבחות, כמו שמצינו ברמב"ם לעיל "ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל ... ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות".

לפי זה בשמחת "בית השואבה" מתגלה לנו רובד עליון ומרומם יותר של שמחת חג הסוכות ולכן אין פלא שהירושלמי מפרש "שואבה" מלשון "שמשם שואבים רוח הקודש" שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

הבה נתפלל להקב"ה שיבנה בקרוב בית המקדש ושנזכה לקיים את שתי הבחינות
של השמחה "ושמחת בחגך" ו" שמחת בית השואבה".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il