ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שביתת פועלים ומורים | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ליקוטים ב שונות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (16 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (16 ד')

אב תשס"ז

שביתת פועלים ומורים

הלכות תלמוד תורה שיעור מספר 8



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

1 - האם שביתת פועלים רצויה עפ"י ההלכה
השאלה שהיום נעסוק בה היא, האם שביתת פועלים היא דרך נאותה ליישוב סכסוכי עבודה על פי ההלכה?
תחילה יש להקדים שבפועל אם מנהג המדינה שפועלים שובתים כדי להטיב את שכרם, מותר להם לשבות, ולדעת רוב הפוסקים, זאת בתנאי שקיבלו על כך היתר תחילה מבית דין.
אך הדיון שלנו הוא עקרוני, האם ראוי ליישב את סכסוכי העבודה על ידי שביתות. התשובה לכך ברורה, הדרך הנכונה לפתרון הבעיות היא בהתדיינות בפני בית דין מוסכם. רק בדרך הזו אכן תפתר הבעיה באופן שלם. מצד אחד לא ייגרם נזק כלכלי בהשבתת מפעלים והפסד ימי עבודה, ולא יגרם מתח חברתי. והיותר חשוב, הפסק דין יהיה מאוזן וצודק, ולא כמו המצב כיום, שיש פועלים שיש להם כח סחיטה גדול כדוגמת עובדי חברת החשמל, שהצליחו להשיג משכורות עתק, מפני שהמדינה אינה מסוגלת לתפקד בעת שהם משביתים את החשמל וכך משכורתם הממוצעת בסביבות חמש עשרה אלף שקלים לחודש. ואילו העובדים הסוציאלים, שעבודתם אינה נופלת בחשיבותה, ואינם משקיעים פחות מאמץ, מקבלים כחמישית משכרם, וזאת מפני ששביתתם אינה פוגעת במי שיש לו השפעה על המשכורות במדינה.

וכך נמסר שהיתה דעת הרב קוק זצ"ל, שכל סכסוך עבודה צריך לבוא לפני בית דין, ורק אם המעסיק אינו מוכן לבוררות מותר להשבית את העבודה. וכך כתב הרב עוזיאל, שיש להקים בית דין שיהיו בו תלמידי חכמים ואנשי מדע בתחום הכלכלה והחברה, והם ידונו בכל סכסוך עבודה (תחומין ה, ע' 295, משפטי עוזיאל חו"מ מב, ו-ז).
באופן זה גם המשק היה משגשג בלא השבתות ולחצים כוחניים, וגם המשכורות של כלל הפועלים היו גבוהות יותר. בפעם הבאה נמשיך לעסוק בסוגיה זו.

2 - האם מותר לפועלים לשבות
השאלה שהיום נעסוק בה היא, האם מותר לפועלים לשבות מעבודתם. בפשטות פועל שהתחייב לעבוד למשך תקופה מסוימת אסור לו להפר את התחיבותו, ואם הפר את התחיבותו יכול בעל הבית להתרעם עליו, אך אינו יכול לתבוע ממנו פיצויים. ואם שביתת הפועל גורמת נזק ממוני לבעל הבית, יכול בעל הבית לתבוע את הפועלים על הפגיעה בעסקיו, והם צריכים לפצותו על הנזקים שנגרמו עקב הפרת התחיבותם לעבוד. ואף מורים ששובתים נחשבים כמי שגורמים לאיבוד זמן, ובתנאים מסוימים ניתן לשלם למורים אחרים את מה שהיה צריך לשלם למורים ששבתו. ומי שאינו מרוצה משכרו, יכול להפסיק את עבודתו בסיום הזמן שנקבע בחוזה, אבל לא להפסיק באמצע.

כך ההלכה באופן עקרוני, אלא שזכותם של בני העיר או בעלי אומנות מסוימת לקבוע לעצמם תקנות ומנהגים ובתנאי שתקנות אלו יתוקנו בהסכמת "חבר-עיר", היינו בהסכמת בית דין או אדם גדול בתורה המעורב בענייני הציבור, שהוא יבחון האם אין בתקנותיהם איזו עוולה וכדומה. השאלה היא, האם כיום שאין הרבנים ובתי הדין מפקחים על ענייני הציבור, האם רשאים בני העיר או בעלי אומנות לתקן לעצמם תקנות שלא כפי ההלכה המקורית. דעת הרבה פוסקים, שבמקום שאין תלמידי חכמים המעורבים ומשפיעים על כל ענייני הציבור, מותר לארגוני הפועלים לארגן שביתות כראות עיניהם. וכך פסק הרב פיינשטיין (אג"מ חו"מ נח-נט). לעומתו הרבה פוסקים סוברים שאסור לפועלים לשבות בלא הסכמת בית דין, וכך משמע שסובר הרב אוירבאך ז"ל (תחומין ה, 289), והרב ולדנברג (ציץ אליעזר ב, כג), והרב חיים דוד הלוי (על"ר ב, סד). לפיכך כל פועל הרוצה לשבות, צריך לשאול רב מוסמך שיכריע לו בכל מקרה ומקרה לגופו - האם מותר לו לשבות או אסור.
וכפי שכבר למדנו הטוב ביותר הוא, שמלכתחילה יוכרעו כל הסכסוכים בבית דין שיוקם באופן מיוחד לצורך זה, שישמשו בו רבנים ומומחים לכלכלה.
וכל זה אמור לגבי שביתה במפעלים, אבל לגבי שביתת מורים או רופאים הדין שונה ובזה נעסוק בפעם הבאה.

3 - שביתת מורים ורופאים

היום נעסוק בשאלה, האם מותר למורים ורופאים לשבות?
ותחילה נקדים את מה שלמדנו בפעמים הקודמות, שמעיקר הדין שביתת פועלים אסורה, הואיל והעובד התחייב לעבוד למשך זמן מסוים, וכל זמן שלא הודיע על התפטרותו בדרכים המקובלות עליו להמשיך לעבוד. מכל מקום רשאים בני המדינה לקבוע לעצמם תקנות, וכיום מנהג המדינה שמותר לפועלים לשבות למרות שלא התפטרו מעבודתם.

אלא שלדעת הרבה פוסקים מותר לפועלים להחליט על שביתה רק בהסכמת בית דין חשוב, או אחד מגדולי התלמידי חכמים, ויש פוסקים שסוברים שבמקומות שאין בהם תלמידי חכמים המעורבים ומשפיעים על עניני הציבור, מותר לפועלים להחליט על שביתה גם בלא קבלת הסכמה מבית דין או רב העיר.
אלא שכל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה, כגון פועלים במקצועות השונים, אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים. וכן לגבי רופאים ואחיות, כיוון שיש מצווה לרפא בחינם, גם אם משכורתם אינה הולמת את מאמציהם, אסור להם לשבות. כמובן שמותר להם לחפש עבודה אחרת, אך כל זמן שלא הלכו לעבוד במקום אחר, חובה עליהם להמשיך לרפא בחינם. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות.
ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה.

לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה. וכמו שאם יאיימו עליו: אם לא תאכל בשר טרף נפגע בזכויותיך, לא יאכל בשר טרף. כך אם יאיימו עליו לא נייצג אותך אם לא תשבות - לא ישבות (אג"מ חו"מ נט; הרב אוירבאך תחומין ה' 289; מנחת צבי ח"ב י').
ובזכות זה יזכה להיות מחנך אמיתי שהערכים הרוחניים מגמת חייו, ובזה ישמש דוגמה לתלמידיו שילכו בעקבותיו לתפארת התורה העם והארץ.

4 - שביתת מורות ומורים ללימודי חול
למדנו בפעמים הקודמות שככלל אין רוח חכמים נוחה משימוש בנשק השביתה אלא כל סכסוך צריך להתברר בבוררות בבית דין. אלא שכיום מנהג המדינה שהפועלים שובתים, והמנהג והתקנות של הציבור משנות את ההלכה ובתנאים מסוימים מותר לקיים שביתות.
אלא שלגבי מורים ורופאים הדין שונה, שהואיל והם ממלאים תפקיד של מצווה, אסור להם לשבות. וזאת מפני שמצד מצוות התורה כל אדם היכול ללמד תורה ולרפא חולים צריך לעשות זאת בחינם, ורק מצד תקנת הציבור משלמים להם שכר, כדי שיוכלו להיות פנויים ללמד תורה ולרפא חולים ולא יצטרכו לחפש עבודות אחרות. אבל כל זמן שלא מצאו עבודה אחרת וממילא הם בטלים מפרנסה - עליהם להמשיך ללמד ולרפא.
ואם כן כל סכסוך עבודה שבין מורים ורופאים למעסיקיהם חייב להערך בבוררות ולא על ידי שביתות. ורק אם המעסיק לא מוכן לבוא לבוררות או לקיים את פסק הדין, על פי היתר מיוחד מבית דין מותר למורים ולרופאים לשבות.

אלא שיש ששאלו האם האיסור לשבות חל גם על מורות? שאולי מצד שנשים אינן מצוות במצוות תלמוד תורה עבודתם היא ככל עבודה שאין בה מצווה ועל פי מנהג המדינה מותר גם להם לשבות.
אבל האמת היא שנשים אינן מצוות ללמוד לאחר שכבר למדו את כל המצוות השייכות להן ואת כל יסודות האמונה, וכל זמן שלא למדו זאת מצווה ללמדן, נמצא שכל מה שמלמדים את הבנות בבית הספר הוא מצווה. ובנות המרגישות צורך ללמוד עוד, סימן הוא שתלמודם חשוב להם כדי להעמיק את האמונה והשייכות לתורה, ואף לימוד זה נעשה מצווה, ואסור לבטלו.

עוד נראה לי, שבכל בית ספר או ישיבה תיכונית או אולפנה שבה מתקיימים גם לימודי חול, גם את לימודי החול אסור לבטל. וזאת מפני שכאשר לימודי החול נעשים אגב לימודי הקודש אף הם נחשבים לענף מצווה. שכן אמרו חז"ל במסכת שבת (עה, א): "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר: ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ומבארים הרמב"ם והמהר"ל ורבים מגדולי ישראל, שאין הכוונה כאן לומר שרק חכמת האסטרונומיה חשובה וראויה ללימוד, אלא הכוונה לומר שכל מי שיכול להבין בחכמה את סדרי הטבע הנברא ואינו מבין, הרי הוא מתעלם ממעשה ה', שכן הקב"ה מתגלה אלינו דרך הבריאה והמדע. ועוד מתבאר שם בגמרא, שעל ידי שישראל בקיאים בחכמות החיצוניות נעשה קידוש ד' בעיני העמים. ואמר הגר"א שכל מי שחסרה לו חכמה אחת מחכמות חיצוניות חסרים לו כנגד זה מאה ידות בתורה.

נמצא שאף לימודי החול כשהם נערכים בתוך תוכנית שעיקרה קודש, נחשבים כמסייעים ושייכים לחינוך לאמונה ותורה ואסור לבטלם בשביתה, וכל סכסוך צריך להערך בבוררות. אמנם חובה עלי לציין שיש סוברים שרק את לימודי הקודש אסור להשבית, אך לעניות דעתי נראה כפי שאמרתי, שאסור להשבית את כל מרכיבי מערכת הלימודים בבתי הספר הדתיים ובישיבות התיכוניות והאולפנות, מפני שכל תוכנית הלימודים נחשבת כמקשה אחת הבאה לחנך את הבנים והבנות לחיות חיים שלמים של אמונה בעולם הזה, ולכן אסור להשבית מערכת חינוך זה שכולה מצווה.

5 - איסור שביתת מורים
שאלתם אם מותר למורים לשבות?
תשובה: כידוע, ישנן דעות בפוסקים אם מותר לפועלים לשבות כדי להיטיב את שכרם. יש אומרים שכיוון שהתחייבו לעבוד אסור להם להשבית המפעל ולגרום נזק למעסיקם. ורק אם יתייעצו עם בית דין חשוב (חבר עיר) שיבדוק העניין ויראה שאכן שביתתם מוצדקת - מותר יהיה להם לשבות. ויש אומרים, שכיוון שכך הוא המנהג כיום, מותר לפועלים לשבות גם בלא אישור של בית דין חשוב.
אך כל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה, אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות.
ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין חשוב, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה.

לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה. וכמו שאם יאיימו עליו: אם לא תאכל בשר טרף נפגע בזכויותיך, לא יאכל בשר טרף. כך אם יאיימו עליו לא נייצג אותך אם לא תשבות - לא ישבות (ועיין אג"מ חו"מ נט; הרב אוירבאך תחומין ה' 289; מנחת צבי ח"ב י').
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il