בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תצא
לחץ להקדשת שיעור זה

כשהכל מתהפך

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ג
2 דק' קריאה
בסיס שבטה בנגב. עוזיה, תלמיד אחת מישיבות ההסדר, עובר בבסיס את טירונות התותחנים. הסוללה יוצאת לשבוע שטח, והחיילים מתרגלים 'תרגיל פרט' בזה אחר זה.
מתחילים בתרגיל 'יבש'. שעות ארוכות ומייגעות, רצים החיילים בשמש הקופחת, כשהם מכוונים את נשקם שוב ושוב לעבר מטרות דמה מקרטון, וצועקים: 'אש, אש, אש'. נופלים, קמים, מסתערים וחוזר חלילה.
והנה, מגיע רגע השיא. התרגיל ה'רטוב'. אחד אחרי השני ניגשים החיילים אל המ"מ, ובהדרכתו – מבצעים את כל התרגולת כשהם יורים אש חיה. עוזיה צופה בחיל שלפניו, השואג צעקות קרב ומסתער בכל כוחו לעבר מטרות הקרטון. עוזיה מחייך בתוכו על ההתלהבות והשאגות.
והנה, מגיע תורו. עוזיה נשכב בעמדת הפתיחה, מכניס מחסנית טעונה, ומכוון את נשקו לעבר המטרות. המ"מ נוגע קלות בכתפו ושואל – 'מוכן? תפגע בהם'? ועוזיה עונה בעדינות ישיבתית אופיינית – 'מקווה, בעזרת ה''.
המ"מ צועק בכל כוחו – 'מה זה מקווה? לפניך חולית חיזבאללה, תכסח אותם? תילחם כמו שצריך?'
ולפתע, רגש חדש מחלחל לליבו של עוזיה. הוא מבין, שבמלחמה צריך להתנהג אחרת מבישיבה. למלחמה דרושים כוחות של אומץ, תעוזה ופריצת גבולות כדי לפגוע באויבי ה' וישראל. הוא מוצא את עצמו שואג כקודמיו – 'אני יפגע בהם, יראה להם, יכסח אותם', ומיד קם, מסתער ומחורר את הדמויות שמולו.
"כי תצא למלחמה על אויביך". ההליכה למלחמה היא יציאה. יוצאים מהסדר הרגיל. בדרך כלל – התורה אוסרת רצח ומחנכת את האדם לעדינות וויתור. והנה, במלחמה – הריגת אויבי ישראל היא מצווה, ודרושים כוחות של תקיפות ועוז. כוחות אלה הם חזקים מאד, וגורמים כביכול להשתוללות יצרים.
ילד שצובע ציור, ו'יוצא מהקווים', הוא ילד שמקשקש חזק, והכוח החזק גורם לו לגלוש החוצה. במלחמה דרושים כוחות חזקים ה'יוצאים' מהסדר הרגיל, ולכן יש בהם גם סכנה של 'יציאה מהקווים'.
במלחמה, קל לאדם ליפול ביצר העריות, כי הוא נותן דרור לכוחות החיים העזים. היציאה מהסדר יכולה לגרום, חלילה, ליציאה מגבולות התורה.
אולם, בשונה ממקומות אחרים, התורה לא מגבילה את כוחות האדם, כי אם מתעלת אותם לאפיק חיובי – דין 'אשת יפת תואר'. "דברה תורה כנגד יצר הרע, מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" (קידושין כב). במלחמה התורה מחנכת את האדם לבנות כוחות נפש המתאימים למלחמה, ודבר ה' מתעל אותנו לאפיקים החיוביים המתאימים למלחמה.
דברים רבים למדים אנו מהלכה מיוחדת זו.
ראשית – במלחמה מול אויבי ה' וישראל, עלינו להתנהג אחרת מההנהגה הרגילה ליהודי. הדרכה חשובה מאד בימינו, כשלצערנו יש שמנסים להחיל את אמות המוסר המתאימות למציאות הרגילה, על מצב מלחמה. דרך זו מובילה בסוף להתאכזרות על הרחמנים ולפגיעה בחפים מפשע בצד היהודי.
שנית – יהודי צריך לעבוד את ה' בכל עת, בדרך המתאימה לכל עת. כשם, שבר"ה תוקעים בשופר, ובסוכות יושבים בסוכה, ויהודי שישב בסוכה ראש השנה לא יקיים מצווה. כך במידות הנפש, יהודי צריך לחפש את ההדרכה וההתמודדות המתאימה לעת הזו.
ויהי רצון שבחודש אלול זה, נזכה לתעל את כל כוחות נפשנו המתאימים לעת הזו, לעבודת ה'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il