ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חתן וכלה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הבית היהודי האשה ביהדות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ד

חתן וכלה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

כתב בתניא (אגרת הקדש פרק כט) אשת חיל עטרת בעלה וגו'. נמצא שהאישה נקראת כתר בעלה. וכן אמרו במסכת מגילה (כח, ב) דאשתמש בתגא חלף, זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה. דהיינו תורה שבעל פה שהיא נקראת כתר לתורה שבכתב. וצריך להבין מדוע. וביאר באריכות, והנוגע לעניינינו בקיצור, שאמר הכתוב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך, מוסר אביך, זו תורה שבכתב, שמצוותיה אינן מבוארות איך לעשותן, כגון מצוות תפילין, שנאמר, והיו לאות על ידך ולטטפות בין עיניך ולא פירשה תורה בפרוטרוט כיצד קושרים והיכן. ובאה תורה שבעל פה וביארה פרטי הלכות תפילין איך יעשה הבתים והפרשיות והרצועות והיכן בדיוק יש לקושרם. וכן בהרבה מצוות. נמצאת תורה שבעל פה הפירוט של תורה שבכתב.

וכן האב, שהטיפה היוצאת ממנו, מכילה בכוח את כל אברי האדם וכאשר היא נקלטת ברחם האישה מתפתח העובר ויוצא לפועל ברמ"ח אבריו ושסה גידיו. נמצא שכוח האיש בא לידי ביטוי על ידי האישה. ולכן הפסוק מדמה את התורה שבכתב, למוסר האב, ואת התורה שבעל פה לתורת האם. וזה שאמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה התורה שבעל פה היא הכתר של התורה שבכתב כשם שאישה היא הכתר של בעלה. כי כתר הוא עדות על מלכות, ומלך אינו לעצמו, אלא, כאשר ישנם פרטים באה לידי ביטוי המלכות. ע"כ.

לפי זה נבין את דברי הגמרא (יבמות סג, א), דגרסינן התם:
אמר ר' אלעזר מאי דכתיב (בראשית ב, יח), אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. אשכחיה רבי יוסי לאליהו, אמר ליה, כתיב, אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר, במה אישה עוזרתו לאדם. אמר לו, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.

שיש לשאול, וכי רבי יוסי לא ידע שהאישה טוחנת את החיטים ומכינה את מאכלו של האיש, או שהיא טווה את הפשתן ואורגת לו בגדים, וכבר שנינו במסכת כתובות (נט, ב) אלו מלאכות שאישה עושה לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת וכו', ועושה בצמר, וכו'. ועוד, מהי הכוונה, מאירה עיניו ומהו מעמידתו על רגליו.

אכן, לאמור לעיל אפשר להסביר, שבודאי ר' יוסי ידע שאישה עוזרת לאיש, מפני שיש חילוק עבודה ביניהם, האיש דואג לפרנסתה ולכל צרכיה והיא כנגד זה עושה לו את צרכיו. וכשם שפועל שעובד אצל בעל הבית ומקבל שכר על עבודתו אינו נחשב עוזר לבעל הבית, כי אם עובד לפרנסתו, כך היחסים שבין האיש והאישה. ועל כך השיבו אליהו, שהאיש מביא את חומר הגלם והאישה מפתחת אותו עד שהוא ראוי לשימוש. נמצא שהאיש פועל בהתאם למהות עניינו בבריאה, והאישה משלימה את מעשיו, לפי מהות הוייתה, שכך כוונת הבורא שגם האיש וגם האישה ישלימו זו את זה ועל ידי כך האישה שותפה במעשיו הטובים של הבעל. (ומה שהאיש זן את האישה ומספק את מחסורה אינו תשלום על מעשיה, אלא אישה שממלאת את תפקידה מגיעה לה פרס מבית המלך, מלכו של עולם, ולפיכך גם אם אינה יכולה למלא את המוטל עליה חייב האיש בפרנסתה).

והנה פעולותיו של האיש מתחלקות לשימור שלמותו הגופנית, וקידומו מבחינה שכלית רוחנית. מעמידתו על רגליו, מציין את הדאגה לשלמותו הגופנית ומילוי צרכיו החומריים. כמו שאמרו (פסחים קיט, א) כל היקום אשר ברגליהם אמר ר' אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. למה נקרא שמן של הצאן עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומעמידתן על רגליהם. כלומר, העשירות שנותנת לאדם את האפשרות למלא את צרכיו הגופניים, נקראת מעמידתו על רגליו, שכן הרגלים מעמידות את הגוף כולו.

ואילו הביטוי מאירה את עיניו מציין את כוח התורה לו זוכה האדם, שכך אמרו חכמים, (תורת כהנים, על ויקרא, פרק ד, פסוק יג.) עיני הקהל אלו סנהדרין שהם מורי התורה בישראל ומלמדים את העם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון. כך האישה במעשיה, מצד אחד, מכינה את לבושו של האדם, ובאופן יותר פנימי, גוף האדם הוא הלבוש של נשמתו, שזה העזר לעניינים החומריים להם זקוק האדם. ומאידך היא מכינה את החיטין, שכבר אמרו חכמים (מסכת סנהדרין ע, ב) שחיטין מחכימות את האדם, ואין תינוק מדבר עד שהוא אוכל לחם חיטין. כלומר, המיוחד במין האדם הם ישראל, שניתנה להם התורה, שהיא החכמה האלהית, והאישה במעשיה מאפשרת לאדם למצוות את עצמו ולמלא את תפקידו כפי שיעד לו בורא עולם.

ללמדנו שאין האיש והאישה פועלים במישורים שונים וכל אחד עושה את מלאכתו בדבר אחר, אלא שניהם עובדים במשותף בדבר אחד, זה מצד זה וזו מהצד השני. וזוהי השלמות של הבריאה שדברים הנראים סותרים זה את זה, דוקא מהווים חטיבה אחת לעבודת ה' בעולם. ובזה נבין פַּן נוסף מדוע האישה היא עטרת בעלה, שכמו מלך שנתיניו מעלים לו מס כדי שיוכל לחיות את חייו ועל ידי כך למלא את תפקידו, כך האדם שהוא מלך הבריאה יכול למלא את תפקידו המלכותי שהוא למוד תורה וקיום מצוותיה על ידי עזרתה של האישה. וזו גם הסיבה שתורה שבעל פה עושה את התורה שבכתב למלך, כי היא מלמדת את האדם את מצוות התורה באמת, והרי על ידי קיום התורה ומצוותיה באה לידי ביטוי מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

ומכאן יבואר בגוון נוסף, מדוע הברכה הראשונה שמברכים בשבע ברכות היא ברכת שהכל ברא לכבודו, (ע' רש"י כתובות ח, א). שכאמור איש ואישה הבאים בברית הנישואים מהווים חטיבה אחת להוצאה לפועל של קיום תורה ומצוותיה בצורה שלמה יותר, והרי כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לכבודו בראו אף עשאו (ישעיהו מג, ז), לפיכך כאשר זוג נישאים כדי להוציא לפועל משימה זו, ושאת זה באה הברכה להדגיש, הרי מובטח להם, קיום המשך הנאמר בברכות הנישואין, שתשרה השמחה בביתם ותהיה סיפק בידם, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il