בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם

undefined

הרב שמואל אליהו

תשרי תשע"ד
13 דק' קריאה
מעלת התפילה על הגשמים
תפילתו הראשונה של האדם הראשון – על הגשם הראשון
כל תפילה בימות הגשמים שאין בה הודאה או בקשה על גשמים – אינה תפילה וצריך לחזור ולהתפלל אותה מראשיתה. רק אם נזכר שטעה תוך כדי תפילה יכול לחזור ולתקן. וצריך להבין למה התפילה על הגשמים היא חשובה כל כך, עד שבלעדיה התפילה אינה תפילה.
אפשר שדבר זה קשור לתפילה הראשונה שהתפלל האדם הראשון, שהייתה תפילה על גשמים, הגשם הראשון שבעולם. כך אומר הפסוק בתיאור בריאת העולם: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ". למה? כי "אָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה".
מהי העבודה שאדם לא עבד בה את האדמה? אפשר לומר שמדובר בעבודת אדמה פשוטה של חרישה וזריעה וכד', אבל היכן מצינו שאדמה לא מצמיחה אם לא עובדים אותה? הלוא כל העולם כולו מלא עצים וצמחים גם במקום שאין בו עבודת האדם. אלא ודאי עבודה זו היא תפילה. כל הצמחים שברא הקב"ה ביום השלישי חיכו לתפילת אדם הראשון שיתפלל על הגשמים. וכשהתפלל וירדו גשמים – צמחו כולם לברכה (בראשית ב ה, וראה רש"י שם). גם קריאת שמע שקוראים פעמיים בכל יום מסבירה לנו כי המפתח לירידת הגשמים ולכל הברכה שבאה בעקבותיהם נתון בידי האדם ובהתנהגותו ובתפילתו. "ולעבדו בכל לבבכם" – זו תפילה.

התפילה הראשונה במקום המקדש
התפילה הראשונה הזאת הייתה במקום שבו אלוקים נתן באדם הראשון נשמת חיים – במקום המקדש. שם גם עולה התפילה הראשונה של האדם הראשון למרומים, מתפילה זו הגשמים יורדים והעולם מתחיל לצמוח. גם לעתיד ממשיך האדם לעולם שפע של חיים מהמקום שייבנה בו בית המקדש. "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם". תל פיות. תל שכל פיות פונים אליו. "והתפללו אליך אל המקום הזה".

גשמים במידת הרחמים
האפשרות להתפלל והיכולת שיש לנו להשפיע על התנהלות העולם באמצעות התפילה אינה מובנת מאליה. זה חסד גדול שאלוקים נתן את המפתח הזה בידינו. "מַה אֲנַחְנוּ מַה חַיֵּינוּ. מַה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקוֹתֵינוּ. מַה כֹּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ. וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ. וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְֹכֵּל".
כולנו מכירים את פירושו של רש"י על הפסוק הראשון של התורה, שמסביר למה התורה אומרת בתחילת התורה: "בראשית ברא אלקים", ולא "בראשית ברא ה'". ובלשונו של רש"י: שבתחלה עלה במחשבה של הקב"ה לבראות את העולם במדת הדין (שם אלוקים) וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים. והקדים מדת רחמים (שם הויה) ושתפה למדת הדין. והיינו דכתיב "ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים".
כוח התפילה של האדם הראשון מסופר רק בפרק ב', אחרי שהתורה מתארת לנו את שיתוף מידת הרחמים והקדמתה למידת הדין. כי כשמידת הרחמים נוהגת, יש רשות ומקום להתפלל ולהשפיע על ירידת הגשמים. על חסד זה וזכות זו צריכים להודות לה' עד בלי די.
ה' הוא האלוקים – באמצעות המים

מבול של רחמים בדרך למשיח
פסוקים רבים מתארים את ההיכרות של האדם את הקב"ה באמצעות המים. המצרים מכירים את מי שאמר והיה העולם בתחילה באמצעות מכת דם על המים. להבדיל מכירים בני ישראל ומאמינים בה' ובמשה עבדו בקריעת ים סוף. גם לעתיד לבא יכירו כל יושבי תבל את ה' באמצעות המים.
כך מסביר מצודות דוד את המילים בתהילים (כט י) "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" – "כמו בעת שהיה המבול ישב ה' לבדו, כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל". כך יהיה לעתיד לבא בימות המשיח "ישב הוא לבדו למלך לעולם, אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם".
ההיכרות של ימות המשיח תהיה בלי שטפון של מבול שנשבע ה' שלא יביא יותר לעולם. זה מה שנאמר בתהילים "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט". מלכות ה' תיראה, אבל בניגוד לימי המבול, העולם לא יתמוטט.

מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים – אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'
אדירות ה' תיראה על המים: "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'" (תהלים צג ד). על המים הללו אנחנו קוראים בכמה וכמה מקומות ביחזקאל ובדברי שאר הנביאים, מים שיצאו מקודש הקדשים ויתרבו ויעלו עד שצי אדיר של אניות לא יעברנו. "כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ, מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם, בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט, וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ" (ישעיה לג כא). מתוך כך יבין העולם את אדירותו של ה'. "עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".

התגלות ה' אֱלֹקֶיך – על מי מרה
המקום הראשון שבו מוזכר צמד המילים "ה' אלוקיך" בספר שמות הוא במרה, שם המים המרים נהפכים למתוקים ובני ישראל חיים באמצעות המים האלו. שם נאמר: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו).

הויה הוא האלוקים – בעקבות תפילת אליהו הנביא
הביטוי "ה' הוא האלוקים" נזכר גם במעמד ענק שבו אוסף אליהו הנביא את כל עם ישראל אל הר הכרמל ונותן לנביאי הבעל אפשרות להוריד גשם. אחאב איתם. איזבל איתם. העם איתם. אבל כל העוצמה הגדולה של המלך והמלכה וכל שרי הממלכה לא עוזרת – גשם לא יורד. "וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב".
"וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית". אליהו מתפלל, ואחרי שלוש שנים של בצורת נוראה יורדים גשמי ברכה. "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹקִים ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (מלכים א יח). שוב מתגלה מלכות ה' באמצעות המים.

במקום שאין תפילה ואין תשובה – ה' אדוננו
הביטוי "ה' הוא האלוקים" הוא ביטוי שמיוחד לבני-אדם שמסוגלים לחטוא ולחזור בתשובה. בסליחות אנו אומרים שמלאכי עליון אומרים "ה' אֲדוֹנֵנוּ", לעומת ישראל שאומרים "ה' הוּא הָאֱלֹקִים. ה' הוּא הָאֱלֹקִים". הגמרא (שבת פט) מספרת שהמלאכים התנגדו ליתן למשה את התורה ואמרו: "ה' אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכֹל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם".
"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַחְזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה!" ענה להם משה ואמר שדווקא כוח התשובה של עם ישראל הוא סיבה לנתינת התורה לארץ. "תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי, מַה כְּתִיב בָּהּ? 'אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם'. אָמַר לָהֶם: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם?" וכו'.
"ה' אֱלֹקֶיךָ" – בעיקר במתן תורה
לא לחינם משתמש משה בפסוק "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". צמד המילים "ה' אלוקיך" נמצא בארבעת החומשים הראשונים בתורה רק עשר פעמים, לעומת ספר דברים שבו מופיע הביטוי למעלה ממאתיים פעמים. הפעם הראשונה שבה מופיע הביטוי בתורה היא בספר בראשית, והוא נאמר על-ידי עשיו "כי הקרה ה' אלוקיך לפני". תשע הפעמים האחרות מופיעות בספר שמות, הראשונה שבהן היא על המים במרה, כפי שהזכרנו קודם.
חמש פעמים מתוך העשר האלה שבהן מוזכר הביטוי "ה' אלוקיך" הן במתן תורה, כולן בחמישה הדברות הראשונים. ללמדנו שהמדרגה של "ה' אלהיך" היא מדרגה גבוהה שמתגלית במעמד הר סיני בחמש הדברות הראשונות בלבד. את המדרגה הזאת מזכיר משה למלאכים בעת שהוא בא לקבל תורה.
כעת מובנים יותר דברי משה על מעמד הר סיני שאמר כי באמצעות מעמד הר סיני אנו יודעים שה' הוא האלוקים. "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: וכו' אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד לג).

"ה' אֱלֹהֶיךָ" – ליעקב אבינו
הזכרנו כי בספר בראשית השם הזה מופיע רק פעם אחת כשעשיו אומר לאביו: "כי הקרה ה' אלוקיך לפני". אנו יודעים שעשיו מזייף מציאות של צדקות כאילו הוא במדרגת "הויה אלוקים". שאלותיו הן איך מעשרים תבן ואיך מעשרים מלח. לעומתו יעקב מתפלל על המדרגה הזאת ואומר: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וכו' וְהָיָה הויה לִי לֵאלֹקִים".
האר"י ז"ל אומר שיעקב זוכה למדרגה הזאת בכניסה לארץ ישראל במעבר יבק לפני הכניסה לארץ ישראל. דבר זה נרמז במילה "יבק" שהיא בגימטרייה שילוב של "הויה" עם "אלוהים" (86+26=112).
"ה' אֱלֹהֶיךָ" – בארץ ישראל
זאת אולי הסיבה שבגללה מוזכר הביטוי "ה' אלוקיך" למעלה ממאתיים פעמים בספר דברים, שכולו נאמר בכניסה לארץ ישראל. כנראה שזאת המעלה המיוחדת של ארץ ישראל לעומת מצרים, שבארץ ישראל הגשם יורד בעקבות התפילות ולא בעקבות גאות ושפל של הנילוס.
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא י). צריך לשים לב שהמילים "ה' אלוקיך" מופיעות בפסוק זה פעמיים, להדגיש את המשמעות של מלכות ה' דווקא באמצעות הגשם. לעומת מצרים שלא ידעה את ה'.
"ה' אֱלֹהֶיךָ" – בירושלים
כל שלוש הפעמים הנוספות שמוזכר "הויה אלוקיך" בספר שמות הן בהקשר לעלייה לרגל לירושלים. "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד כד, וכן שמות כג יח). כי בירושלים ובבית המקדש מרגישים שה' הוא האלוקים כמו במעמד הר סיני.

משיב הרוח – הודאה או תפילה?


טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה
בגמרא (תענית כד ע"א; בבא מציעא פה ע"ב) מובאים מקרים רבים לפיהם כאשר המתפלל אמר "משיב הרוח" נשבה הרוח, וכאשר אמר "מוריד הגשם" ירד גשם. לכאורה זה פלא, שהרי אנו יודעים ש"משיב הרוח ומוריד הגשם" שנאמרת בברכת "מחיה המתים" היא הודאה ולא בקשה, ולכן אם אדם שכח לומר אותה בברכת "מחיה המתים" ולא נזכר עד שחתם את הברכה – לא יכול לומר אותה בברכת "שומע תפילה" שמיועדת לבקשות. אם כן למה נשבה הרוח כשהם אמרו "משיב הרוח" ולמה ירד הגשם ב"מוריד הגשם"?
נראה שיש אנשים שהם במדרגת תפילה מיוחדת, עליהם נאמר: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (ישעיה סה כד). לכאורה יש סתירה בפסוק זה, האם מדובר באנשים שמתפללים או באנשים שטרם התפללו? לפי סופו של הפסוק נראה שה' עונה להם תוך כדי דבריהם – "עוד הם מדברים ואני אשמע".
צריך לומר שהם התחילו להתפלל ולהודות לה' ועדיין לא פנו אליו בבקשות. מרוב אהבתו אותם אומר להם ה': התפללתם מתוך לבכם, ואני ה' קורא ליבות וכליות, לפני שתבקשו אני כבר אענה. וזה מה שקרה לכל המתפללים שהוזכרו בגמרא. כבר בחלק ההודאה שלהם – הם נענו. וזו מדרגה של תפילה לעתיד לבוא.
לא חייבו להזכיר טל ורוחות – אבל הזכרתם מועלת
הגמרא (תענית ג ע"ב) אומרת: "תנא בטל וברוחות – לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר – מזכיר". ולמה אין חובה להזכירם? כי לעולם הרוחות והטל לא נעצרים. לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ובאמת אין אנו יכולים להודות על כל הטובות שה' עושה לנו בעולם. "ואילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים" וכו'. אנו מודים על דברים שלעתים באים ולעתים לא. שהם ניכרים ביותר (שו"ע קי"ד סעיף ג').
בימינו המנהג של רוב ישראל לומר בימות החמה "מוריד הטל" (מנהגי ארץ ישראל עמ' י"ט). ולכן בימות הגשמים אם לא אמרו "משיב הרוח ומוריד הגשם" והזכירו "מוריד הטל" כהרגלם בימות החמה – לא צריכים לחזור ולהתפלל.
הקשה רבי יוסף קארו בספרו ה"בית יוסף": למה הזכרת טל מועילה במקום הזכרת הגשם בהודאה? הרי גשם חייבים להזכיר, וטל לא חייבים? ואם בבקשה בברכת השנים ביקש טל ולא ביקש גשם – לא יצא ידי חובה אם לא תיקן וחזר עד "שמע קולנו". אם כן למה בהודאה בברכת "מחיה המתים" אם מודה על טל יוצא ידי חובה כאילו הודה על גשמים?
ותירץ רבי יוסף קארו שבאמת זה רק בדיעבד, אבל כיוון שהאדם הזה הודה לקב"ה על השפע שהוא משפיע עלינו, ושבחו על גבורותיו בעניין שהוא דומה קצת, הרי שהזכיר שבחו של ה' ובדיעבד יצא ידי חובה (בית יוסף על או"ח סימן קיד).

אם נזכר אחרי "מחיה המתים" – לא חוזר
ב"שולחן ערוך" נפסק כי אם נזכר שלא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" לפני שסיים את ברכת "מחיה המתים" – יחזור לתחילת הברכה ויאמר שוב: "אתה גיבור לעולם" ויאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם". אמנם אם אמר כבר מלת "ברוך אתה ה'" של ברכת "מחיה המתים" – אין מחזירים אותו (שו"ע קיד סע' ה, ו ונו"כ). במקרה זה גם לא יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" לפני ברכת "אתה קדוש" – אף שלא התחיל את הברכה שאחריה.
אמנם אם לא אמר "מוריד הטל" ולא "משיב הרוח" כלל, שאם לא יתקן צריך לחזור ולהתפלל – אם נזכר לפני שהתחיל "אתה קדוש", יאמר מיד במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם", כיוון שזה הכרחי למהלך התפילה.
השלמה בין הברכות
הלכה זו קשורה למחלוקת בין החכמים הראשונים, בין הראבי"ה, רבנו אבי העזרי, לבין רבנו יונה, לגבי כל התפילות שאדם שכח. כשאדם סיים ברכה ולא התחיל ברכה שאחריה, האם הוא יכול להשלים ברווח שבין שתי הברכות את מה שהיה חייב להשלים בברכה שסיים?
אם אדם שכח "יעלה ויבא" ונזכר קודם שהתחיל "מודים", האם יכול לתקן ולומר מיד "יעלה ויבוא"? אם אדם שכח לומר "ותן טל ומטר" ונזכר קודם שהתחיל "תקע", האם יכול לומר באותו מקום "ותן טל ומטר"? אם אדם היה צריך לומר "ותן טל ומטר" ב"שמע קולנו" כי שכח לבקש גשמים בברכת השנים, ושכח פעם נוספת לבקש גשמים אבל נזכר קודם שהתחיל "רצה" – האם יכול לתקן ולומר "ותן טל ומטר" לפני "רצה"?
דעת הראבי"ה, שכל עוד לא התחיל בברכה שאחריה יכול לתקן. למשל, יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה" אם סיים ברכת השנים ולא התחיל "תקע בשופר גדול לחרותינו", וכן יכול לומר "יעלה ויבוא" אם שכח ולא אמרו בברכת "רצה" וכבר סיימה אבל לא התחיל ברכת "מודים". כך גם פוסק ה"שולחן ערוך", והרמ"א לא חלק עליו (שו"ע או"ח סימן קי"ד ס"ו).
רבנו יונה חולק עליו ואומר שכל ברכה מסתיימת בחתימתה. מרגע שחותם ואומר: "ברוך אתה ה' מברך השנים", נחשב לו שסיים את הברכה לגמרי, ואפילו אם לא התחיל עדיין "תקע בשופר", נחשב כאילו התחיל אותה ולא יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה". דעת המשנה ברורה ועוד אחרונים להחמיר כדעת רבינו יונה מספק (ביאור הלכה קי"ד בד"ה בלי חתימה).
וכך הוא כותב: "והנה אף דלהכריע נגד השו"ע קשה מאוד אחרי דהרבה והרבה מגדולי האחרונים קיימי בשיטת השו"ע ויישבו בדוחק את כל הקושיות שעל השיטה הזו. עכ"פ נראה לי דאם אחר שאמר 'ברוך אתה ה'' נזכר ששכח 'משיב הרוח' – לא יגמור את הברכה, אלא יסיים 'למדני חוקיך' כדי שיהיה כקורא פסוק לבד, ויחזור ל'משיב הרוח' ויגמור כסדר. והוא הדין ב'יעלה ויבא' וכהאי גונא אם שכח ונזכר אחר שאמר 'ברוך אתה ה'' יסיים 'למדני חוקיך' ויחזור אח"כ ויאמר 'יעלה ויבוא' 'ותחזינה' כסדר. ולענין 'טל ומטר' גם כן".
אנחנו לא פוסקים כמו המשנה ברורה בעניין זה, ובכל מקום אם שכח צריך לחזור – יכול להשלים את מה שהחסיר ברווח שבין הברכות. ולכן אם שכח לבקש גשמים בברכת השנים, ישלים לפני "תקע". ואם שכח גם ב"שומע תפילה" ונזכר לפני שהתחיל "רצה" – יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה" ויצא ידי חובה. במקרה האחרון גם דעת המשנה ברורה כן להשלים כדי שלא יברך מספק ברכה לבטלה, כיוון שאין לו תיקון במקום אחר כמו ב"ברכת השנים" שיכול לתקן ב"שומע תפילה".

נזכר בסוף התפילה – חוזר
ואולם אם כבר אמר "רצה ה' אלקינו בעמך ישראל" ונזכר שטעה – לכל הדעות לא יוכל שוב לומר "ותן טל ומטר" בלבד, אלא יצטרך לחזור לתחילת ברכת "ברך עלינו". אותו הדין יהיה גם אם נזכר אחרי "מודים", או בברכת "שים שלום". כל עוד לא אמר "יהיו לרצון" האחרון, שלא חושב לעקור רגליו כלל בכל המקרים הללו, יוכל לחזור לברכת "ברך עלינו", ולא יצטרך לחזור לראש התפילה.
אם נזכר שלא אמר "ותן טל ומטר" רק כשהגיע לסוף התפילה, לאחר שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" השני, שאז כבר מחשב לעקור רגליו, הדין הוא שצריך לחזור לראש התפילה. וכל שכן אם כבר גמר את תפילתו ועקר רגליו, בין אם נזכר בעודו באותה התפילה, ובין אם נזכר לאחר כמה שעות, הדין הוא שהוא חייב לעמוד שוב ולהתפלל תפלת י"ח.

מה בין גשמים לעלייה לרגל

אחרון שבישראל שבדרכים דוחה "ברך עלינו"
הגמרא (תענית י ע"א) אומרת שדוחים את בקשת הגשמים לז' בחשוון כדי לצרף אלינו את תפילת האחרון שבישראל: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". והלכה כרבן גמליאל.
החזון אי"ש מסביר כי גם הסיבה של תנא קמא שאומר כי שואלים גשמים בג' בחשוון, היא מאותה סיבה "שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת", אלא שנחלקו כמה זמן לוקח עד לאחרון שבישראל להגיע לנהר פרת.
יש כאן התחשבות בתפילת יחיד, עובר דרכים, שלא ירדו עליו גשמים כל עוד הוא בדרך. בגללו קבעו חכמי ישראל את זמן בקשת הגשמים בז' בחשוון לכל עם ישראל. הכול בגלל ה"אחרון שבישראל" שלא רוצה גשם עד שיגיע לביתו.
תפילת כהן גדול – ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים בעניין הגשם
לכאורה זה סותר את תפילת הכהן הגדול בבית המקדש בקודש הקודשים ביום כיפור, שהיה אומר: "ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים בענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו". וצריך לומר שההסבר הוא בסיבתו של הולך הדרכים. אם מדובר ביחיד שטובתו סותרת את טובת הכלל, הרי "שלא תיכנס תפילתו". אבל אם הוא עולה לרגל, הולכים חכמי ישראל ומתקנים תקנה למענו. כמו רבי חנינא בן דוסא שהגשם היה נעצר בשבילו למרות שהיה עובר דרכים. כי היה עסוק בצורכי הכלל.
בזמן שאין המקדש קיים – מחכים לעולי רגלים שיחזרו לביתם
הגמרא (תענית ד א) מביאה את דעת רבי יוחנן שמחלק ב"ברכת השנים" בין זמן שבית המקדש קיים לזמן שלא קיים, לגבי הדחייה שדוחים את בקשת הגשמים לז' בחשוון. כי כשאין בית המקדש קיים אין עולי רגלים, וגם התבואה כבר נאספה מהשדות.
על-פי הגמרא הזאת כתב הר"ן כי בימינו, שאין לנו בית המקדש, היה ראוי לשאול ולבקש גשמים ברגע שאומרים "משיב הרוח" ולומר גם את ברכת "ברך עלינו". וכתב הר"ן שזהו הדרך המחוור בעיניו, וכך צריך לנהוג אלא שאין כוח בידו נגד דעת הרי"ף והרמב"ם שכתבו כי צריך לחכות עד ז' בחשוון או שישים יום לתקופת תשרי, ולמעשה הוא אינו יכול לחלוק עליהם.
ומוסיף הר"ן, שהוא שמע שגם בימינו עולים לרגל אף שאין בית המקדש, כמו שהיו עולים בזמן בית המקדש. ואם כן, יש הצדקה למנהג שגם בימינו ממתינים לז' מרחשוון, שהוא הזמן שייקח לאחרון העולים בימינו לרגל, שיגיע חזרה לבבל.
צריך להזכיר כי בתקופת הר"ן לא היו בארץ ישראל כי אם בודדים שבבודדים. ולא עלו לירושלים בעת החגים אלא מאות ובקושי עשרות. והיו חשובים אלו לבטל בגללם מכל ישראל תפילת הגשם שבועיים, כיוון שהם היו מתפללים במקום שער השמים. ותפילתם חשובה מאוד בשביל כל כלל ישראל אע"פ שבית המקדש לא היה קיים. והרי הם דומים לתפילת יעקב אבינו באותו מקום שהתפלל, למרות שבית המקדש לא היה קיים בימיו, וראה שם את שער השמים. כך גם בימינו.
וברוך ה' רואים בימינו מאות אלפים, ויש אומרים יותר ממיליון, שהיו ברחבת הכותל המערבי בימי הסליחות ובחול המועד. וזה ממש נס גמור וישועה גדולה והתקדמות ליום שבו נעלה ונראה ונשתחווה לפני ה' בבית המקדש ממש.
ויהי רצון שיתקיימו בנו הברכות האמורות בפרשת בחוקותי (ויקרא כו), המתחילות בגשמים "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם", ממשיכות בברכת הארץ "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ", הולכות ועולות להצלחה צבאית "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב", ומסיימות בהשראת שכינה ובהולכת עם ישראל קוממיות. "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת" אכי"ר.

סיפור על הרב זצ"ל
מקווה של תפילות
סיפר הרב שמואל אליהו שליט"א, שפעם שמע סיפור מהרב זצ"ל בעניין תפילת הגשם של יהודי פשוט. הרב היה בביקור ליד קברו של רבי אלעזר פאפו זצוק"ל, בעל ה"פלא יועץ", וחיפש מקווה לטבול בו. לפי דעת ה"פלא יועץ" צריך אדם לטבול לפני שהולך לקברי צדיקים. שאל את אנשי המקום ואמרו לו שיש מקווה במרחק של כמה עשרות קילומטרים משם. שאל אותם הרב: למה לא תעשו מקווה אצלכם? אמרו לו: זה מסובך ביותר. אמר להם הרב: לא מסובך. תמצאו בור ריק, צקו לתוכו בטון שיכיל בערך קוב מים, ולידו תעשו עוד בור אחד שיהיה להשקה ולזריעה.
אחד מבני המקום השיב לרב: בשבילך זה פשוט, כבוד הרב, אבל לנו זה מסובך. אני מוכן לעשות הכול מיד עכשיו, ובלבד שתעמוד לידי ותראה לי בדיוק איך עושים. הסכים מו"ר הרב. מיד הביא אותו יהודי פועלים וכלי עבודה. בנו תבנית מקרשים, יצקו בטון, והכול בפיקוח הרב ובהנחייתו.
כשסיימו את המלאכה, רצה אותו האיש להביא צינור מים ולמלא את המקווה, אך הרב הסביר לו שמקווה מתמלא ממי גשמים או ממי מעיין. התעצב האיש אל לבו ואמר: עד שיבואו גשמים למלא את המקווה ייקח כמה חודשים, חשבתי שנוכל לטבול היום. אמר לו הרב: נתפלל. אתה עשית את שלך – תן להקב"ה שיעשה את שלו. עמד אותו יהודי ואמר: "רבנו אלעזר פאפו! עשינו את המקווה הזה לכבודך, לפי הפסק הלכה שלך. תבקש מהקב"ה שיוריד לנו גשם כדי שיתמלא המקווה שבנינו".
והוסיף אותו יהודי פשוט: "אנא ה', אבינו שבשמים, בנינו מקווה לכבוד הצדיק. אנחנו עשינו את שלנו מיד כשביקש מאתנו הרב. בבקשה תעשה את שלך, ותן לנו גשמי ברכה למלא את המקווה הזה". שמעתי ממו"ר אבא שהוא היה נוכח שם וראה את הפלא. מיד אחרי התפילה של אותו יהודי פשוט, נתקשרו שמיים בעבים והחל לרדת גשם כבד עד שהמקווה התמלא על כל גדותיו.


שות סמס
ברכות שקטות. האם יוצאים ידי חובה בברכות כששומעים אותן דרך המיקרופון?
לא.

מחירים בתחרות . האם מותר לי לשלוח מישהו שיברר את המחירים של המתחרה שלי? (הוא ידגיש שהוא בא רק לברר מחירים).
מותר.

יימלא פי מים . האם יש בעיה לשמוע שירים כמו "יימלא פי תהילתך" כשנמצאים במקלחת?
אסור.

חפץ להחזיר החפץ . במשך הרבה זמן השתמשתי בחפץ שאינו שלי ואיני יודע של מי הוא. מה אפשר לעשות?
לפרסם מודעה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il