בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ו חשוון תשע"ד

אות ד' חלק ג

בימות המשיח תהיה רווחה כלכלית, אך אין זו מטרתה של תקופה זו. אם כן, מהי התועלת והתכלית שישנם לימים מיוחדים אלו?

undefined

בשביל הנשמה

כ"ו חשוון תשע"ד
3 דק' קריאה
חשק ימות המשיח
וְהַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְאוֹתָם הַיָּמִים הִיא: שֶׁנָּנוּחַ מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת• שֶׁהוּא מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ מֵעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת כֻּלָּן; וְתִרְבֶּה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ" (ישעיה יא ט); וְיִשְׁבְּתוּ הַמִּלְחָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִשְׂאוּ גוֹי אֶל גוֹי חֶרֶב" (מיכה ד ג); וְתִהְיֶה נִמְצָא בַּיָּמִים הָהֵם שְׁלֵמוּת רַבָּה וְנִזְכֶּה בָהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַמָּשִׁיחַ יָמוּת וְיִמְלֹךְ בְּנוֹ תַּחְתָּיו וּבֶן בְּנוֹ. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא אֶת מִיתָתוֹ: "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט" (ישעיה מב ד). וְתֶאֱרַךְ מַלְכוּתוֹ יָמִים רַבִּים עַד מְאֹד, וְיַאַרְכוּ חַיֵּי בְנֵי הָאָדָם גַּם כֵּן – לְפִי שֶׁכְּשֶׁיָּסוּרוּ הַדְּאָגוֹת וְהַיְגוֹנוֹת, יַאַרְכוּ יְמֵי הָאָדָם. וְאֵין לִתְמֹהַּ שֶׁתִּתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ אֲלָפִים מִן הַשָּׁנִים, לְפִי שֶׁהַחֲכָמִים אָמְרוּ: "כִּי הַקִּבּוּץ הַטּוֹב• כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ – לֹא בִמְהֵרָה יִפָּרֵד". וְאֵין אָנוּ מִתְאַוִּים וּמְקַוִּים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ לְרֹב הַתְּבוּאוֹת וְהָעֹשֶׁר, וְלֹא שֶׁנִּרְכַּב עַל סוּסִים, וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּמִינֵי הַזֶּמֶר, כְּמוֹ שֶׁמְּחַשְּׁבִין מְבֻלְבְּלֵי הַדַּעַת – אֲבָל הִתְאַוּוּ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וְרָבְתָה תְשׁוּקָתָם אֲלֵיהֶם לְמַה שֶּׁיִהְיֶה בוֹ מִקִּבּוּץ הַצַּדִּיקִים, וְהַנְהָגַת הַטּוֹבָה וְהַחָכְמָה, וְצֶדֶק הַמֶּלֶךְ וְרֹב יָשְׁרוֹ, וְהַפְלָגַת חָכְמָתוֹ וּקְרֵבוּתוֹ אֶל הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב ז), וַעֲשִׂיַּת כָּל מִצְווֹת תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מֵאֵין הִתְרַשְּׁלוּת וְעַצְלָה וְלֹא אֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִיש אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְיָ, כְּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם וְגוֹ'" (ירמיה לא לג); "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם" (שם לב); "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו כו), וְהַרְבֵּה מֵאֵלּוּ הַפְּסוּקִים בְּזֶה הָעִנְיָן, - וּבְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים יַשִּׂיגוּ הָעוֹלָם הַבָּא הַשָּׂגָה חֲזָקָה•.

___________________________________

שִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת – השעבוד לגויים הוא מהמפריעים לנו לקיום המצוות. הַקִּבּוּץ הַטּוֹב – כשמתכנסת ומתגבשת חבורה טובה. הַשָּׂגָה חֲזָקָה – כשיעשו את המצוות ידבקו מאוד בשלמות ויהיו שייכים מאוד לעולם הבא.

ביאורים
לאחר שתיאר הרמב"ם את ימות המשיח , ואת המצב המדיני והמצב הכלכלי הטובים שיהיו באותם הימים, מתייחס הרמב"ם לשאלת התכלית – מה התועלת הגדולה ממצב זה? ומפני מה כל כך קיוו וציפו אליו הצדיקים?
ימות המשיח, כפי שהסביר הרמב"ם, יהיו בעצם המשך של עולם הזה. מסיבה זאת לא ייתכן שההצלחה והעונג בעולם גשמי, הם כשלעצמם יהיו מטרה. במיוחד לאור העובדה שבורא עולם ברא את עולמו למטרות מסוימות שאליהן הוא רוצה שהעולם יגיע, ולכן לא ייתכן שעצם ההנאה מהעולם תהיה המטרה הנכספת.
לכן אומר הרמב"ם שמטרת כל הטוב המעותד לימות המשיח היא היכולת לחיות את חיי הרוח בצורה מושלמת יותר. כאשר כל התנאים החיצוניים – זמנו של האדם וכוחות גופו ונפשו – מאפשרים זאת, הוא פנוי להתמסר לעיסוק בעולם הרוחני, ולהרבות את עיסוקו בתורה. בתקופה זאת, גם חכמת בני האדם ובראשם ה'משיח' תהיה רבה יותר, וכן היכולת של הצדיקים להתקבץ יחד ולהרבות תורה וקרבת אלוהים. בנוסף לזה, בתקופה זו יוכלו בני האדם לחיות את החיים החומריים בצורה אידיאלית יותר, כשהם חיים מלאי צדק.

הרחבות
בימות המשיח לא יהיה צורך לחטוא
וְתִהְיֶה נִמְצָא בַּיָּמִים הָהֵם שְׁלֵמוּת רַבָּה. ר' יצחק עראמה, בספרו'עקידת יצחק' , כותב שבימות המשיח יתבטל היצר הרע: "אבל בימות המשיח שלא ימצא יצר הרע כמו שנאמר 'ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך' [דברים ל], ואמרו [שבת קנא:] 'ימים אשר תאמר לי בהם אין חפץ אלו ימות המשיח' כלומר שלא יהיה בהם חפץ אל חטא... כי אז תבטל הטומאה לגמרי ולא יהיה עוד לנפשה מוות ומשכלת" [עקידת יצחק דרוש סו].
טעם לדבר אפשר למצוא בדברי הרמב"ן על התורה: "ונראה מן הכתובים עניין זה שאומר, כי מזמן הבריאה הייתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו" [דברים ל, ו].
לפי הרמב"ן, בימות המשיח הקב"ה יכרות עימנו ברית חדשה ו'ימול את לבבנו'. במציאות כזו כבר לא נחטא. תהיה לנו נטייה טבעית לבחור בטוב וממילא הבחירה בין הטוב לרע תתבטל.

שאלות לדיון
האם החזרת השלטון למלכות ישראל, היא אמצעי או מטרה נעלה בפני עצמה?
האם שלטון מלך המשיח יהיה דמוקרטי? האם הדמוקרטיה תהיה רלוונטית?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il