ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זכות המצפה לבניין ירושלים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ירושלים ובית המקדש ירושלים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יום ירושלים תשס"ג

זכות המצפה לבניין ירושלים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

המהרי"ל היה נוהג לשחות (לכרוע) בברכת ירושלים, והקשה המג"א הלא אסור להוסיף על ההשתחוויות בשמונה עשרה, ונשאר בצריך עיון. אמר על כך הרב מבראשוב זצ"ל, המהרי"ל שחה לזכרה של ירושלים, כי איך אפשר להזכיר את ירושלים ולב אינו שוחה מכמיהה אליה!?

עצם הזכרת השם ירושלים יש בו קסם של התעוררות תשובה, ומעורר זכות בשמים, כך יש ללמוד ממה שנהגו במקדש להכריז בכל יום שהאיר המזרח בלשון " האיר פני כל המזרח עד בחברון" (יומא דף כח עמוד ב), וכתב רש"י "ומצינו בתלמוד ירושלמי (פרק שלישי הלכה ראשונה): כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון", ואם הזכרת השם חברון דיה לעורר זכות אבות, זכרה של ירושלים מקום השראת השכינה ושער השמים על אחת כמה וכמה.

זכינו היום הזה לפני ל"ו שנה להתקרב אל הקודש בשחרור העיר ירושלים, וכך זכינו גם מבחינה רגשית ורוחנית להתקרב יותר למושגים של קדושת ירושלים והמקדש, המוני בית ישראל על כל גוניהם, מהארץ ומכל העולם, פוקדים את הכותל המערבי, ואין מי שלא מתעורר בלבו איזו התעוררות של תשובה למקורות האומה ותורתה. נכון שאפשר לכוון בתפילה לעבר המקדש גם כשהוא רחוק ממנו, וכן הלכה (ברכות דף ל עמוד א) "תנו רבנן: היה עומד בחוץ לארץ - יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: (מלכים א' ח) והתפללו אליך דרך ארצם;היה עומד בארץ ישראל - יכוון את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: (מלכים א' ח') והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת; היה עומד בירושלים - יכוון את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: (דברי הימים ב' ו') והתפללו אל הבית הזה; היה עומד בבית המקדש - יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: +מלכים א' ח'+ והתפללו אל המקום הזה; היה עומד בבית קדשי הקדשים - יכוון את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת - יראה עצמו כאילו לפני הכפורת; נמצא: עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה - (שיר השירים ד') כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים בו".

שאל רבי אלימלך מליזנסק זצ"ל, מדוע הפירוט הזה לכוון דרך ארץ ישראל ודרך ירושלים ודרך המקדש וכו', לא די לומר לכוון לקודש הקודשים? ותירץ, שמדרגות מדרגות יש, ואי אפשר לדלג עליהם, מי שנמצא בחו"ל יכול לכוון לכל היותר לכוון ארץ ישראל, ומי שנמצא בארץ ישראל יכול לכוון לכל היותר לכוון ירושלים, ורק מי שנמצא בירושלים יכול לכוון כנגד בית המקדש. זכינו אם כן בשחרור העיר ירושלים לעלות בקודש ולכוון כנגד המקדש, ואנו מצפים לכך שנוכל לכוון למול קודש הקודשים כאשר יהיה הבית בנוי על תילו.
הגמ' (מכות דף י עמוד א) מספרת על גדלותו של דוד המלך "וא"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכ"ב) 'שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי; אמר לו הקב"ה: (תהלים פ"ד) 'כי טוב יום בחצריך מאלף', טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".

לכאורה שמחה זו מה היא עושה, נכון שיש לשמוח על רצונם לבנות את הבית, אבל הצורה הזאת שהם אומרים מתי ימות זקן זה היא מביישת ומעציבה? ואם כן חלומו של דוד לחזות בבנין הבית לא יתגשם?
נראה לבאר זאת ע"פ הרמב"ן (במדבר פרק טז פסוק כא) שקובע כי למרות דברי הקב"ה לדוד "לא תבנה בית לשמי... כי דמים רבים שפכת ארצה לפני", היה אפשר שיבנה בחיי דוד בזכות ישראל, וז"ל: "ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במידת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבניין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם".

אפשר שלכן שמח דוד וחשב כיון שהם כל כך משתוקקים לבניית הבית אולי יזכה שיבנה המקדש בימיו. (יש לבאר מדוע הקב"ה אומר לו שלמוד התורה שלו שקול יותר מקורבנות, האם יש בכך להפחית ברצון לבנות את הבית? נראה שהכוונה כאן לתורת הקורבנות, ותורת בנין בית המקדש שעסק דוד ששקולים כקורבנות, והקב"ה אמר לו שתשוקתו לבנות בית לה' חשובה מעצם בנית הבית. ובפרט שדוד מסר נפשו על כך, ושמח גם כשביישו אותו על רצונותיו אלה. וזה חשוב כקורבנות).
אפשר ללמוד מכאן גם על מציאות שהמנהיגים אינם ראויים להנהיג את העם לקראת שלימות הארץ והמקדש, אבל בזכות השאיפה של העם יבנה המקדש בזכותם.

סגולת ירושלים והמקדש מתבטאת בכוח התפילה התורה והנבואה. היא כמקום שבו מתקבלות התפילות, ככתוב "וזה שער השמים", וכתפילת שלמה "והתפללו אליך דרך הבית הזה". וכאשר נחרב הבית "ננעלו שעלי תפילה". ירושלים היא מקור לתורה "כי מציון תצא תורה", וכאשר גלינו מארצנו אומרת הגמ' "אין לך ביטול תורה גדול מזה", וכן היא מקור הנבואה בישראל "ודבר ה' מירושלים", אין הנביא יכול להתנבא בחו"ל, וכשנחרב בית ראשון פסקה הנבואה.

יחד עם זאת המחשבות והלימוד על ירושלים מקרבים אותנו ואותם המעלות הקיימות בה. נאמר בתהלים (פרק פז פסוק ה) "וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן", ופירשו חז"ל (כתובות דף עה עמוד א) "א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה". ורש"י הוסיף "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה". למדנו מכאן שהצפייה לראות את בנין הארץ והמקדש מזכים את המצפה לדרגה כאילו הוא נולד ונמצא שם וזוכה לסגולות המקום בבינינו. ונראה להוכיח זאת מחז"ל.

תפילה

נאמר על יעקב אבינו שקפצה לו הדרך והגיע לבית א-ל והתפלל שם. מתי זכה לקפיצת הדרך למקום המקדש? פירש רש"י (בראשית פרק כח פסוק יז) "[ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא ב) , וקרא מוכיח וילך חרנה, כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ]". הרי לנו שכל זמן שלא חשב על התפילה במקום הקדוש עבר עליו בלא להרגיש בו, ומיד כשעלה בלבו להתפלל שם קפצה לו הדרך, וכך יכול לזכות כל מי שמצפה להיות שם, ולכן אלינו לכוון בתפילתנו לבית המקדש, ובזכות זה מתקבלות התפילות.

תורה
הגמ' אומרת שזכו בתי כנסיות שבבבל להיות "מקדש מעט" כעין ירושלים, מזכות מה? מובא (מגילה דף כט עמוד א) "אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה, שמעו קול ריגשא. [קמו ונפקו רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה] ולא נפק. אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה, אמר לפניו: רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי? - אמר להו: שבקוהו. +יחזקאל י"א+ ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל".

וכתב רש"י " דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהילים קב)".
נמצא, שאהבת הארץ שבנו את בית הכנסת שלהם מעפר הארץ, גרמה למעלת המקום שהשכינה שרתה בו.

נבואה
אמרו חז"ל שהנבואה יכולה לחול על הנביא רק בארץ, והוסיף הכוזרי "בה ובעבורה", היינו, שאם הנביא מתייחס לארץ תחול עליו הנבואה גם בחו"ל, למדנו מכאן שגם המחשבות על הארץ מזכות את האדם לאותם המעלות גם בהיותו רחוק ממנו.

מכל זה למדנו כמה עלינו לעסוק בתודעת ירושלים והמקדש, על זה אומר הקב"ה " טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות וכו'". "זוכה ורואה בשמחתה" -בשמחת כל מעלותיה.
וכמו שהמשתוקק לירושלים זוכה למעלותיה, כך זוכה להגנה מכל המזיקים המפריעים לו להגשים את בינינה. התורה אומרת " ולא יחמוד איש את ארצך" ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז תג) "אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה ותרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים קל וחומר ומה מי שדרכן ליזוק אין ניזוקין אדם שאין דרכו ליזוק עאכו"כ. אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין. ת"ל ופנית בבקר והלכת לאוהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום".

יהי רצון ונזכה להשתוקק לבנין ירושלים והמקדש כדבעי, ונזכה מיד לראות בבניינה.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il