ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עצרת תהיה לכם | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים שבועות עניני החג Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבועות תשס"ג

עצרת תהיה לכם


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

מהו יחודו של זמן מתן תורתנו? נוכל ללמוד זאת מההלכה המייחדת אותו משאר הרגלים. חלקו חכמינו כיצד קיים את מצוות החג (פסחים דף סח עמוד ב)
"דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר (דברים טז) עצרת לה' אלוקיך, וכתוב אחד אומר (במדבר כט) עצרת תהיה לכם . רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם".

"שאגת אריה" שואל על שיטתו של ר' אליעזר, שיש דרך לחוג את החג "כולו לה'", לכאורה הרי אנו מצווים "ושמחת בחגך", ואיך יוכל לקיים זאת אם הוא מתענה ועוסק רק בתורה ותפילה? ומתרץ, שאפשר לקיים את שמחת החג בלמוד תורה שכן "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וכל אחד ישמח בחג כפי מדרגתו בדבר שישמח אותו, ת"ח בלמוד תורה המשמחת לב "כולו לה'", ומי שאינו ת"ח ישמח באכילה ושתייה, שאין שמחה אלא בבשר וביין (בגמ' נאמר "ביין" וברמב"ם "בבשר וביין") "כולו לכם". ולפי זה היינו מצפים שבחג בשבועות זמן מתן תורתנו, כל ישראל יקיימו את החג בלמוד תורה "כולו לה'", למרות זאת הגמ' אומרת "אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא".

יש לכך רמז בכתוב, שכן "עצרת לה'" נאמר על שביעי של פסח (דברים פרק טז פסוק ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה". ו"עצרת תהיה לכם" נאמר על שמיני עצרת של סוכות (במדבר פרק כט פסוק לה) "ביּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ". והנה שבועות הוא כשמיני עצרת של פסח (רמב"ן), וא"כ מצאנו רמז בכתוב לדברי חז"ל, שבעצרת בעינן לכם.

ופירש רש"י "דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו". ועדין צריך עיון, האם לא נכון יותר להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו, על ידי שנרבה בו בלמוד תורה?

נראה להסביר זאת ע"פ האגדה המספרת על הויכוח שהיה למלאכי השרת עם משה על מתן תורה לישראל, וז"ל: (שבת דף פח עמוד ב)
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - (שמות כ) אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלוקים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים ח) ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המוות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה - מי הווה ידע?".

צריך להבין מדוע כאב למלאכי השרת, שהתורה ניתנת לישראל, וכי ע"י כך היא נלקחה מהם, הרי הם יכולים גם כן לעסוק בה, כפי שמצאנו הרבה מאמרי חז"ל המספרים על מלאכי השרת שלומדים תורה במתיבתא דרקיעא?

נראה לומר שהם הבינו שאם תורה ניתנת לבני אדם, היא נמסרת להם לחלוטין, שכח ההכרעה וההבנה בתורה נמסר להם, ולא בשמים היא! כך נראה מבקשתם "תנה הודך על השמים", משמע שעל הדבר הזה הם נאבקים, שהתורה תישאר בשמים, ומשה ניצחם בתשובותיו וכולם הודו לו שתורה תינתן לבני אדם שהם "בכל הארץ" 1 .

לפי זה מובנת מאד טענתם, איך יתכן שבני אדם קרוצי חומר יכריעו בדברים אלקיים?! אמר לו הקב"ה למשה "אחוז בכסא כבודי". כסא הכבוד הוא גילוי השכינה בעולם, לכן ירושלים והמקדש נקראים "כסא", שנאמר (ירמיהו פרק יז) "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנו", ואם משה רבנו מחזיק בכסא ה', משמע שלו יאה לקבל את התורה, ועוד שסגולת ישראל מגיעה עד לכסא הכבוד (מהרש"א), וראויים הם לקבל את התורה. ועוד השיב להם, שתורה ניתנה כתבלין ליצר הרע, וממילא רק מי שיש לו יצר הרע יש לו את היכולת לפסוק בתורה, כי הקב"ה רצה שהוא התמודד עם היצר בכוח התורה. וזהו כוונת חז"ל "בעבור שחרפוך וקרואך אדם" לכן קבלת את התורה. מיד הודו לו, ונתקיים בו "גם אויביו ישלים עמו", ומלאך המות נתן לו מתנות את הקטורת שיש בה סם חיים. נראה שהסיבה לכך שמלאך המות שהוא יצר הרע נתן לו מתנות, מפני שנודע לו על ידי משה, שהוא לא רק הכוח הרע והשלילי בעולם, אלא יש לו מעלה ותכלית, להיות אתגר לבני אדם שירומם אותם, וממילא הוא "כסא לטוב" (כלשון הבעש"ט), וכאשר נודע לו הדבר בקש להכיר טובה למשה, ונתן לו מתנה את הקטורת שיש בה כוח מימית ומחיה, כמו יצר הרע שאפשר ליפול על ידו, או להתעלות על ידו 2 .

נראה להוכיח את הרעיון הנ"ל, שהקנאה של מלאכי השרת היתה בגלל שהקב"ה נתן לישראל את כוח ההכרעה בתורה. מובא באותה סויא במסכת שבת (פט עמוד א) "ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: משה, אין שלום בעירך? - אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אמר לו: היה לך לעזרני. מיד אמר לו: (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת".

אמירת השלום היא ברכה, ועל זה תמה משה, וכי הוא יכול לברך את הקב"ה מקור הברכות? וענה לו הקב"ה, שזה הוא רצונו הנעלם מאתנו, שהוא ות"ח העוסקים בתורה, יעזרו לקב"ה בחינת "תנו עוז לאלקים", ויגלו את הסודות הטמונים בתורה, ויפסקו הלכה למעשה. וזו המשמעות של מה שראה משה את הקב"ה קושר כתרי אותיות, הכתרים הם לתלמידי החכמים "מאן מלכי רבנן", שיש להם את היכולת להכריע בדבר הלכה.

וכך נראה לבאר את המובא במנחות (כט עמוד ב)
- "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות", - גם כאן נראה לפרש שהכוונה לת"ח שדורשים את התורה, שהקב"ה מכתיר אותם.
"אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו". - לפי דברינו מובנת השאלה מי מעכב על ידך?", משה התקשה איך הקב"ה כביכול מוציא מידיו את היכולת לפרש את התורה כפי שנאמר "לא בשמים היא", ומוסר אותה לישראל? ועל זה תשש כוחו של משה, כשראה שהתורה נמסרה לבני אדם, שמא אין היא בדרגת תורה אלוקית, ח"ו? אבל כששמע שר"ע אינו מסיג את סוף דעתה ומוכרח לסיים בכך שהיא "הלכה למשה מסיני", אם כן זו תורה אלקית, ונחה דעתו.

לפי זה מובן מדוע כולם מודים שבעצרת - בעינן לכם, מפני שאנו מבקשים להוכיח שהתורה צריכה להינתן לבני אדם ולא למלאכים, ולכן אנו שמחים עם התורה בגופינו.

אנו מוצאים שכל מקום שיש לו שייכות עם מתן תורה יש לקיים את השמחה בשיתוף עם שמחת הגוף. בשבת - "אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - (ישעיהו נח) וקראת לשבת ענג". והנה הגמ' אומרת שכו"ע לא פליגי שבשבת ניתנה תורה. וכן בפורים - "אמר רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם - מאי טעמא +אסתר ט+ ימי משתה ושמחה כתיב ביה. ובפורים "קימו וקיבלו" קימו מה שקבלו כבר. וכן ביום הכפורים - "מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי". ואנו יודעים שביום הכפורים קבלו לוחות שניות.
נמצא, שבכל הימים שקבלנו בהם תורה אנו מציינים זאת בשמחת הגוף, להורות על ירידת התורה לשכון בתוך הגוף, ובתוך מציאות עולם הזה, כדי להעלותה ולתקנה.

וכן מובא בגמ' שם "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?" - בא ללמדנו מה שהתורה יכולה לחולל בנו, ולרומם אותנו מעל כל המעשים.

בשבועות אנו מציינים את יום הסתלקותו של דוד המלך, ומסתמא באותו יום נולד, שהקב"ה ממלא ימיהם של הצדיקים, ולכן קוראים מגילת רות בשבועות, על היותה אמה של מלכות, ולכאורה מה הקשר הפנימי בין מתן תורה למלכות ישראל? נראה שזה בא ללמד אותנו שהתורה צריכה לרדת ולהשפיע עד המלכות. ולאו מילתא זוטרתא היא שהתורה תתגלה בכל עיניני הרשות, שהכל יהיה מונהג על פי התורה. ודוד המלך היה סמל לכך, "ה' עמו" "שהלכה כמותו בכל מקום", הוא היה "טוב רואי" שראה עין בעין מה שהקב"ה רוצה וכך נהג.

אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני רות רמז תרא) "אמר רבי זעירא המגלה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה, ללמדך שכר של גומלי חסדים". וגם על זה יש לשאול, וכי בזמן מתן תורתנו צריך לקרוא מגילה שלא יהיה בה תורה? אלא שבאה המגילה הזו ללמדנו שהתורה אמורה להתגלות גם ברבדים הנמוכים של החיים שאין בהם תורה, אבל יכולה להתגלות בהם הנהגה יפה של תורה.


^ 1 ויש לשאול עוד, וכי המלאכים לא ידעו זאת, שמצוות התורה מתאימות יותר לבני אדם שיש להם יצר הרע, קנאה ושנאה, שעבוד וגאולה, וכל המצוות הללו אינן מתאימות למלאכים? אפשר שהם באמת לא ידעו זאת, שכן התורה היתה "חמודה גנוזה" שלא נתגלתה בעולם עד אז, לפי הרמב"ן בהקדמתו לתורה, היא היתה לפני גילויה כתובה אותיות שמותיו של הקב"ה, ורק כשניתנה נתחלקו לתיבות ומשפטים מובנים לנו, ואם כן הבירור הזה נתגלה רק עתה כאשר משה עלה למרום, וזה גופא שהתורה נתגלתה האופן שכזה מוכיח שהיא ניתנה לבני אדם, ולפי זה המלאכים הופתעו מן הגילוי הזה, ובזה ניצחם משה.
^ 2 כך מסביר "עבודת ישראל", את דברי המלאך שרו של עשו כאשר ניצחו יעקב "שלחני כי עלה השחר" – "ומיום שניבראתי עד עתה לא הגיע זמני לומר שירה", מהו העיתוי הזה? מפרש המגיד מקוז'ניץ זצ"ל, משום שזו הצלחתו הגדולה של יצר הרע שרו של עשו כשיעקב מתגבר עליו! ולכן הגיע זמנו לומר שירה.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il