בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

חולים, מעוברות ומיניקות ביום הכיפורים

חולה חייב לצום כל עוד אין סכנה שהצום יסכן את חייו * מוטב שהחולה יישאר במיטתו ויצום משיבוא לבית הכנסת וייאלץ לשבור את הצום * באילו תנאים מותר לחולה לבלוע כדורים ביום הכיפורים * מי שהצום מסכן את חייו חייב לאכול, אך אין להפריז בחששות רחוקים * גם אכילה לשיעורים אסורה מן התורה, ואין להתירה אלא לחולה שהצום מסוכן לו * המצב הבריאותי היום טוב מבעבר, ולכן גם בימינו מעוברות ומיניקות חייבות לצום, מלבד במקרים מיוחדים ובהוראת רופא ירא שמיים

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע"ד
6 דק' קריאה
מצוות התענית
מצוות עשה להתענות ביום הכיפורים, שנאמר: "בעשור לחודש תענו את נפשותיכם... כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, כט-ל). ‏העובר ואינו מתענה, בנוסף לכך שביטל מצוות עשה עובר גם ‏על מצוות לא תעשה.
וכל האוכל אפילו גרגיר שומשום קטן ‏אחד או שותה אפילו טיפה אחת של מים עובר על איסור תורה.

חולה שהצום אינו מסכן את חייו - חייב בצום
גם חולה שסובל ייסורים, כל זמן שלא נשקפת סכנה ‏לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. וזאת משום ‏שצום יום הכיפורים חיובו מהתורה, ועל כן רק פיקוח נפש דוחה ‏אותו.
וזה ההבדל בין יום הכיפורים לשאר הצומות, שבצום יום ‏הכיפורים גם החולים חייבים, הואיל ואיסורו מהתורה, ומצום ‏תשעה באב חולים פטורים, ומהצומות הקלים אף מעוברות ‏ומיניקות פטורות.
לפיכך חולים בשפעת, אנגינה וכל כיוצא בהם, מכיוון שאין ‏נשקפת סכנה לחייהם, חייבים לצום ביום הכיפורים. ועדיף ‏לחולה שישכב כל היום במיטתו ולא ילך לבית הכנסת, ובלבד ‏שלא ישתה אפילו כלשהו. שעיקר מצוות היום בתענית, שעל ידה ‏מטהר ה' את ישראל מחטאיהם. וישתדל כשהוא על מיטתו ‏להתפלל כפי יכולתו, ואם גם לקרוא במחזור קשה לו, ישתדל ‏להתפלל בלבו ובשפתיו תפילות אישיות, ובלבד שלא יאכל ולא ‏ישתה דבר.‏

בליעת תרופות
אמנם מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו לבלוע גלולות ‏לרפואתו, ובתנאי שאין בגלולות הללו טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן ‏בלא מים. ומי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, יערב במים טיפת ‏סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את ‏הגלולה. ‏
ואף שלמדנו שאסור מהתורה לאכול ולשתות אפילו כלשהו, זהו דווקא בדבר שראוי לאכילה, אבל תרופה שלא נועדה לאכילה אינה נחשבת מאכל. ואמנם מדברי חכמים אסור לאכול ולשתות גם דבר שאינו ראוי למאכל ומשקה (שו"ע תריב, ו-ח), אבל כאשר המגמה לרפואה ולא לאכילה או שתייה - גם איסור מדרבנן אין.
לפיכך איסור נטילת תרופות ביום הכיפורים שווה לאיסורה בשבת, שהסובל ממיחוש אסור לו ליטול תרופה, ולמצטער מותר לבלוע תרופה (פניני הלכה שבת כח, ד-ה, 3).
וכן הנצרכים ליטול תרופה בכל יום, רשאים ליטול גם ביום הכיפורים.

הסובלים מכאבי ראש
וכן מותר למי שהצום גורם לו צער רב לבלוע גלולות כדי ‏להקל מצערו. וכן מי שסובלים מכאבי ראש עזים בגלל ‏שאינם שותים קפה, מותר להם ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת ‏כאבי ראש.
וכן מי שיודע שהצום עלול לגרום לו להתפרצות כאבים, כדוגמת הסובל ממיגרנה, רשאי להקדים וליטול גלולות כדי למנוע ‏התפרצות של כאבים.

חולה מסוכן
חולה שהצום עלול לגרום למותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התענית כמו את שאר המצוות שבתורה (יומא פה, ב). והנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לשתות ולאכול - חוטא, מפני שעבר על מצוות התורה לשמור את נפשו.
ואין הכוונה רק לסכנה כזו שבעטיה אחוז ניכר מהחולים מתים, אלא כל שישנו סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, או יחליש את יכולתו להתמודד עם מחלתו המסוכנת, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם חולה במצב סופני הנוטה למות, אם הצום עלול לקרב את מותו, מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו, מפני שגם למען הצלת חיי שעה מותר לשתות ולאכול ביום הכיפורים.

אין להפריז בחששנות
אמנם מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן אם נחשוש בכל מחלה רגילה לסכנת נפשות, הרי שביטלנו את ההלכה שקבעה שחולה חייב לצום ביום הכיפורים.
ולא זו בלבד, אלא שאם נפריז ונחשוש לסכנות רחוקות מאוד, נצטרך לאשפז בבית חולים את כל החולים, ונצטרך גם לאסור נסיעות שאינן הכרחיות במכונית מחשש לתאונות דרכים. וכמובן שנצטרך לאסור יציאה לטיולים רגליים וכל כיוצא בזה.
אלא כך הוא הכלל: כל סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות.

הטעות הגדולה בדין אכילה ושתייה לשיעורים
טעות נפוצה רווחת בקרב רופאים וחולים, שסבורים כי ההצעה לשתות לשיעורים היא מעין דרך ביניים, שמתאימה לחולים שהצום אינו עלול לסכן את חייהם. אולם באמת גם שתייה כלשהי אסורה מהתורה, ואסור למי שהצום אינו מסכן את חייו לשתות אפילו כלשהו.
אלא עניין שתייה לשיעורים הוא שגם כאשר חולה מסוכן צריך ורשאי לאכול ולשתות ביום הכיפורים, לדעת הרמב"ן עדיף שיאכל וישתה לשיעורים, כדי להפחית במקצת את חומרת האיסור. שהאוכל ושותה פחות מכשיעור, אף שעבר באיסור תורה, אינו חייב חטאת וכרת. ואמנם הרבה ראשונים ובכללם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו הדרכה זו, מפני שלדעתם חולה מסוכן רשאי לשתות ולאכול לכתחילה בלי שום הגבלה, וכן כתבו כמה אחרונים (נצי"ב, אור שמח ועוד). מכל מקום השולחן ערוך פסק שאם אפשר, עדיף לשתות ולאכול פחות מכשיעור (תריח, ז-ח). אבל כל זה בתנאי שמדובר בחולה שנשקפת סכנה לחייו.

אכילה ושתייה לשיעורים מהי
שיעור שתייה 'כמלוא פיו', היינו משקה כמלוא פיו כאשר לחי אחת מלאה, כל אדם לפי גודל פיו. שיעור האכילה הוא 'ככותבת הגסה'. ואכילה ושתייה פחות מכשיעור היינו פחות מ'כמלוא פיו' ופחות מ'ככותבת', שזה 30 סמ"ק (שו"ע תריב, א-ה, ט-י). זמן ההפסק שיש להמתין בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה הוא כתשע דקות.

חולי סוכרת ויולדת
‏אמנם כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורים עלולה לגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. למשל כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה כדי שתספיק לשתות כפי צורכה לשיעורים.
וכן חולי סוכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד. שאם יש חשש שבגלל האכילה לשיעורים יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם, עליהם לאכול ברציפות.

תפילה במניין לעומת אכילה לשיעורים
חולה בסוכרת שצריך לאכול ביום הכיפורים, עדיף שיאכל יותר מכשיעור בבת אחת ויתפלל בבית הכנסת מאשר יישאר בבית ויאכל לשיעורים. שני טעמים לכך: האחד, האכילה לשיעורים היא הידור, והתפילה במניין חשובה יותר. השני, אם נבקש מהחולים להישאר בבית כדי לאכול לשיעורים, יהיו כאלה שבכל זאת ילכו לבית הכנסת בתכנון שיאכלו שם לשיעורים בסתר, ובפועל מסיבות שונות ישכחו לאכול שם כפי צורכם, ויגיעו מתוך כך לטשטוש חושים, לעילפון ולמיתה ח"ו. וכן ידוע שיש חולי סוכרת שנפטרים מסיבה זו ביום הכיפורים.

מעוברת
מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואפילו בתשעה באב מעוברות ומיניקות חייבות לצום, קל וחומר ביום הכיפורים שחיובו מהתורה.
ויש שרצו להתיר למעוברות לשתות לשיעורים, מפני שלדעתם הנשים נעשו כיום חלושות, והצום עלול לגרום להן שיפילו את עוברן. אולם ממחקרים שנעשו בארץ ובחוץ לארץ, התברר שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה. רק לעיתים נדירות הצום עלול לזרז לידה בחודש התשיעי, ומכל מקום אין בכך סכנת נפשות. גם אין שום סימוכין לטענה שכיום נעשינו חלושים יותר. להפך, אנשים כיום חיים בבריאות טובה מבעבר, הן בזכות שפע המזון המגוון והן בזכות ההתקדמות הרפואית, והדבר בא לידי ביטוי גם בכך שתוחלת החיים עלתה בעשרות שנים. לפיכך אין מקום להקל כיום יותר מאשר בעבר, והדין נשאר במקומו שמעוברות ומיניקות חייבות לצום (ציץ אליעזר יז, כ, ד; נשמת אברהם תריז, א).
לפיכך, גם מעוברת שסובלת מהקאות, מלחץ דם גבוה, מהמוגלובין (ברזל) נמוך וממיחושים שונים, חייבת בצום יום הכיפורים, ובכלל זה אסור לה גם לשתות לשיעורים. ורק במקרים מיוחדים של היריון שנמצא בסיכון ועל פי הוראת רופא ירא שמיים יש להורות למעוברת לשתות, ועדיף שתשתה לשיעורים.

מינקת
מינקת חייבת לצום ביום הכיפורים (פסחים נד, ב; שו"ע תריז, א). ואף שההנקה מקשה על הצום, מפני שהיא גורמת לאובדן נוסף של נוזלים, אין בכך סכנה לאם. וגם לתינוק לא נשקפת סכנה, שאם אמו היא מאותן נשים שהצום אינו ממעט את החלב שלהן, הרי שאינו מרגיש כלל בצום. ואם אמו היא מהנשים שהצום ממעט את חלבן, יוכלו לתת לו תוספת של דייסה או מי סוכר, וכך לא ירגיש את הצום.
והיו שרצו להקל למיניקות, מפני שלדעתם ירדה חולשה לעולם וכיום התינוקות בסכנה בלא הנקה, אולם דבריהם תמוהים מאוד. שכן אף שבוודאי יש סגולות טובות בהנקה וחלב אם, ורופאים רבים מעודדים את ההנקה, מכל מקום יש נשים רבות שאינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את ילדיהן מחשש סכנת נפשות. ואם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, ההוראה הברורה הייתה שמינקת חייבת בצום ואפילו בתשעה באב, איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש לנו תחליפים טובים, יהפוך פתאום עניין זה לפיקוח נפש?!
ואף שכך ברור להלכה, אין למחות ביד הסומכים בתמימות על הרבנים המקילים. אבל על המורים להקל התמיהה גדולה.

תפיסת עולם
כמדומה שפעמים רבות עומדת בבסיס הדעות הללו תפיסת עולם שמתעלמת מהטוב שבחיים המודרניים. לתפיסתם העבר היה נפלא, אנשים היו חזקים, המעוברות והמיניקות שפעו בריאות. וכיום אנחנו מסכנים, ואין לנו אלא לבכות ולהתמרמר על מר גורלנו. אך בפועל, מצבנו כיום טוב לאין ערוך מהמצב שהיה לפני מאה שנים. תוחלת החיים עלתה פלאים, מספר התינוקות שנפטרים בשנתם הראשונה קטן מאוד, בריאות המעוברות והמיניקות טובה בהרבה. בעבר כעשרים אחוזים מהנשים מתו בלידתן, וכיום אין אפילו אחוז. אגב, זו השיטה שגם סוברת שאין להודות לה' על קיבוץ הגלויות והקמת המדינה, כאילו בגלות הדוויה היה טוב יותר.

מתי אפשר להקל
אמנם כאשר התינוק חלוש ונוטה לחולי, והרופא סבור שהוא נזקק באופן מיוחד לחלב אמו, ויש חשש סביר שבעקבות הצום חלבה של האם המיניקה ייפסק או יתמעט באופן משמעותי - על פי הוראה של רופא ירא שמיים תשתה לשיעורים (באו"ה תריז, א). אולם זה מקרה נדיר מאוד, מפני שאם המינקת תשתה ביום שלפני הצום הרבה מים, קרוב לוודאי שחלבה לא יתמעט בעקבות הצום.
ועדיף שתתחיל להרבות בשתייה שלושה ימים לפני הצום, ותוסיף לעצמה שעות שינה, ובכך חלבה יתגבר. בנוסף לכך, ניתן לשאוב עבור מספר ארוחות בימים שלפני הצום, ועל ידי כך גם יהיה לתינוק שפע חלב בצום. על פי הניסיון רצוי לדלג לסירוגין על שתי הנקות בצהריים ולפנות ערב, ובמקומן לתת תחליף, וכך הצום יעבור יותר בקלות הן לאם והן לתינוק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il