ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה' אישה לאיש | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הבית היהודי נישואין וזוגיות שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ד

מה' אישה לאיש


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובלי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש. מהתורה דכתיב (בראשית כד, נ), וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. מן הנביאים דכתיב (שופטים יד, ד), וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. מן הכתובים (משלי יט, יד), בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אישה מַשְׂכָּלֶת (מועד קטן יח, ב)

ויש להבין, כיון שהדבר נלמד מהתורה מדוע יש צורך ללומדו גם מהנביאים והכתובים. אלא שלושה עניינים יש בקניין אישה לבעלה. האחד, אין אישה אלא לבנים. וכך אכן ברכו בני משפחתה את רבקה, אחותנו את היי לאלפי רבבה וגו'. מהתורה למדנו, שממי זוכה האדם להעמיד תולדות, מכוון מהקדוש ברוך הוא. עניין שני, הוא התועלת שמביאה האישה לאיש, כמו שנאמר, אעשה לו עזר כנגדו. דבר זה נלמד מן הנביאים, שהרי שמשון רצה בבת פלשתים, שעל ידה היה קל לו להכות בהם, והנביא מעיד עליו כי מה' היא. מכאן שהבורא קובע מי היא האישה שתהיה עזרה לאיש פלוני, להשלים רצונותיו. אמנם דבר שלישי יש כאשר איש נושא אישה, כמו שאמרו חכמים, (יבמות סג, א) שאין אדם נקרא אדם עד שישא אישה. שלמות זו היא רוחנית, שמסייעת לאדם למלא את רצון בוראו וכמו שאמרו מעשה בחסיד וחסידה שלא היו להם ילדים והתגרשו והלך החסיד ונשא רשעית והחסידה נשאה לרשע. לא עברו ימים רבים עד שהחסיד נעשה רשע כאשתו והרשע נעשה חסיד כאשתו החסידה, ללמדך שהכול מהאישה. גם אשתו של און בן פלת שהצלתו ואשתו של קרח שהכשלתו יוכיחו. נמצא שהאישה אינה רק עוזרתו הגשמית של האדם, אלא מסייעתו לבנות את עולמו הרוחני. וככל שהאישה משכלת יותר, כך עשוי בעלה להתפתח ולהתקרב לה' יותר. גם מעלה זו של האישה בתיקון ביתה באה לאיש מה', וזאת למדנו מהכתובים. הוא ששנינו (במסכת תענית כו, ב):
מה היו אומרות (בנות ירושלים שהיו חולות בכרמים בטו באב, וביום הכיפורים) בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אישה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל) ואומר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ (שם).

שיש לעיין, שהמשנה אומרת, שא עיניך במשפחה, ומביאה פסוק המשבח את האישה יראת השם. ופסוק שני, המשבחה במעשיה הטובים. ואמנם המשנה אינה מביאה ראיה מפסוק (שאינה אומרת שנאמר) אלא מביאה את דברי הפסוק, נראה שכוונת המשנה לומר שיש דבר עדיף גם ממשפחה, שהיא יראת ה' ולכן אישה שהיא יראת ה' עדיפה על נוי ועל משפחה.

דהיינו, נאות אומרות שא עיניך בנוי (כמבואר שם לא, א) שמי שאשתו נאה בעלה נהנה ממנה כפליים שזה כנגד התועלת שיש באשה. המיוחסות אומרות, שא עיניך במשפחה, שיהיו בניך מיוחסים, שעיקר אישה לבנים. על זה מסכמת המשנה, שאישה שיש לה יראת שמים ומעשיה נאים, שזו אישה משכלת, עדיפה על כולן. והמשנה מסיימת:

וכן הוא אומר (שיר השירים ג, יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זה מתן תורה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. שמכאן מוכיחים כי אישה יראת ה' היא המשובחת והנדרשת. כיצד, אלא, כיון, שהעטרה המפארת את המלך שלמה, שהוא השלם, הינה מעמד קבלת התורה ובנין המקדש. קבלת התורה מצד השכל ועבודת המקדש מצד המעשה משלימות את כל הוויית האדם להיות עובד ה' האמיתי. כך גם האישה, שמחוננת ביראת ה' שזה תיקון השכל, ופרי מעשיה, שהם פעולותיה לשם הקדוש ברוך הוא, שתיהן כאחת משלימות את הווייתה, להיות האישה הרצויה ביותר.

מעתה נבין, שהנה כתב הרמב"ם בתחילת הלכות אישות, שלפני מתן תורה היה איש פוגש אישה שרוצה בה לאישה, מביאה לתוך ביתו ובזה היא נעשית אשתו. ואם רצה הוא או היא להיפרד, הפרוד ביניהם, הוא הגירושין שלהם. משנתנה תורה, ציוה הקדוש ברוך הוא לקדש האישה תחילה, שזה האירוסין ורק אחר כך מביאה לביתו, שזה הנישואין. שיש לשאול מה נשתנה לאחר מתן תורה שנשתנה סדר נשיאת אישה, שלכאורה לפני מתן תורה ולאחריו מטרת הנישואין שווה. אלא שכבר ביארו תוספות בתחילת מסכת קידושין (ב, ב) שלשון קידושין באשה הוא מלשון הקדש. הווה אומר, שאיש המקדש אישה הוא מתפיס בה קדושה כמו קדושת הקדש של בית המקדש. קדושה זו נמשכת מקדושת האיש, ולכן אישה זו נאסרת לכל העולם מלבד לבעלה שקידשה. ומכאן נובע ההבדל בין קודם מתן תורה, לאחריו. שקודם מתן תורה שכל הישוב היו בני נח, שאינם מחוננים בקדושה זו, ואין באפשרותם לקדש אישה. כי אם בעולת בעל, הקשר נוצר על ידי קניין שהאיש קונה את האישה. ולכן אפשר לבטלו בפירוד אחד מהשני בלבד. ישראל שנתקדשו במעמד הר סיני, נצטוו להתחיל את הקשר בין איש ואישה, ביצירת קשר של קדושה ביניהם. ורק מתוכה נמשך הקניין הגופני ביניהם. נמצא שמהות הקשר בין איש לאישה באומות העולם הוא קשר של תועלת והמשכיות הישוב בעולם.

לעומת ישראל, שמקדים להם קשר נפשי אלוקי. כאשר האישה משכלת במעלותיה הנפשיות והרוחניות מתקיים בה, חכמת נשים בנתה ביתה שלא רק שיש לבעלה תועלת ממנה שהיא עוזרתו ומעמידה את צאצאיו להמשך הדורות, אלא היא בונה את בעלה להיות כלי קיבול לקדושה והתעלות. זה שאמר הכתוב ואירסתיך לי לעולם לא נאמר ונשאתיך לעולם אלא אירסתיך, שכאמור זהו קשר של קדושה ורוחניות, ולאו דווקא קשר של תועלת גופנית. השלמות האמיתית בין בעל ואישה היא, כאשר גם בחיי נישואיהם יש המשכיות לתקופת האירוסין ומעלותיה.

כאשר נעמיק בשלשת העניינים שיש בין איש ואישה, נראה שהם מתפשטים לשלשת המישורים מהם בנוי האדם. הראשון, עניינו הגופני. השני, מהותו הרוחנית העליונה. והשלישי, נפשיותו. ההנאה שיש לבני הזוג אחד מהשני שייך לעניין הגופני של האדם. העמדת הצאצאים שהם המשכיות החיים בעולם, מקורם בנפש האדם, שהיא כוח החיות באדם. ואילו אישה משכלת שמעלה את הבעל ושכתוצאה ממנה נוצרת קדושה בחייהם, היא התגברות הכוח הרוחני שבאדם. כאשר בני הזוג זוכים יש עילוי לכל הווייתם, הגופנית הרוחנית והנפשית.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il