ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וקידש את ראשו | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר נשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (58 ד') הורד mp3
שלח לחבר הורד דף מקורות

סיוון, התשס"ב

וקידש את ראשו

שעור לשבועות התשס"ב



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

א. השאלות : חג השבועות - חג מתן תורה? מיקומן של פרשיות נזיר וסוטה; הקשר בין נזירות שמשון לפרשת נשא; סיכום השאלות.
ב. כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת : סעודתו של רב יוסף; בין עבד לשר; יהיו בעיניך כחדשים - מתי? היחס לחריגים.
ג. חייו של שמשון : למה הוריו של שמשון לא התפללו לילד? החתונה; למה פגש שמשון את האריה? מה מסמל הדבש? המסיבה והחידה - חשיפת אכזריותם של הפלשתים; הפחד; האריה, השועלים והחמור; הפלשתים - קבוצות טרור ללא זהות לאומית.
ד. גבורה עם קדושה כתורה עם יראה.


השאלות
חג השבועות - חג מתן תורה?
בשולחן ערוך 1 נפסק:
יום חמישים לספירת העומר הוא חג השבועות, סדר התפילה כמו ביום טוב ראשון של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל...

יום החמישים לספירת העומר הוא חג השבועות, "זמן מתן תורתינו". הקושי בכך הוא ידוע, הרי היום בו יצאנו ממצרים היה יום חמישי ויום קבלת התורה היה יום שבת 2 , בחשבון פשוט רואים שקבלת התורה היתה ביום החמישים ואחד, ואם כן מדוע חוגגים כל בית ישראל את חג מתן תורה ביום החמישים? המגן אברהם במקום מביא שיש מתרצים שאלה זו "שבא לרמוז יום טוב שני של גלויות", אבל תירוץ זה הוא קשה מאוד, כי יום טוב שני הוא מצב של דיעבד - כשנמצאים בגלות ולא יודעים מתי נקבע החג. יתר על כן, החג היחיד שאין צורך לקבוע בו יום טוב שני של גלויות הוא שבועות, כי הוא חל חמישים יום מפסח, וכשמגיע שבועות יודעים גם יושבי חוץ לארץ מתי חל פסח. שאלתינו הראשונה היא מדוע חוגגים את חג השבועות ביום החמישים ולא ביום החמישים ואחד, יום קבלת התורה.

מיקומן של פרשיות נזיר וסוטה
נשאל שאלה נוספת. השבת הצמודה לשבועות היא פרשת נשא, שבה מופיעות שתי פרשיות - פרשת סוטה ופרשת נזיר. כותב רש"י 3 בשם חז"ל "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף". מיקומן של פרשיות אלו טעון הסבר. בעשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר מתארת התורה את העם ההולך במדבר איש על מחנו ועל דגלהו, המשכן באמצע והכהנים מסביב, הכל מסודר ומאורגן. מה ראתה התורה להכניס באמצע התיאור הנפלא הזה את פרשת נזיר ואת פרשת סוטה? האם אי אפשר היה לחכות לחלק השני של הספר, שבו עוסקים בכל הבעיות - המתאוננים, בלעם, קורח, פרשת המקושש?

הקשר בין נזירות שמשון לפרשת נשא

השאלה האחרונה שנשאל היא על הפטרת הפרשה, העוסקת בנזירותו של שמשון. כיצד היא מתחברת לפרשת נשא? אמנם, פרשת נשא עוסקת גם בעניינו של נזיר, אבל עניין זה אינו מרכז הפרשה! יתר על כן, שמשון הוא ההיפך הגמור של הנזיר המתואר בפרשה: לנזיר אסור להיטמא למתים ושמשון נגע כל חייו במתים, נזיר רגיל מקבל על עצמו את הנזירות אבל אצל שמשון הנזירות התחילה מהאמא, שכבר לה היה אסור לשתות יין ושיכר. מהו אם כן הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה?

סיכום השאלות
לסיכום, שאלותינו הן:
א. מדוע חוגגים את חג מתן תורה ביום החמישים, ולא ביום החמישים ואחד שהיה יום קבלת התורה?
ב. מהי השייכות של פרשת נזיר ופרשת סוטה לכל עשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר, העוסקים בתיאור הנפלא של עם שלם ההולך בצורה מסודרת במדבר?
ג. מהו הקשר בין הפטרת פרשת נשא, נזירות שמשון, לפרשת נשא - העוסקת אמנם גם בנזירות, אבל בנזירות רגילה?

נבקש בסיעתא דשמיא לברר את הדברים, ולראות איך הדברים יורדים עד אלינו. אנחנו צועדים לקראת היום הגדול - יום קבלת התורה, ונראה איך הדברים יובילו אותנו טוב יותר גם לקבלת התורה, וגם להבין לעומק טוב יותר מה קורה מסביב בימים שלנו 4 .

כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת
סעודתו של רב יוסף
כדי לברר את הדברים, נפתח במימרא המפורסמת של רב יוסף במסכת פסחים 5 :
רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תילתא, אמר אי לא האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא.

רב יוסף אומר לאנשי ביתו - 'את חג השבועות צריך לחגוג באופן מיוחד במינו, לעשות בו סעודה מיוחדת, כי אם לא הוא - הייתי מצטרף לעוד הרבה 'יוסף' שיש בשוק. מה עושה אותי מיוחד ושונה? קבלת התורה'. שואל הבאר היטב 6 , הרי רב יוסף הוא אחד האנשים שהגמרא 7 מציינת עליהם שהיה בעל ענווה מיוחדת. במשנה נאמר "כשמת רבי בטלה ענווה" אבל אז אמר רב יוסף "לא תיתני ענווה, דאיכא אנא" (ומסבירים שאין כוונתו להתגאות כמובן, אלא שנדע שענווה אין פירושה התכחשות לכוחות שיש לנו). מדוע דוקא רב יוסף אומר על עצמו שבזכות קבלת התורה הוא שונה משאר יוסף בשוק, בכך שהוא בקי וגאון? עוד יש לשאול, מדוע רב יוסף עוטף את האמירה הזו בלשון "האי יומא" ולא אומר בפירוש "אי לא יום מתן תורה"?

מסביר הבאר היטב, שרב יוסף כלל אינו מדבר על היום שבו ניתנה תורה, אלא על היום החמישים. היום החמישים הוא אותו יום אותו הוסיף משה רבינו מדעתו כהכנה למתן תורה, והמיוחד ביום זה הוא שבו למדנו שלא מספיק לקבל תורה. יש תנאי שנדרש לכך שהתורה תהיה חלק מאיתנו, אותו אומר רבי חנינא בן דוסא "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת" 8 . אם כולנו היו מקבלים את התורה ביום החמישים, מה היה עושה אותי רב יוסף? זה שאני גאון ויש לי זיכרון פנומינאלי? יש ברחוב עוד כמה אלפים כאלה. יש כאלה שזוכרים את כל ספרי הפיזיקה והמתמטיקה, גם להם יש זכרון אדיר, וזה לא עושה אותם טובים יותר. מה שעושה אותי מיוחד הוא יראת החטא, שקודמת לחכמה. תורה בלי יראת חטא היא מתפוררת, היא יכולה להחזיק מעמד עוד קצת אבל לא לטווח ארוך.
את המסר הזה מבקש רב יוסף לחקוק בתוכינו.

בין עבד לשר
מעניין שאותו רבי חנינא בן דוסא שאמר "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת - "הוא היה אומר כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". כאשר כתוב במסכת אבות 'הוא היה אומר' הכוונה היא שהוא היה כזה, ואחר כך אמר. ואכן, עליו מסופר 9 :
ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בו זכאי וחלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה, הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבן יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בן ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו, אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לא, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך.

מה בין עבד לשר? שר נכנס למלך רק כשהוא מקבל הזמנה, עבד נמצא עשרים וארבע שעות - הוא מנקה, הוא מגיש את התה ואת האוכל. רק עבד יכול לדבר עם המלך 'חופשי חופשי', כי הוא איתו כל הזמן. רבן יוחנן הוא שר התורה, אבל רבי חנינא הוא עבד - כלומר, אצלו אפשר לראות בצורה מקסימלית שיראת חטאו קודמת לחכמתו, הוא מתבטל לגמרי כעבד לפני רבו. זו לא חכמה לקבל תורה, החכמה היא לשמור עליה - ואת זה אפשר רק אם יראת חטאו קודמת לחכמתו.

יהיו בעיניך כחדשים - מתי?
על הפסוק "ביום הזה באו מדבר סיני" 10 שואל רש"י, מדוע לא כתוב ביום 'ההוא'? ועונה "כל יום דברי תורה יהיו בעיניך כחדשים". ויש להתבונן בדברים, הרי לקבלת התורה יש עוד ששה ימים! מה היה בא' סיון? ההכנה, הדרך ארץ ויראת החטא שקדמו לתורה. כדי שתורה תהיה בעינינו כחדשה כאילו היום קיבלנו אותה, צריך להתחיל להתכונן עוד לפני כן. זו השמחה הגדולה שביקש רב יוסף לחגוג בעשיית הסעודה המיוחדת.

היחס לחריגים
את היסוד הזה מבקשת התורה ללמד אותנו גם בפרשה הצמודה לקבלת התורה - פרשת נשא. עם שלם הולך במדבר, יש סדר נפלא, ופתאום יש חריגים משני הכיוונים. "הרואה סוטה בקלקולה" - ירידה מהדרך, ובצד השני הנזיר - גם הוא ירד מהדרך הראשית אבל אל הצד השני, הוא נהיה יותר קדוש מכולם. בחברה רגילה, לא מתעכבים יותר מידי בגלל כאלה ששונים. במקרה הטוב, מנסים לעזור להם ולתת להם אפשרות להשתלב, אבל הדבר אינו מפריע את סדר היום, 'השיירה ממשיכה לנסוע'. באה התורה ואומרת - זה טוב אצל אומות העולם, לא ביהדות. הולכים במדבר מליונים ופתאום יש שני חריגים, אנחנו צריכים להחזיר אותם בחזרה לדרך. לכן עוצרים את כל התיאור הנפלא של העם ההולך במדבר, ומנסים לפתור את הבעיה. נאמר לאדם שאם ראה סוטה בקלקולה תעצור, אל תשתה יין, אחר כך תחזור לדרך הזהב. קבלת תורה עם יראת שמים אמיתית משמעותה שגם כאשר יש חריגים לא ממשיכים הלאה, משתדלים עד כמה שאפשר לשלב אותם. דרך כזו אפשרית רק כשמבינים שהתורה אינה ספר שלומדים באוניברסיטה, היא תורת חיים שבאה להרים אותנו.

מכאן נתבונן בפרשת חייו של שמשון 11 , ונלמד עד כמה הדברים קשורים אל חג השבועות.

חייו של שמשון
למה הוריו של שמשון לא התפללו לילד?
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה, וירא מלאך ה' אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן, ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא, כי הינך הרה ויולדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים... ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון, ויגדל הנער ויברכהו ה', ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול:

שמשון גדל בבית שבו אמא ואבא אומרים לו 'אתה שונה מכולם, אתה נולדת בצורה מיוחדת, עם הוראות מיוחדות, ולך יהיה תפקיד גדול - אתה תתחיל להושיע את ישראל'. שמשון גדל, הוא וגם אמא ואבא מרגישים שהוא שונה, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת.
וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים, ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאשה, ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים? ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, ובעת ההיא פלשתים מושלים בישראל:

שמשון בא להתייעץ עם אמא ואבא, אבל כשהם שואלים אותו אם אין אשה אחרת הוא אומר להם שמנוי וגמור עמו להתחתן איתה. מה קורה כאן? כדי להבין זאת, נחזור לתחילת הפרשה. הנביא מספר על אמו של שמשון שהיא "עקרה ולא ילדה", ואנו נשאל מדוע פרט זה משמעותי? האם הסיפור היה נראה אחרת אם היו לה עשרה ילדים?

הוריו של שמשון הם הזוג היחיד בכל התנ"ך שאין לו ילדים, והוא לא מתפלל ואף לא מביע רצון לילדים. רבקה ויצחק מתפללים 12 , רחל אומרת ליעקב "הבה לי בנים" 13 , חנה הופכת עולמות כדי שיהיה לה בן 14 , והם לא מתפללים. הסיבה לכך היא פשוטה. בפסוק אחד לפני תחילת ההפטרה כתוב "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה". מי הם הפלשתים? הפלשתים אינם עם, אלא אוסף של קבוצות טרור, ולכן מאוד קשה להילחם איתם. מנוח ואשתו אומרים - 'למה להתפלל שיהיה לנו ילד, הרי כשהוא יגדל יכול להיות שאמא תצא איתו אחר הצהרים לתלות כביסה, תשאיר אותו בעגלה לידה, ואז אחד מהפלשתים יבוא אליו ויהרוג אותו! בשביל מה לצפות לילד שאחר כך ימות בצורה דראסטית, ואז הצער יהיה הרבה יותר גדול?'

החתונה
בבית כזה נולד שמשון, והוא מבין שהשיטה להילחם בפלשתים, שזורעים טרור בכל מקום, היא להפעיל טרור מול טרור. הוא צריך לעשות זאת בצורה מתוחכמת, הוא צריך קודם כל להבין את הפלשתים - איך עושים את זה? לשם כך הוא מתחתן עם אחת מבנות פלשתים, הוא שואל את אמא ואבא כי הוא חושב שהם עדיין בעניינים - הרי המלאך התגלה להם, אבל כשהם אומרים לו "מה אתה צריך את הגויה הזו" הוא מבין שמרגע זה ואילך הם גמרו את התפקיד שלהם ביחס אליו. הוא עכשיו יעבוד לבד, בלי אף אחד. ואז הוא אומר להם בצורה החלטית "אני איתה מתחתן".

למה פגש שמשון את האריה?
וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבואו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שואג לקראתו, ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו, ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה".

איזה נער לא היה מספר סיפור כזה להורים? שמשון מבין שהתפקיד של אמא ואבא ביחס אלי נגמר. הקב"ה מדבר איתי, ואם כך זה ביני לבינו. אני לא רוצה אין להתגאות ולא להראות שאני סופרמן, כי אני באמת לא כזה. הקב"ה הוא שנותן לי כוח מיוחד, כדי שאלמד מכך משהו, שאם היום אני מתגבר על האריה הזה - מחר אתגבר על אריה אחר. הם מתחתנים, ושמשון ממשיך הלאה.

מה מסמל הדבש?
וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגויית האריה ודבש, וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכול וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם ויאכלו, ולא הגיד להם כי מגווית האריה רדה הדבש.

מה פתאום הולך שמשון לראות את גויית האריה? אדם שהורג אריה לא אמור ללכת לראות שלשה חדשים אחר כך מה נשאר מהנבילה, כי לא אמרו להישאר ממנה כלום. אבל שמשון מבין שיש שיחה בינו לבין הקב"ה, והיא עוברת דרך האריה. כאשר הוא רואה את הדבש הוא מבין שזה לא במקרה, והוא מביא ממנו גם להוריו כדי לומר להם - אני יודע שלא פשוט להתמודד עם הפלשתים האלה. הטרור נמצא בכל מקום, אבל עם קצת סבלנות נגיע עוד מעט לדבש. בשלב הבא יורד שמשון ומבקש לדעת עד כמה סרני פלשתים - קבוצות הטרור האלה - הם אכזריים, שקרנים ורוצחים. איך מבררים את זה? עושים מסיבה לכולם.

המסיבה והחידה - חשיפת אכזריותם של הפלשתים
וירד אביהו אל האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים, ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו איתו, ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים,ואם לא תוכלי להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים, ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה. ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק, ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים.

את חידתו של שמשון אף אחד אינו יכול לפתור, כי מאריה יכול לצאת דבש כמו שמהסטנדר יכול לצאת סוכר... כל כוונתו של שמשון בחידתו היא לבדוק דבר אחד, אם הם יבואו ויגידו 'אין לנו פיתרון', או שהם לא יחששו משום דבר, הם יעשו את הכל, ירמו וישקרו כדי להגיע להיכן שהם רוצים, ואז הוא יבין עד כמה אכזריים הם. וזה בדיוק מה שקרה, הם לוחצים על אשתו חזק ומאיימים עליה שיהרגו אותה אם לא תצליח להוציא ממנו את הפיתרון, ואז ביום השביעי הם באים אליו בלי להתבלבל, ואומרים לשמשון את התשובה. כל זאת בלי למצמץ בעינים, הם משקרים במצח נחושה. שמשון מגיב "לולי חרשתי בעגלתי אז מצאתם חידתי", הבנתי עם מי יש לי עסק. הבנתי שפה שיטת המלחמה תהיה ללכת עד הסוף, כי אחרת אי אפשר.
ויחר אפו ויעל בית אביהו, ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו.

שמשון משאיר את אשתו ואומר לה שהוא יחזור אחר כך, כי הוא מבין שיש לו ציווי אלוקי לדעת איך פוגעים בפלשתים האלה. הפלשתים מיד מעבירים אותה למישהו אחר.
ויהי מימים בימי קציר חטים ויפקוד שמשון את אשתו בגדי עזים ויאמר אבואה אל אשתי החדרה ולא נתנו אביה לבוא, ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך, הלא אחותה הקטנה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה. ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי עושה אני עמם רעה, וילך שמשון וילכוד שלש מאות שועלים ויקח לפידים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בתוך שני הזנבות בתווך, ויבער איש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית, ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת אביה באש, ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל, ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם".

לפלשתים אין בעיה לשרוף ולהרוג אם הדבר מקדש את המטרה, ושמשון מבין שמול טרור צריך להילחם בצורה מתוחכמת, בטרור נגדי.

הפחד
ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי, ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו, וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו?

אנשי יהודה צועקים על שמשון - מה אתה עושה? יש כאן פחד פחדים, הם מיד יחליטו החלטות, יטילו סנקציות, נהיה מבודדים!
ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם, ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים... ויאסרוהו בשנים עבותים חדשים ויעלוהו מן הסלע, הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח ה' ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו, וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש:

שמשון עונה לאנשי יהודה - כאשר עשו לי כן עשיתי להם. אין כאן עם אלא קבוצות טרור, ואיתם חייבים להילחם באותה שיטה.
ויהי ככלותו לדבר... ויצמא מאוד, ויקרא אל ה' ויאמר אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים, ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי, על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה:

האריה, השועלים והחמור
במהלך מלחמתו של שמשון בפלשתים קורה דבר מוזר, שמתחיל עם אריה, ממשיך עם שועלים ואחר כך עם לחי חמור. שמשון מבין שכל בעלי החיים הללו לא באו אליו במקרה. ה' אומר לו דרכם - שמשון, אם אתה באמת רוצה לנצח ולהיות כאריה אז תזכור שני דברים. אל תהיה לא כשועל ולא כחמור. "היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים", השועל הוא תמיד זנב, הוא תמיד מסתכל לצדדים, והחמור - מבטא את החומריות. אדם שיש לו כוח על טבעי עלול להרגיש שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, ואז לאט לאט הוא פוזל לצדדים, רץ אחרי החומריות, והיא הורגת אותו. אם תדע להיזהר מזה - תהיה שמשון הגיבור, אבל אם לא תדע תאבד את הכל. שמשון מגיע למצב שהוא צמא, ואומר - אתה הרי עשית את התשועה הזו, אתה רוצה שיהיה חילול ה'? ברגע ששמשון מבין מיהו בעל הבית, אין בעיה שיצאו מים מן הסלע.

הפלשתים - קבוצות טרור ללא זהות לאומית
מי הם, בעצם, הפלשתים - איתם נאבק שמשון?
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים, ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים 15 :

"אשר יצאו משם פלשתים" - מה פשר הלשון 'משם'? מי הם אמא ואבא? אומר רש"י "שמשניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפים משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים". לא מדובר כאן על עם, אין לו אדמה ואין לו ארץ, אלו הן קבוצות טרור שבאות להטיל אימה, להם קורא הרס"ג בפירושו לפסוק זה בתורה "פלסטינאים", והם מביאים את העם למצב כזה שבמשך ארבעים שנה הם כבר לא צועקים לקב"ה. מולם צריך לעמוד שמשון.

בהתחלה שמשון הולך בכיוון הנכון, אבל לאט לאט הוא שוכח דבר אחד. אין ביהדות גבורה בלי קדושה. גבורה בלי קדושה דומה בדיוק לתורה בלי יראה. מי שיראתו קודמת לתורתו יכול לרוץ קדימה, אבל מי שתורתו קודמת ליראתו יתקע באמצע. את זה שמשון שוכח, ובמצב זה הוא מגיע לדלילה.
ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה - היה רבי אומר אלמלי לא נקרא שמה דלילה היתה ראויה שתיקרא שמה דלילה, שדלדלה את כוחו, דלדלה את ליבו ודלדלה את מעשיו 16 .

כשנולד שמשון אמא יודעת שהוא יחזיר אור לעם ישראל, ולכן היא קוראת לו שמשון - כי במילה שמשון יש שמש ואור. אבל כששמשון שוכח לחבר את הקדושה לגבורה באה דלילה, בא החושך. היא מפילה אותו, וכל העוצמה שהיתה צריכה להתגלות מדלדלת, עד שהכל הולך לאיבוד.

גבורה עם קדושה כתורה עם יראה
הפטרת פרשת נשא, מיד לאחר קבלת התורה, באה ללמד אותנו שהעם יכול ללכת במדבר בסדר כל כך מופתי רק בזכות ההבנה שגבורה הולכת עם קדושה, כשם שתורה הולכת עם יראה. "כי לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" 17 . ודאי שצריך חיל וכוח, רק במדבר ירד הכל מהשמים, אבל לפני החיל, אחריו וגם באמצעו - צריך "ברוחי אמר ה' צבאות".

הגמרא 18 אומרת שלפני שבועות קוראים את הקללות כשם שקוראים את הקללות לפני ראש השנה, כי גם שבועות הוא יום הדין, בעצרת נידונים על פירות האילן. מדוע בפסח לא קוראים את הקללות, הרי גם אז נידונים על התבואה?

בעצרת נידונים על פירות האילן, והאדם הוא עץ השדה. בכוחו של כל אדם לעשות פירות ופירי פירות, ובשבועות הוא נידון כמה פירות ביכולתו לעשות משבועות של שנה זו עד שבועות של שנה הבאה. הדרך לעשות פירות היא בדיוק כמו עץ: שורשים גזע ופירות. התפילה כנגד השורשים, התורה כנגד הגזע והמצוות כנגד הפירות. יש לכל אדם את הכוח להיות מחובר, לחזק יותר את היראה ואת הקדושה, וממילא תבוא גם הגבורה.

מה שאמור לגבי כל שנה אמור על שנה זו בצורה מיוחדת 19 . ככל שנשיג יותר קדושה בחיינו נגלה יותר גבורה, ואז גם תותח מסכן שקוראים לו 'דוידקא' יכול להניס את כולם. באותו יום קשה ונורא בג'נין שנהרגו בו שלשה עשר חיילים, ואז הבינו שהדרך היחידה להתקדם היא לפוצץ את הבניין שבו נמצאים המתאבדים או להביא אותם לכניעה, הודיעו ברמקולים שעוד עשר דקות יגיעו מטוסים ויהרסו את הבניין. תוך כדי שהודיעו זאת התחילו ברקים ורעמים, וכבר אחרי ארבע דקות יצאו המחבלים. שאלו אותם, מדוע אתם ממהרים? הם ענו שהם שמעו את המטוסים. שום מטוס לא הגיע, היו רק ברקים ורעמים! זהו מעשה שהיה. הרבה פעמים שואלים איפה התהלים, איפה התפילה, איפה הקדושה. את החשבונות של הקב"ה איננו יודעים, אבל ברור שלכל דבר יש את השעה שלו.
כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטים ושרשיו מרובים, שאפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום, והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ןלא ימיש מעשות פרי 20 .

יהי רצון שיתקיים בנו "והיה כעץ שתול על מים", שנזכה לקבל את התורה בשלמות, מתוך יראה וברכה.


^ 1 אורח חיים תצד, א.
^ 2 שבת פז ע"ב.
^ 3 במדבר ו, ב.
^ 4 השיחה נאמרה בזמן שבו נערך מבצע צבאי רחב היקף כנגד המחבלים.
^ 5 פסחים סח ע"ב.
^ 6 אורח חיים תצד, א.
^ 7 סוטה מט ע"ב.
^ 8 אבות ג, ט.
^ 9 ברכות לד ע"ב.
^ 10 שמות יט, א.
^ 11 ספר שופטים, פרקים יג – טז. הציטוטים הבאים הם מפרקים אלו.
^ 12 בראשית כג, כא.
^ 13 בראשית ל, א
^ 14 ספר שמואל א, פרק א, על פי מסכת ברכות לא ע"ב.
^ 15 שמות י, יג – יד.
^ 16 סוטה ט ע"ב.
^ 17 זכריה ד, ו.
^ 18 מגילה לא ע"ב.
^ 19 ראה הערה 4.
^ 20 אבות ג, יז.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il