ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שובבי"ם מול נוצרים

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות שמות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ד

שובבי"ם מול נוצרים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן עזרא

בימים שקדמו לגירוש הנורא מגוש קטיף, אנשים רבים התקשו בעיקר מהעובדה, שמדינת ישראל תכננה למסור את בתיהם של היהודים שלמים לאויבינו. כדי להפיס את דעתם של אותם אנשים, החליטה הממשלה לבסוף להרוס את הבתים. ובכל זאת, ברגע האחרון שלפני הגירוש, ציירו המגורשים על קירות בתיהם כתובות גרפיטי רבות, המוקיעות את העוול הנורא שבמסירת בתי הנרצחים לרוצחיהם.
כמובן שהבעיה המרכזית היא מסירת חבלי ארץ ישראל לנכרים, ובכל זאת תחושת 'הרצחת וגם ירשת' קשה לכל מי שהמצפון פועם בלבבו.
אולם, מבחינה רוחנית, משהו מהנקודה הזאת מלווה את האנושות משחר בריאתה, ומקנן אצל כל אחד מאיתנו, והתקופה הנוכחית היא הזמן המתאים לתקנו. (אין כוונתי, חלילה, שאנו רוצחים ויורשים ל"ע, אלא שיש קו רוחני משותף המחבר מעשים שלנו לעניין זה. כך מצאנו בחז"ל – "המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים", איננו דנים את המלבין פני חבירו כרוצח, אך יש קו רוחני שמחבר את הלבנת הפנים לרצח).
העוול המרכזי בירושת הנרצח היא שכוחות הטוב מזינים עכשיו את הרשע, ועוזרים לרוע לגדול ולהתפתח. במקביל לכך - בכל פעם שאדם חוטא הוא לוקח כוחות אלוקיים, שהרי כל הכוחות שלנו באים מה', ואיתם פועל נגד האלוקים, וכך הטוב מגדיל את הרוע. באופן דומה - יודעים אנו, שלשקר אין רגליים, אך מה שמעמיד ומחזק אותו זו נקודת האמת המעורבבת בו. כך האמת מזינה את השקר.
זוהי תוצאת שורש החטא בעולם, חטא אדם הראשון. עד לחטא זה, היו הטוב והרע נפרדים זה מזה, וכך הרע היה כלה מן העולם, ואיש לא היה נופל בו. אולם, אכילת עץ הדעת גרמה לרע ולטוב להתערבב, וכך הטוב מזין את הרע וגורם לנפילה ולכשלונות.
בהיסטוריה העולמית מיוצגת עוולה מוסרית זו בנצרות. עד הנצרות היו האמונה בא-ל אחד והאליליות נפרדות זו מזו. ככל שקר שסופו לקרוס כך האליליות עמדה ליפול, והחלה תנועת התגיירות בקרב אצילי רומי (הבולט שבהם – אונקלוס, אחיין הקיסר ומתרגם התורה). באותם שנים, ימי חורבן הבית, ערבבה הנצרות את האליליות באמונה בא-ל אחד, רעיונות יהודיים ורעיונות יווניים, וכך מילאה את החלל הפנוי בתחליף קל וזול וירשה את האליליות. כך ניצוץ האמת שבקרבה האריך את הגלות והשקר ב2000 שנה. אדם יהודי, שבקרבו נשמה יהודית – חלק אלוק' ממעל, הפך לאליל המזין את גלי הרשע והאנטישמיות העולמית.
בתורת הפנימיות מיוצג כשל רוחני זה בפגם הברית. כוחות שהיו יכולים להביא לעולם חיים חדשים ונשמות – חלק אלוק' ממעל, פנו לכיוונים זרים והזינו נפילות וקלקולים.
אולם, ביהדות 'אין יאוש בעולם כלל'. אנו מאמינים ביכולת לתקן את כל הנפילות, ודווקא העובדה שהטוב הוא שמזין ומקיים את הרע, מחזק אותנו באמונה שסוף הטוב לשוב למקומו המקורי והטבעי, ולהביא ברכה לעולם.
אנו מתקנים נקודה זו כל השנה, אולם לפי הפנימיות הזמן ה'מסוגל' ביותר בשנה לתיקון זה הוא בתקופתנו – ימי ה'שובבי"ם (ראשי תיבות של פרשיות השבוע – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. בשנה מעוברת מתארכת התקופה בשבועיים נוספים – ת"ת – תרומה, תצוה). בפרשיות שבועות אלו יוצאים ישראל ממצריים, וכך בכוחנו לגאול את הטוב מהרוע שאליו נפל.
מבחינת מחזוריות השנה, בתחילת שבועות אלו חל בדרך כלל היום הקצר ביותר בשנה. מהיום הקצר עד ליום השוויון יש 3 חודשים, כך שתקופת השובבי"ם (6 שבועות) היא מחצית מתקופה זו. (ובאמת, בשנה מעוברת, שמבחינה יהודית יש 4 חודשים בין הקצר לשוויון, מתווספים לשובבי"ם 2 שבועות). כלומר, משיא החושך אנו הולכים ומוסיפים אור ומשיבים את הטוב למקומו.
מדהים לגלות, שבתקופה זו מציינים תמיד הנוצרים את חג המולד שלהם (יום השוויון הוא ה21 בדצמבר, והחגא שלהם חלה ב25). כלומר, הם חשים שימי שיא החושך מציינים את הנקודה שמזינה אותם, וכנגדם - אנו מתקנים זאת בדיוק באותה תקופה בימי השובבי"ם.
מדהים לגלות הקבלה נוספת. חכמי הסוד תיקנו גם את תיקון חצות לריפוי נקודה זו. אם נקביל את היממה לשנה, הרי שפסח – יום השוויון היהודי ותחילת הקיץ – התארכות היום, מייצג את הזריחה – תחילת היום. ממילא – טו' בטבת מקביל לחצות הלילה, התאריך בו מתחילים בערך ימי השובבי"ם.
ויהי רצון שנזכה בימים אלה להשיב את הטוב למקומו, ובטוחים אנו בכוחם של ישראל קדושים לתקן הכל, ו'בל ידח ממנו נידח', ואז יאבדו כל אויבינו את נקודת האמת הגנובה בקרבם, ויפלו ויאבדו, ונגאל בגאולה שלימה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il