ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בהעלותך את הנרות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר בהעלותך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

בהעלותך את הנרות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
פרש"י על אתר "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם , שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

רמב"ן הקשה על פירוש זה קושיות רבות וז"ל:
"ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב (דברים לג י) ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלוקינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המילואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטווה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנוכת המזבח, גם הדלקת הנרות שניחמו בה חובה ונצטווה עליה".

נראה שעיקר הקושי הוא בשאלה האחרונה, שהדלקת הנרות אינה חלק מחנוכת המשכן, אלא כקרבן חובה בפני עצמו, ואם כן כיצד נחמו במנורה? ותשובת הרמב"ן: "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות, שהייתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו".ולפי זה מיושב שניחמו במנורה שבה חינכו את המקדש בזמן החשמונאים הכוהנים בני אהרן. ועוד הוסיף הרמב"ן שם:
"וראיתי עוד בלמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו) , אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כוהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סימוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עימהם".

חידש בזה, שתקנת חכמים להדליק נרות חנוכה הם המשך של הדלקת הנרות במקדש. ובתוספת הסבר, הלא אנו עוסקים בחנוכת המקדש, ומה שממשיכים להדליק נר תמיד אינו קשור לחנוכת המקדש, ומה זה מוסיף לחנוכה שמצוות הנרות לא התבטלה? אפשר לומר, שזה גופא מראה על יתרון חנוכת המקדש שנעשתה ע"י המנורה, שהשאירה רושם לדורות, וגם מה שאנו מדליקים נרות חנוכה, בא להזכיר את אותה חנוכה.

ונראה להעמיק בכך יותר. הנה נאמר בתחילת פרשת תרומה, מה נדרש לתרום לבנין המשכן

וכן הקשה דעת זקנים מבעלי התוספות שם, וז"ל:
"תימה שכל הפרשה בצרכי בנין חוץ מפסוק זה שהוא צורך שלחן גבוה ואינו אומר חטים ללחם הפנים וכבשים לתמידין ועצים למערכה? וי"ל ששלושתן צורך בנין הן שמן המשחה שבו נמשחו ונתקדשו כל כלי המשכן וקטורת נמי שכן דרך מלכים שמבשמין להם הבית קודם שיכנסו לתוכה, וכל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכן מצינו שע"י הקטרת שכינה נראית דכתיב וכיסה ענן הקטרת וכתיב כי בענן אראה. ושמן למאור שכן דרך המלכים להדליק נר לפניהם קודם שיכנסו לבית. ואף על גב דלאו לאור הוא צריך מכל מקום הוא כבוד של מעלה".

כלומר, הנרות הדולקות והבשמים שמבשמים את הבית הם השלמתו, במיוחד בבית של מלכים, בלא אור ובלא בשמים אין ניכר שיש בו חיים של כבוד, ורק כאשר הדליקו את הנרות ובשמו אותו בשמן המשחה היה אפשר לחנוך את הבית של מקום השראת השכינה ויחודה עם ישראל. ולכן היה השמן למאור והבשמים לשמן השמחה חלק מתרומות המשכן.

כיצד הכיר אברהם את בוראו? המשילו חז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה לט) "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם", כלומר אם יש אור בבירה משמע שבעל הבירה קיים בה.

ולפי זה מבואר גם מדוע נחם את אהרן שהשתתף בחנוכת המשכן בהדלקת הנרות, מפני שהן ה"מכה בפטיש" של גמר הבנין וגם התחלת העבודה בו. וכל זמן שאהרן לא הדליק את הנרות לא הושלם הבית ועבודתו משלימה אותו ומחנכתו. ואם כן אין להקשות שמצוות הדלקת הנרות היא חובה תמידית, ואינה קשורה לחנוכת השכן והמקדש, שכן זה גופא המצווה "להעלות נר תמיד" ולהשלים את הבית, להיות בית שהשינה שורה בו.

וכך נאמר בספר מלכים (א פרק ט פסוק כה) "וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה' וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת". היינו שהקטורת המבסמת את הבית היא השלמתו.

אמרנו שהאורה בבית מראה שיש בו חיים, ובמשכן העשוי להשראת השכינה הוא מוכיח שהשכינה שורה בישראל, וכך אנו מוצאים שאמרו חז"ל, (שבת דף כב עמוד ב) "מתיב רב ששת: (ויקרא כ"ד) מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר ע"י הדלקת הנרות לפניו אנו מוכיחים שהשכינה באה לדור בתוכנו במשכן.

וכן ביחס לקטורת, אמרו חז"ל (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לח) "אלה פקודי המשכן משכן העדות עדות היא לכל באי העולם, שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים אומות העולם שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל, כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקב"ה, משל למטרונית שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה, אמרו שכינותיה שוב אינו מתרצה לה, לאחר ימים נתרצה לה, ובא לפלטין שלה, והיה אוכל ושותה עמה, ולא היו שכינות מאמינות, עד שהיו מריחים ריח קטורת, כן ישראל והשכינה: אשר פקד על פי משה".

נמצא, שריח הקטורת העולה מן המשכן מוכיח שיש בו חיים של אהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה הושלם הבית.

כאשר בני זוג מקימים בית בישראל, הם משתמשים ביסודות שקבלו מאבותיהם מחנוך שקבלו מרבותיהם, אבל השלמת הבית תלויה בהם כיצד יאירו את הבית ב"נר מצוה ותורה אור", וכיצד יבשמו את הבית במעשים טובים, עד שהכול יעידו שהשכינה שורה בביתם אהבה ואחוה שלום ורעות.


חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il