אור ליום ד' כ"ח תשרי ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר קרח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

היחיד והיחד


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

המסר העיקרי מפרשת קרח הוא שיש להתרחק ממחלוקת, וכל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה, שנאמר " ולא יהיה כקרח ועדתו " (סנהדרין ק"י:). אפשר ללמוד על חומרת החטא מעונשו (רש"י במדבר פרק טז פסוק כז) " בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים ".

ואם כן אין מקום למחלוקת כלל, והיא דבר שללי בכל אופן. אולם חז"ל ציינו מהי הפוכה של מחלוקת קרח, ולא בטלו אותה מכל וכל, וז"ל (משנה מסכת אבות פרק ה משנה יז) " כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו ". הרי לנו שאם המחלוקת היא לשם שמים הרי היא דבר חיובי וסופה להתקיים.

ובאור הדבר, שהמחלוקת היא תופעה שנובעת מעצם הבריאה, שהתחלקה לפרטים ופרטי פרטים, שלפעמים הם מנוגדים זה לזה כאש ומים, אבל בסופו של דבר הם משתלבים להרמוניה אחת, משום שבורא אחד בראם, וכולם ביחד משרתים את מטרת הבריאה. אמרו חז"ל (דב"ר יב) "עושה שלום במרומיו, אמר ריש לקיש: מיכאל כולו אש וגבריאל כולו שלג, ועומדין זה אצל זה ואינן מזיקין זה לזה. אמר בר קפרא: ומה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא תחרות ולא שנאה הם צריכין שלום, התחתונים שכולם שנאה ותחרות וקנאה עאכ"ו". ולכן אם המחלוקת היא לשם שמים סופה להתקיים, מפני ששם שמים הוא יסוד ושורש אותה מחלוקת, וממלא יש מקום לכל הדעות המחולקות שכולן מעוגנות באמת שבראן.

שאלו חז"ל, מדוע ביום השני לבריאה לא נאמר בתורה "כי טוב"? וענו במדרש (בר"ר פרשה ד) " רבי חנינא אומר: שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים, א"ר טביומי: אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה " 1 .

משמע, שהמחלוקת הזאת היא לתיקונו של עולם וישובו, מפני שעל ידי כך בא לידי ביטוי יחודו של כול דבר ודבר, ואעפ"כ לא נאמר בו כי טוב, מפני שבהדגשת המחלוקת חסרה השלמות, וכאן יש לאדם תפקיד לראות כיצד מתחברים כל הפרטים הללו להיות אחד, וזה ע"י הכרתו שיש בורא אחד ואדון אחד לכל המעשים, וכך הוא מחזיר את הכול לשורשו האחד ומאחד את כולם.

אם בכול פרט בבריאה יש יחוד משלו, בבני אדם על אחת כמה וכמה, אמרו חז"ל (ברכות נח.) " תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים " ופרש"י " היודע מה שבלב כל אלו ", נראה שהתפעלותו של בן זומא לא הייתה ממה שהקב"ה יודע מה שבדעת בני אדם, שאין בכך כל חידוש, אלא שברא בני אדם מחולקים כל כך בדעותיהם, כשם שהם מחולקים בפרצופיהם, וכל דעה ודעה יש לה שורש למעלה בקב"ה, והתפעל מעומק רזו של עולם.

ולכן צריך אדם לומר " בשבילי נברא העולם ", מפני יחודו שלא קיים באדם אחר, וכל אדם צריך לממש את יחודו בעולם. וכך מפרש "שפת אמת" את המשנה " אם אין אני לי מי לי ", שאם אדם לא יתקן בעולם את המוטל עליו אין אדם אחר שיוכל לעשות זאת, בגלל שאת התיקון הזה יכול לעשות רק אותו אדם שנברא בתכונות המתאימות לעשות זאת. וממשיכה המשנה " וכשאני לעצמי מה אני " כלומר, אדם צריך להשתמש עם סגולותיו המייחדות לצורך הכלל, ובלא זה אין ערך למה שהתייחד בו. וכן אמרו חז"ל " אין לך אדם שאין לו שעה ", מוכרח להיות לכל אדם שעה מיוחדת משלו שבה הוא יבוא לידי ביטוי עם כל סגולתו המיוחדת שבשבילה נברא. וכמו שאין תיבה מיותרת בתורה, "כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא - מכם שאינכם יגעים בה", כך אין לך דבר מיותר בעולם ואעכו"כ שאין לך אדם מיותר בעולם, משום שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא, שכל הבריאה היא כאותיות התורה 2 , וגם על זה צריך להתייגע ולהבין מה תכליתו בעולמו.

אמרו חז"ל (ראש השנה דף לא עמוד א) איזה שיר היו הלווים אומרים בבית המקדש ביום השני? "בשני מה היו אומרים (תהלים מח) 'גדול ה' ומהלל מאד', על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן".

פרק זה בתהילים "למנצח לבני קרח" אמרו בני קרח, וחברו שיר ליום השני שבו נבראה המחלוקת, כנראה כדי לתקן את חטאם במחלוקת, וזאת בדרך של תיקון שורש, מתוך העמקה בגורמים למחלוקת, שזה מפני שהמחלוקת היא בעצם טבע הבריאה, אלא שאם חושבים לחלוק לשם שמים מרבים שלום בעולם. מפני שאז מתחברים עם הבורא האחד שממנו באו גווני המחלוקת בעולם. והזכירו במזמור זה את ירושלים "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁו. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". משום שבירושלים מתחברים כל המחלוקות להיות אחד, ירושלים היא עיר השלום "עיר שחוברה לה יחדו", וזאת מפני ששם מורגשת השכינה, והיא המחברת את כול הבריאה להיות אחד. ובהמשך הפרק הוא מזכיר מחלוקת בין מלכים "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו", שנתמלאו עברה (כעס) זה על זה, חז"ל פירשו שהכוונה למחלוקת יוסף ואחיו, "הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזו, רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה", היינו, שהריב ביניהם הביא בסוף לחבלי לידה וללידת הגאולה, חידושים גדולים שנולדו מכוח החיבור שבין האחים מחדש. (משמע שאילולא המחלוקת לא הייתה מתאפשרת לידה מחודשת כזו, כמו אדם הראשון שעד שלא הפרידו ממנו את אשתו לא היה יכול ללדת ממנה).

אמרו חז"ל כמה גדול השלום, שהתקינו לברך את חברו בשם, וז"ל (ברכות דף נד עמוד א) " והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר: (רות ב') 'והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים: ה' עמכם, ויאמרו לו: יברכך ה' '; ... ואומר: (תהלים קי"ט) 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה'" 3 .


מדוע זה חשוב כל כך לברך את חברו בשם, וחז"ל אמרו שעל ידי זה מביא שלום, כיצד זה מביא שלום? נראה לבאר על פי הנ"ל, ששם שמים הוא המחבר בין הדעות השונות הוא המביא שלום.

והנה מפשטות המשנה נראה שהזכרת שמו יתברך יש בה זלזול בכבודו, ונראה כאילו הפרו תורתך משום עת לעשות לה', אולם ברש"י נראה שזה לכתחילה היה רצון ה' וז"ל שם " ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך - פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור ". היינו שהדבר רק נראה כאסור אבל באמת זה רצונו של מקום שנרדוף שלום. ונראה להסביר זאת על פי דברי המהר"ל דלקמן.

המהר"ל (ספר נתיבות עולם - נתיב השלום פרק א') העמיק לבאר מדוע אמרה תורה שימחק שמו יתברך על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, וז"ל " כי מחיקת השם הוא בשביל שמו של השם יתברך שהוא שלום, ודבר זה מבואר, כי זה נקרא שהוא מוחק השם כדי לקיים השם שהוא שלום ". היינו, שעשית שלום היא גם כן כתיבת השם, שאיש ואשה זכו שכינה ביניהם, וכן השלום הוא שמו יתברך, ושם זה נעלה יותר מן השם המפורש הכתוב על גבי הקלף, ולכן כדאי הוא למחוק את השם הכתוב על הקלף כדי לכתוב שם נעלה ממנו. וכן גם באמירת שלום בשם לכאורה מזלזלים בשמו יתברך וכאילו נמחק, כדי לכתוב שם נעלה ממנו בעשית שלום בין איש לרעהו 4 .

וכך כתב המהר"ל על הזווג שבין איש לאשה, שאינו ענין טבעי ופשוט, ואיך מתחברים השנים להיות אחד ע"י שם השם שביניהם, וזה מה שאמרו (סוטה דף ב עמוד א) " אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות ".
ולפי זה נראה לבאר את הברכה הראשונה של שבע ברכות "שהכל ברא לכבודו" ופירש רש"י (כתובות דף ח עמוד א) "אבל 'שהכל ברא לכבודו' אינה מן הסדר (של הברכות), אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד, זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו, ואסיפה זו כבוד המקום היא, וברכה זו לכך נתקנה, ומשעת אסיפה היא ראויה לברך, אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו ".

נשאלת השאלה, היכן רמוז בברכה זו חסדי המקום, או חסדי הנאספים שם לשמח חתן וכלה? אלא שעל ידי השמחה שמשמחים חתן וכלה נעשה יחוד השם וכתיבתו ומתגלה כבודו של מקום, וזהו "שהכל ברא לכבודו", ולכן הקב"ה כביכול השפיל עצמו להיות שושבין לפני אדם וחוה כדי שעל ידיהם יתגלה שמו יתברך בדרך נעלת יותר, על דרך שאמרנו לעיל שזו מחיקת השם כדי לכתוב את השם.

וכך אנו מוצאים בחפירת יסודות המקדש, כאשר דוד המלך חפר את השיתין, והמים עלו ובקשו לשתוף את העולם, שאל דוד את אחיתופל מה לעשות, והוא ענה לו כדלקמן (סוכה דף נג עמוד ב) " נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי (= כתב שם המפורש על חרס וזרק לתהום וכך שקעה התהום שש עשרה אלף אמות) ". ונראה שגם במקום המקדש יש בחינת כתיבת השם ע"י השראת השכינה שם, ולכן כדאי הוא למחוק את השם כדי לכתוב שם נעלה ממנו.

וראה זה פלא קרח לכאורה מטיף על אחדות " כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה '", וחז"ל מצאו רמז בתורה לטענה שטען כנגד משה רבנו (במ"ר פרשה יח) " ויקח קרח, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית, אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהן ומלבך אתה בודאן". וכתבו המפרשים (רבינו בחיי ועוד) שהנמשל הוא לישראל שכולם קדושים, כטלית שכולה תכלת, ואינם צריכים את הפתיל תכלת, שרומז לאהרן הכהן לבוש מעיל תכלת, וכן הם כולם תלמידי חכמים ששמעו את דבר ה' בסיני, והם כמו בית מלא ספרים, ואינם צריכים את המזוזה, שרומזת למשה נותן התורה. אולם ההיפך הוא האמת שהנחתו של קרח גורמת למחלוקת, כי בלי משה ואהרן שמעוררים את ישראל ללמוד תורה ולעבוד את ה' לשם שמים, לא תיכון אחדות בישראל, כיון שכל אחד הוא אישיות בפני עצמה, ודעותיו שונות מחברו, ומוכרחה להיות ביניהם מחלוקת בדעות ובהנהגה, אלא אם המחלוקת שביניהם תהיה לשם שמים ישכון השלום ביניהם.

וראיתי בשם רבי משה שפירא שליט"א שרואה במשל זה הוכחה כנגד קרח, כי אדרבא ממקום שבא להוכיח - מן הטלית, אפשר להביא ראיה לייחודו של כל אחד, הטלית מייחדת את האדם מחברו, "מה שמלה יש לה סימנים", ור' יוחנן היה קורא לבגדיו "מכבדותי" שהם מכבדים את האדם הלובש אותם, ולכן במקום הבגד שמייחד אותו ניצטוונו לשים פתיל תכלת, לזכור את הרקיע הדומה לתכלת, ואת כסא הכבוד - שתחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהוא תכלת, והוא מסמל את נשמותיהם של ישראל שחצובות מתחת לכסא הכבוד, ושם הן מתאחדות להיות אחד ממש. וכן הבית מלמד על אופיו המיוחד של מי שגר בו, שקורות ביתו מעידות עליו, ויש בו ספרים שהם חידושי תורה לפי שורש נשמתו, ולכן ניצטוונו לשים בבית מזוזה כדי שנזכור אחדותו יתברך שהוא שורש לכל החידושים שכולם מרועה אחד נתנו.


^ 1 הדבר רמוז גם כן בכך שהיום הראשון נקרא "יום אחד" (ולא יום ראשון לפי המספר הסידורי ראשון שני), שבו היה הקב"ה יחיד בעולמו ועוד לא נבראו המלאכים, ומיד עם התפתחות הבריאה ביום השני כבר חלה "שניות" בעולם ופיצול לפרטים חלוקים זה מזה.
^ 2 אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ לצורך בנין המשכן.
^ 3 אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד עח "גדול השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו' כ"ד) . מכאן אמרו חז"ל שאין שואלין בשלום לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ ולא במקום הטנופת".
^ 4 רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום' ". גם כאן אנו מוצאים רעיון דומה, שחז"ל ויתרו על נר שבת שהוא נר של קדושה לטובת השלום.


חזרה למעלה