יום ד' כ"ג ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

כי כל העדה כולם קדושים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

בתוך להט המחלוקת של קרח עם משה, אומר קרח למשה "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ובכך יצא בהתרסה כנגד מנהיגותו של משה רבנו, וכנגד אהרן שנבחר לכהן, שהרי כולם שווים הם לפני המקום "כולם קדושים" - כולם שמעו "אנכי ה' אלוקיך" בהר סיני.

למרות החוצפה שבאמירה זו של קרח, שהאשים את משה בהתנשאות, והתורה העידה עליו שהיה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה, והטעות בטענה שכולם שווים הם במעמדם, יש גרעין של אמת בדבריו, שבעלי המחשבה למדו מזה הרבה על מעלתם של ישראל, אם כי לא לפי המגמה שהתכוון לה קרח. וכך מוכיח ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק), שחייב להיות יסוד של אמת באמרה זו של קרח, שאם לא כן התורה לא היתה כותבת את דבריו, ומזכירה מפורשת טענות שאינן אמת. אלא שהרעיון הזה של "כל העדה כולם קדושים" עתיד להתגלות לעתיד לבוא, וזה רמוז בדברי האר"י ז"ל ששמו של קרח רמוז בסופי תיבות של הפסוק: "צדיק כתמר יפרח", היינו שאמירתו של קרח תהיה צודקת לעתיד לבא, (ולכן הרמז לכך הוא בסופי תיבות).

נראה להעמיק בדבר, ע"פ מאמר חז"ל במשנה באבות "איזוהי מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ואיזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו", משמע שכל החטא של קרח היה בכך שניהל מחלוקת שלא לשם שמים. אבל אם הייתה המחלוקת לשם שמים, היא הייתה מחלוקת ברוכה שסופה להתקיים. ולכאורה חטאו היה חמור הרבה יותר, שכפר באמיתות תורת משה רבנו?

אלא צריך לומר (על פי המשנה באבות הנ"ל), שקרח לא חלק על תורה מן השמים, אדרבה כל טענתו כלפי משה היתה: כולנו שמענו תורה מהר סיני, ושם הגיעו לאמונה בה' ובמשה עבדו, אלא טענתו הייתה על תורה שבעל פה, המסורה לחכמי ישראל, שעל זה מותר לת"ח לחלוק זה על זה, וכך להכריע את ההלכה על פי רבים להטות. ועל זה הוא אומר "כי כל העדה כולם קדושים", אלא שטעה בכך שחלק על משה שלא לשם שמים. כי בשביל לפסוק ולפרש דברי תורה צריך לכוון לדעת עליון, ואי אפשר לזכות לכך אלא אם כן מכוון לשם שמים, לגלות את רצון ה' כפי שמסר בתורה ע"י משה. אמרו חז"ל (ב"ב) "חכם עדיף מנביא", ומשמעות הדבר ע"פ הגמ' שם, שנתנה נבואה לחכמים שיוכלו לכוון לרצון התורה. ועוד אמרו "תורה בגויים אל תאמין", כיון שתורה אינה רק חכמה אנושית גרידא, אלא תורה אלוקית שכדי להשיג אותה צריך כח של נבואה בקרבו. ואת כח הנבואה הזה מקבל מי שמבטל דעתו לדעת משה רבנו. ואם כן, מצד אחד התורה "לא בשמים היא", ותלויה בעמל תורה של כל אחד מישראל, ויש חשיבות גדולה שכל חכם יפרש את התורה לפי דעתו, וחילוקי הפירושים בתורה מתחלקים לפי חלוקי מדרגות נשמותיהם של ישראל, כמחלוקת שמאי והלל, שעליהם נאמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים", ואע"פ שהלכה כברי ב"ה, זכו ב"ש לגלות פן נוסף בתורה, שגם הוא דברי אלקים חיים, ותורה היא וללמוד אותה אנו צריכים. ובאמת ראוי כל אחד מישראל לחדש חדושי תורה, כפי שנאמר בזהר הק' ש"ישראל" נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה", נמצא שכל אחד מישראל יש כנגדו אות בתורה שאפשר לדרוש אותה בתילי תילים של הלכות. ולכן עליו לגלות את אותם החדושים הן בלמודו, והן במעשיו, שגם הם יכולים להיות תורה. "וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני", אלא שצריך לבא אותו תלמיד ותיק ולגלות את החדוש הזה שהיה בהעלם בתוך התורה שקבל משה והוא זכה וגילה זאת.

כאשר אנו מדברים על חדושי תורה, ואסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא בתורה אלקית, שהוא וקוב"ה חד הוא, ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים, ומוטל על אדם להכריע ע"פ שכלו הלכה למעשה, אין הבדל בין משה רבנו וכל אחד משופטי ישראל, ש"יפתח בדורו כשמואל בדורו". וכך אומר הרמב"ם שבשאלה של דאורייתא, דבר שצריך להכריע בסברה או בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, יכול כל שופט בדורו לפסוק אפילו כנגד שופט שקדם לו שהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין (הלכות ממרים), שנאמר: "וקמת ועלית אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ולכן כאשר אנו דנים על תושבע"פ אפשר גם לומר שאין למשה רבנו התנשאות על שאר חכמי התורה, ובמובן זה צודק קרח כשאומר "מדוע תתנשאו על קהל ה'", טעותו הייתה בכך, שכל היכולת של חכמי ישראל לדון בתורה ולקבוע הלכה נובעת מכך, שהם מחפשים לדעת מה נמסר למשה .

וכך נראה להסביר את עומק השאלות ששואל קרח את משה ואת התשובות עליהן, ע"פ המדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה יח ג):
"ויקח קרח - מה כתיב למעלה מן הענין? (במדבר טו) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן
.
נראה ששתי השאלות הללו הן כמשל לטענת קרח "כי כל העדה כולם קדושים", השאלה על "טלית שכולה תכלת" באה לערער על בחירת אהרן, ו"בית מלא ספרים" באה לערער על בחירתו של משה. ה"תכלת" רומזת לכהונה, שאחד מבגדי הכוהן "מעיל תכלת", והנה מצוות התכלת באה לעורר את האדם ליראת שמים, כך מצאנו במצוות הציצית ופתיל התכלת שבאה לעורר את האדם ליראת שמים, כמו שאמרו חז"ל: (מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח סימן כט):
"אמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, שהתכלת דומה [לים, וידם דומה] לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י)".

וכן זה תפקידו של הכהן לעורר באדם יראת שמים, ולכן לבושו תכלת. וזה המטרה בעליה לרגל למקדש לראות ולהראות שם, "בהר ה' יראה", והראיה מביאה ליראה (הם מאותו השורש), ושם נאמר לאברהם אבינו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". וכן היה כסוי הארון בתכלת ומוסבר במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה יג):
"ואף בשעה שהיו נוסעים לא היו פורסין עליו לא בגד ארגמן ולא תולעת שני אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים שיהיו בגד תכלת מלמעלה אלא בגד תכלת מלמטה וכיסוי עור תחש מלמעלה אבל בארון כסוי עור תחש מלמטה ובגד תכלת מלמעלה ועוד בארון נאמר בו כליל תכלת מה שלא נאמר בכולם כליל תכלת למה שהוא חשוב מכל כלי המשכן".

ושאלתו של קרח הייתה "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". משל למה הדבר דומה לשאלה "טלית שכולה תכלת לא תהיה פטורה מציצית תכלת". ועומק השאלה הוא הואיל "והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" אם כן יראת שמים תלויה רק באדם עצמו, ואם כן ברצונו של כל אדם יוכל להיות ירא שמים אף כמשה (כדברי הרמב"ם), וא"כ מדוע אהרן מתנשא בכהונתו עליהם.

אולם טעותו של קרח היתה כי כדי שלאדם יהיה יראת שמים הוא צריך את התזכורת של הפתיל תכלת שיזכיר לו את השמים, וכן בכהן גדול שיעורר בו רגשות של יראת שמים בבואו לבית ה' במקדש. ואחר כך יוכל להתחזק בעצמו ביראת שמים שאינה תלויה אלא בו, כפי שהזכרנו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

וכן בשאלה על "בית מלא ספרים" מתכוון קרח לערער על מנהיגותו של משה נותן התורה, וכאן קרח טוען כנגד זה, שלאחר שניתנה תורה בסיני, לא בשמים היא, ומכאן ואילך חידושי תורה מוטלים על האדם בעצמו לפי כוחו ולפי הבנתו, וממילא ביחס לזה אין עדיפות למשה רבנו על פני כל אחד מישראל, שכולם שמעו "אנכי" מפי הגבורה, וביחס לקב"ה אור אין סוף כולם שווים, כפי שכתבנו לעיל, וכל אחד מישראל יכול לחדש בתורה כפי שורש נשמתו, ושקול כספר תורה שלם, וממילא יכול הבית להתמלא ספרים מחידושי תורה של ישראל, וזו שאלתו של קרח בית מלא ספרים זה אינו צריך מזוזה המרמז למשה, מפני שהיא תלויה בהם בלבד! אך התשובה לכך, שהיכולת לחדש חידושי תורה תלויה בביטול הדעת למשה ולתורתו, לרצות לפענח מה דורש מאתנו ה', ובלא משה לא יכול הבית להתמלא בספרים.

ולעתיד לבוא יתגלה איך באמת כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', כפי התיאור המובא בתלמוד בבלי (תענית דף לא עמוד א) "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר (ישעיהו כה) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

המחול הוא עגול שהמרחק של כל נקודה בו שווה למרכז, וכך יהיה לעתיד לבוא שכל הצדיקים יעמדו בשווה מול ה' ויצביעו עליו באצבע, וזה מלמד שכולם קדושים בשווה, כל אחד מנקודת מעמדו. אבל כל זה יכול להיות רק מתוך ביטול לתורת משה רבנו.

היקום כולו תלוי באמונה שנאמין במשה רבנו

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לט עמוד ב:
"דרש רבא, ואמרי לה: אמר ר' יצחק, מאי דכתיב: חבקוק ג שמש ירח עמד זבולה, שמש וירח בזבול מאי בעיין? והא ברקיע קביעי! מלמד, שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו: רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו - אין אנו מאירין! באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים, בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם! ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים, שנא': חבקוק ג לאור חציך יהלכו וגו' ".

בכבודי לא מחיתם - נראה שכוונתו לחטא העגל. לכאורה קשה, מדוע באמת לא תבעו השמש והירח עלבונו של מקום בזמן חטא העגל, ורק עלבונו של משה במחלוקת קרח ועדתו? והנה כאשר בקשו השמש והירח לתבוע עלבונו של מקום ולא להאיר לא נתן להם הקב"ה והכריח אותם להאיר, ועל זה הוא יורה בהם חצים שיאירו בכל יום, וא"כ מה טענה יש לו כלפיהם?

נראה ששאלות אלו הן שאלות רטוריות שאנו שואלים את עצמנו כאשר אנו רואים את הטבע נשמע למשה רבנו, ואינו מגיב בחומרה כזאת לחלול השם של פגיעה בכבודו של מקום, והתשובה לכך שהקב"ה לא נותן לטבע להגיב כך על עבודה זרה, כי אם כן תתבטל הבחירה החופשית 1 , אבל מוכרח להגיב לטובת משה רבנו, מפני שבלא משה אין סיכוי שבני אדם יגיעו לאמונה בקב"ה, וגם בזה יש ביטול הבחירה.

אנו מוצאים שהטבע שר שירה לאלקים "השמים מספרים אמרי א-ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע", אולם שירת האדם לאלוקיו גדולה יותר, מפני שהיא מבררת גם את שירת יקום לבורא. וכך ניתן להבין את המדרש הבא: (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אחרי מות סימן ט):
"ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וגו' (יהושע י) בקש יהושע לשתק את החמה א"ל שמש בגבעון דום לא אמר עמוד אלא דום למה אמר לו דום שכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך דמם עמד, לכך אמר לו יהושע שיעמוד שנאמר שמש בגבעון דום, א"ל השמש ליהושע יהושע וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום אני נבראתי ברביעי ובני אדם נבראו בששי ואתה אומר לי דום?! א"ל יהושע: בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק?! ואברהם אבי הקנה לו הקב"ה שמים וארץ שנאמר (בראשית יד) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, ולא עוד אלא שנשתחוה השמש לפני יוסף שנאמר (שם בראשית לז) והנה השמש והירח וגו', הוי שמש בגבעון דום, א"ל השמש וכי אתה גוזר עלי שאדום, א"ל הן, א"ל וכיון שאני שותק מי יאמר קלוסו של הקב"ה א"ל דום אתה ואני אומר שירה בעבורך שנא' (יהושע י) אז ידבר יהושע לה' ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות טו) אז ישיר משה".

לכאורה כל אחד בטבע שר את שירתו המיוחדת, איך אומר יהושע לשמש אתה תידום ואני אומר שירה במקומך? אלא ששירת השמש נאמרת מכוח האדם שמבין את שירתה, וע"י שיהושע מדומם את השמש ואומר שירה, מתגדל כבוד ה' בעולם כך שכולם יוכלו לשמוע את שירת השמש לבוראה, ולכן יש לשירת של יהושע יתרון זמני, כדי שנשמע תמיד את שירת השמש. וכך מובן מדוע רגשה הארץ שיעשה דין לבן עמרם ואם לאו אין אנו מאירים, מפני שכל היקום יודע שהוא תלוי באמונה שיפיץ משה בעולם.

וכמו שהטבע כולו תלוי באמונה במשה רבנו, כך גם כלל ישראל כל העדה כולם קדושים, ויכולים לשיר את שירת התורה, בתנאי שהם נושאים עיניהם למשה רבנו שיראה להם את דרך מבוא עץ החיים.


^ 1 פעם אחת נעשה הדבר, במעמד הר סיני שאמר להם "אם אין אתם מקבלים את התורה כאן תהיה קבורתכם". וזה כעין בליעת הארץ את קרח, ובאמת על זה אמרו בגמ' (שבת) "מכאן מודעא רבה לאורייתא", היינו, ביטול הבחירה החופשית.

חזרה למעלה