- הלכה מחשבה ומוסר
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ט' אדר ב' תשע"ד
הדרוש הראשון חלק ג
הנברא מאוחר משוכלל מקודמו
וְלָכֵן, מֵעַתָּה נָשׁוּב לְסֵדֶר הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא סוֹבֶבֶת בָּעִנְיָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן* יוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַקּוֹדְמִים אֵלָיו בְּמַדְרֵגָה. כִּי הִנֵּה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִבְרְאוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם יוֹתֵר רְחוֹקִים מִשְּׁלֵמוּת, וּבִגְמַר הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נִבְרָא הָאָדָם שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַשְּׁלֵמוּת. וְכָל מַה שֶּׁנִּבְרָא רִאשׁוֹן הוּא הַצָּעָה* וְהַקְדָּמָה וַהֲכָנָה לְמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו•. זֶה אָמְנָם הוּא פְּשָׁטֵי הַפְּסוּקִים, כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהָאוֹר שֶׁנִּבְרָא* בְּיוֹם רִאשׁוֹן הוּא יוֹתֵר מְעֻלֶּה מֵהַבָּא אַחֲרָיו, יֵשׁ בּוֹ סוֹד נִשְׁגָּב מִדַּעְתֵּנוּ, אֲבָל מִטֶּבַע הַהֲוָיָה יִתְחַיֵּב מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַע וְנִתְאַמֵּת שֶׁהַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים נֶעֶדְרֵי הַהֶפֶךְ*, כִּי אֵינָם לֹא קַלִּים וְלֹא כְּבֵדִים לֹא חַמִּים וְלֹא קָרִים לֹא לַחִים וְלֹא יְבֵשִׁים, וְהֵם חַזְּקֵי הַיַּחַס לַשְּׁלֵמוּת* וְלַחַיִּים עַד שֶׁהֵם קַיָּמִים לָעַד לְעוֹלָם, יִתְחַיֵּב* אִם כֵּן, שֶׁהַגְּשָׁמִים שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַקָּצֶה* מִן הַהֶפֶךְ – שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הָרֹחַק מִן הַשְּׁלֵמוּת•, וְהֵם הַיְסוֹדוֹת* שֶׁיִּמָּצְאוּ בָּהֶם הַהֲפָכִים בְּתַכְלִית הַקָּצֶה. וְנִתְחַיֵּב, שֶׁיִּהְיוּ הַיְסוֹדוֹת נִבְרָאִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כִּי הַפָּשׁוּט קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב בַּטֶּבַע. וּלְפִי זֶה מִתְחַיֵּב, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּתְרַחֵק הַהַרְכָּבָה מִפְּשׁוּטֵי הַיְסוֹדוֹת תּוֹסִיף שְׁלֵמוּת כְּפִי הִתְרַחֲקָהּ מֵהַגְּשָׁמִים שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַהֶפֶךְ וְהִתְמַצְּעָהּ וְהִתְקָרְבָהּ אֶל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים, וְזֶהוּ הַמֻּרְכָּב* הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הוּא הָאָדָם•, וּבִפְרָט הָרוּחַ הַלִּבִּי* אֲשֶׁר בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים מִכָּל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְלָכֵן הוּשַׂם לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים עוֹדֶנּוּ מֻרְכָּב*, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ. וְזֶהוּ סֵדֶר הַפָּרָשָׁה: כִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִבְרְאוּ הַיְסוֹדוֹת וְנִהְיָה הָאוֹר, כִּי הַיְסוֹדוֹת הָיוּ הֶכְרֵחִיִּים בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהָאוֹר גַּם כֵּן לְשַׁעֵר וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַיָּמִים, כִּי לוּלֵא הָאוֹר לֹא יְשֹׁעַר הַזְּמַן כְּלָל, וְלָזֶה* לֹא נִגְמְרָה הֲוָיָתוֹ עַד הַיּוֹם הָרְבִיעִי, כִּי הָיָה דַּי בְּמַה שֶּׁנִּתְהַוָּה מִמֶּנּוּ כְּפִי הַצָּרִיךְ בָּעֵת הַהִיא.
___________________________________
אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בשלב מאוחר יותר. הַצָּעָה – מלשון מצע, בסיס והכנה. שֶׁהָאוֹר שֶׁנִּבְרָא – "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה יב, א). נֶעֶדְרֵי הַהֶפֶךְ – אין דבר מנוגד (בעל תכונה הפוכה) להם. חַזְּקֵי הַיַּחַס לַשְּׁלֵמוּת - בקשר חזק, מתאימים לשלמות. יִתְחַיֵּב – מוכרח. בְּתַכְלִית הַקָּצֶה – בעלי תכונות קיצוניות מסוימות. הַיְסוֹדוֹת – אש, רוח, מים ועפר. יסודות הנבראים הגשמיים. הַמֻּרְכָּב – מכמה יסודות. הָרוּחַ הַלִּבִּי – רוח החיים שבאדם. עוֹדֶנּוּ מֻרְכָּב – ללא צורך במיתה. וְלָזֶה – ולכן.
ביאורים
בששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. בכל יום נברא דבר חדש. במבט שטחי אפשר לחשוב שאין קשר וסדר בבריאת העולם. ביום שלישי נבראו הצמחים, ברביעי המאורות, אבל היה אפשר גם להפוך את הסדר. הר"ן מלמד אותנו שאין הדבר כן. ישנה מחשבה עמוקה בסדר בריאת העולם. הכלל היסודי הוא שהעולם הולך ומשתכלל, הולך ומתעדן. מה שנברא יותר מאוחר – הוא יותר שלם ומרומם.
אומנם חז"ל מלמדים אותנו שהאור שנברא ביום הראשון הוא אור מעולה ומיוחד שאין העולם ראוי לקבלו, אך יש בדבריהם סוד. יתכן שהם רומזים על כך שכל המציאות גנוזה בתחילתה, ועדיין לא הגענו למיצוי הכוחות.
הבנת פשטי הפסוקים מלמדת שהעולם נבנה מהיסודות עד הדרגות הכי עליונות. בתחילה נבראו יסודות העולם. מהחיבור וההרכבה ביניהם נבראו ברואים נוספים בדרגת הדומם. לאחר מכן, עלו מדרגה למדרגת הצומח, החי, ופסגת הבריאה, האדם. האדם כבר קרוב מאוד למציאות העליונה של צבא השמים.
צבא השמים אינם מורכבים מחומר גשמי של העולם הזה וממילא הם נצחיים ומרוממים. חומר מתכלה ונפסד בגלל שיש כוחות בבריאה המתנגדים לו. האש נכבית בגלל ששופכים עליה מים המתנגדים לה. לכל חומר בעולם ישנם כוחות שונים המתנגדים לו ולכן הוא זמני וחולף. לעומת זאת, צבא השמים אינם עשויים מחומר שיש לו התנגדות ומאבק נגד חומרים אחרים. זו הסיבה לכך שהם אינם כלים.
דרך נוספת לזכות בחיים נצחיים היא כאשר יש איזון מושלם בין הכוחות השונים בטבע, ואין האחד גובר על חברו, וממילא מי שמורכב מהם הוא נצחי. כך היה האדם הראשון לפני החטא. למרות שהיה עשוי מחומר גשמי היה יכול לחיות לעולם, מכיוון שההרמוניה בין הכוחות השונים הטמונים בו הייתה מושלמת. בנוסף לאיזון העדין יש באדם רוח הנותנת בו חיים, שאיננה עשויה מחומר גשמי חולף, שהיא מרכז אישיותו. אך האיזון הופר בעקבות חטאו, וממילא חותם המוות הוטבע בו.
הרחבות
•קשר טבעי וקשר רוחני בין המדרגות
הוּא הַצָּעָה וְהַקְדָּמָה וַהֲכָנָה לְמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו. הר"ן מבאר שבבריאה ישנן דרגות כאשר כל דרגה משמשת בסיס לזו שאחריה. הרב צבי יהודה קוק מבאר שבין הדרגות השונות קיים גם קשר רוחני: "לאות מ"ם יש שני מובנים בטרמינולוגיה העברית: א. מ"ם היתרון – זה גדול מזה. ב. מ"ם היחס, זה מתוך זה. למשל: 'ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל' [כלים א, ו-ח]. המובן הפשוט הוא שירושלים מקודשת יותר משאר מקומות... אבל לא פחות מזה, ירושלים מקודשת מתוך (בזכות קדושת) כל ארץ ישראל" [שיחות הרצי"ה שמות עמ' 369].
•האיזון ויסוד האחדות
שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הָרֹחַק מִן הַשְּׁלֵמוּת. עולם הטבע בנוי כך שמפוזרים בו כוחות טובים בכל מיני מקומות, ולא רק במקום אחד. בכל דבר יש יתרונות, אבל גם חסרונות. הרב קוק הסביר שיש בכך תועלת גדולה מכיוון שפיזור הכוחות דוחף אותנו לאחדות: "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכישרונות... הוא (מצב זה) הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה" [אורות עמ' קנב].
•כל העמים – הכנה להופעת עם ישראל
וְזֶהוּ הַמֻּרְכָּב הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הוּא הָאָדָם. הר"ן מסביר שהאדם נברא אחרי שאר היצורים כיוון שהוא היה התכלית של כל מה שקדם לו. באותו נימוק השתמש המהר"ל בהסברו כי הסיבה שעם ישראל נברא אחרי שבעים האומות היא מכיוון שהוא תכלית להם: "תמצא דבר זה בישראל, שגם הם נבראו באחרונה, ויש להם בזה סגולת האדם שנברא באחרונה" (הם כמו האדם שנברא אחרי כל היצורים וזו היא סגולתו, שהוא תכלית לכולם. [נצח ישראל י]).
שאלות לדיון
מדוע הקב"ה לא ברא בראשונה את הדברים החשובים ביותר?
"וּבִפְרָט הָרוּחַ הַלִּבִּי אֲשֶׁר בּוֹ"- למה דווקא הרוח? האם המוח והשכל הם פחות ייחודיים לאדם?
וְלָכֵן, מֵעַתָּה נָשׁוּב לְסֵדֶר הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא סוֹבֶבֶת בָּעִנְיָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן* יוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַקּוֹדְמִים אֵלָיו בְּמַדְרֵגָה. כִּי הִנֵּה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִבְרְאוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם יוֹתֵר רְחוֹקִים מִשְּׁלֵמוּת, וּבִגְמַר הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נִבְרָא הָאָדָם שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַשְּׁלֵמוּת. וְכָל מַה שֶּׁנִּבְרָא רִאשׁוֹן הוּא הַצָּעָה* וְהַקְדָּמָה וַהֲכָנָה לְמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו•. זֶה אָמְנָם הוּא פְּשָׁטֵי הַפְּסוּקִים, כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁהָאוֹר שֶׁנִּבְרָא* בְּיוֹם רִאשׁוֹן הוּא יוֹתֵר מְעֻלֶּה מֵהַבָּא אַחֲרָיו, יֵשׁ בּוֹ סוֹד נִשְׁגָּב מִדַּעְתֵּנוּ, אֲבָל מִטֶּבַע הַהֲוָיָה יִתְחַיֵּב מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַע וְנִתְאַמֵּת שֶׁהַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים נֶעֶדְרֵי הַהֶפֶךְ*, כִּי אֵינָם לֹא קַלִּים וְלֹא כְּבֵדִים לֹא חַמִּים וְלֹא קָרִים לֹא לַחִים וְלֹא יְבֵשִׁים, וְהֵם חַזְּקֵי הַיַּחַס לַשְּׁלֵמוּת* וְלַחַיִּים עַד שֶׁהֵם קַיָּמִים לָעַד לְעוֹלָם, יִתְחַיֵּב* אִם כֵּן, שֶׁהַגְּשָׁמִים שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַקָּצֶה* מִן הַהֶפֶךְ – שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הָרֹחַק מִן הַשְּׁלֵמוּת•, וְהֵם הַיְסוֹדוֹת* שֶׁיִּמָּצְאוּ בָּהֶם הַהֲפָכִים בְּתַכְלִית הַקָּצֶה. וְנִתְחַיֵּב, שֶׁיִּהְיוּ הַיְסוֹדוֹת נִבְרָאִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כִּי הַפָּשׁוּט קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב בַּטֶּבַע. וּלְפִי זֶה מִתְחַיֵּב, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּתְרַחֵק הַהַרְכָּבָה מִפְּשׁוּטֵי הַיְסוֹדוֹת תּוֹסִיף שְׁלֵמוּת כְּפִי הִתְרַחֲקָהּ מֵהַגְּשָׁמִים שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַהֶפֶךְ וְהִתְמַצְּעָהּ וְהִתְקָרְבָהּ אֶל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים, וְזֶהוּ הַמֻּרְכָּב* הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הוּא הָאָדָם•, וּבִפְרָט הָרוּחַ הַלִּבִּי* אֲשֶׁר בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים מִכָּל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְלָכֵן הוּשַׂם לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים עוֹדֶנּוּ מֻרְכָּב*, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא, וּכְמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ. וְזֶהוּ סֵדֶר הַפָּרָשָׁה: כִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִבְרְאוּ הַיְסוֹדוֹת וְנִהְיָה הָאוֹר, כִּי הַיְסוֹדוֹת הָיוּ הֶכְרֵחִיִּים בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהָאוֹר גַּם כֵּן לְשַׁעֵר וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַיָּמִים, כִּי לוּלֵא הָאוֹר לֹא יְשֹׁעַר הַזְּמַן כְּלָל, וְלָזֶה* לֹא נִגְמְרָה הֲוָיָתוֹ עַד הַיּוֹם הָרְבִיעִי, כִּי הָיָה דַּי בְּמַה שֶּׁנִּתְהַוָּה מִמֶּנּוּ כְּפִי הַצָּרִיךְ בָּעֵת הַהִיא.
___________________________________
אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בשלב מאוחר יותר. הַצָּעָה – מלשון מצע, בסיס והכנה. שֶׁהָאוֹר שֶׁנִּבְרָא – "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה יב, א). נֶעֶדְרֵי הַהֶפֶךְ – אין דבר מנוגד (בעל תכונה הפוכה) להם. חַזְּקֵי הַיַּחַס לַשְּׁלֵמוּת - בקשר חזק, מתאימים לשלמות. יִתְחַיֵּב – מוכרח. בְּתַכְלִית הַקָּצֶה – בעלי תכונות קיצוניות מסוימות. הַיְסוֹדוֹת – אש, רוח, מים ועפר. יסודות הנבראים הגשמיים. הַמֻּרְכָּב – מכמה יסודות. הָרוּחַ הַלִּבִּי – רוח החיים שבאדם. עוֹדֶנּוּ מֻרְכָּב – ללא צורך במיתה. וְלָזֶה – ולכן.
ביאורים
בששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. בכל יום נברא דבר חדש. במבט שטחי אפשר לחשוב שאין קשר וסדר בבריאת העולם. ביום שלישי נבראו הצמחים, ברביעי המאורות, אבל היה אפשר גם להפוך את הסדר. הר"ן מלמד אותנו שאין הדבר כן. ישנה מחשבה עמוקה בסדר בריאת העולם. הכלל היסודי הוא שהעולם הולך ומשתכלל, הולך ומתעדן. מה שנברא יותר מאוחר – הוא יותר שלם ומרומם.
אומנם חז"ל מלמדים אותנו שהאור שנברא ביום הראשון הוא אור מעולה ומיוחד שאין העולם ראוי לקבלו, אך יש בדבריהם סוד. יתכן שהם רומזים על כך שכל המציאות גנוזה בתחילתה, ועדיין לא הגענו למיצוי הכוחות.
הבנת פשטי הפסוקים מלמדת שהעולם נבנה מהיסודות עד הדרגות הכי עליונות. בתחילה נבראו יסודות העולם. מהחיבור וההרכבה ביניהם נבראו ברואים נוספים בדרגת הדומם. לאחר מכן, עלו מדרגה למדרגת הצומח, החי, ופסגת הבריאה, האדם. האדם כבר קרוב מאוד למציאות העליונה של צבא השמים.
צבא השמים אינם מורכבים מחומר גשמי של העולם הזה וממילא הם נצחיים ומרוממים. חומר מתכלה ונפסד בגלל שיש כוחות בבריאה המתנגדים לו. האש נכבית בגלל ששופכים עליה מים המתנגדים לה. לכל חומר בעולם ישנם כוחות שונים המתנגדים לו ולכן הוא זמני וחולף. לעומת זאת, צבא השמים אינם עשויים מחומר שיש לו התנגדות ומאבק נגד חומרים אחרים. זו הסיבה לכך שהם אינם כלים.
דרך נוספת לזכות בחיים נצחיים היא כאשר יש איזון מושלם בין הכוחות השונים בטבע, ואין האחד גובר על חברו, וממילא מי שמורכב מהם הוא נצחי. כך היה האדם הראשון לפני החטא. למרות שהיה עשוי מחומר גשמי היה יכול לחיות לעולם, מכיוון שההרמוניה בין הכוחות השונים הטמונים בו הייתה מושלמת. בנוסף לאיזון העדין יש באדם רוח הנותנת בו חיים, שאיננה עשויה מחומר גשמי חולף, שהיא מרכז אישיותו. אך האיזון הופר בעקבות חטאו, וממילא חותם המוות הוטבע בו.
הרחבות
•קשר טבעי וקשר רוחני בין המדרגות
הוּא הַצָּעָה וְהַקְדָּמָה וַהֲכָנָה לְמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו. הר"ן מבאר שבבריאה ישנן דרגות כאשר כל דרגה משמשת בסיס לזו שאחריה. הרב צבי יהודה קוק מבאר שבין הדרגות השונות קיים גם קשר רוחני: "לאות מ"ם יש שני מובנים בטרמינולוגיה העברית: א. מ"ם היתרון – זה גדול מזה. ב. מ"ם היחס, זה מתוך זה. למשל: 'ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל' [כלים א, ו-ח]. המובן הפשוט הוא שירושלים מקודשת יותר משאר מקומות... אבל לא פחות מזה, ירושלים מקודשת מתוך (בזכות קדושת) כל ארץ ישראל" [שיחות הרצי"ה שמות עמ' 369].
•האיזון ויסוד האחדות
שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הָרֹחַק מִן הַשְּׁלֵמוּת. עולם הטבע בנוי כך שמפוזרים בו כוחות טובים בכל מיני מקומות, ולא רק במקום אחד. בכל דבר יש יתרונות, אבל גם חסרונות. הרב קוק הסביר שיש בכך תועלת גדולה מכיוון שפיזור הכוחות דוחף אותנו לאחדות: "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכישרונות... הוא (מצב זה) הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה" [אורות עמ' קנב].
•כל העמים – הכנה להופעת עם ישראל
וְזֶהוּ הַמֻּרְכָּב הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הוּא הָאָדָם. הר"ן מסביר שהאדם נברא אחרי שאר היצורים כיוון שהוא היה התכלית של כל מה שקדם לו. באותו נימוק השתמש המהר"ל בהסברו כי הסיבה שעם ישראל נברא אחרי שבעים האומות היא מכיוון שהוא תכלית להם: "תמצא דבר זה בישראל, שגם הם נבראו באחרונה, ויש להם בזה סגולת האדם שנברא באחרונה" (הם כמו האדם שנברא אחרי כל היצורים וזו היא סגולתו, שהוא תכלית לכולם. [נצח ישראל י]).
שאלות לדיון
מדוע הקב"ה לא ברא בראשונה את הדברים החשובים ביותר?
"וּבִפְרָט הָרוּחַ הַלִּבִּי אֲשֶׁר בּוֹ"- למה דווקא הרוח? האם המוח והשכל הם פחות ייחודיים לאדם?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
איך עושים קידוש?
מה מחבר שמיים וארץ?
למה לשמור על הקדושה?
מהפרי ועד הגאולה
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
מסירות או התמסרות?
עירוב תבשילין
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?