ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות תשעה באב | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים בין המצרים הלכות תשעה באב Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ג

הלכות תשעה באב


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה


תשעה באב




תפילות
א. נוהגין להסיר את הפרוכת מארון הקודש בליל תשעה באב, משום דכתיב "בצע אמרתו" (איכה ב יז). ומחזירים אותה במנחה ביום תשעה באב. ואם קשה להסירה מזיזין אותה עד הקצה (עיין שו"ע תקנט סע' ב. כה"ח שם ס"ק יט).

ב. מנהג הספרדים הרגיל הוא לומר "עננו" בכל התפילות לחש וחזרה (ערבית שחרית ומנחה) ואומרים "נחם" רק במנחה. מנהג בית אל שהש"ץ אומר "נחם" גם בחזרת הש"ץ שחרית. ועוד יש מנהג לומר "עננו" ו"נחם" בכל התפילות בשחרית מנחה וערבית. ומנהג האשכנזים שהציבור אומר "עננו" רק במנחה וש"ץ אומר גם בחזרת הש"ץ של שחרית (עיין שו"ע תקנז. כה"ח שם ס"ק ז).

ג. גם מי שהוא ביחידות שאין לו מניין - אומר איכה וקינות. (כה"ח תקנט ס"ק י).

ד. נהגו לומר קדיש "תתקבל" אחרי תפילת ערבית ושחרית כרגיל (עיין כה"ח תקנט ס"ק ט ולדעת הרמ"א שם סעיף ד אין לומר).

ערבית

ה. לפני תפילת ערבית יושבים על הרצפה, ומניחים שטיח או כר תחתיהם. ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים. (שו"ע שם סע' ג).

ו. מנהג ירושלים וצפת ת"ו שאחרי קריאת איכה וקינות בערבית, יאמר החזן בבכי בקול רם ובהכרזה: "אחינו בני ישראל דעו היום כך וכך לחרבן בית קדשנו ותפארתנו" (בשנת תשנ"ח - אלף תשע מאות ושלושים שנה) ונהגו כך בהרבה מקומות. ויש שאומרים "אחינו וכו'" אחרי קריאת "איכה" ולפני הקינות (כה"ח שם ס"ק יא).

ז. יש נוהגים לכבות את כל הנרות בשעה שאומרים קינות ומדליקין רק נר אחד לפני הש"ץ. ומכבים חלק ממנורות החשמל. ויש שמכבים את רוב האורות רק בשעה שהש"ץ מכריז "אחינו בני ישראל דעו" (שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק כו).

ח. אומרים איכה וקינות בנחת ודרך בכי. ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק כדי שיכנסו הדברים אל הלב. (רמ"א שם סע' א. כה"ח שם ס"ק ה). ונוהגים ששליח הציבור קורא פרק ראשון בקול והקהל קורא בלחש, וכל פרק קורא אדם אחר. את הפרק האחרון "זכור ה' מה היה לנו" אומרים יחד בניגון מיוחד וחוזרים על הפסוק "השיבנו" בקול רם. (רמ"א שם סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק ז, ח).

ט. אין לנהוג בזריקת עלים על האנשים, בשעת אמירת "איכה". (ועיין משנ"ב תקנט ס"ק כב שכתב שרע עליו מעשה זה).

י. סדר תפילת ערבית: לפני ערבית אומרים "האזינו", "על נהרות בבל". ואחרי ערבית אומרים קדיש "תתקבל" איכה וקינות. אחרי הקינות אומרים "אחינו וכו'" ויש מוסיפים קינת "על היכלי" בשעה זו. ואחר כך אומרים "ואתה קדוש", קדיש "דהוא עתיד", "שיר המעלות", קדיש "יהא שלמא", "עלינו לשבח". והולכים לביתם ללא אמירת שלום. ונהגו ללמוד "מדרש איכה" בציבור אחרי ערבית (עיין כה"ח שם ס"ק ט-חי) ולדעת הרמ"א אין לומר קדיש תתקבל וכן לא אומרים האזינו לפני ערבית.

שינה
יא. יש לאדם להצטער בעניין משכבו, שאם רגיל לשכב על שני כרים - ישכב עתה על אחד. ונוהגים להניח מזרון על הארץ ולשכב עליו. ולהניח אבן קטנה מתחת לכרית ראשו זכר למה שנאמר: "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו" (בראשית כח יא), והסבירו חז"ל: שראה את החורבן ואמר מה נורא המקום הזה וכו' (ספרי דברים שנב. עיין שו"ע ורמ"א תקנה סע' ב. בא"ח דברים כג).


יב. זקן חולה ומעוברת יכולים לשכב על המיטה, וטוב שיניחו אבן תחת ראשם.

יג. ימעט אדם מכבודו ומהנאותיו בתשעה באב בכל מה שאפשר.

תפילת שחרית
יד. מברכים ברכות השחר אך אין מברכים "שעשה לי כל צרכי", שהרי אין נועלים נעליים בתשעה באב. (בא"ח וישב ט. דברים כג).

טו. יושבים לארץ ומתחילין תפילה כרגיל, רק יתפללו בנחת ודרך בכי, ויש שאומרים "האזינו" במקום "שירת הים", והמנהג הרגיל לומר שירת הים כרגיל, ואומרים "האזינו" אחרי התפילה (בא"ח דברים כו ומשנ"ב ס"ק יז).

טז. מברכים "ברכת כהנים" כרגיל. אך אין אומרים תחנון משום דאקרי "מועד" (שו"ע תקנט סע' ד. כה"ח שם ס"ק ל).

יז. שני מנהגים נהגו הספרדים בעניין תפילת שחרית בתשעה באב: מנהג בית-אל והמנהג הרגיל. המנהג הרגיל הוא ללבוש טלית ותפילין בבית לפני התפילה ולברך עליהם, לומר קריאת שמע ולחולצם, ואחר כך הולכים להתפלל בבית הכנסת ללא טלית ותפילין. אחרי התפילה מוציאין ס"ת קוראים ההפטרה ואחר כך אומרים איכה וקינות, "אשרי", "ואתה קדוש". ומסיימים התפילה עם "פיטום הקטורת" ו"עלינו לשבח וכו'" ולא משנים מאומה מסדר התפילה (שו"ע תקנה סע' א. כה"ח שם ס"ק ד. בא"ח שם כה).

יח. לדעת הרמ"א אין אומרים בתפילה "קדיש תתקבל" ולא "אל ארך אפיים" לא "למנצח" ולא "פיטום הקטורת" (שו"ע תקנט ס"ע ד משנ"ב ס"ק יט כ).

יט. מנהג חסידי בית אל הנוהגים ע"פ דברי האר"י ז"ל להתפלל בציבור את כל התפילה כרגיל בטלית ותפילין ועולים הכהנים לדוכן ומוציאים ס"ת וקוראים ומפטירים כדלהלן ומחזירים הספר למקומו אחרי הקריאה. ויש שמחזירים אחרי קדיש "תתקבל". ורק אחר "עלינו לשבח" מסירים את התפילין ואומרים "שירת האזינו" איכה וקינות ולבסוף אומרים קדיש "דהוא עתיד". ויש בתי כנסיות רבים שנוהגים כמותם (עיין כה"ח שם ס"ק ד).

כ. קריאת התורה היא בפרשת "כי תוליד בנים", וקורין שלושה עולים ואין אומרים "מי שברך". ויש שקוראים אותו בניגון מיוחד (עיין רמ"א תקנט סע' ד. כה"ח שם ס"ק לז).

כא. אין אומרים "ברוך דיין האמת" בעליה לתורה ויש אומרים אותו בלחש לפני הברכה.

כב. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומפטירין "אסוף אסיפם" בנגון איכה, ואם הציבור אינו מבין את שפת ההפטרה טוב לתרגם אותה לשפה מובנת. ומברך ברכה אחת לפניה ושלוש ברכות לאחריה ומסיים "מגן דוד". (רמ"א שם. עיין כה"ח שם ס"ק מ, מא).

כג. יש שמחזירין את הס"ת מיד אחרי ההפטרה ויש אחרי קדיש "תתקבל" כמו כל השנה. ולדעת הרמ"א אין אומרים קדיש תתקבל (עיין רמ"א תקנט סע' ד).

כד. אחר כך אומרים "אשרי", ואין אומרים "למנצח" אלא "ובא לציון" וגו', ומדלגין את הפסוק: "ואני זאת" וגו' לפי שזה נראה כ"מקיים ברית על הקינות", ועוד דלא שייך לומר "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך" וגו', כיוון שהכל בטלים ואסורים בדברי תורה. (עיין כה"ח שם ס"ק טז).

אחרי תפילת שחרית
כה. יש ממשיכים בקריאת איוב, ונכון שכל אחד יקרא לעצמו מגילת איכה. ויש להאריך בקינות עד סמוך לצהריים (רמ"א ס"ע ג משנ"ב יג. עיין כה"ח שם ס"ק ו).


כו. יש נוהגים לילך לבית הקברות אחרי התפילה וצריכים ליזהר שלא ללמוד שם תהילים וכדו' אלא רק "איכה", "איוב" ושאר דברים המותרים בתשעה באב. ויזהרו שלא יעשו מהליכה זו כעין טיול באסיפת חברים, אלא רק להתפלל בשברון לב. ויש שנמנעים מלילך לבית קברות בתשעה באב כיוון שהם נוהגים לטבול קודם כניסה לבית עלמין ואין הם יכולים לטבול בתשעה באב. (עיין רמ"א שם סע' י. כה"ח שם ס"ק פב משנ"ב ס"ק מא - עיין בהלכות ראש השנה דיני הליכה לבית קברות).

מנחה
כז. במנחה מניחין טלית ותפילין בברכות, אף על פי שהניחו בבית תפילין קודם תפילת שחרית. וקהל שהתפלל כמנהג בית אל עם התפילין בבית הכנסת - לא מניח תפילין במנחה. אמנם אם רוב הציבור מניחים תפילין במנחה - גם הוא יניח עימהם תפילין אף על פי שהתפלל שחרית עם התפילין (עיין שו"ע תקנה סע' א משנ"ב ס"ק ה כתב שגם ק"ש לא יאמר ואפשר להניח גם תפילין של ר"ת עיין משנ"ב שם ס"ק ד וכה"ח ס"ק ג).

כח. בענין פרשת "קדש" "והיה כי יביאך" יש מחלוקת אם לאומרם בתשעה באב. יש אומרים שהם חלק מהתפילה ומותר לאומרם, ויש אומרים שהם דברי תורה שאסור לאומרם בתשעה באב. ולכן כשמניח תפילין בשחרית יכול לאומרם כי שם הוא מקומם, אמנם אם מניח תפילין במנחה לא יאמרם שם. (עיין שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק ז. בא"ח דברים כה).

כט. מתחילים מנחה כרגיל עד אחרי "אשרי". אומרים חצי קדיש מוציאים ס"ת וקוראים "ויחל". אחרי הקורא השלישי אין אומרים קדיש, ספרדים מפטירים "שובה ישראל" ואשכנזים מפטירים "דרשו". ומברך ברכה אחת לפניה וג' לאחריה ומסיים "מגן דוד". אומרים חצי קדיש ותפילת שמונה עשרה. בתפילת לחש ובחזרה אומרים "נחם" ו"עננו". אחר כך אומרים קדיש "תתקבל", פסוקי נחמה, "שיר המעלות בשוב ה'", קדיש "יהא שלמא" ו"עלינו לשבח". (כה"ח תקנט ס"ק מא, מב).

ל. מי ששכח לומר "נחם" בברכת "תשכון" - יאמר "נחם" ב"שומע תפילה" אחרי "עננו". ולא יסיים "ברוך מנחם וכו'" אלא "כי אתה שומע וכו'". ואם גם שם לא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" - גומר את ברכת "שומע תפילה" ומתפלל כסדר ואינו צריך לחזור (עיין שו"ע תקנז והחונים עליו).

לא. יחיד בתפילת לחש ששכח לומר "עננו" ב"שומע תפילה" ולא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", גומר הברכה לומר "שומע תפילה" מתפלל כסדר ואינו צריך לחזור. ואומרו בסוף "אלקי נצור".

נשיאת כפים
לב. כשמתפללים מנחה חצי שעה סמוך לשקיעה, ישאו הכהנים כפיהם. ויש מקילים ונושאים כפים אחרי "פלג המנחה" דהיינו שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, ואין למחות בידם. אך אין לשאת כפיהם לפני כן. (שו"ע תקס"ו ס"ע ח', וקכט ס"ע א. בא"ח תצוה כ"ג, ר"פ ח"ד סי' ה', לוח אר"י).


לג. כהן שלא מתענה מחמת אונס וכד' - לא ישא כפיו, ויצא מבית הכנסת לפני "רצה". (עוי"ח ויקהל ז'. כה"ח קכט ה).

לד. גם האשכנזים נושאים כפיהם בארץ ישראל כל יום ורק בחו"ל נהגו האשכנזים שלא לשאת כפיהם בימי החול (לוח אר"י לגרי"מ טיקוצ'ינסקי).

ערבית של מוצאי תשעה באב
לה. חולצין תפילין לפני ערבית, ומברכים ברכת הלבנה אחריה. וטוב לטעום משהו לפני ברכת הלבנה או לכל הפחות לרחוץ פניו כדי לברך אותה בלב שמח. (עיין בא"ח דברים כח).

לו. יש נוהגים ליטול ידיים קודם ברכת לבנה כיוון שבבוקר נטלו ידיים רק עד סוף קשרי האצבעות (בא"ח שם). ואין לברך על נטילה זו.

לז. אדם אבל יכול לילך לבית הכנסת בלילה וגם ביום ולהשאר שם עד אחרי הקינות. ומותר לו לעלות לתורה בשחרית ולקרות ההפטרה, שהרי כולם אבלים הם. אמנם בתפילת מנחה לא יעלה לתורה ואם יש לו מניין - יתפלל בביתו. אם בא לבית הכנסת - ישמע מאחרים קריאת התורה והפטרה. (עיין שו"ע תקנט סע' ו. כה"ח שם ס"ק ו').

ברית מילה בתשעה באב
לח. אם יש תינוק למול, מלין אותו אחרי שגמרו את הקינות (רמ"א). וספרדים נהגו למול אחר חצות או אחר מנחה (שו"ע תקנט סע' ז. כה"ח שם ס"ק ז').


לט. מותר לאבי הבן ולאמו לסנדק ולמוהל ללבוש בגדי שבת לכבוד המילה, ואחר המילה פושטין אותן. ומקפידים שלא יהיו הבגדים לבנים, ונשארים עם נעלי הגומי ולא מחליפים אותם. (שו"ע, רמ"א שם סע' ח. כה"ח שם ס"ק סג, סה).

מ. עדיף שיברך על היין מי שאינו צם כדי שברכתו לא תהיה ברכה לבטלה. ויברך על מיץ ענבים וכדו' ואם אין אדם כזה - לא יטעום כלום זה שמברך על היין אלא יברך ויכווין לתת לשתות לילד קטן שמבין את הברכה שלא תהיה ברכה לבטלה. ואם היולדת במקום - אפשר להעביר לה את היין לשתות (עיין שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סב ומש"ב ס"ק ל).

מא. לא מברכים על בשמים בתשעה באב. (שו"ע שם. כה"ח שם ס"ק ס משנ"ב ס"ק כז).

תשעה באב שחל בשבת או באחד בשבת
מב. מתפללים כל תפילות שבת כרגיל, ואין משנים בסדרי התפילה כלום. כמו כן אין משנים מניגוני התפילה או קריאת התורה והפטרה כלום. ובמקומות שנהגו להתפלל במנגינות של צער - יש לבטל מנהגם אם לא שיצא מזה מחלוקת. ואם יש חשש למחלוקת שרוצים להחזיק במנהגם - יחזיקו. ואין נמנעים משירי שבת הנהוגים כל שבת. (עיין כה"ח תקנא ס"ק יג, יד).

מג. לימוד תורה- כשחל תשעה באב ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, יש מחמירים שלא ללמוד תורה ביום שבת אחרי חצות היום. ומתירים רק את הדברים המותרים ללמוד בתשעה באב. ויש חולקים ומתירים ללמוד עד השקיעה. וכך נוהגים. (בא"ח דברים יח. כה"ח תקנג ס"ק חי משנ"ב ס"ק ט).

מד. ליל שבת שחל בו תשעה באב ונדחה ליום ראשון, לדעת שו"ע - מותר בתשמיש המטה, לדעת רמ"א - אסור. לדעת לכולם טוב להחמיר אם האשה מוחלת. אמנם אם חל ליל טבילה בשבת - אין להחמיר. וכן יעשו זוגות חשוכי ילדים או שיש חשש לשז"ל (עיין שו"ע תקנד סע' יט והחונים עליו ועיין משנ"ב ס"ק מ).

מנחה
מה. טוב להקדים תפילת מנחה של שבת כדי שיאכל סעודה שלישית במתינות.


מו. סדר תפילת מנחה של שבת הוא כמו כל שבת אך אין אומרים "צדקתך" אחרי החזרה.

מז. סעודה שלישית- כשתשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון מותר בשבת לאכול בשר ולשתות יין, ולא ימנע מכבוד שבת בגלל ערב תשעה באב. ואפילו בסעודה שלישית שלאחר מנחה מותר בכל. ויכול לשבת לאכול עם בני ביתו ויכול לברך בזימון. אך צריך להפסיק מבעוד יום לפני בין השמשות עם השקיעה (עיין שם תקנב ס"ע י).

מח. בין השמשות- אחרי השקיעה אסור לאכול, לשתות, לרחוץ או ללמוד תורה וכל דבר שהוא ב"שב ואל תעשה". אך דברים שהם ב"קום ועשה" - אסורים. ולכן לא יחליף בגדי שבת ולא ינעל נעלי גומי עד אחרי צאת הכוכבים.

מט. מאחר ואסור להכין משבת לחול. יש נוהגים להביא מערב שבת לבית הכנסת את ספר קינות ונעלי גומי של תשעה באב. באים לבית הכנסת לפני צאת שבת עם נעלי עור, אחרי בין השמשות לפני שהחזן אומר "ברכו" הם אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וחולצים ומחליפים לנעלי תשעה באב. (עיין שו"ע תקנג ס"ע ב ומשנ"ב ה ו) אבל המנהג הטוב הוא להכריז עוד מערב שבת שזמן תפילת ערבית במוצאי שבת יהיה כעשר דקות אחרי זמן צאת הכוכבים הרשום בלוח. ולפיכך במוצאי שבת ימתינו המתפללים בביתם עד שלושים או ארבעים דקות אחרי השקיעה ויאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", חולצים נעלי עור ונועלים נעלי גומי, מחליפים בגדי שבת ולובשים את הבגדים שלבשו ביום שישי, והולכים לבית הכנסת עם ספר של "חמש תעניות" (עיין שו"ע, רמ"א תקנג סע' ב ואחרונים).

נ. יש אוסרים להביא לביהכנ"ס את ספר הקינות לפני צאת השבת משום הכנה משבת לחול ויש מתירים. ואם הוא מתכוון לעיין בו בשבת- לדעת כולם מותר.

ערבית של מוצאי שבת
נא. לאחר צאת הכוכבים מתפללים ערבית בישיבה על הרצפה כרגיל, ואומרים קינות כרגיל בכל תשעה באב רק מוסיפים "אתה חוננתנו" בתפילה.

נב. אם שכח לומר "אתה חוננתנו", אינו צריך לחזור אלא גומר תפילתו כרגיל ואחר התפילה יאמר "ברוך המבדיל בין קדש לחול". אם לא אמר בבית הכנסת - יאמר בבית כנ"ל.

נג. אם לא אמר במוצאי שבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ושכח לומר בתפילה "אתה חוננתנו" - אם צריך לעשות בתשעה באב דבר האסור בשבת כגון: לנסוע ברכב או להדליק חשמל וכדו', יאמר קודם לכן בלי שם ומלכות אפילו ביום ראשון: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (עיין שו"ע רצט סע' י. בא"ח ש"ש ויצא ג).

נד. נשים שלא התפללו ערבית או שלא אמרו "אתה חוננתנו" - אסור להם לעשות שום מלאכה עד שיאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (משנ"ב תקנו ס"ק ב).

נה. מברכים "בורא מאורי האש" אחרי קדיש "תתקבל" שאחרי ערבית ואחר כך מתחילים איכה. ואין מברכים על הבשמים. ובמוצאי יום ראשון עושים הבדלה על הכוס בלבד ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" בלבד. ואין מברכים על נר ובשמים. (עיין שו"ע תקנו סע' א והחונים עליו).

נו. הפוסקים כרמ"א מברכים בורא מאורי האש לפני "איכה" (עיין משנ"ב ס"ק א ) ולא אומרים קדיש תתקבל (תקנט ס"ע ד).

נז. אם שכח לברך ברכת "בורא מאורי האש" מיד במוצאי שבת - יברך ברכה זו על נר מתי שנזכר כל עוד לא עלה עמוד השחר (כה"ח שם ס"ק ג ומשנ"ב שם"ק א).

נח. מי שצריך לאכול בתשעה באב ביום ראשון לא יבדיל מיד במוצאי שבת אלא בעת שירצה לאכול. אם צריך רק לשתות מים - יכול לשתות קודם שיבדיל.

נט. האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון חייב להבדיל על הכוס. וכיון שגם איש זה צריך להזהר מלשתות יין שמשמח בתשעה באב, לכן הטוב ביותר בשבילו שיסחט ענבים או יבדיל על כוס בירה. ואם אין לו - יבדיל על כוס מיץ ענבים. ואם אין לו אלא יין - יבדיל על יין.

ס. כשמבדיל על יין לא ישתה ממנו אלא מעט ויתן לילד קטן שלא צם לשתות רוב רביעית. אם הוא צריך לשתות יין לרפואתו- מותר, ויכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה אף שאינם אוכלים (כה"ח תקנו ס"ק ט).

סא. גם נשים שנהגו בכל השנה לשמוע הבדלה ולא לעשות הבדלה לעצמם - אם הן צריכות לאכול בתשעה באב - יעשו הבדלה לעצמן.

סב. מי שצריך לאכול בתשעה באב ומבדיל בלילה במוצאי שבת ועדין לא בירך על הנר - מברך על הכוס שלוש ברכות: "הגפן", "בורא מאורי האש" ו"המבדיל" ולא יברך על "בשמים".

סג. אם מבדיל אחרי שבירך על הנר או אם מבדיל ביום ראשון יברך שתי ברכות בלבד - "הגפן" ו"המבדיל".

סד. ברית ופדיון בת"ב- אם היום השמיני ללידה הוא יום ראשון עשרה באב וצמים בו צום ת"ב שנדחה משבת - מותר מהדין למוהל לסנדק ולאבי הבן להחליף בגדיהם אחרי חצות היום, להתפלל מנחה, להתרחץ ולאכול הם לבדם בברית המילה. אחר כך אין הם חייבים להמשיך בצום. ויש אומרים שמותר כן רק לאבי הבן. אמנם נוהגים כיום כסברת הכנה"ג שלא מפסיקים לצום, ורק מחליפים בגדיהם ועושים את הברית סמוך לשקיעה ואוכלים אחרי צאת הכוכבים. כנ"ל הדין גם אם חל "פדיון הבן" ביום זה. (עיין שו"ע תקנט סע' ט. כה"ח שם ס"ק עא, עב, עד. משנ"ב ס"ק לח).

סה. מוצאי הצום- תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בלילה שלאחר התענית אסורין בבשר ויין כמו בתשעה באב מפני אבלות היום, אבל למחר בבוקר מותרין בכל. ושאר החומרות המוזכרות לעיל - מותרות במוצאי תשעה באב (רמ"א תקנח. כה"ח שם ס"ק טוב).
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il