ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משה רבנו ארץ ישראל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים דברים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

משה רבנו וארץ ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

תפילות כמניין ואתחנן על ארץ ישראל
" ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'", מתפילותיו של משה רבנו ע"ה להיכנס לארץ, למדנו על גודל אהבתו לארץ ישראל. "ואתחנן אל ה'" לשון תחנונים, בחינת "תחנונים ידבר רש", ולשון מתנת חנם, אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות בקשתם במעשיהם הטובים, לא בקש אלא מתנת חנם (ע"פ רש"י). וכמה תפילות העתיר בבקשה זו? אמרו חז"ל במדרש (דברים רבה (וילנא) פרשה יא ד"ה י) " ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים? שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, ואתחנן בגימטריא הכי הוי ", ושם מתואר עד כמה התחנן בתפילתו, וכך אמר לפני הקב"ה: " רבש"ע! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצות, עד שקבעתי להן תורה ומצות, אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן, ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה, הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (שם דברים כד) ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, זו היא שילום עבודה של מ' שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן, שנא' (הושע יב) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן!?".

" ודבר זה היה קל בעיניו של משה, שאמר: ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים, וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני, שנאמר: (דברים ט) הרף ממני ואשמידם מה כתיב תמן שמות ל"ב וינחם ה' על הרעה (במדבר יד) אכנו בדבר ואורישנו מה כתיב תמן (שם במדבר י"ד) ויאמר ה' סלחתי וגו', אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לא"י שנאמר (שם במדבר כ) לכן לא תביאו את [הקהל] (העם) הזה אין לכן אלא שבועה שנאמר (שמואל א ג) ולכן נשבעתי לבית עלי וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה, באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו 1 ".

למרות כל תפילותיו וזכויותיו הרבים של משה רבנו ע"ה, לכאורה נראה שלא נתקבלה תפילתו, חז"ל ביטאו זאת בלשון חריפה (דברים רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ב):

"מהו ותמס כעש חמודו כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן ואין חמודו אלא ארץ ישראל כענין שנא' (ירמיה ג) ואתן לך ארץ חמדה וגו', ואם כך הגיע למשה הצדיק על אחת כמה וכמה שאר כל הבריות שהם מתוקנין להבל ומתוקנין ליום הדין אך הבל כל אדם".

כמה נפלאה הייתה אהבתו של משה רבנו לארץ ישראל, שחז"ל אמרו עליה שהיא הייתה כל חמדתו של משה! ואעפ"כ הקב"ה לא הסכים לתת לו את בקשתו.

מדוע באמת לא הסכים הקב"ה להיעתר לבקשתו זאת?

חז"ל עונים על כך במדרש (דברים רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה י):
" ד"א ולא נתן לכם לב לדעת א"ר שמואל בר נחמני בשביל עצמו א"ל משה את הדבר הזה. כיצד? שני דברים גזר הקב"ה אחד על ישראל ואחד על משה. אחד על ישראל, בשעה שעשו אותו מעשה, מנין? שנאמר: (דברים ט) הרף ממני ואשמידם. ואחד על משה, בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: לא תעבור את הירדן הזה. ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן. אמר לפניו: רבש"ע! סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, ובטלה של הקב"ה ונתקיימה של משה. מניין? שנא' (במדבר יד) סלחתי כדברך. כיון שבא ליכנס לא"י, התחיל אומר: (דברים ג) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. אמר לו הקב"ה: משה, כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך, אני אמרתי ואשמידם, ואת אמרת סלח נא, ונתקיים שלך. ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך, א"ל הקב"ה: משה, אין אתה יודע מה לעשות? אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין? א"ל: אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא. אריב"ל: כיון ששמע משה רבינו כך" אמר לפניו: רבש"ע! ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם".

ויש להבין מדוע שתי הבקשות שבקש משה "סלח נא" על חטא העגל, ו"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה", סותרות זו את זו, ונחשב כאילו הוא מבקש להחזיק את החבל בשני ראשים? נראה לומר, שאם היה משה נכנס לארץ בלא דור המדבר יוצאי מצרים, לא הייתה מתבררת הסליחה שהקב"ה סלח להם, והיו אומרים שמתו במדבר בגלל שהקב"ה לא סלח להם, ועל ידי כך שמשה גם כן לא נכנס לארץ כמותם, יהיה ברור לכולם, שכשם שמשה עתיד לקום בתחית המתים ולהיכנס לארץ כן גם בני דורו. ולכן שתי הבקשות של משה סותרות זו את זו. "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" מחליש את בקשתו "סלח נא", וכך מפורש במדרש הבא (במדבר רבה (וילנא) פרשה יט ד"ה יג):
"אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל, לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן, ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן, אף כאן אמר לו הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא!? אלא תהא בצדן ותבא עמהן, שנאמר: (דברים לג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה, לכך כתיב: לא תביא את הקהל הזה אלא שיצא עמך ".

ונראה שעומק המדרשים הנ"ל הוא בכך, שאם דור המדבר שיצא ממצרים בהנהגתו של משה אינו יכול להיכנס לארץ, הרי זה מראה שגם משה רבנו עצמו אינו יכול להיכנס לארץ, ולהנהיג את דור באי הארץ. והסיבה לכך היא, מפני גודל רום מדרגתו של משה שנקרא "איש האלוקים", וכפי שביארו במדרש (דברים רבה (וילנא) פרשה יא):
"א"ר תנחומא: ... ד"א בשעה שעלה לרקיע איש, ומהו איש לפני המלאכים, שכולן אש. ובשעה שירד מן הרקיע אלוקים. מנין? שכתוב: (שמות לד) וייראו מגשת אליו. ד"א בשעה שעלה לרקיע - אלוקים, כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין? שנאמר (שם שמות לד) ויהי שם עם ה' וגו', ד"א מהו איש האלוקים. א"ר אבין מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלוקים ".

לפי הפרוש הראשון, היה משה כעין ממוצע בין מלאך לאדם, ולפי פרוש שני היה רוחני לגמרי בחלקו העליון שבו כלי המחשבה והמידות, ואדם גם בחלקו הגשמי שבו אכל ושתה. וכך לפי דרגתו העליונה הנהיג את ישראל במדבר בהנהגה שמעל לטבע. וכך אמרו במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה ב):
"וינהג את הצאן אחר המדבר, א"ר יהושע למה היה רודף למדבר לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר שנא' (שיר שיר השירים ג) מי זאת עולה מן המדבר שהיה להם מן המדבר המן והשליו והבאר והמשכן והשכינה כהונה ומלכות וענני כבוד ".

המהר"ל מסביר מדוע נתנה תורה במדבר, מפני שהתורה שניתנה מן השמים, היא מרוממת מכל המעשים, ולפי דרגת נתינתה של התורה, הייתה מעל הטבע האנושי, ולכן ניתנה במדבר שאינו מקום ישוב, וממילא ההנהגה בו היא על טבעית. וכזו הייתה דרגתו של משה איש האלוקים, וממילא מובן מדוע התקשה משה להוריד תורה להנהגה הטבעית המתאימה לארץ ישראל.

אולי אפשר לפי זה להסביר את הטענה כנגד משה ש"לא הודה בארצו", כפי שמובא במדרש (דברים רבה (וילנא) פרשה ב):
"ד"א א"ר לוי: אמר לפניו: רבש"ע! עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ!? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין? גבירתו אומרת (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר, אלא (שם בראשית מ) גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו מנין? שנאמר: (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם. את שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך. כיצד? בנות יתרו אומרות: (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים, והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו ".

נראה שמה שמשה לא הודה בארצו היה מגודל מדרגתו שהיה מעל הארציות, כולו רוחני, ולכן לא הפקיד להדגיש את ארצו. ועתה לפני כניסתם לארץ בקש משה להמשיך את מדרגתו העליונה לתוך לארץ.

מדוע התאווה משה להיכנס לארץ?
נעיין במשמעות הדבר לפי דברי חז"ל בגמרא (סוטה דף יד עמוד א):
" דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי; אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם".

משה אומר "הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י", האם הוא מתכוון למצוות תרומות ומעשרות התלויות בארץ, או שמתכוון לכל מצוות התורה, שעיקר קיומם אינו אלא בארץ ישראל (כדברי הרמב"ן ע"פ הספרי, "הציבי לך ציונים" לקיים מצוות בחו"ל שלא ישכחו כשיחזרו לארץ, שבארץ עיקר קיומם, ובחו"ל רק משום הציבי לך ציונים), ולפי זה המצוות שמקיים בחו"ל יש להם ערך עיוני ולימודי, כדי שנזכור אותם כאשר נחזור לארץ, ורק בארץ ישראל שייך מעשה המצוות בפועל ממש, וזה רצונו של משה להיכנס לארץ לקיים בה את המצוות באופן ארצי ולא שמימי!

והקב"ה משיב למשה "כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם", לכאורה קשה, וכי משה רוצה לעבוד את ה' ע"מ לקבל פרס 2 ? נראה שהכוונה שלו ל"שכר מצווה מצווה", לקבל את מעלת קיום המצוות בארץ ישראל, אולם איך זה התקיים בו " מעלה אני עליך כאילו עשיתם", הרי הוא אינו רוצה את פרס המצוות אלא את קיומם בפועל? נראה שהקב"ה הטעים את משה בדרגת קיום המצוות בארץ ישראל. בכך שאראה לו את הארץ, כפי שנאמר (דברים פרק לד) "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן: ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער: ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר: וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'".

מפרש הרמב"ן "וטעם המראה הזאת אשר הראהו, בעבור שהייתה הארץ מלאה כל טוב צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבנו אוהב את ישראל שמחו ברבות הטובה בראות עיניו". ונראה שראית עינים של משה הכניסה אותו מבחינה רוחנית לארץ, ומכוח זה היה יכול היה יכול לומר ספר דברים שהוא כולו דברי תוכחה לדור באי הארץ, להכין אותם למציאות החדשה שתהיה בארץ ישראל. ולכן נקרא הספר ספר הישר, כמובא במסכת עבודה זרה (דף כה עמוד א):
" ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר - מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: במדבר כג תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. והיכא רמיזא? בראשית מט יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך, ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף? הוי אומר: זו קשת. ר"א אומר: זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר? דכתיב: דברים ו ועשית הישר והטוב בעיני ה' ".

הא ניחא שספר בראשית נקרא "ספר הישר" על של האבות שנקראו ישרים, אבל ספר משנה תורה יקרא בשם זה בגלל פסוק אחד שבו? אלא שכל הספר מדבר על המעבר מעולם המחשבה של התורה כפי שהיה במדבר לעולם המעשה של התורה כפי שיהיה בארץ, להוליך קו ישר מהמחשבה למעשה, וזהו " ועשית הישר והטוב בעיני ה' ". עוד יש לציין שספר דברים "משה מפי עצמו אמרן" והקב"ה קדש את הדברים בקדושת ספר התורה, ולכן מציינים בעלי המחשה את הספר כשורש לתורה שבע"פ, שתלך ותתגלה אח"כ בכניסתם לארץ. ולכן ראוי להקרא ספר הישר, ותורת ארץ ישראל.

וכך נראה להסביר את תאותו של משה למות במיתה שמת אהרן אחיו, כפי שנאמר במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד) "קח את אהרן וגו' והפשט את אהרן וגו', א"ל הקב"ה הרי אתה מנחמו (שאתה) [שהוא] מוריש (כתרך לבנך) [כתרו לבנו] מה שאין אתה מוריש לבניך, וילבש אותם את אלעזר בנו והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ להר הבית סופג את הארבעים שהם צמר ופשתים, אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה וא"ל קח את אהרן בו בלשון א"ל לעלות להר, ויעש משה כאשר צוה ה' ללמדך שאף על פי שאמר לו גזרה קשה לא עכב, והפשט את אהרן את בגדיו הפשיטו בגדי כהונה והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי א"ל הכנס למערה ונכנס למערה, עלה ופשוט ידיך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו, לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדת בה, זה שאמר הכתוב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". ופירש רמב"ן "הפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשים תחתיהם". היינו שאהרן התעלה במותו למה ששאף כל חייו, ללבוש בגדי שכינה, ולראות את בניו ממשיכים את דרכו. ולזה נתאוה משה, להתעלות ביום מותו למה ששאף כל חייו, וכיון שארץ ישראל הייתה כל חמדתו של משה רבנו זכה ביום מותו להתדבק בקדושת ארץ ישראל. ומובא בכתבי האריז"ל שמשה נקבר בהר נבו נוטריקון נ' בו, שאז הגיע להבין את שער הנו"ן. ולפי דברינו לעיל, שער הנו"ן של משה רבנו היה שהוא בדרגתו העליונה כאיש האלוקים יוכל להיכנס לארץ, ולחבר בכך שמים וארץ.

ולכל זה זכה כדברי הגמ' בסוטה שם:
" שנאמר: ישעיהו נג לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות ל' בפתח מ' בקמץ ו' בסגול נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים - יכול כאחרונים ולא כראשונים? ת"ל: ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות; תחת אשר הערה למות נפשו - שמסר עצמו למיתה, שנאמר: שמות לב ואם אין מחני נא וגו'; ואת פושעים נמנה - שנמנה עם מתי מדבר; והוא חטא רבים נשא - שכיפר על מעשה העגל; ולפושעים יפגיע - שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ירמיהו ז ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".

היינו, כיון שמסר נפשו על כלל ישראל, זכה לקבל זאת מהם את הכוח "המעשי" של המצוות, את בחינת "תורה שבעל פה" שנובעת מכוחם של ישראל "ישראל ואורייתא חד הוא". ומהמדרש משמע שאם ישראל היו מבקשים על משה היה זוכה להיכנס לארץ בפועל בזכותם, וז"ל:
" א"ר שמואל בר יצחק כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ כנס אותן והתחיל מוכיחן, א"ל אחד פדה ס' רבוא בעגל וס' רבוא לא היו יכולין לפדות אדם אחד הרי ולא נתן ה' לכם לב לדעת אמר להם אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר, שנא' (שם דברים כט) ואולך אתכם מ' שנה במדבר וגו'".

ואע"פ שמשה לא נכנס בפועל לארץ ישראל, זכה לטעום טעם אר"י, וכך היה יכול להדריך את דור באי הארץ בתורה השייכת לארץ ישראל, שמשה הביעה אותה בספר דברים, שהוא שורש תורה שבעל פה, ומיוחדת לדור באי הארץ. ומכאן למדנו שתפילתו של משה שהתפלל בתחנונים להיכנס לארץ אכן התקבלה.


^ 1 למרות שלכאורה לא נתקבלה תפילתו של משה, נראה מלשון המדרש שחביב היה בעיני ה' אותן תפילות, והיה מתאווה לשמוע אותן, ולכן כשראה הקב"ה "שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לא"י". כדי שיתחזק בתפילה לבקש שיכנס לארץ. ולהלן יבואר שתפילתו הואילה שיראה את הארץ, ומה משמעות הדבר. והנה מתפילתו זאת של משה רבנו, למדו חז"ל הלכות תפילה, שצריך להתפלל בדרך תחנונים, ושיקדים שבח הקב"ה לתפילותיו, ואיך יתכן שמקור לכל התפילות היא תפילה שלא נענתה? ולכן צריך לומר שהיא בודאי הועילה ופעלה את פעולתה במרומים.
^ 2 עיין מהרש"א שם שהקשה "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס? והשיב, הואיל ומשה עדין לא התחייב במצוות התלויות בארץ מותר לבקש שכר. ודוחק.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il