ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אדם יוצר עצמו | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים ואתחנן Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ד

אדם יוצר עצמו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

בדרך כלל, אנו מכירים את מערכת המצוות והעבירות כמזוהה עם שכר ועונש. 'יתנו - יקבלו, לא יתנו - יחטפו' עונשים קשים. ראייה זו, עם היותה בסיסית ביותר, הינה אמיתית ונכונה. הרי פעמים רבות איננו פועלים אלא אם כן 'זה כדאי לנו'. גם במצוות יש וחשבון כזה נעשה. ואם כך לגבי מצוות, כל שכן לגבי העבירות, שפעמים רבות אדם נמנע מהן רק על מנת שלא ייענש, על דרך 'ילדים, חגרו חגורות בטיחות, יש כאן משטרה'. ואמנם, מנגנון זה של שכר ועונש אין כמוהו בכדי לשמר את האדם בנתיב הראוי לו כהולך בדרך ה'.

אלא מה? מנגנון משמר זה בלבדו עשוי בחלוף הזמן לתת לאדם תחושה של חמוצים בקופסת שימורים...תסיסת החיים שבנו ושסביבנו, האמביציה האישית לשכלול הקומה הרוחנית והחומרית שלנו, המוטיבציה היהודית לתקן עולם במלכות ש-די - יש בהם הרבה יותר מאשר ריתוק האדם להישאר משומר מסטייה.

ואכן, כשנכנסים לעומקיה של תורה, פוגשים לדוגמא את שמלמדנו הרמח"ל בספריו, המבוססים כולם על תורת האריז"ל (כן, גם ספר 'מסילת ישרים', ראה בהקדמת מכון רמח"ל לספר) כמו בספר 'דעת תבונות' למשל, שם למדנו שעל ידי קיום המצוות אנו גם מקדמים את החיים לשלמותם ואת העולם לתיקונו, ואילו על ידי מעשי העבירות, אנו מסיגים לאחור את המציאות.

בהבנה זו מומתקת גם המערכת 'הנמוכה' יותר, זו של שכר ועונש. אם אני, בזכות מעשי הטובים, קידמתי את המציאות, אזי ראוי וטוב וישר והגון שאזכה על ידי כך לעולם הבא, שהרי יש לי בו מניות יצרן. ולאידך גיסא, אם חלילה עיותתי את הקיים, מדוע שאנחל בו חלק קודם שיתוקן וימורק מה שקולקל? כך מתקבלת קומת הבנה נוספת באמונת מערכת החוקה האלוקית: כל מצווה שהאדם עושה, כמו גם חלילה עבירה, 'מנקבת שתי כרטיסיות' - האישית, של שכר ועונש, והאוניברסאלית, של תיקון עולם. ממילא מקבל האדם על ידי כך מימד קיומי רחב, כללי, כאחראי על היקום, כראוי לאותו מי שהישגיו הטכנולוגיים חובקי עולם ומרקיעי שחקים.

בפרשתנו, מילה אחת של תורה מוסיפה עוד ממד עמוק לתורת המצוות - מימד היצירה העצמית. על ידי קיום המצוות האדם עושה את עצמו למי שהוא ולמה שהוא באמת בשורשו האלוקי העליון: "וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" - הפועל המיוחד הזה, לעשותכם, משלב כפל משמעות בתוכו: עשייתנו את המצוות ועשיית המצוות אותנו. המצוות בונות אותנו, והעבירות מחללות אותנו, עושות אותנו חלולים, מנקבות אותנו מרוחניותנו.

אם כך, במערכת הענפה של תרי"ג מצוות מצוונו ה' לייצר את עצמנו, או בלשון חז"ל: "לעשות אותם לא נאמר אלא לעשותכם אותם, מכאן שמעלין עליו כאלו הוא עשה וברא את עצמו" (מדרש תנחומא כי תבא) ובלשון חסידים: "לעשותכם - שתהיו ברייה חדשה על ידי עשיית המצוות בהארה עליונה". (האדמו"ר מקאמארנא - היכל הברכה)

ערך יסודי כזה רמוז כמובן בברכת המצוות. אנו מברכים את ה', אך גם מזכירים לעצמנו שעל ידי שאנו מקיימים את הציוויים אנו מתקדשים - 'אשר קדשנו'. לכן, לא רק לצו יש לשים לב בעת הברכה אלא גם לקדושה, לתוספת, להבנייה העצמית שלנו שמובנית בתוך כל ציווי אלוקי.

את הצד השני של המטבע, הצד של פעולתם השלילית של העבירות על עצמנו, מציינת התורה באזהרתה מאכילת מאכלות אסורים: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא י"א) - "תנא דבי ר' ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר 'ונטמתם בם' אל תקרי ונטמתם (לשון טומאה) אלא ונטמטם" (לשון טמטום, במשמעות של אטימות הלב או המח).

בהסתכלות כללית אנו מבינים מכאן מנין מתמלאים יהודים שומרי תורה ומצוות לאורך ההיסטוריה היהודית כוחות אדירים לדביקות בתורה ובארץ, להעברת מסורת ישראל המקובלת מדורי דורות - הלאה, למרות רוחות הזמן ותוך עירנות לחיובי שבהן, ומנין כוחות ההתחדשות והיצירה העצמית המופלאים, המתגלים בעם שלנו. מאידך מובן, כי נחסרת הארה משמעותית משיעור קומתם של יהודים שאינם מקיימים עצמם על ידי שמירת מצוות והימנעות מעבירות, שזהו חיסרון המדלדל את הרעיונות האישיים והלאומיים ברבדי הקיום החשובים ביותר לעם ולארץ.

כך נבנות ההבנות קומה על גבי קומה, איך פועלת המצווה ומה עושה העבירה. הן ברמה של 'כדאיות', הן בקומה של תיקון עולם, והן במישור של יצירה עצמית, ואלו הן רק חלק ממכלול תובנות הגנוזות בעומקיה של תורה - עומק לפנים מעומק.

ומתוך הבנות מעמיקות, נזכה גם לשמור ולעשות.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il