ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברוך שומר הבטחתו לישראל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית לך לך Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (55 ד') הורד mp3
שלח לחבר

התשס"ג

ברוך שומר הבטחתו לישראל


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
עמרם בן סולטנה

פתיחה
"אמר ר' אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח". הגמרא מביאה ראיה לכך ממלחמת ארבעת המלכים עם החמשה, שאז באה הגאולה לאברהם ואף לעם ישראל כולו - אברהם הציל את לוט, ממנה יצאה רות דרך מואב, ובתחנה הסופית יבוא מרות הגואל דרך המשיח. אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, תדע ש'מתבשל' כאן עוד משהו לקראת הגאולה. אנו נמצאים היום בתקופה שבה מלכויות מתגרות אלו באלו, ואף אחד אינו יודע מה ילד יום. נלמד מה רבותינו הקדמונים מבקשים מאיתנו להרגיש בזמן כזה, ומתוך כך מה לעשות.

והיא שעמדה - ברית בין הבתרים
אנו אומרים בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" - מהי אותה 'היא' שעמדה לאבותינו? התשובה היא מה שנאמר לפני כן "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, שהקב"ה חשב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ברית בין הבתרים היא זו שעמדה לאבותינו ולנו. כך גם כותב רבינו תם 1 , שאמנם אמר שמואל שתמה זכות אבות, אבל ברית אבות לא תמה, שהרי בפרשת התוכחה אף לאחר חורבן בית ראשון והגלות, למרות הכעס, נאמר "וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי אברהם ואת בריתי יצחק 2 . אותה ברית היא ברית בין הבתרים, ואנו ננסה להיכנס אליה, ודרכה נראה מה קורה מסביב ומה עלינו לעשות.
נתבונן תחילה בפסוקים 3 .
"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד: ויאמר אברם ה' אלוקים מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר: ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי: והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר ייצא ממעיך הוא יירשך: ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

אברהם אבינו, היהודי הראשון, הוא הראשון שקיבל את התואר "מאמין", ובזכות האמונה הזו מקבל אברהם 'בונוס':
"ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזו לרשתה: ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה?"

אברהם אבינו אומר לקב"ה - תראה לי סימן שבאמת אירש את הארץ. כאן נשאל את שאלתנו הראשונה, מה קרה לאמונה של אברהם? מי שמאמין, מחכה בסבלנות!

נמשיך:
ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל: ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתווך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הציפור לא בתר: וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם: ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו... ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת:

מתי היתה הברית? מצד אחד, נאמר בפסוקים שהברית היתה בלילה "ויהי השמש לבוא - אימה חשכה גדולה... ועלטה היה", אבל אחר כך נאמר "ביום ההוא כרת ה' את אברם". אז הברית היתה בלילה או ביום?

לסיכום, שאלנו שתי שאלות: א. מה קרה לאמונתו של אברהם כשהוא שואל "במה אדע כי אירשנה"? ב. האם הברית היתה בלילה "ויהי השמש לבוא... והנה אימה חשכה" או "ביום ההוא"? דרך שאלות אלו ננסה להיכנס לברית הזו, שהיתה ועודנה עומדת לאבותינו ולנו. וכדי להבין את הדברים נחזור שוב לתחילת הפרשה.

אברהם אבינו - המאמין הגדול

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם". אחרי המלחמה הגדולה שבה אברהם בניסי ניסים מציל את לוט ואת עצמו, מפחד אברהם שהוא איבד את הקרדיט, שהניסים איבדו את כל זכויותיו, וה' אומר לו שלא יירא, הקופה עוד מלאה. "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" - על פסוק זה אומרים חז"ל "מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו לקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון". אברהם אבינו אומר - אתה האדון ואני העבד, ותחושה זו של אברהם מביאה לכך שאפילו לאליעזר עבדו הוא לא קורא "עבד" אלא "בן משק ביתי" - האחראי על משק הבית. ואחר כך "והנה בן ביתי יורש אותי", כי מי שבאמת מרגיש עבד לא יכול לקרוא לאדם אחר "עבד", לעבד אין עבד. אומר אברהם - 'ריבונו של עולם, אני עבד, וכאחד כזה אין לי זכות לא להתלונן ולא לדרוש ולא לבקש, מה שתעשה טוב. אבל דבר אחד מותר לי כעבד, לומר לך מה אני מרגיש, ועם זה תעשה מה שאתה מבין. אמרת לי - שכרך הרבה מאוד, למה אתה מתכוון? האם לעוד עבדים, עוד צאן עוד בקר? מה כל זה שווה אם אין לי המשך? ככה אני מרגיש, אז תסביר לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'שכרך הרבה מאוד?' חמישים ושתים שנה שרה ואני מחכים למשהו אחר, עוברים עלינו תקופות קשות של יאוש וכמעט יאוש מוחלט, אז למה בדיוק הכוונה 'שכרך הרבה מאוד?' אני לא מבין, אבל אתה הקב"ה בעל הבית ואתה תחליט, מה שטוב לך טוב לי'.

עונה לו הקב"ה "לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך". אחר כך "ויוצא אותו החוצה", וכותב רש"י:
לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו אמר לו צא מאיצטגננויות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים.

הקב"ה הראה לאברהם מלמעלה את כל התמונה, את יצחק ואת יעקב ואת השבטים ואת ששים רבוא ואת כל המליונים של עם ישראל.

תגובתו של אברהם היא "והאמין בה'", ואת האמונה הזו מחשיב לו ה' כצדקה. והעניין אינו מובן, מהי החכמה להאמין אחרי שהקב"ה מראה לו בצורה כל כך בהירה שיהיה טוב? החכמה היא להאמין גם כשלא ברור, כשקשה! ההסבר הוא פשוט. כשאברהם אבינו רואה מלמעלה את כל התמונה הוא אומר, אמנם עכשיו אני רואה הכל, אבל לא תמיד יהיה כך. מחר אתה שוב תעמיד אותי בניסיון שבו לא אראה כלום, ואני מבטיח שלא אשאל שוב איך, אני אלמד לאחרים את מה שראיתי בפעם הראשונה, שמה שלא רואים מפה רואים משם. גם כשקשה ומסובך צריך ללכת קדימה, ומי שהולך עם אמונה כזו יראה בסופו של דבר את הכל. והניסיון הזה מגיע שלשים ושמונה שנה אחר כך, בעקידת יצחק.

אבא מחזיק את האש והמאכלת, הבן יצחק מחזיק את העצים "וילכו שניהם יחדיו, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי" - אבא, אתה באמת אבא שלי? "ויאמר הנני בני", מה השאלה? "ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה" - איך אתה בדיוק אבא שלי, אם אין פה שה ואתה מחזיק כבר את הסכין ואת האש? אומר לו אברהם - לא יודע! "אלהים יראה לו השה לעולה בני", בעיני בשר זה נראה חסר סיכוי, אבל הקב"ה לימד אותי שאין כזה דבר. אני מאמין שיהיה פה שה. אתה מוכן ללכת איתי עם האמונה הזו, או שאתה רוצה לחזור לאמא הביתה? אומר יצחק - אבא, תן לי יד "וילכו שניהם יחדיו". וכאן מתארים חז"ל 4 שיצחק מבקש מאביו - תעקוד אותי חזק, כי לאדם יש טבע נפשי שכאשר הוא רואה סכין הוא זז, ואם אני יזוז אני יפסל, אז קשור אותי חזק שבכלל לא אוכל לזוז. אין כאן הצגה, יצחק הולך עם אמונה שלמה - עוד מעט אבא הולך לקשור אותי עם הסכין ועוד מעט הכל נגמר, איך נצא מזה? לא יודע, אבל יש לי את האמונה שמזה יוצאים.

"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם" - מדייקים חז"ל שלא כתוב 'עד פה' אלא 'עד כה' , נלך ונראה מה יהיה עם הבטחת ה' "כה יהיה זרעך", שאז הבטיח אברהם שילמד את כל העולם שמכאן אי אפשר לראות את הכל, יש מצבים שנראים חסרי סיכוי לגמרי אבל לא מרימים ידים, הולכים הלאה וצועדים קדימה, ולבסוף הכל מתהפך.

אברהם ויצחק הולכים ביחד, ואז הם לא מגלים שה כמו שחשבו בתחילה, אלא איל. מה בין שה לאיל? שה הוא בעל חי שמובילים אותו, ואילו איל הוא בעל חי שהולך קדימה. עם האמונה הגדולה של יצחק, מה שבא במקומו אינו שה, אלא איל, כי יצחק מוביל קדימה עם האמונה שלו את כל העולם כולו.

האמונה עוברת מאברהם ליצחק, ומהם היא ממשיכה הלאה אצל יוסף. כעס גדול נקרא בלשון הקודש "חרון". כעס גדול יותר נקרא "חרון אף", וכעס עוד יותר גדול נקרא חרון בעינים. כשאדם כועס עם העינים העינים הם כמו קרני לייזר, הם יכולים לחתוך קירות שלמים, וזה הכי מסוכן. וכעס זה מגלה יוסף אצל אחיו.
"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו: ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה: ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם 5 :

יוסף אומר לאחיו - כשאתם חוזרים הביתה אל תסתכלו אחד על השני בעינים ותאשימו זה את זה "אתה מכרת". אם תעשו זאת תפספסו את העניין, אתם לא מכרתם ופרעה לא קנה, יש כאן מהלך של הקב"ה. תבטיחו לי שתלמדו לראות את הדברים בצורה רחבה, ואז יהיה את הכוח ללכת הלאה.

כך אומר הנביא ישעיהו לאמא רחל כשהיא בוכה - מה יעזור כשאת בוכה? כשבוכים כל הפנים מלאים דמעות ואי אפשר לראות ואמא רחל בוכה כבר הרבה שנים, "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה" ואז תגלי "ושבו בנים לגבולם ושבו מארץ אויב", אז אפשר יהיה לראות קדימה.

רבי עקיבא - בחורבן הבית ובליל הסדר
מספר חודשים לאחר חורבן הבית עולים רבי עקיבא וכל גדולי העולם - ר' אלעזר בן עזריה הנשיא, ר' יהושע ורבן גמליאל לירושלים, ורואים שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים. החכמים כולם בוכים - כך נראה הקודש שלנו, זה מה שנשאר? ורבי עקיבא אומר להם - גם אני בוכה, אבל בשעה שאני רואה את השועל אני רואה בתוך החושך גם את האור של המחר:
"באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וגו', בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו 6 .

נשים לב: מה הקב"ה אומר לאברהם בברית בין הבתרים? "אל תירא אברם", ובלשון זו משתמש רבי עקיבא "הייתי מתיירא". הקב"ה אומר לאברהם "ידוע תדע" ורבי עקיבא אומר "בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת". אומרים חז"ל "ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן, ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן" 7 . אם אתה רואה פיזור אז תבין שמתוך הפיזור יבוא כינוס. אם אתה רואה שעבוד אז תדע שבתוכו מקופלת החרות של מחר. לכן בתוך העלטה והחושך נאמר "יום ההוא כרת ה' ברית את אברם", כי בחושך נמצא הגרעין של האור. היסוד הגדול הזה נאמר לאברהם, ואותו הבין רבי עקיבא. זה רבי עקיבא הגדול שבגיל ארבעים גילה את עצמו, גילה איך שהמים שוחקים את האבנים והבין איזה פוטנציאל יש לו, אם הוא שואל מישהו אם אם יצא ממנו משהו היו עונים לו - חבל על הזמן, מה כבר יכול לצאת ממי שארבעים שנה הוא בור ועם הארץ?

בית המקדש נחרב בתשעה באב, מספר חודשים אחר כך עלתה כל החבורה לירושלים, כולם בכו עד שאמרו לרבי עקיבא "עקיבא ניחמתנו", ואז מגיע פסח והחכמים נפגשים שוב:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתו הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית 8 .

בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. האם לא הרבה יותר מתאים לעשות את הפסח אצל הנשיא? נשים לב שהנשיא נמצא באמצע, ומכאן שישב בראש השולחן, ואם כן מדוע לא עשו את הסדר אצלו?

אחרי מה שאמר רבי עקיבא וניחם את החכמים הם באו ואמרו לו: עקיבא, איך אפשר להגיע לליל הסדר בלי קרבן פסח, בלי לאכול את הבשר בחבורה אחת, בלי לומר הלל בזמן השחיטה, בלי לעלות לירושלים? זה נראה קשה מאוד, כשנגיע לליל הסדר נבכה כל הלילה, אבל התורה אמרה "ושמחת בחגך" בכל מצב! רק אצלך בבית נוכל לעשות את זה, אז אפשר לעשות אצלך את הסדר? אתה תלמד אותנו שגם בתנאים הכי קשים אפשר לקיים את ה"זכר לקרבן פסח", אפשר לשמוח בחג עד כמה שאפשר.

הרבי מקאליב אמר לי פעם על הפסוק "ושמחת בחגך והיית אך שמח" 9 - מדוע כתוב 'אך'? הפעם הראשונה שכתוב בתורה 'אך' היא אצל נוח, כשהוא נשאר מאוחר ושכח לתת אוכל לאחד מבעלי החיים הם נשכו אותו וכאב לו 10 . אמר הקב"ה - יגיע הזמן שיהיה מצב של 'ושמחת בחגך', אבל עם השמחה יהיה גם 'אך', השמחה תהיה ביחד עם צער, וצריך לדעת שלמרות שזה 'אך' צריך להמשיך לשמוח. אמרו החכמים לרבי עקיבא - רק אתה יכול ללמדנו זאת. החכמים סיפרו ביציאת מצרים כל הלילה עד שבאו התלמידים "רבותינו, הגיע זמן קריאת של שחרית", וכמה נפלא שהשורש של שחרית הוא גם 'שחור' וגם 'שחר'. רבי עקיבא לימד איך הופכים את השחור לשחר.

זהו אותו רבי עקיבא שהיה רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" 11 , ומספרת הגמרא שפעם הלך רבי עקיבא בדרך, הוא רצה ללון בבית מלון ולא נתנו לו, ואמר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". באה הרוח וכיבתה לו את הנר, חתול אכל את התרנגול ואריה את החמור, ור' עקיבא בשלו "כל דעביד רחמנא לטב". בלילה לא היה לו אור של נר ולא תרנגול ולא חמור שינער, ופתאום באו חיילים ולקחו את כל אנשי העיר בשבי. מי ניצל? רבי עקיבא שישן בשדה. "אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה?"

הנר, התרנגול והחמור רומזים לחייו של רבי עקיבא. הנר מסמל תורה - רבי עקיבא האיר את כל העולם בתורה, אבל מגיע מצב שהוא כבר לא יכול להאיר. יש לו לפחות תרנגול שמעורר אותו להמשיך הלאה, וגם הוא איננו. נשאר החמור שעליו הוא רוכב ומראה לו את הדרך, מראה לו שמחר יגיעו בחזרה לדרך הנכונה - אבל גם הוא איננו. כל בתי המדרש, כל ההתעוררות, כל הדרך - הכל נפל. אומר רבי עקיבא - לא מרימים ידים, ממשיכים הלאה. זה נראה חשוך, אבל בתוך החושך מונח הגרעין של האור, נשארו לר' עקיבא חמישה תלמידים ומהם הוא מילא את ארץ ישראל מחדש.

רבי עקיבא יודע לצחוק בשעה שבוכים, הוא יודע לעשות סדר ולשמוח אחרי החורבן, הוא יודע להקים דור חדש ומבין את הסוד של אותה ברית בין הבתרים.

מה לימד אליהו הנביא את רשב"י
חז"ל מספרים שבתקופה בה רבי שמעון בר יוחאי ובנו התחבאו במערה נשאלה שאלה בבית המדרש: בסוף ספר ויקרא יש קללות כנגד בית ראשון ובסוף ספר דברים קללות כנגד בית שני. אחרי הקללות בספר ויקרא יש הבטחות שמראות שהקב"ה מחבב אותנו למרות הקללות: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור... ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלהיהם 12 ". אולם אחרי הקללות שבמשנה תורה אין כלום, לא הבטחה ולא נחמה, אז אולי אחרי חורבן בית שני כבר לא תהיה ישועה? לאף אחד לא היתה תשובה.

יום אחד ראה ר' יוסי בר יהודה יונה שמסתובבת סביבו, ושלח איתה פתק לרשב"י עם השאלה. היונה עפה, הביאה את הדף לתוך המערה, רשב"י קורא את הדברים ובוכה. הוא בוכה על כך שהוא לא עם חביריו, ועל כך שאין לו תשובה. רשב"י ידע שיגיע דור רחוק מתורה ומצוות, דור שאין לו אמונה כל כך חזקה, ואם הם יגלו את השאלה הזו - הם יתייאשו לגמרי. רשב"י לא רוצה תשובה רק בשביל עצמו, אלא בשביל הדורות האחרונים. ואז בא אליו אליהו ואומר לו - תראה, הקב"ה שלח אותי בשליחות אחרת, אבל הוא אמר לי לעצור בדרך ולהרגיע אותך. בסוף הקללות שבספר דברים כתוב "והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה". איך יתכן הדבר? הרי הקב"ה הבטיח לנו "לא תוסיפו לראותה עוד עד עולם"? אומר אליהו לרשב"י, שבפסוק זה רומז ה' שהגאולה העתידה תהיה כמו גאולת מצרים, לא בצורה של שלב אחרי שלב כך שבסוף "הנה זה עומד אחר כתלינו", אלא " פתאום יבוא אליך אדון כל הארץ". כמו שיוסף אומר לאחים 'אני הולך לקרוא לאח שלכם, זה שמכרתם אותו, אני קורא לו שיבוא, יוסף בוא הנה!' כולם מסתכלים לצדדים, ואז אומר יוסף 'מה אתם מסתכלים לצדדים, זה אני!' כשהיה ר' אלעזר מגיע לפסוק זה הוא היה בוכה "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה" 13 , גם אז ה' יאמר לנו "אני ה'!" ונראה בבת אחת את כל האמת, אבל יהיה מאוחר מידי. מלמד אליהו את רשב"י - זה יהיה המהלך, לא רק שיהיה חורבן ואחריו "וזכרתי את בריתי", אלא שמתוך החושך יצמח האור.

את היסוד הגדול הזה מבטיח אברהם אבינו לקב"ה שיעביר הלאה, וכתוצאה מהאמונה הזו מבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל, ואומר לו אברהם - ברור לי שאקבל את אותה ארץ שאתה מבטיח לי, אבל יש לי שאלה אחת, אחרי חמשים ושתים שנות עקרות קשות מאוד: האם גם את ארץ ישראל תתן לילדים שלי באותה צורה? אומר הקב"ה - זה יהיה הרבה יותר קשה. זה יהיה אימה חשכה ודם, אבל " ביום ההוא כרת", ומי שיגלה זאת יזכה ל"זרעך נתתי ", לא אתן. זוהי ברית בין הבתרים שהיתה ועומדת לאבותינו ולנו.

"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? שיחזיק באמונה יתירה" 14 . כשאדם מחנך את עצמו ללכת עם האמונה האמיתית שאין עוד מלבדו הוא רואה בכל דבר ניסים ונפלאות. להיכן מביאה אותנו האמונה הזו? איך מגיעים לכזו אמונה? בכל מוצאי שבת אנו אומרים 'אתה חוננתנו', שומעים את ההבדלה ושומעים על כמה הבדלות: ביננו לבין העמים, בין קודש לחול ובין אור לחושך. ההבדלה בין קודש לחול היא לא דבר שתופסים ביד, היא משהו רוחני. רואים אותה בפעם הראשונה בזמן העקידה:
וירא את המקום מרחוק - מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום אמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר יצחק בני רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו הן, אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו לאו, אמר הואיל וחמור אינו רואה אתם אין אתם רואים שבו לכם פה עם החמור 15 .

אברהם ויצחק ראו את הענן - מקום של שכינה, ישמעאל ואליעזר לא ראו ונשארו מאחור. בהר המוריה התגלתה הפעם הראשונה ההבדלה בין קודש לחול, ובהר סיני התגלתה ההבדלה בין אור לחושך. אין פירוש הדבר שהעמים הם חושך, שהרי "חכמה בגוים תאמין", אלא כמו שהאור הוא מציאות שונה לגמרי מהחושך כך עם ישראל הם מציאות שונה לגמרי מהעמים. כשהקב"ה נתן את התורה אחרי ארבעים יום הכל נשבר, ואומרים חז"ל שהיה זה בגלל עין הרע של השטן: "ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא הלוחות הראשונות על שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, אמר הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות שנאמר מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד", ואמר ר' מאיר לובלין - אם כך, למה לא נתן לנו הקב"ה את התורה בצינעא, ואז היינו נכנסים לארץ ישראל לנצח? הקב"ה רצה שעם ישראל מצד אחד וכל העולם מצד שני יבינו שההבדל בין ישראל לעמים הוא כמו ההבדל בין אור לחושך, זו מציאות אחרת לגמרי. נכון, אולי ישברו את הלוחות, אבל אם ההבדל הזה ישאר לנצח - זה היה שוה.

כוח וגבורה
על ההבדל בין קודש לחול שהתגלה בהר המוריה, ועל ההבדל בין ישראל לעמים שהתגלה בהר סיני, אנו מבקשים ומודים בכל יום בברכות השחר: "הנותן ליעף כח", "אוזר ישראל בגבורה". מה ההבדל בין כח לגבורה? בשביל לקיים מצוות ולשמור על טהרת המשפחה צריך כח. מי שאומר שלא צריך - או שהוא מלאך, או שהוא שקרן. הגבורה היא קומה נוספת: לא רק להיות יהודי בבית, אלא גם להיות גאה ולצאת לרחוב עם היהדות. גבורה פירושה ללכת לפעמים נגד הזרם, ללכת נגד האוירה הכללית. תחילה צריך את הכוח בבית ואחר כך גבורה לצאת עם הכוח הזה החוצה, וכאן נשאלת השאלה - אז למה מתחילים בברכות ב"אוזר ישראל בגבורה" ורק אחר כך "הנותן ליעף כח"? התשובה היא שמי שאין לו גבורה בחוץ - קרוב לודאי שאין לו גם כוח בבית.

בין שתי ברכות אלו מופיעה הברכה "עוטר ישראל בתפארה" - התפילין. התפילין של יד הם הכוח, ותפילין של ראש הגבורה. עם כוח וגבורה כאלו מבינים מה שהתורה אומרת "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" 16 ואומר רש"י "שתהיה הבדלתכן מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים". כדי לפרוש מן העבירה צריך כוח, כדי לקבל עול מלכות שמים ולצאת עם זה לרבים צריך גבורה. כך זוכים ל"ואבדיל אתכם מן העמים" וכך זוכים ל"ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים" 17 .

אנו נמצאים בתקופה שבה אומות מתגרות אלו באלו, כל אומה באה להראות את הכח והגבורה שלה "אלה ברכב ואלה בסוסים", חיל ורעדה אוחזים את העולם כי אף אחד לא יודע להיכן זה יוביל. בזמן כזה אנחנו מראים את הכוח והגבורה שלנו "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'", הכח והגבורה שלנו הם "הפורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים", כשנדע להראות את הכוח פנימה ואת הגבורה כלפי חוץ אנו מובטחים שהכל יתגלגל לטובה, אותנו המהלך יוביל ל"ואתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה".

זוהי ברית בין הבתרים, זוהי העבודה שתביא אותנו להחזיק בברית ומכוחה ללכת קדימה, ואז נראה בצורה ברורה איך השחור נהפך לשחר ואיך הלילה נהפך ל"ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת".


חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il