בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

התשובה לנצרות: רבי עקיבא

undefined

הרב שמואל אליהו

תשע"ד
15 דק' קריאה
רבי יהושע בן חנניה – אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים
אנטישמיות לפני החורבן
"כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי, שלחו לו רבי: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת משום אביך. שלח להם: כך אמר אבא (רבי יוסי): מאה ושמנים שנה עד שלא חרב הבית, פשטה מלכות הרשעה על ישראל" (שבת טו ע"א).
הרומאים נקראו "מלכות הרשעה" גם לפני החורבן, בגלל שנאת ישראל הגדולה שהייתה בהם. שלוחים רבים מהנוצרים החדשים היו פוקדים את חצר הקיסר הרומאי ללבות את השנאה ליהודים וליהדות. מי שהיה משיב על טענותיהם היה רבי יהושע בן חנניה, שדבריו היו נשמעים אצל הקיסר וגדולי המלכות וכל המקטרגים לא היו יכולים לעמוד בפניו (עיין חגיגה ה ע"ב ורש"י שם).

נִסְרְחָה חָכְמָתָם של הנוצרים
הגמרא מספרת: "כִּי קָא נִיחָא נָפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן, וּמַאי תִּיהַוֵי עָלָן מִן הנוצרים?" – כשחלה רבי יהושע בן חנניה את חוליו האחרון, שאלו אותו חכמים מי ישיב אחר פטירתו תשובות לנוצרים שמסיתים את הקיסר. אָמַר להם: יש פסוק שעוסק באדום וכתוב בו: "אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (ירמיהו מט). משמעות הפסוק היא, שאלוקים נותן לנוצרים כוח רוחני שהיהודים יכולים להתמודד אתו. אם תאבד עֵצָה מהבָּנִים הישראלים – תסרח חָכְמָתָם שֶׁל האדומים הנוצרים ולא ישמעו דבריהם.

זֶה לְעֻמַּת זֶה – מעשה אבות סימן לבנים
הגמרא מביאה עוד הוכחה להקבלת הכוחות הללו מהפסוק שאומר עשו ליעקב: "וַיֹאמֶר, נִסְעָה וְנֵלְכָה, וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶךָ". מסביר רש"י: בשווה. עשו הולך מול יעקב כל הזמן שווה בשווה. על כן אומר רבי יהושע בן חנניה לחכמים: אם לא יהיה מי שישיב תשובות בבית הקיסר לרומאים, לא יהיה מקטרג אנטישמי חכם מספיק שיישמעו דבריו בבית הקיסר.
הגמרא מביאה את שני הפסוקים הללו שעוסקים ב"עשו הוא אדום" (בראשית לו). הראשון במלכות ישראל ובמלכות אדום, ואילו השני ביעקב ועשו עצמם, שהיו אבות מלכות ישראל ומלכות אדום. ללמדך כי ההליכה המקבילה בכוחות רוחניים שווים היא "מעשה אבות סימן לבנים".

זֶה לְעֻמַּת זֶה – יעקב ועשו
ההתאמה של יעקב ועשו היא לאורך כל החיים. הם נולדו יחד כתאומים, ורבקה, שילדה אותם, יודעת שהם גם ימותו יחד: "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד?" (בראשית כז מה). פירש רש"י: "ורוח הקדש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו". הגמרא בסוטה (יב ע"א) אומרת: "וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָתָן בְּיוֹם אֶחָד לֹא הֲוָאִי, קְבוּרָתָם מִיהָא בְּיוֹם אֶחָד הֲוָאִי". למרות שהם לא מתו ביום אחד, הם נקברו ביום אחד. ולא עוד, אלא שהם קבורים קרובים זה לזה במערת המכפלה.
רבי יהושע בן חנניה מסביר בפטירתו לחכמי ישראל כי הנהגת העולם היא קבועה ומקבילה. "רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת פרק ז יד). "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". שבעים אומות כנגד שבעים בני יעקב. הקב"ה נותן כוחות רוחניים בעם ישראל לפי אומות העולם, ותפקיד חכמי ישראל הוא לראות שהעם לא ייפול ברוחו ויפעיל את כוחותיו בצורה הנכונה.

רבי עקיבא ואותו האיש – אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים
רבי עקיבא נולד בשנה שנולד אותו האיש
את ההקבלה הזאת אפשר לראות גם בדור של רבי עקיבא, תלמידו של רבי יהושע. שמעתי מבני חכם ינון שיחיה, כי על-פי "סדר הדורות" רבי עקיבא נולד לפני 2014 שנה (ג"א תש"ס), 68 שנה לפני חורבן הבית השני, שהיא בדיוק השנה שמתחילה את ספירת הנוצרים ללידת יש"ו. הוא החל ללמוד תורה בגיל ארבעים אצל רבי אליעזר הגדול ורַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חַנָנְיָה, ונהרג בתקופת מרד בר כוכבא וגזירות אדריאנוס על-ידי טורנוסרופס הרשע.
גם אצל רבי עקיבא מתקיים "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז יד). אלוקים שותל את רבי עקיבא להתמודד עם השפעתו המקלקלת של אותו האיש (זו שיטת תוס' בחגיגה ד ע"ב. אמנם ר"ת בתוס' שבת קד חולק. וראה תוס' רא"ש סוטה מז ע"ב).

עקיבא אותיות יעקב
דבר זה רמוז בשמותיהם של רבי עקיבא ואותו האיש. האר"י ז"ל אומר שרבי עקיבא הוא גלגול של יעקב אבינו ("שער הגלגולים" בהקדמה ובפרק לו לח ועוד). בנוסף לאותיות הדומות בשמותיהם של יעקב ועקיבא, יש ביניהם נקודות דמיון רבות. לשניהם אשה בשם רחל. שניהם רצו לגלות את הקץ ולשניהם נסתם הקץ.
שניהם מוציאים את הרע מלב לבו של היכל הטומאה. שניהם מתעשרים מאויביהם הגדולים. גם הנישואים דומים – יעקב לוקח את שתי בנותיו של לבן הרשע, ורבי עקיבא לוקח את אשתו המיוחדת של טורנוסרופוס, שהתגרשה ממנו ונישאה לרבי עקיבא.

ישוע אותיות עשיו
הדבר הזה רמוז גם בשמו של אותו האיש שנקרא בפינו יש"ו ובפי הנוצרים ישוע. קל לראות כי אלה אותן אותיות בדיוק. ישוע אותיות עשיו. בפי כל חכמי ישראל נקראת גלות הרומאים והנוצרים בשם גלות אדום. לומר לך כי זה השורש הרוחני של הגלות הזאת, היא תרבות עשו הרשע.
התרבות הזאת היא תרבות של רצחנות וניאוף שמתהדרת בכסות נאה. "פושט טלפיו ואומר: ראו אני טהור". כך היה עשו וכך הנצרות במשך אלפי שנים של גלות אדום. שופכים דם כמים, גוזלים ממון ישראל וממון אומות אחרות, ולבסוף קוראים לעצמם "דת האהבה והרחמים" ומטיפים לנו מוסר צדקני.
העולם מגיש את הלחי השנייה
על-פי הגמרא (סנהדרין קז ע"ב) היה אותו האיש מסביר פנים בעניינים שבין אדם לחברו והיה מגזים ואומר: אם מישהו הכה אותך, "לא תיקום ולא תיטור", אלא תגיש לו את הלחי השנייה. הפייסנות והוותרנות של יש"ו קנתה את לבם של אנשים רבים, וכך נתפשטה תורתו בעולם.
ולא היו תלמידי חכמים שבאותו דור יכולים לעמוד בפניו, שכן בגלל שהיו מקנטרים זה את זה לא היו יכולים לעמוד מול שקריו של אותו האיש. שהיו האנשים הפשוטים אומרים להם: אתם קנטרנים והוא ותרן וסלחן. כך נגררו רבים אחריו עד שעבדו עבודה זרה.

צדיקוּת שמביאה לשנאת חינם
הגמרא אומרת כי בדור ההוא הייתה הרבה שנאת חינם והיא שהביאה את חורבן הבית. "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". כך כותב הנצי"ב מוולוז'ין על הצדיקים שהיו בסוף ימי בית המקדש השני, "שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים". שנאת החינם הייתה גנוזה בלבם, ולכן "חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס". ממילא נלחמו זה בזה עד שבא טיטוס והחריב את בית המקדש.
"שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ" ("העמק דבר" בהקדמה לספר בראשית).

תורה שמבוססת על חטאי הצדיקים
תורתו של אותו האיש קנתה לעצמה שביתה בעולם בגלל היותה מבוססת על חטאי הצדיקים שבאותו דור, שהיו מקפידים בלימוד תורה ומזלזלים או מקלים ראש בכל מה שקשור לדברים של בין אדם לחברו. הגמרא מספרת על הדין שעשו ליש"ו וחמשת תלמידיו בבית הדין והרגום, והיא מתארת איך חמשת תלמידיו הגדולים עשו מעצמם צדיקים למרות רשעתם (סנהדרין מג ע"א. יש גמרות בדפוסים ישנים שהשמיטו את הקטע הזה מפני הצנזורה של הנוצרים).
"תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה". הגמרא מסבירה את השמות ואומרת שהאחד, מתאי, אמר על עצמו שהוא אוהב את ה'. כביכול כל הזמן הוא אומר: "מתי אבוא ואראה פני אלוקים". השני מחזיק מעצמו נקי: "ונקי וצדיק אל תהרוג". השלישי רואה את עצמו נצר למלכות בית דוד: "ונצר משרשיו יפרה!". הרביעי אומר שהוא-הוא ישראל, הוא בנו הבכור של הקב"ה, שנאמר: "בני בכרי ישראל!". החמישי נקרא "תודה" לומר לנו שהוא מאנשי התודה, ההגינות והמוסר.

בכוח תורת רבי עקיבא להשבית תורת אותו האיש
אמנם מי שהוא בעל מידות טובות כרבי עקיבא יכול לסתור את תורתו של יש"ו, להפילה ולמחותה. התורה שיכולה להשבית את שקריו של אותו האיש היא תורתו המאירה של רבי עקיבא, שמלמד את כולם ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה (תלמוד ירושלמי נדרים ל ע"ב).
כפי שנראה בהמשך, כל חייו של רבי עקיבא היו קודש לעניין הזה. על כן דבקות בדרכו של רבי עקיבא היא המפתח לניצחון על תורת אותו האיש. להצלה מגלות אדום. חכמינו תיקנו לנו את האבלות בספירת העומר מדי שנה על מנת שנלמד לדבוק בתורתו המיוחדת של רבי עקיבא.

כל הפורש ממך כפורש מן החיים
24,000 התלמידים ששמעו את דברי רבי עקיבא ולא נהגו כבוד זה בזה, למעשה פרשו מתורתו של רבי עקיבא שאמר כי "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול של התורה. על כן הם גם פרשו מן החיים ומתו כולם בין פסח לעצרת.
כך תובן טוב יותר הגמרא במסכת קידושין (סו ע"ב) שמספרת על ויכוח הלכתי שהיה בין רבי טרפון לרבי עקיבא. במהלך הוויכוח מבין רבי טרפון את עומק דברי רבי עקיבא ואומר לו מתוך הערצה: "עקיבא. כל הפורש ממך כפורש מן החיים". ובאמת תלמידיו שפרשו מדרכו – פרשו מן החיים.

פפוס בן יהודה – אביו של יש"ו
בזכות אישה צדקנית
ההתמודדות של רבי עקיבא עם יש"ו לא מתחילה בתורתו של יש"ו בעצמו. היא מתחילה באביו פפוס בן יהודה, שהיה בר הפלוגתא המפורסם של רבי עקיבא, והוא היה שורש הקלקול. במה הייתה מחלוקתו עם רבי עקיבא?
הגמרא מספרת במקומות רבים שרבי עקיבא ואשתו מוסרים את הנפש ללמוד תורה וללמד תורה. ידוע הסיפור על רחל אשת רבי עקיבא, שוויתרה על כל עושר בית אביה ומכרה את שערה כדי שעקיבא ילמד תורה. אחר כך היא מחכה לו 12 שנה ואומרת למי שמקטרג עליו כי אם זה תלוי בה, ילך ללמוד עוד 12 שנה. הכול מתוך אהבה והערכה ענקית ללימוד התורה של רבי עקיבא בעלה.

גדול מפיצי התורה בישראל
רבי עקיבא מבין את גודל המשימה ומלמד 24,000 תלמידים תורה. כשהתלמידים הללו נדבקים בעוון הדור ולא נוהגים כבוד זה בזה, הוא לא מתייאש וממשיך ללמד תורה חמישה תלמידים נבחרים. "אמר להם: הראשונים לא מתו אלא מפני שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה. אתם לא תהיו כן. מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה" (מדרש רבה קהלת יא ה).
בסופו של דבר הוא הצליח. כל המשנה והגמרא, כל המדרש והזוהר – כולם נכתבו על תלמידיו. "דאמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין פו ע"א). ורש"י אומר: "ממה שלמדו מר' עקיבא אמרום". וכן מובא במדרש "אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, רבי עקיבא בשעתו, לא הייתה תורה משתכחת?" (ספרי דברים עקב פיסקא מח).

ריאלי אבל טיפש
מי שחולק על דרכו של רבי עקיבא היה איש חשוב בשם פפוס בן יהודה. על-פי שם אביו, הוא יהודי שאימץ שם רומאי, וייתכן שהוריו עשו זאת על מנת למצוא חן בעיני השליטים הרומאים ששלטו בתקופה ההיא בישראל. הגמרא (ברכות סא ע"ב) מתארת בסיפור הבא את הוויכוח הציבורי שהיה בין רבי עקיבא לפפוס בין יהודה. "תָּנוּ רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה וְגָזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא? הָלַךְ וְהִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְיָשַׁב וְדָרַשׁ. מְצָאוֹ פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֻמָּה זוֹ?".
פפוס בן יהודה היה שומר מצוות קלה כבחמורה וחשב שצריך לוותר קצת בשביל להינצל. הוא חשב שהחיים של עם ישראל חשובים מלימוד תורה. פפוס לא הבין שהרומאים רוצים את הכול. הם מבקשים כל פעם ויתור אחד, ולבסוף ייקחו את עצם חיינו. פפוס לא הבין שהרומאים שונאים את ישראל ורוצים להשמידם. כל שיתוף פעולה אתם מחזק את הרשעה ומחליש אותנו. מנתק אותנו מעוצמות החיים שלנו. רבי עקיבא מנסה להסביר לו את הדברים באמצעות משל.
"אָמַר לֵיהּ (רבי עקיבא לפפוס): "אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר, רָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ רָצִים לְכָאן וּלְכָאן. אָמַר לָהֶם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם רָצִים? אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמוֹרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם, רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹתֵיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת? לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה, וּמַה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִים, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן".
מסביר רבי עקיבא לפפוס שכניעה לדרישות הרומאים תביא את החורבן הגדול. ויתור וכניעה לדרישתם ינתק אותנו ממעיין החיים שלנו. הניתוק הזה יעשה אותנו מוחלשים וניפול בידיהם כפרי בשל: "וְאַף אָנוּ כָּךְ, בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּה, (דברים ל) 'כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ', אָנוּ מִתְיָרְאִים, כְּשֶׁאָנוּ פּוֹסְקִין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לו (רבי עקיבא לפפוס) מִי הֱבִיאֲךָ כָּאן? אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים".

מלכות קדושה בעיני עצמה
העובדה שפפוס משנה את שמו כדי להיות כמו הרומאים, העובדה שהוא שומר על גזרות הרומאים וממלא את רצונם, לא מצילה אותו. הם שונאים אותו כמו שהם שונאים את רבי עקיבא. הם כולאים את שניהם באותו בית-כלא והורגים את שניהם באכזריות, כדרכם.
קשה שלא להשוות את דרך הרומאים עם הדרך שהלכו בה הגרמנים הנאצים (שקראו לעצמם "הרייך השלישי", דהיינו ממשיכיהם של "המלכות הרומית הקדושה הראשונה"). גם הם בתחילה ביקשו מעוזריהם היהודים לשתף פעולה ולמסור קצת מאחיהם בתמורה לחיי כל השאר. בתחילה רק את החולים למען החיים של כל השאר. אחר כך רק את הזקנים למען כל השאר. אחר כך רק את הילדים, בשביל להינצל. לבסוף הם הרגו את כל היהודים כולם, גם את עושי דברם וגם את האחרים, באותם תאי גזים ובאותן משרפות.

אביו של יש"ו קפדן גדול בצניעות
למרות מחלוקתו על רבי עקיבא, פפוס היה נחשב כפיקח וכיהודי קפדן במצוות, אולי קצת יותר מדי. כך מספרת הגמרא (גיטין צ ע"א): "תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל, כָּךְ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, וְזוֹרְקוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ. וְזוֹ הִיא מִדַּת פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, וְזוֹרְקוֹ, וְשׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם – שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. וְיֵשׁ לְךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי, מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ, וְזוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רַע, שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק, וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ וְרוֹחֶצֶת בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין. זוֹ – מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ".
רש"י במקום מזכיר לנו כי בעקבות הקפדנות של פפוס נכנסה איבה בנו לבין אשתו ולבסוף היא זינתה תחתיו. ומי הייתה אשתו? "מרים מגדלא נשייא" – מרים ספרית הנשים (ראה חגיגה ד ע"ב ותוס' שם ד"ה "היה שכיח").
הגמרא במסכת שבת (קד ע"ב) מספרת כי מרים אשתו של פפוס זינתה עם פנדירה, ומהזנות הזאת נולד יש"ו. אשר על כן קראו למרים הזאת "סט-דא", דהיינו "סוטה דא מבעלה" – סוטה זו מבעלה. הבן של אותה מרים נקרא ישוע או יש"ו. ברחוב קראו לו "בן סטדא" – בן הפרוצה. אביו הרשמי הוא פפוס בן יהודה, והוא לא נקי מעוון.
הגמרא אומרת שבן סטדא הזה סבל מקפדנותנו היתרה של רבי יהושע בן פרחיה. על זה נאמר בגמרא: "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו" (סנהדרין קז ע"ב).

רבי עקיבא – תשובה לתרבות אדום
שורש התיקון של הגאולה
אחרי שאנחנו מבינים שרבי עקיבא הוא "זה לעומת זה" של יש"ו והנצרות וגלות אדום, אנחנו מבינים טוב יותר למה חכמים תיקנו לנו את האבלות בימי ספירת העומר. זה שורש התיקון של הגאולה. בימים אלו צריכים לעשות כל מאמץ על מנת לאחוז במידותיו של רבי עקיבא שמביאות את הגאולה. במקום לחפש קוּלוֹת על שמיעת מוזיקה או חתונות ותספורת, נתרכז בלימוד התכונות החשובות של רבי עקיבא שעושות אותו הלוחם הגדול ביותר ברומאים ובתורתם. הוא וכל תלמידיו.

מעולה וצנוע – גם כשהיה עם-הארץ
רבי עקיבא היה מעולה וצנוע גם כשהיה עם-הארץ. כך רואה אותו רחל, ועל כן היא נישאת לו. (כתובות סב ע"ב, וראה תוס' שם). בגמרא (שבת קכז ע"ב) מובא: "תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי". הפועל לא חושד שאולי בעל הבית משקר לו. בסופו של דבר בעל הבית משלם לו את כל שכרו ואומר לו: "ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות". בשאילתות (שמות מ) מובא שהפועל הזה היה עקיבא. על כן לא פלא מדוע בתו של כלבא שבוע מוותרת על כל ההצעות לחתונה ונישאת לעקיבא בעל המידות הטובות.
כשרבי עקיבא נהיה גדול ומפורסם הוא לא שוכח מאיפה הוא בא. הוא לא שוכח את מסירותה של אשתו ואומר לתלמידיו שידעו כי הכול שלה: "שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא" (נדרים נ ע"א). הוא לא שוכח גם אחרי 24 שנים וקונה לה תכשיט מיוחד שאין כמותו, "עיר של זהב" (שבת נט ע"ב).

כל דעביד רחמנא לטב עביד
מידותיו של רבי עקיבא הן טובות בכל. כולנו זוכרים את רבי עקיבא שצוחק כשהוא רואה את המראות הקשים של החורבן ושל עליית הרומאים. הוא לא מתייאש, לא מאשים את הרומאים. הוא מפשיל שרוולים ומתחיל להקים את בית ישראל מחדש על-ידי חמישה התלמידים.
"וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'. כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ חַמְרָא וְתַרְנְגוֹלָא וּשְׁרָגָא. מָטָא הַאי דּוּכְתָא, בָּעָא אוּשְׁפִּיזָא, וְלָא יְהָבוּ לֵיהּ. אָמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'. אָזַל בָּת בְּדַבְּרָא. אָתָא אַרְיֵה אַכְלֵיהּ לְחַמְרֵיהּ. אָתָא שׁוּנְרָא אַכְלָה לְתַרְנְגוֹלָא. אָתָא זִיקָא כַּבְיָהּ לִשְׁרָגָא. אָמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אָתָא גַּיְסָא שַׁבְיֵהּ לְמָתָא. אָמַר לְהוּ, הַיְנוּ דְּאַמְרִי, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'".
תרגום: רבי עקיבא הלך בדרך והיו עמו חמור, תרנגול ונר. רצה להתאכסן במקום כלשהו ולא נתנו לו (לרבי עקיבא?!). הלך לישון בשדה. בלילה בא אריה וטרף את החמור. בא חתול וטרף את התרנגול. באה רוח וכיבתה את הנר. במקום להתעצב ולהיעלב הוא אומר לתלמידיו: כל מה שעושים מן השמים – לטוב. בלילה בא גייס של רומאים לשבות את אנשי העיר (שלא נתנו לו לישון שם). אמר רבי עקיבא לתלמידיו: ראו שניצלנו שלא נתנו לנו לישון בעיר הזאת, שאם היינו שם – גם אנחנו היינו נשבים או נהרגים חלילה. ובזכות זה שנטרפו החמור והתרנגול וכבה הנר, לא ראו אותנו האויבים וניצלנו.

מעביר על מידותיו
וכן בגמרא (תענית כה): "שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה; ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים". מוסיפה הגמרא ואומרת, "לא שזה גדול מזה, אלא שזה (רבי עקיבא) מעביר על מידותיו".
לכאורה אם הוא מעביר על מידותיו הוא יותר גדול. אלא שרבי עקיבא הוא בן גרים ואילו רבי אליעזר הוא מזרע ישראל. לרבי אליעזר לא קשה להעביר על מידותיו. אבל לרבי עקיבא יש צורך גדול להתאמץ בשביל לא לכעוס או לא לרגוז או להיות זריז וכדומה. וכשאדם מעביר על מידותיו המקולקלות – מעבירים על כל פשעיו.

דרך ארץ קדמה לתורה
במסכת דרך ארץ (פרק שביעי) מובא מעשה ברבי עקיבא שעשה סעודה לתלמידיו ורצה לחנך אותם בהלכות אלו. הברייתא מספרת: "הביאו לפניהם שני תבשילין אחד נא ואחד מבושל. בתחילה הביאו לפניהם נא. הפקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו בידו אחת. לא בא אחריו משך ידיו ממנו ואכל פתו ריקם. הטפש שבהן אחז את הקלח בידו אחת ונשכו בשיניו. אמר לו רבי עקיבא: לא כך בני! אלא הנח עקבך עליו בתוך הקערה (תדרוך עליו עם הרגל וכך תוכל לחתוך את הבשר). אחר כך הביא לפניהם מבושל אכלו ונסתפקו. אחר כך אמר להם: בני ולא עשיתי לכם כל כך אלא לבדוק אתכם אם יש בידכם דרך ארץ אם לאו".
רבי עקיבא מבין לנפש הילדים
גדלותו של רבי עקיבא לא עוצרת אותו מלהבין לנפש הילדים. הוא יודע איך לעורר את ההתעניינות שלהם. חכמינו בגמרא "אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו" (פסחים קט).
עוד שם בגמרא: "תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח – בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם".

חסדים גוברים על כוכבים
הגמרא מספרת כי חוזים בכוכבים אמרו לרבי עקיבא: אל תחתן את בתך, שכן היא תוכש על-ידי נחש ביום חופתה. רבי עקיבא לא חשש לדבריהם ולא חשש להשיאה. ביום חופתה נפלה לבתו של רבי עקיבא סיכה מבגדה. כדי שלא תאבד הסיכה, תקעה בתו של רבי עקיבא את הסיכה בטפט שהיה על הקיר.
בבוקר לקחה הכלה את הסיכה וראתה כי נחש מת כרוך אחריה. ראה אביה את הנחש ההרוג ושאל אותה: מה עשית? סיפרה לו הכלה כי באותו לילה, בחתונה, בא עני וביקש לאכול והמלצרים היו עסוקים. הלכה והביאה לעני את המנה שלה כדי שיאכל. אמר לה: מצווה עשית!
רבי עקיבא ידע שיש ממש בדבריהם של החוזים בכוכבים, אבל גם ידע שאין להתחשב בהם. הוא היה בטוח שבתו תעשה חסדים כל כך גדולים ביום חופתה, עד שכל הכוכבים לא יוכלו לה. הכול בזכות החינוך שנתן לה הוא ונתנה לה אמה, אותה רחל מפורסמת.

רבי עקיבא – תיקון הגאולה
בגמרא מופיעים עוד עשרות דברים שאמר ועשה רבי עקיבא. הבאנו מעט מהם על מנת ללמד על גדולת נפשו ומעלתו. צריך לזכור כי עיקר התקנה של חכמי ישראל בספירת העומר היא ללמד אותנו שצריך לתקן את הקלקול של תלמידי רבי עקיבא גם בימינו. לנהוג כבוד זה בזה. להידבק במידותיו של רבי עקיבא. "ואהבת לרעך כמוך".
חכמינו ידעו כי למרות שהיו אסונות גדולים יותר לעם ישראל, ראוי להתעכב על האסון הזה, שכן התעסקות בו מביאה אותנו לתיקון השלם. לתיקון מהשורש. לתיקון שמסלק מאתנו את גלות אדום. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

ירושלים של זהב
מספרת הרבנית צביה אליהו שליט"א: אחרי החתונה שלנו לא היה לנו הרבה ממה להתקיים. הרב זצ"ל למד כל היום, ורק בבוקר היה מלמד שעתיים בבית הספר "מגן דוד". אני עבדתי כמנהלת מחלקה בבנק ומהמשכורת שלי התפרנסה המשפחה. בשנות המצוקה הכלכלית הזאת סיפר לי הרב את הסיפור על רחל ורבי עקיבא, שהיה מלקט תבן מתוך שערה ואמר לה: בעזרת ה' כשיהיה לי כסף אקנה לך תכשיט שנקרא "ירושלים של זהב". לימים התעלה עקיבא ונהיה רבי עקיבא, ועם הפרסום באה לו גם האפשרות לקיים את הבטחתו וקנה לה את התכשיט היפה ביותר בימים ההם: "ירושלים של זהב".
הרב סיפר לי את הסיפור הזה ואמר לי: אני לא רבי עקיבא, אבל את בהחלט ראויה לירושלים של זהב. הוא גם הסביר לי שמאז שנחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא ללבוש תכשיט כזה בחתונה, כדי להזכיר את חורבן ירושלים. אבל אחר כך אפשר. עוד הוא סיפר לי שהגמרא מספרת על אשתו של רבן גמליאל, שביקשה גם היא מבעלה תכשיט כזה. אמר לה: תכשיט כזה מיוחד רק לאשתו של רבי עקיבא. כל התורה שלו ושל תלמידיו שייכת לאשתו, שמסרה את נפשה כדי שהוא יוכל ללמוד וללמד תורה לרבי שמעון בר יוחאי בעל הזוהר, לרבי מאיר בעל הנס הקבור בטבריה, לרבי יהודה בר אלעאי שהלכה כמותו ולרבי יוסי ורבי נחמיה, התנאים הגדולים.
לימים, כשהרב היה לרב ראשי לישראל, הוא אמר לי שהגיע הזמן שלו לקיים את הבטחתו. הוא אמר לי שהוא יודע כי כל מה שהוא הגיע אליו בימי חייו זה בזכות המסירות שלי להתחתן עם בן תורה, כנגד מה שהיה מקובל בימים ההם. בזכות השנים בהן עבדתי ופרנסתי אותו ואפשרתי לו ללמוד וללמד תורה. בזכות השנים בהן גידלתי ילדים בתנאים קשים.

עם הכלב, בלי הנוצרייה
מספר חיים אלבז מעפולה: הממתינים ליד לשכת הרב זצ"ל הרימו גבה כאשר התיישב עמם בתור בחור גלוי ראש המלווה בכלב. "וכי אתה חושב להיכנס אל כבוד הרב עם החיה הטמאה הזאת?" הפטיר לעברו אחד הממתינים שאזר אומץ. "כן", ענה הבחור בפשטות. מאותו הרגע החלו כל הממתינים בתור, בזה אחר זה, להביע את מורת רוחם מכוונתו ה"קלוקלת" של אותו בחור.
הבחור בעל הכלב התחיל להתחרט על בואו, וכבר נעמד על מנת לשוב על עקבותיו. לפתע הופיע בפתח הלשכה לא אחר מאשר הרב בכבודו ובעצמו. "על מה המהומה?" שאל הרב את הממתינים בתור. "הוא", הצביע בקנאות אחד הממתינים לעבר הבחור, "רוצה להיכנס אל כבוד הרב ביחד עם הכלב!". "בבקשה, שייכנס", ענה מרן הרב אל מול פניהם הנדהמות של הנוכחים, תוך שהם מלווים במבט משתאה את הכלב המשתרך אחר בעליו ואחר הרב.
אחרי זמן מה הם יצאו. ראשית הכלב, אחר כך הבחור, כשאותם מלווה בחיוך הרב בכבודו ובעצמו. קהל הממתינים לא ידע, אבל אותו בחור בא לספר לרב כי הוא עומד לשאת לאישה בחורה נוצרייה, ובעקבות השיחה הוא זנח את תוכניתו.

בימים אלו, במקום לחפש קוּלוֹת על שמיעת מוזיקה, אנו צריכים לעשות כל מאמץ לאחוז במידותיו של רבי עקיבא שמביאות את הגאולה

קול ישראל . בימים האלה נוהגים להשמיע ברשתות חרדיות מוסיקה ווקאלית, שכל הקולות נעשים בפה. לפעמים זה נשמע כמו כלי נגינה ממש. האם יש עם זה בעיה?
מוזיקה ווקאלית היא הרבה יותר מתאימה ממוזיקה עם כלי נגינה, כיוון שהמטרה היא לא להיות עצוב אלא לזכור לתקן את דרכינו. ובמיוחד בתחנות רדיו דתיות שיש להן היתר מיוחד. שאם לא כן עלולים המאזינים לעבור לתחנות שלא מקפידות על שום הלכה.

עושים כבוד . האם מותר לברך "שהחיינו" על בגד או על פרי בימי ספירת העומר?
מותר לברך "שהחיינו" בשבת ובחול. אלה לא ימי עצב כמו בין המצרים, אלא ימים של התבוננות והתחזקות בכבוד זה בזה.

נטחן אחרי הפסח . אם אנחנו סומכים על מכירת חמץ, האם יש עניין להקפיד לקנות רק מוצרים מקמח שנטחן אחרי הפסח וכדומה, או שזאת חומרא?
בכל ענייני חמץ שעבר עליו הפסח מקפידים רק שבוע אחר הפסח ולא יותר, כי הכול כבר התחלף או ספק התחלף וזה מספיק.

תיקונים לנשים . האם האיסור על תספורת בימי ספירת העומר חל גם על נשים?
תספורת אסורה גם לנשים, אבל תיקוני יופי והסרת שיער מותרים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il