ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שירת המחוללות בט"ו באב | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ט"ו באב Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


שירת המחוללות בט"ו באב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

מובא בגמ' תענית כ"ו:
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, משלי ל"א שקר החן והבל היפי אישה יראת ה' היא תתהלל ".

המשנה באה לציין כאן תופעה מיוחדת של שידוכין, שלא כמקובל בזיווג (כפי שמובא בגמ' קידושין ב':) " שדרכו של איש לחזר על אישה, ואין דרכה של אישה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו ". כאן האישה מחזרת אחר האיש, בחינת " נקבה תסובב גבר ". נראה שריקוד המחוללות בכרמים, וכל סגולת השידוכין שבימים אלו נובע מהיותם ימים טובים אלו לישראל, ימים של סליחה ומחילה וחידוש הקשר עם הקב"ה בחינת " יום חתונתו ויום שמחת לבו ", וכיון שישראל חטאו ושבו אל ה', והיוזמה באה מצדם, דומה הדבר שכנסת ישראל "הכלה" מחזרת אחרי הקב"ה "החתן", ולכן השתלשל מזה גם למטה שידוכין כאלה ש"נקבה תסובב גבר" בחזורין אחריו.

יש לעיין בשירת המחוללות, הן אומרות "אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה", משמע שהיופי אינו שיקול לבחירה אלא המשפחה, ולבסוף המשנה מביאה ראיה למעלה אחרת "אישה יראת ה' היא תתהלל", משמע שאין לבחור גם לפי המשפחה רק באישה יראת ה', והוא כראיה לסתור?

ויתרה מזאת קשה, הרי בברייתא שהובאה בגמ' משמע שגם ליופי יש מעלה, וגם למשפחה יש מעלה, ומונים שם ג' סוגי נשים שלכל אחת יש ערך וחשיבות משלה:
"ת"ר יפיפיות שבהן, מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי שאין אישה אלא ליופי , מיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה לפי שאין אישה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים" (תענית ל"א.).

ונראה ליישב זאת ע"פ הקדמת דברי ה"עבודת ישראל" מקוז'ניץ שמפרש:
יפיפיות - הן בעלי תורה ומצוות ומעשים טובים, מיוחסות - אף שאינם בעלי תורה ומצוות יש בהם זכות אבות, מכוערות - רומז לאותן יראים אשר מביטים ומסתכלים בגנותם ופחיתותם ומדמים עצמם לגרועים שבעולם כדוד המלך שאמר "חטאתי לנגדי תמיד". (עיי"ש בדבריו הנחמדים), והיא מדריגת בעל תשובה. וכך מתפרש "ובלבד שתעטרונו בזהובים" , היינו, שמבקשות סייעתא דשמיא לקיום מצוות, לזכות להיות צדקניות. ובדרך רמז, יש לקשר זאת לגמ' (נדרים סו.) " ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה, אמר לו ר' ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו, והתירה ר' ישמעאל. באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן ". "ואין עניות אלא בדעת", והיא המכערת אותן, ואם ילמדו אותן דעת יחזרו ליופין מבחינה רוחנית, ואז נראה ש" כולך יפה רעיתי ומום אין בך ".

ונראה שיש כאן ג' מדריגות זו למעלה מזו. וככלל באו ללמד כאן, שככל שהאדם שפל יותר אצל עצמו הוא יכול יותר להרגיש קרבת אלוקים, וככל שיהיה ככלי מרוקן כן יכשר להתמלא בשפע רוחני עד בלי די. ולכן היפיפיות שהן בעלי המעשים הטובים שבודאי מעלה גדולה היא לבחור בהן, אבל למעלה מהן אלו שלא תולין בזכות מעשיהם ואומרים תמיד מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי ומבקשים בגלל אבות תושיע בנים. וכמו שאמר הרבי דוב מליובא בן הרוז'ינאי זי"ע "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" אין הרים אלא הורים, כשמביט ורואה את גדלותם בא לידי מחשבה שהוא "אין", אבל מזה גופא יבוא עזרי. ולזה מתכוונת המשנה באמרה "אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". ויש למעלה מזה של ה"מכוערות" שמרגישות שאפילו זכות אבות שלהם תמה, ואין להם לתלות אלא על אביהם שבשמים, הן לא יכולות להתבונן "בהרים - אלו הורים" ולומר "מאין יבוא עזרי", אלא בהמשך הפסוק "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" ולכן אומרות "קחו מקחכם לשם שמים", ומוסיפות לומר " ובלבד שתעטרונו בזהובים" היינו מעשים טובים. ומכח שאיפה זו עתידות להתיפות. והן הן המסגלות יותר מכולן להתקרב לאביהן שבשמים, וזה שמסיימת המשנה אישה יראת ה' היא תתהלל, שהיא תכלית כולם. ועאכו"כ אם היפיפיות במעשים והמיוחסות במעשי אבותיהם יהיו נפעמות מתודעה זו להוסיף תמיד ביראת ה' טהורה יעמדו להן סגולותיהן הטובות להגיע למעלה מזה. ולכן אין פסוק זה "אישה יראת ה' היא תתהלל" ראיה שאין ערך ליופי וליחוס אבות, אלא שרומז למעלה העליונה של יראת ה' להיות מושגת אפילו בלא המעלות הראשונות, מכח עצמיותם. וכוונת הפסוק לציין שכל מעלה לעומת חברתה היא שקר, והעיקר הוא יראת ה' היא תתהלל", (כמו שאמרו חז"ל על אותו הפסוק "שקר החן - זה יוסף, והבל היופי - זה בועז, אישה יראת ה' היא תתהלל- זה פלטי בן ליש, היינו שנסיונו של יוסף היה פחות משל בועז, ושל בועז פחות משל פלטי בן ליש).

מובא במשנה שם "שבהן (בט"ו באב ויוה"כ) בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו", האווירה הזאת של שוויון בין הבנות, שאינן מתפארות בלבושיהן (היינו מעשיהם הטובים, או יחוס אבותן), הוא בגלל המעלה שהמשנה נותנת ל"מכוערות", שבענותנותן אינן מחשיבות את עצמן, וזה סוד ה"מחול" שאין לו ראש ואין לו סוף אלא כולם בהשוואה אחת, (עיין אוהב ישראל על ט"ו באב רמזים נוספים בדבר).

והנה לא ידוע לנו ממקור נוסף למשנה זו שבנות ישראל רקדו ביוה"כ, (אמנם בזמן הבית כתוב ש יו"ט היו עושים לו בצאתו מן הקודש" אולם לא ידוע לנו על ריקודים ומחולות שעשו אז). ואולי השמחה של הכפרה ביוה"כ באה לידי ביטוי בסוכות בשמחת בית השואבה, ושם מצאנו שחסידים ואנשי מעשה היו רוקדים לפני כל העם, ומה היו אומרים? (סוכה נ"ג.) "תנו רבנן: יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו - אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו - אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן ".

צריך להבין, מה פשר ההתפארות הזאת של הרוקדים בשמחת בית השואבה, האם אין כאן חשש גאוה? נראה שהם אומרים זאת כלימוד זכות על עצמם כלפי הקב"ה, שיקבל אותם אליו באהבת קדמונים, ככלה שמחזרת אחרי חתנה כדי לזכות לאהבתו, ונראה ששלושת הנוסחאות של שירת המשוררים בשמחת בית השואבה, הם כנגד שלושת סוגי הנשים המחוללות בכרמים. היפיפיות הן כנגד החסידים ואנשי המעשה שיש להם יופי של מעשים והם אומרים כביכול לקב"ה שיביט ביופים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו". המיוחסות הן כנגד הלל הזקן שאמר "אם אני כאן - הכל כאן", וכוונתו לסגולת ישראל (לפי התוס' הלל אמר זאת כנגד כנסת ישראל שהקב"ה משתבח בתהילתם שנאמר: "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" ).והמכוערות הן כנגד בעלי - תשובה שהיו אומרים: " ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו".

ולפי זה מובן מה שכתב השפת אמת שחג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" בגלל שכל אחד מוצא בו את מקומו ולפי מעלתו. וכפי דברינו לעיל, בחג הסוכות מתגלה מעלתם של כל אחד מישראל לפי סגולתו המיוחדת, החסידים, המיוחסים ובעלי התשובה.

"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" מהי מדרגת "והארץ אזכור" שבאה אחרי זכות אבות? מובא בספרים ש"הארץ" מרמז למידת דוד המלך מקים עולה של תשובה, והארץ- מורה על השפלות עד הארץ והיא הייתה מידתו של דוד שאמר "והייתי שפל בעיני", ואמר על עצמו: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי" כאותן המכוערות, אבל דוקא בגלל זה זכה להיות "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". (היום הובא לקבורה דודי זקני האדמו"ר מבוהוש זצוק"ל לדאבון לבנו "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו" ו"מאין יבוא עזרי", האם תמה זכות אבות?! "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ").

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il