בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שירה קופרמן ז"ל

ז' תמוז תשע"ד

תחיית האומה חלק א'

undefined

ז' תמוז תשע"ד
4 דק' קריאה
תחיית האומה
כנסת ישראל בעת הגאולה
כֹּחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה מִמַּעֲמַקִּים בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּעָה הַמְפַעֶמֶת בְּנִשְׁמַת הָאֻמָּה וּמַכְרִיחַ אוֹתָהּ – בַּתְּקוּפָה שֶׁכְּבָר בָּאָה הָעֵת שֶׁל קֵץ הַמְגֻלֶּה – לְהֵרָאוֹת בַּחַיִּים, בַּהֲשָׁבַת תֹּכֶן חַיֶּיהָ הַכְּלָלִיִּים לִמְכוֹן בֵּית חַיֶּיהָ, לְאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּלְבִנְיָנָהּ.

הניצוצות מתגלים באלה היכולים להגשים את הגאולה
הַכֹּחַ הַזֶּה אָמְנָם עָמֹק עָמֹק הוּא חָבוּי בְּנִשְׁמַת הַכְּלָל כֻּלּוֹ, וְנִיצוֹצָיו מִתְגַּלִּים בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל אֵלֶּה הַמֻּכְשָׁרִים לִהְיוֹת מִכְּלַל הַבּוֹנִים וְהָעוֹזְרִים לְהַגְשָׁמַת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹרוֹ שֶׁל כֹּחַ זֶה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וְרוּחַ ד' נֹסְסָה בּוֹ, בְּכָל זֹאת הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת עֲנָפָיו בַּהִתְגַּלְּמוּת הַמַּעֲשִׂית לְכָל נֶפֶשׁ מֻכְשָׁרָה לְהוֹצִיא כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאֵין בְּיָדֵינוּ כֹּחַ לְבַקֵּר אֶת הָאֹפִי שֶׁל הַנְּטִיָּה הַגְּאֻלָּתִית הַזֹּאת עַל פִּי מִדּוֹתֵינוּ בְּכָל הָעֲרָכִים אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַעֲרִיכִים אוֹתָם. לִפְעָמִים הַכֹּחַ הַזֶּה שׁוֹלֵחַ כַּבָּרָק חִצָּיו לְמֶרְחָקִים מֻפְלָגִים מְאֹד, שֶׁמִּצַּד עַצְמָם הֵם עוֹמְדִים לְגַמְרֵי מִבַּחוּץ, וּמִכָּל מָקוֹם הַכְשָׁרַת הַגְּאֻלָּה הוֹלֶכֶת וּמִתְכּוֹנֶנֶת עַל יָדָם.
חָזוֹן כָּזֶה הָיָה בִּימֵי יְסוּד הַמַּעֲלָה שֶׁל הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, כְּשֶׁנִּיצוֹץ זָעִיר מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ נִתְלַבֵּשׁ בַּמָּקוֹם הָרָחוֹק מְאֹד, בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָאֱלִילִי, עַד שֶׁמִּצַּד הָאוֹר הַדַּקְדַּק הַזֶּה מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ קָרְאָה אוֹתוֹ הַנְּבוּאָה בִּשְׁעָתוֹ בְּשֵׁם מָשִׁיחַ – כֹּה אָמַר ד' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ.

הניצוצות בתקופתנו מגיעים גם אל הרחוקים
בִּתְקוּפָתֵנוּ, מֵאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַצַּד הַמַּעֲשִׂי שֶׁל בִּנְיַן הָאָרֶץ הֵחֵל לְהִתְגַּשֵּׁם, הוֹלֵךְ הָאוֹר הַזֶּה וְשׁוֹלֵחַ נִיצוֹצָיו גַּם אֶל נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מֵאֵלֶּה הָרְחוֹקִים מֵאוֹתָהּ שִׁפְעַת הַחַיִּים הַפְּנִימִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּבְכָל זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּשֵּׁם עַל יָדָם חֲזוֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁאֵין עֲרוֹךְ לִקְדֻשָּׁתוֹ, יְסוֹד בִּנְיַן הָאָרֶץ וְשִׁיבַת בָּנִים לִגְבוּלָם בְּצוּרָה מֻגְבָּלָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, שֶׁאַחֲרִיתָהּ מִי יְשׁוּרֶנָּה.

החלשות הניצוץ ברחוקים
אֲבָל מִתּוֹךְ הַמֶּרְחָק הָרַב שֶׁל הַנִּיצוֹץ הַמִּתְגַּלֶּה בְּמַעֲמָדִים נַפְשִׁיִּים מְרֻחָקִים מִגְּבוּל הַזִּיו שֶׁל אוֹר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּשְׁמַת הַגְּאֻלָּה שָׁם גְּנוּזָה, מֻכְרָח הַכֹּחַ הַנִּיצוֹצִי הַזֶּה לִהְיוֹת נֶחֱלָשׁ כְּדֶרֶךְ מַהְלָכוֹ וְאוֹרוֹ מֻכְרָח לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמוּעָם, בַּמֶּשֶׁךְ שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה, כְּשֶׁהִיא מִתְמַשֶּׁכֶת בְּאֹרֶךְ זְמַן.
הַנִּיצוֹץ הַגְּאֻלָּתִי שֶׁל כּוֹרֶשׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד זְמַן רַב, וְאַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁל הַהַתְחָלָה נֶחֱלַשׁ חֵילוֹ וְהֶחְמִיץ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֵיזוֹ מַדְרֵגָה שֶׁל אוֹר גְּאֻלָּה תִּגָּלֶה, הוּכְנוּ כְּבָר הַכֹּחוֹת הַפְּנִימִיִּים וְהַמְקֻדָּשִׁים לִקְלֹט אֶל תּוֹכָם אֶת הָאוֹר הַנִּיצוֹצִי הַזֶּה וְעָמְדוּ לָנוּ אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהִצִּילוּ אֶת הָאוֹר הַנִּיצוֹצִי הַכֵּהֶה הַזֶּה וּמִמֶּנּוּ הִבְעִירוּ שַׁלְהֶבֶת גְּדוֹלָה שֶׁעוֹמֶדֶת לָנוּ עַד כֹּה בְּאוֹרָהּ הַנִּפְלָא, הִיא כָּל הַתְּקוּפָה שֶׁל יְמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּכָל מַעֲמָדֶיהָ הַנִּפְלָאִים.
(מאמרי הראיה ב, ממעמקי הקודש)
___________________________________
כֹּחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וכו' – התנועה הפועלת בנשמת האומה ודוחפת אותה להשיב את חיי האומה לארץ ישראל, איננה נובעת מהתעוררות חיצונית אלא היא נובעת מכוחה של כנסת ישראל, ממעמקי נשמתה של האומה, בשעה שהגיע זמנה של הגלות להסתיים. מְכוֹן בֵּית חַיֶּיהָ – מקום החיים האמיתיים שלה, לאדמת הקודש. נֹסְסָה בּוֹ – מחיה ומרוממת אותו. לְבַקֵּר – לבחון. הָאֹפִי שֶׁל הַנְּטִיָּה הַגְּאֻלָּתִית – אופייה של הגאולה מתבטאת בכך שהיא פועלת על כל מי שמתאים להיות מהפועלים המעשיים להופעתה בפועל אע"פ שאינו מתאים לערכים שאנו רגילים ללכת על פיהם. עוֹמְדִים לְגַמְרֵי מִבַּחוּץ – אנשים שמנותקים לגמרי מקודש. חָזוֹן כָּזֶה – תהליך כזה. יְסוּד הַמַּעֲלָה שֶׁל הַבַּיִת הַשֵּׁנִי – התחלת העלייה מבבל והבניין של בית שני. שִׁפְעַת הַחַיִּים – זרימת החיים הרוחניים. שֶׁאֵין עֲרוֹךְ – אי אפשר להעריכו לגודל ערכו. מִי יְשׁוּרֶנָּה – מי יוכל לראות ולצפות לאן תגיע. אֲבָל מִתּוֹךְ – אבל בגלל המרחק. הוֹלֵךְ וּמוּעָם – הולך ומתקטן אורו. חֵילוֹ – כוחו. וְהֶחְמִיץ – התקלקל.


הקדמה
ללא ספק התקופה בה אנו חיים כיום היא מיוחדת. אנו זוכים לראות במו עינינו את התגשמותן של נבואות הנחמה, ורואים כיצד עין בעין שב ה' אל ציון. תקופה זו פלאית היא ועם כל וודאותה הנגלית: "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא", התקופה מלאה במצבים מורכבים ובסתרי השגחה. מצבים מורכבים אלה גרמו לחלק מגדולי ישראל להסתייג מן המהלך הציוני ואף להתנגד אליו. אין ספק שגדול מאירי תקופתנו היה הרב קוק. בדבריו הוא מבאר, מעמיק ומסביר מהו מקורה של הגאולה בדורנו, מה מאפייניה ומה תפקידם של אנשי הרוח ותפקידם של שומרי המצוות בבניין תהליכי צמיחתה. שיבת ציון בדורנו היא תהליך שיבת השכינה למקומה. אין בכוחנו לתאר ואף לדמיין את עושר ועומק הבניין הרוחני שעתיד להיבנות באחריתו של תהליך זה. על מנת לקלוט את עומק ורוחב מבטו של הרב קוק ולא להיתפס לסיסמאות פשטניות, חובה עלינו להעמיק בדבריו, להבין אותם על בוריים ולהסיר את הערפילים שדבקו בנתיבי הסברתו המאירים. אין ספק שנשמתו של הרב קוק נשלחה לדורנו כדי להאיר לנו את הנתיב בדורות פלאיים אלה של יציאה מחשכת הגלות אל ארץ החיים.

ביאורים
לעיתים נדמה לנו שאנו בוחרים לפעול פעולה כלשהי בחיינו, אלא שלאמיתו של דבר, בחירתנו האישית מוּנעת מזרמים פנימיים אדירים שכלל לא התחילו מהחלטתנו. זרמים אלה מניעים אותנו לבחור, להחליט ולבצע משימות שלעיתים עשויות להיות אף מהפכניות ופורצות דרך. בדרך זו מסביר הרב את התהליכים העוברים על עם ישראל בדורות אלה. בעיניו המעמיקות, אין הוא רואה רק חלק מסוים בעם ישראל שהחליט לקחת את גורלו בידיו, לעשות מעשה ולהפריח את שממות ארצו. הרב מבחין שזרמים פנימיים אדירים שמקורם הוא אלוהי, מניעים חלקים רבים מהאומה לשוב לארצה ולבנות בה את חייה מחדש. זוהי משמעותו של הקץ המגולה, הוא הולך ומתפשט על פני חלקים רבים באומה, גם אם אינם יודעים כלל להסביר ולבטא את הדחיפה הפנימית הזו. יהיו כאלה שיסבירו זאת במונחים סוציאליים, ויהיו שיסבירו זאת במונחים לאומיים, וכו', אך מעבר לכל אלה, הרב מסביר, שישנה דחיפה שמעבר לעולמנו הגשמי הנראה לעין והיא שמחוללת את כל התהליך המופלא הזה. דווקא בגלל אופיו הפנימי של התהליך, הוא מתגלה ומופיע בקרב סוגים שונים של שליחים. ולעיתים ניצוצות ממנו מתגלים גם במקומות רחוקים מאד. דוגמה לכך היא דמותו של כורש מלך פרס שאִפשר בהכרזתו המפורסמת את העלייה ארצה בימי הבית השני. מעשה זה זיכה אותו לתואר 'משיח' בדברי הנביא. לפי ביאור דברי הרב כאן בכורש התגלה ניצוץ משיחי, ניצוץ שהופיע במקום רחוק מאד בדמותו של מלך גוי עובד אלילים. הרב מבאר שבעקבות מיעוט הקשר של ניצוצות אלה, אל המקור ממנו מתחולל התהליך עתידים לדעוך ולכבות. גם כורש שינה את פניו בהמשך חרף הכרזתו רבת המשמעות. לכן, המשכו של התהליך יוכל להתקיים ולהתמיד רק באלה שלא מוּנעים רק מאינסטינקט, מתחושה מעורפלת המנותקת ממקורה, אלא רק מאלה השייכים למהלך הפנימי בטבורם. כך היה בימי הבית השני כאשר המנהיגים הגדולים של שבי הגולה עזרא ונחמיה נטלו את עול ההנהגה ותוצאות מעשיהם ניכרים עד היום, ועיקרון זה תקף גם בימינו בו אנו רואים כמה אין די ברגש לאומי וזיקה למסורת כדי להמשיך את המעשה הציוני. כדי להמשיך את התהליך יש צורך בהזדהות עמוקה ופנימית עם היעדים אליה מושטים פניה של הגאולה בדורנו.

שאלות לדיון
מי ה"משיחים" של הזמן הזה?
מדוע ניצוץ המשיח מתגלה דווקא אצל כורש הגוי, ולא אצל אחד מצדיקי הדור?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il