- מדורים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
החולקים על הנבואה
החכם הראשון שחלק על הנבואה וניסה להציב לה אלטרנטיבה, היה קרח. קרח וחבורתו הפכו לסמל לדורות לבעלי מחלוקת מהסוג היותר גרוע, מחלוקת שלא לשם שמים. משה רבינו ראה במחלוקת זו מעין "קו פרשת מים" שקובע לאיזה כיוון תהיה הזרימה, במקרה זה מבחינה רוחנית. לכן הציב משה לפני השכינה "רף מבחן גבוה ביותר". וז"ל הכתוב:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק" (במדבר ט"ז כח-ל)
ואכן סופה של עדת קרח מתואר בפרשתנו תוך כדי חזרה על ביטויו של משה.
"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם לא-לג, עיינו גם תהלים ק"ו יז).
בדרך זו מדגיש הכתוב כי טענתו של משה, שלא עליו חולקים קרח ואנשיו, כי אם על השכינה, היא נכונה.
בדורם של הנביאים ישעיה בממלכת יהודה, ועמוס בממלכת ישראל, חזרה תופעה זו על עצמה. אנשים, כנראה "אנשי רוח" סופרים ומוזיקאים, ראו עצמם ברי סמכא, לפחות כמו הנביא, והרשו לעצמם לחלוק עליו ולפרש את המאורעות בדרך שהייתה נוחה להם ובוודאי גם הרבה יותר פופולרית.
לכן משתמש הנביא ישעיהו בלשון תורת ד' כדי להזהירם מפני הצפוי.
וז"ל:
"לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ישעיהו ה' יד)
ההשוואה הלשונית נותנת בידנו את הכלים להבנת דברי הנביא וכוונתו, גם אם במבט ראשון הדברים נראים סתומים.
הבה נתפלל כי נזכה מחדש לשמוע את קול הנביאים, לכוון יותר לרצון אבינו שבשמים
וגם בכך להיות תלמידיו של משה רבנו ועבדי ד' הנביאים.
-----------
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֶ-לֹ-הֵינוּ וְאֱ-לֹ-הֵי אֲבוֹתֵינוּ שתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִילָתֵנוּ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּחִינָתֵנו וְתָחוֹס וְתַחְמוֹל עַל יעקב נפתלי בן רחל, וגיל-עד מיכאל בן בת גלים ואייל בן איריס תשורה ותשיבם לחיק עמם מולדתם ומשפחתם ויקוים בנו: "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" אָמֵן.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק" (במדבר ט"ז כח-ל)
ואכן סופה של עדת קרח מתואר בפרשתנו תוך כדי חזרה על ביטויו של משה.
"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם לא-לג, עיינו גם תהלים ק"ו יז).
בדרך זו מדגיש הכתוב כי טענתו של משה, שלא עליו חולקים קרח ואנשיו, כי אם על השכינה, היא נכונה.
בדורם של הנביאים ישעיה בממלכת יהודה, ועמוס בממלכת ישראל, חזרה תופעה זו על עצמה. אנשים, כנראה "אנשי רוח" סופרים ומוזיקאים, ראו עצמם ברי סמכא, לפחות כמו הנביא, והרשו לעצמם לחלוק עליו ולפרש את המאורעות בדרך שהייתה נוחה להם ובוודאי גם הרבה יותר פופולרית.
לכן משתמש הנביא ישעיהו בלשון תורת ד' כדי להזהירם מפני הצפוי.
וז"ל:
"לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ישעיהו ה' יד)
ההשוואה הלשונית נותנת בידנו את הכלים להבנת דברי הנביא וכוונתו, גם אם במבט ראשון הדברים נראים סתומים.
הבה נתפלל כי נזכה מחדש לשמוע את קול הנביאים, לכוון יותר לרצון אבינו שבשמים
וגם בכך להיות תלמידיו של משה רבנו ועבדי ד' הנביאים.
-----------
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֶ-לֹ-הֵינוּ וְאֱ-לֹ-הֵי אֲבוֹתֵינוּ שתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִילָתֵנוּ, וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּחִינָתֵנו וְתָחוֹס וְתַחְמוֹל עַל יעקב נפתלי בן רחל, וגיל-עד מיכאל בן בת גלים ואייל בן איריס תשורה ותשיבם לחיק עמם מולדתם ומשפחתם ויקוים בנו: "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" אָמֵן.
ירושלים לא נחלקה לשבטים
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ג
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה?
הרב יוסף כרמל | אלול תשס"ד
"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"
הרב יוסף כרמל | תשע"א
אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ , מתי ובאיזה תנאי?
הרב יוסף כרמל | סיון תשע"ח
למה ללמוד גמרא?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מדוע פורים גדול מכיפורים?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?