ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

19. כוח הנבואה והשגחה פרטית | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש אמונה וחסידות יסודות האמונה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר

התשס"ב

19. כוח הנבואה והשגחה פרטית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

שלושה יסודות עיקריים לאמונה:
האחד - שהקב"ה משגיח על העולם, הוא לא עזב את העולם, אלא מנהיג ומכוון אותו ומשגיח על בריותיו. השני - שהקב"ה שליט על הכל, אין דבר שהוא חוץ משליטתו והוא כל יכול. השלישי - שהקב"ה נתן לישראל תורה, שהתורה מן השמים, ממנו. ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה התבססו שלושת יסודות האמונה האלו.

יציאת מצרים היא יסוד האמונה הראשון: מעבדות קשה ואיומה, משעבוד מוחלט לפרעה ולמצרים, הוציא הקב"ה אותנו לחרות באותות ובמופתים וביד חזקה. בזה נתגלה שהקב"ה משגיח על בריותיו, הוא ראה את עוני אבותינו במצרים ושמע את זעקתם ופקד את עמו וכשבא משה להוציא את ישראל נאמר: "ויאמן העם" - התאמתה האמונה שהקב"ה משגיח על עולמו.

בקריעת ים סוף, נס שהיה גדול מכל הניסים שנעשו במצרים, הים נבקע - ישראל עוברים ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. הפיכת הים ליבשה כל זמן שישראל עוברים, ואח"כ הפיכת היבשה בחזרה לים כאשר מצרים נכנסו אחריהם, זה נס שמורה שהקב"ה שליט על הכל ויכול להפוך את סדרי בראשית, ים ליבשה ויבשה לים. אז התבססה האמונה שהקב"ה כל יכול, הכל תחת ממשלתו: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

ובמתן תורה התבססה האמונה שהקב"ה מתגלה לאדם בדיבור. התבררה נבואת משה וכוח הנבואה בכלל. התברר אז כי הנבואה אינה חלום, או דמיון, או איזה רגש חזק אחר. נבואה שונה שוני מוחלט מכל התחושות וההכרות שהאדם מכיר. היא אינה דמיון חזק שאדם מדמה בהקיץ שהוא שומע קולות מדברים אליו או רואה מראות דמיוניים ונראה לו כאילו אכן זו היתה מציאות. נבואה אינה חלום מרעיש שאדם קם ממנו ולא יכול להשתחרר מהרושם החזק של החלום. נבואה אינה תחושה פנימית בוערת, נבואה זה דבר אחר לחלוטין. המרחק בין הדמיון והחלום ובין הנבואה, רחוק יותר מהמרחק בין שמים לארץ. אדם שלא נפגש עם הנבואה מנסה לצייר לעצמו איך היא הנבואה והוא משווה אותה למה שהוא מכיר, לכוחות הנפש המוכרים לו, אך זו טעות! הנבואה אינה מתחילה מכוחות הנפש של האדם אלא מהקב"ה. הקב"ה מנבא את האדם. כל כוחות האדם כאין וכאפס לעומת הגודל של קבלת הנבואה. מי שזכה לנבואה, ברגע אחד נהפך לאיש אחר, כוח אלוקי האיר עליו, כוח אלוקי שחודר כליות ולב והופך את כל חייו. רק מי שנתנבא יודע להבחין בין נבואה לבין שאר הכוחות של הנפש, כוחות הדמיון והחלום.

את ההכרה הזו שהקב"ה מנבא את הנביאים, שהקב"ה בעצמו הוא שנותן תורה לעמו-ישראל, את ההכרה הזו השיגו ישראל במעמד הר-סיני. אז כל ישראל שמעו את דבר ה' בעשרת-הדיברות, כולם נעשו נביאים. אז התבססה האמונה שהקב"ה מדבר ונותן תורה לישראל, התורה מן השמים. התברר אז כי משה גדול מכל הנביאים והוא העומד בין ישראל ובין הקב"ה ועל ידו ניתנת תורת ה' לישראל, וזה מה שנאמר: "ויאמר ה' אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם".

ביציאת מצרים, קריעת ים-סוף ומתן תורה, התבררו שלושת יסודות האמונה: שהקב"ה משגיח על עולמו, שהוא שליט בכל, שהתורה מן השמים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il