בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות בין אדם לחברו
לחץ להקדשת שיעור זה
שיעור בישיבת בני צבי

מצוות שבין אדם לחבירו

חברים אמיתיים * חשיבות החבֵרות * הגדרת החבר * חבר טוב לעומת חבר רע * חברות אמיתית: שניים שהם אחד סוגי החברים * איוב וחבריו * קניית חבר * להיות חבר טוב * חברות לעומת רחמנות * כבוד חברך וכבוד שמים.

undefined

הרב יצחק שקופ

ז' אלול התשע"ד
15 דק' קריאה 22 דק' צפיה
אחד מתוצאות הלוואי של מהפכת התקשורת והטכנולוגיה בשנים האחרונות היא ריבוי "החברים" שיש לאנשים. המושג "חבר" שבמשך הדורות היה מלא תוכן ומשמעות, פשט צורה בדורנו ולבש צורה שרוקנה אותו מכל תוכן. ישנם רבים שחבר בעבורם הוא אדם שאינם מכירים ולא ראוהו מעולם, ובמיוחד לאלו המשתמשים בתקשורת עכשווית, באמצעותה יכול אדם לרכוש לעצמו מאות ואלפי "חברים" וירטואליים על ידי לחיצת כפתור. גם לרבים מאלו שאין להם חברים וירטואליים, המושג "חבר" כולל בתוכו כל אדם שהם מכירים או פגשו אי פעם ושוחחו עמו ולו אפילו שיחה אקראית. הבררנים יותר הגבילו את מספר חבריהם רק לאלו שהם מכירים זמן רב ונמצאים אתם במגע רצוף. כך שרבים הם האנשים שלא יהססו למנות מאות ואפילו אלפים כחבריהם.
כפי שנראה בפרק זה, למושג "חבר" באספקלריה היהודית, ישנה משמעות ערכית עמוקה, ורק מעטים אכן יוכלו להקרא בשם זה. בפרק זה ננסה להתחקות אחר המושג "חבר" במובנו האמיתי, ונלמד להבין מדוע מושג זה ביהדות הוא כה חשוב וקריטי.

חברים אמיתיים
זכיתי וגדלתי בבית שבו המושג "חבר" לא היה מושג ערטילאי, אלא בעל תוכן ומשמעות עמוקים. זכיתי לגדול בין אנשים שהבינו וחיו בכל יום את המושג חבֵרות, ויישמו אותו בצורה שאינה מותירה שום ספק בחברותם לזולת. אלו היו חברים אמיתיים, כפי המובן במסורת היהודית.
אמי ע"ה, שרידה מתופת החורבן שאיבדה את רוב משפחתה בשואה, לקתה במחלה קשה, ל"ע, בעת שהייתה בת ארבעים וחמש. היינו שני ילדים בבית, אחי הצעיר שהיה ילד בן שלוש, ואני שהייתי בן שש עשרה. שלוש שנים נלחמה אמי ע"ה במחלה הארורה עד שהשיבה את נשמתה הטהורה לבורא עולם. במשך שלוש שנים אלו, למדתי להכיר ולהבין חברות אמיתית מהי. עשר נשים, כולן נשים עובדות, עשו תורנות להיות איתה בבית בשעות היום, והפסידו יום עבודה מדי עשרה ימים, כדי שאבי ז"ל יוכל להמשיך לעבוד ולפרנס את המשפחה. אחי הקטן טופל בחום ובאהבה ללא גבול, על ידי משפחות אלו. בעת שהיתה אמי ע"ה צריכה לקבל טיפולים כימותרפיים שלוש פעמים בשבוע, עזב אחד מקרובי משפחתינו את חנותו הגדולה בתל אביב, נסע לבני ברק, הסיעה לבית החולים הדסה בתל אביב, ולאחר הטיפול החזירה הביתה לבני ברק – ועשה כך בנאמנות במשך שנתיים.
זכורני שכחודש לפני פטירתה, שוחחה אתי אמי על חברותיה אלו, ואמרה לי שזכות גדולה נפלה בחלקה שיש לה חברות נאמנות ואמיתיות כאלו. ואז אמרה לי את המשפטים הבאים:
ישנם אנשים רבים נעימי שיחה שנעים מאד לבלות בחברתם, אך אל תטעה לחשוב שכל אלו הם חבריך. רבים מהם ייעלמו בשעת מבחן ואפילו לא יטבלו אצבע במים קרים עבורך. לאדם יש מעט מאד חברים אמיתיים, ובדרך כלל אתה יכול לסופרם על יד אחת, אני התברכתי בכמה חברות אמיתיות שעושות ככל יכולתן בלב מלא ובנפש חפצה, לעזור לכולנו בשעות קשות אלו.
גם אבי ז"ל היה מוקף בחברים אמיתיים. באחת הפעמים בשכבו בבית החולים, ניגש אליו מנהל המחלקה ואמר לו "מעולם לא ראיתי ניצול שואה שלו בני משפחה כה רבים". אבי התפלא לשמוע את הערת הרופא, מפני שהוא היה שריד יחיד, שכל מה שנותר ממשפחתו הענפה היו שלושה בני דודים. כאשר שאל אבי את הרופא לכוונתו, ענה לו כי זרם המבקרים כל יום, והדאגה הרבה שמראים לו אנשים אלו, גרמו לו להסיק שאלו הם בני משפחה, מפני שהתנהגותם ודאגתם חרגו ממה שראה עד אז אצל חברים.

חשיבות החברות
בפרקי אבות מופיעות שלוש משניות העוסקות במושג "חבר" והן:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות א ו).
אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה . רבי יהושע אומר, חבר טוב (שם ב ט).
רבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים (שם ד יב).
הדגש המושם על נושא ה"חברות" במסכת אבות העוסקת בהקניית המסורה מאב לבנו ומדור לדור מעת קבלת התורה בסיני, מלמד על החשיבות העצומה שיש למושג "חבר" במסורת היהודית.
ואמנם, הסיפור הידוע על הלל הזקן אכן ממחיש את חשיבות החברות. הגמרא במסכת שבת (לא.) מספרת על שמאי והלל שעמדו בפני בקשה מוזרה של נוכרי, המבקש להתגייר מהר ככל האפשר:
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה [גיירו]. אמר לו: דעלך סני, לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך], זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא, זיל גמור [וכל היתר הוא פירוש של התורה, לך ולמד].
מפרשי התלמוד שם כתבו שהמקור לתשובתו של הלל הוא מצוות התורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח). מתשובת הלל נמצאנו למדים על חשיבותה של החברות, שהיא עיקר העיקרים ביהדות ואי אפשר להתחיל לחשוב על להיות יהודי בלי להבין ולהפנים את המושג "חבר" ואהבת החבר.
המשנה הראשונה שהבאנו לעיל העוסקת בחבר, משנה את הלשון בהציגה את הדרך להשגת חבר, לזו של השגת רב. בעוד שלגבי רב משתמשת המשנה בלשון " עשה לך רב", הרי שלגבי חבר, הלשון היא " קנה לך חבר". שינוי הלשון בין רב לחבר אומר דרשני. בנוסף לכך, צריך להגדיר ולהבין את משמעות המלה "חבר", מאחר ואנשים יכולים לתת למושג זה משמעויות רבות ושונות.

הגדרת החבר, וההפרש בין חבר טוב לעומת חבר רע
באבות דרבי נתן (פרק יח, ד"ה דבר אחר) מובא תיאור לדרך בה מתנהגים חברים איש כלפי רעהו, ובו מפתח לפענח את משמעות המושג :
ואיזהו חבר זה שדיברו חכמים בכל מקום? כל שדעתו הוגנת עליו, אוכלים ושותים שניהם כאחד ומשיחין זה לזה ומגלה לו את נסתריו, עליהם הוא אומר: "טובים השנים מן האחד (קהלת ד ט).
הדגש בדבריו הוא על כך שדעת האחד מקובלת ומתקבלת על ידי השני, וכמו כן שישנה פתיחות גדולה בין שני החברים.

ב"אורחות צדיקים" (שער האהבה ד"ה והתחבר עם) מבאר מיהו החבר הטוב שצריך להתקרב אליו, ומיהו החבר שעלינו להתרחק ממנו. וזה לשונו:
קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות טוב, והעוזר אותך בנפשו ובממונו – וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך והמנחם אותך על מעשיך הרעים - הסתלק מעליו. וכן חבר שיקח ממך צרכו ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת – מהר וסור מעליו.
השפעתו של החבר יכולה להיות בונה ומרוממת, או חס ושלום להיפך, הורסת ומשפילה. ה"חבר" ההורס אינו חבר אמיתי, למרות מתק שפתיו והתענוג המדומה לשהות במחיצתו. מחבר כזה חייבים להתרחק וכדברי ה"אורחות צדיקים": "מהר וסור מעליו". זכורני שבימי בחרותי הקפיד מאד האדמו"ר מגור ה"בית ישראל" זי"ע לוודא שיש לי חברים טובים, ושמעתי מרבים אחרים שגם אותם נהג תמיד לשאול, האם יש להם חברים טובים. מובן בהחלט הדגש הרב ששם האדמו"ר על חברים טובים, שכן הם יכולים לבנות, בעוד חברים רעים הם גורם הרסני.
כי על כן אומר ה"שפת אמת" בפירושו על משנה זו, "עשה לך רב וקנה לך חבר: ופירוש הפשוט יתכן כי חבר צריך יותר לקנות מרב, כי מחברו יכול לקבל יותר" .

בספר "מגן אבות" להרשב"ץ על פרקי אבות (פרק א משנה ו) מביא הסבר נפלא לצורך הגדול בחבר, ודווקא מבחינת היהדות:
"וקנה לך חבר", טעם האזהרה הזאת הוא, כי יש צורך אל החברים לקיום התורה , כמו שאמרו באבות דרבי נתן (נ"א, פרק ח) עבר על ההלכה, אם יש אחר להזהירו, עליהם הוא אומר: "טובים השנים מן האחד, כי אם יפלו, האחד יקים את חברו" (קהלת ד ט-י). עוד אמרו שם, "שנים שיושבין, שכינה ביניהם" (אבות ג ב) ואמרו עוד (עבודה זרה טז:) "מינאי ומינך תסתיים שמעתא" [ביני ובינך תתבהר הגמרא]. ואמרו בתענית (כג.) בעניין חוני המעגל: "או חברותא או מיתותא"... וכן לעניין המעשה הטוב, צריך האדם לאוהב, שתבטח בו נפשו ליטל ממנו עצה ולקבל תוכחתו, אם משא יצרו יכשילנו לדבר עבירה, על כן צריך שיקנה אותו ויטרח עד שישיגנו.
ובספר "מרכבת המשנה" על מסכת אבות (פרק א ז) כתב דברים דומים, וזה לשונו:
"וקנה לך חבר". עד שישיג התועלת הנמשך מהחבר, והוא שידריכוהו בדרך ישרה, בדרך לימוד החכמה. והטעם, שאין הדעות שוות "וברזל בברזל יחד" (משלי כז יז) ואפילו שיהיה החבר קטן ממנו בחכמה, ימשך ממנו תועלת... וגם כן החבר הטוב יועיל לאדם בעניני זה העולם, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה "טובים השנים מן האחד". ואמר אשר יש להם שכר טוב בעמלם, רמז שהם מלמדים זה לזה מעלות הטובות. והחבר הטוב הנאמן, יציל את רעהו מקורות הזמן ואפילו שיגיע לו היזק. צא ולמד מיהונתן עם דוד. ובאמת חבר שיהיה מזה האופן, קשה על האדם להשיגו.
לדעת הרשב"ץ ובעל "מרכבת המשנה", חבר טוב יעזור בקיום המצוות כהלכתן, על ידי שיעיר לחברו וימנע ממנו לעבור עבירות. כמו כן החבר הטוב עוזר בלימוד התורה שקשה מאד ללומדה לבד מפני שחסר החידוד ההדדי הנוצר כששניים לומדים. מפרשים אלו מביאים גמרות המראות את חשיבות החבר ללימוד התורה. הם מצטטים את הגמרא בברכות (סג.) שתלמידי חכמים היושבים ולומדים לבדם, לא רק שאינם עולים בתורה, אלא שהם "מיטפשין", כלומר חכמתם נעלמת והולכת. וכן הביאו את הסיפור על חוני המעגל שישן שבעים שנה וחזר לביתו ומצא את נכדתו ואמר לה: "אני סבך חוני", ולא האמינה לו, ואף בבית המדרש לא האמינו לו שהוא חוני המעגל. נשאר חוני בודד, ולא היה לו עם מי ללמוד, ועל כן ביקש רחמים על עצמו שימות. על כך אמר רבא (תענית כג.): " היינו דאמרי אינשי : [זה מה שאומרים האנשים] או חברותא או מיתותא" [לחיות כאשר יש חברים, ואם אין חברים - עדיף למות].
חבר טוב אינו רק עוזר בלימוד התורה וקיום המצוות; השפעתו על חיי החבר רחבה הרבה יותר. המפרשים הנ"ל מוסיפים שחבר טוב הוא אדם עמו אפשר להוועץ ולקבל תוכחה, והוא מוכן להציל את רעהו, אפילו אם על ידי זה יגרם לו נזק. חבר כזה, אומר "מרכבת המשנה", "קשה על האדם להשיגו".

חברות אמיתית: שניים שהם אחד
הרמב"ם בפירוש המשניות על משנה זו, מוסיף נופך חדש למושג "חבר":
...כאשר תתחבר, אל תתחבר לפי מידותיך, אלא התחבר לפי מידות חברך. וכאשר יסמוך כל אחד משני החברים על זה הציווי, תהיה כוונת כל אחד מהם להשלים רצון חברו, ותהיה כוונת שניהם דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטו: "החבר - אחר שהוא אתה".
דברים דומים נמצאים בספר "מגן אבות" לרשב"ץ:
"וקנה לך חבר": שתפייסהו בדברים ותסבול אותו ותתנהג עפ"י מדותיך. וכן אמרו הפילוסופים: "האוהב, אחד הוא, או הוא, או אתה".
החבר האמיתי מרגיש בצער חברו, חש את כאבו, מבין את התלבטויותיו, ושמח בשמחת חברו כאילו היא שמחה שלו. חבר אמיתי אינו אוכף את אישיותו ודעותיו על רעהו, אלא להיפך: מכניס עצמו בעורו של השני כדי לנסות ולחוש את מה שהוא עובר, ולעזור לו לפי הנתונים המיוחדים לאותו אדם. חבר אמיתי הוא האדם המכיר ומרגיש אותך כאילו רגשות אלו הן שלו עצמו; החבר האמיתי הוא אדם אחר שהוא בעצם אתה.

סוגי החברים
הרמב"ם בפירושו למשנה באבות מציע דרגות שונות של "חברות", אך כותב שכוונת המשנה "קנה לך חבר" היא רק לדרגה הגבוהה ביותר של "חבר המעלה". הרמב"ם מצביע על שלושה מינים של חברים: חבר תועלת, חבר נחת וחבר מעלה. "חבר התועלת", הוא כחברות שני שותפים, או החברות של המלך וחייליו. שני הצדדים מפיקים תועלת מן החברות.
"חבר הנחת", הוא אדם שהחברות עמו גורמת לנחת ולבטחון אישי. והרמב"ם מצביע על דוגמה למופת של חבר: "שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השיעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו".
ואולם המעולה מכל סוגי החברים, הוא "אוהב המעלה", שכלשון הרמב"ם: " שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב".
דבריו ברורים כשמש. חברויות יכולות להווצר בנסיבות שונות ומסיבות שונות. אך החברות האמיתית והנעלה ביותר היא "חברות המעלה" – שיש בה את המעלות של "חבר בטחון" אך עולה עליו בזה שהשניים שואפים לאותה מטרה נעלה – הטוב המוסרי. חברות זו מספקת רשת בטחון לכל צד, בטחון מכל הבחינות – ובעיקר בטחון נפשי ורוחני.
כאשר לאדם יש חבר טוב והוא מרגיש פתוח עמו לחלוטין, מפני שכל מטרתו של החבר היא להיטיב עמו. ביקורת או עידוד הבאים מתוך אהבה ורצון לעזור לזולתנותנים חוסן נפשי בל ישוער. קשה מאד לאדם להגיע לשלימות ללא חבר טוב, כי האחד ישלים את חברו, "ואיש את רעהו יעזורו" ומה שיכול לעשות חבר טוב למענו, לא יכול לעשות האדם בעצמו. חברות אמיתית היא דרגה גבוהה מאוד בדיבוק שבין אנשים וקשה להשגה.

איוב וחבריו
בספר איוב נמצא תיאור מדהים על חברות עמוקה ואמיתית הממלאת את כל הדרישות שתוארו לעיל. חברי איוב שמעו על כל הצרות שבאו עליו ובאו אליו:
וישמעו שלושת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבואו איש ממקומו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו: וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה (איוב ב יא-יב).
מהיכן ידעו שלושת חבריו של איוב על צרתו, הרי הם גרו במרחק גדול מאיוב והעולם היה ללא אמצעי תקשורת? בילקוט שמעוני (איוב רמז תתצג) מובאים דברי חז"ל:
"וישמעו שלושת רעי איוב וגו' ויועדו", א"ר יהודה אמר רב: מלמד שנכנסו כולם בשער אחד. תנא, בין כל אחד ואחד שלוש מאות פרסה, מנא ידעי [מהיכן ידעו על צרות איוב?] איכא דאמרי כלילא הוא דאית להו [יש אומרים שהיתה להם עטרה מפרחים] ואיכא דאמרי אילני הוא דאית להו [ויש אומרים אילנות היו להם] כיון דכמישי הוו ידעי [כיון שנבלו, ידעו]. אמר רבא: היינו דאמרי אינשי: "או חברותא כחברי דאיוב או מיתותא" [זה מה שאומרים אנשים: או חבר כחברי איוב או מוות].
פלאיים עד אין קץ הם דברי ה"ילקוט שמעוני". הרי שלושת הרעים גרו במרחק עצום מביתו של איוב ובמרחק דומה זה מזה; איש מהם לא ידע שחבריו יוצאים אף הם לדרך, ולמרות זאת שלושתם כיוונו לאותה השעה במדויק ולאותו מקום וכולם נכנסו בשער אחד, כי כוונתם היתה רק למטרה אחת - לעזור לחברם איוב בצרתו. חברותם היתה כה עמוקה ורגשית, עד שחשו מעצמם את צרתו של איוב ונזעקו ובאו מאליהם. הם הבינו מנבילת הפרחים או האילנות שיש צרה אצל איוב , וכאיש אחד כיוונו את בואם לעזרתו. על חברות שכזו יכלו חז"ל לומר: או חברות כחבריו של איוב או שעדיף המוות.
מסופר כי הצדיק הנערץ רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, נקלע אל מול שני גויים שיכורים, שישבו בפונדק ולגמו כוסות הגונים של יין שרף.
כטוב לבו במשקה, אמר אחד השיכורים לחברו: - "דע כי אין לך חבר טוב ממני"...
נענה השיכור השני: - "וכי כיצד תאמר כי אתה חברי הטוב, אם אינך יודע מה חסר לי?"...
אמר רבי משה לייב: - "סוד גדול לימדוני: ריע אמיתי, הוא מי שיודע מה חסר לחברו ודואג להשלים זאת"...
לסיכומו של דבר, המושג "חבר" אינו פשוט כלל וכלל, ואינו דבר זמין כל כך. להיות חבר, פירושו הבנה גדולה והזדהות מוחלטת עם הזולת, ונכונות להקרבה עבורו. חבר של אמת חש אותך ויודע למה הנך זקוק, חבר שמרגיש בצרתך ושמח בשמחתך גם אם לא תספר לו על כך. חברות אינה עניין של מה בכך ואינה מיועדת כדי ליהנות רק בדברים גשמיים, אלא גם ובעיקר לתמוך בצרכים רוחניים ונפשיים, ובעזרה בשמירת המצוות ובלימוד התורה. אדם ללא חבר אינו יכול להגיע לשלימות.
ברור מכל הנ"ל, שכדי להשיג חבר הגון, וכפי שנראה להלן, גם להיות חבר הגון, צריכים לעמול ולהשקיע רבות. האדם חייב להיות מוכן להקריב מעצמו ואת כולו למען החבר. אלה הם ערכים נעלים ונדירים שקשה מאד להשיגם. לפי הנאמר לעיל, אולי נוכל להסביר את ההבדל בין הדרישה של " עשה לך רב" והדרישה של " קנה לך חבר".

קניית חבר
אדם חייב לעשות לו רב קבוע, לפיו ינתב משעולי חייו. חז"ל מזהירים במסכת עירובין (ו:), כי מי שבוחר לאמץ לעצמו את הקולות של בית שמאי ואת הקולות של בית הלל, נקרא רשע. הבוחר לנהוג כפי החומרות של בית שמאי והחומרות של בית הלל, עליו הכתוב אומר: "הכסיל בחושך הולך"(קהלת ב יד). אלא על אדם לבחור דרכו: או כבית שמאי, קולותיהם וחומרותיהם, או כבית הלל, כקולותיהם וחומרותיהם.
הדרישה של "עשה לך רב" מובנת כפשוטה: על האדם לקבוע מיהו רבו, וללכת בדרכו ובעצתו. אדם המחליף את רבו לפי הצורך, ופונה לרבנים שונים לפי מה שנראה לו כדאי לרגע זה, הוא חסר כיוון והכוונה ביהדות ובהלכה. משום כך הדרישה היא לעקביות: בחר לך רב שאתה מרגיש נוח במחיצתו ושדרכו ביהדות ובהלכה סדורה וברורה. אך מה הכוונה במלה "קנה" לך חבר?
הרמב"ם בפירוש המשניות כותב:
ואמרו "וקנה לך חבר" - הוציאו בלשון קנייה, ולא אמר: עשה לך חבר, או: התחבר לחברים, וכיוצא בזה. והכוונה, שראוי לאדם שיקנה לעצמו חבר על כל פנים, כדי שייתקנו בו כל עניניו, כמו שאמרו: "אי חברא אי מיתותא", ואם לא מצאו - צריך להשתדל בו, ואפילו ימשכהו לחברות תחילה עד שיהיה חבר, ולא יסור מלכת אחר רצונו, עד שיחזק חברותו.
וגם בספר "מגן אבות" שהבאנו לעיל, כתב דברים דומים, על הצורך להשתדל למשוך אליך את החבר.
לדעתם, כוונת המשנה במלה "קנה'" לך חבר, היא ללמד שחובה על האדם לעשות כל מאמץ לרכוש לעצמו "חבר טוב", ואפילו אם יידרש מאמץ כספי או נפשי, וגם אם זה דורש לעשות מעשים כדי לרצות את החבר ולקרבו אליך. "קניית" החבר דורשת השקעת מאמצים רבים לאורך זמן. כמובן שזו דרישה קשה, וכפי שכותב "מרכבת המשנה" לר"י אלשקאר: "שבאמת שהחבר הטוב צריך טורח גדול והשתדלות נמרץ".

להיות חבר טוב
מסקנת הדברים כי להיות חבר ולקנות חבר אינם דברים של מה בכך וכדי לקנות חבר, צריך לעבור תהליך מתמשך, שמטרתו ליצור מיזוג מלא בין שני אנשים שונים, תהליך שדורש משניהם הקרבה וויתור על רצונותיהם למען החברות.
במשנה השניה במסכת אבות שהבאנו לעיל (פרק ב משנה ט) מסופר שרבי יוחנן בן זכאי אסף את תלמידיו ואמר להם: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם". כלומר, מהי המידה החשובה ביותר הכוללת בתוכה את רוב המידות האחרות, או מהי המידה שעליה חייב האדם להקפיד לעשותה בשלימות? ושם מביאה המשנה את דברי רבי יהושע, האומר שהמידה עליה חייבים להקפיד ולעבוד ביותר היא "חבר טוב".
לכאורה קשה, הרי חבר טוב אינו מידה או דרך חיים. אמנם האדם חייב להתאמץ ולקנות חבר טוב, כדברי המשנה שהבאנו לעיל; אך מאמץ זה אינו חד צדדי והוא "תלוי בדעת אחרים", במעורבותו ונכונותו של הזולת, המועמד להיות לך לחבר. זאת, בשונה מכל המידות האחרות המוזכרות במשנה, כגון: עין טובה או לב טוב, אשר אדם יכול לברור לעצמו את דרכו, אם יהיה בעל לב טוב או לב אבן; אם יביט בעין טובה על כל דבר או שמא בעין בוחנת ואולי אף עקומה.
נראה שקושי זה אכן עמד בפני כמה ממפרשי המשנה, ולכן הם מסבירים שאין כוונת המשנה להורות לאדם לחפש חבר טוב, אלא להיות חבר טוב לזולת. וכך כתב ב"מרכבת המשנה":
ופירש בחבר טוב שיהיה בעצמו חבר לאנשים, וידריכם בדרך ישרה והיא אזהרת "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח).
וכן כתב רבי משה אלמושנינו בספרו "פרקי משה" על אבות:
שהדרך הטובה היא, שיהיה האדם חבר טוב לכל, כי מי שהוא טוב המזג והתכונה אשר בהם יקנה המעלות המדתיות הטובות, יהיה חבר טוב לכל העולם. ובזה ישיג השלמות והתכלית האחרון על נכון, כי זה יביאהו על השגת השלמות. ועל כן אמר חבר טוב, כאילו אמר שהדרך הטוב שידבק בה האדם, הוא היות חבר טוב לאחר.
לדבריהם, רבי יהושע מלמד אותנו, שלהיות חבר טוב היא אכן דרך חיים, ומידה העולה על כל המידות, כי היא כוללת מידות רבות. ברור כשמש שכדי להשיג חברות אמיתית ולהרגיש את הזולת בשלמות, צריך האדם מידה גדולה וגדושה של ענווה וביטול עצמי. אדם ששם עצמו במרכז העולם והכל סובב סביבו, לעולם לא יוכל להבין מה אחרים צריכים, ועל מה צריך לוותר למען האחר. עולמו של אדם המרוכז בעצמו ובמה שטוב לו, הוא כה שונה מעולמו של אדם החושב על חברו, עד כי מאד יקשה עליו להבין ולהכיר את הזולת. על אדם לפעול להשגת חבר טוב, כי השלבים לעליה בסולם זה, הן מידות תרומיות ונעלות. זה שכותב ה"פרקי משה": "ובזה ישיג השלימות והתכלית על נכון". משום כך נדרש אדם להקפיד על מידה זו, יותר מכל מידה נכונה אחרת.

חברות לעומת רחמנות
רבים הם האנשים העוסקים בצדקה וחסד ועושים מעשים נעלים למען הזולת. אל לנו לטעות ולמנות אנשים אלו בהכרח כחברים. אדם הפועל מתוך רחמים על הזולת ומכוין לסעדו בעת צרתו, אינו בהכרח חברו. כפי שהבאנו בספר זה את הרבי ר' בונם מפרשיסחא ואת דברי הרב דסלר בקונטרס החסד, הרי שפעילות הנובעת מרחמים, באה כדי להשקיט ייסורי מצפון אישיים או לרפא כאב לנוכח סבל הזולת, ומהווה תרופה למרחם. חברות נמדדת בערכים שונים לגמרי, ודורשת חושים חדים מאד. חברות נמדדת בהרגשה מתמדת של החבר – בין אם זה בחיי היום-יום הרגילים, או בעתות צרה ושמחה. לחבר אמיתי לא צריך להגיד שכואב – הוא מרגיש זאת בעצמו. חברות אינה נובעת מרחמים, היא באה מהיכולת להזדהות בצורה מוחלטת עם הזולת, בכל מצב ולאורך ימים ושנים.

כבוד חברך וכבוד שמים
המשנה השלישית במסכת אבות, המזכירה את נושא החברות עוסקת בכבוד שהאדם חייב לתת לחבירו. וזה לשון המשנה:
רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים (אבות ד יב).
רבו הפירושים על משנה זו, אך ברור שאדם חייב בכבוד חברו באותה מידה שחייב במורא רבו, והמשנה השוותה את מורא הרב למורא שמים. הרי שכבוד החבר יכול להתפרש או כתנאי ליראת שמים, או כשווה בחיובו ליראת שמים. השוואת החבר לרב, מובנת לפי דברי ה"שפת אמת" שהבאנו לעיל, שהשפעת החבר יכולה להיות גדולה מזו של רב, ולכן מובן החיוב בכבודו. אמנם ההשוואה ליראת שמים דורשת ביאור: איך בכלל אפשר להעלות על דעתנו שכבוד החבר שווה ליראת שמים?
אך לפי הנאמר לעיל ברורים הדברים. חבר אמיתי חייב להיות אדם עניו היכול לבטל את עצמו. חבר אמיתי מוכן לוותר על צרכיו, כדי להעניק לחברו, ומוכן להבין שמלבדו יש אחרים העומדים במרכז העולם. חבר טוב חייב להיות אדם הגון וישר המעביר על מידותיו. חבר טוב חייב להיות בעל עין טובה, בלי שמץ של קנאה, ואדרבה, תמיד שמח בשמחתו של חברו. צא וחשוב שכל המידות הללו הן תנאי בסיסי באמונה בבורא עולם, הדורשת הכנעה מוחלטת וביטול העצמיות לכח עליון. אכן, אדם היכול להיות חבר טוב ונאמן, הוא היכול גם להאמין בבורא העולם, להכיר לו טובה ולהכניע עצמו בפניו לחלוטין.
לסיכומם של דברים:
א. חברות אינה מושג ערטילאי המתייחס לכל אדם אתו נמצאים בקשר, אלא מושג מחייב ומקיף, הדורש מאמצים אדירים והקרבה עצמית גדולה. על האדם להבדיל בין חבר למכר, או ידיד. לכל אחד ממושגים אלו משמעות שונה ומחויבויות אחרות. מה שמצפים מחבר, לא מצפים ממכר או מידיד.
ב. חבר אמיתי הוא החש את נשמתו ורוחו של חברו, הלבבות הם המדברים ולא המילים, וכאשר הלבבות מדברים מתוך תחושה והזדהות עמוקים, הופכים השניים להיות אחד.
ג. חובה על כל אחד לעשות כל מאמץ על מנת שיהיו לו חברים אמיתיים; אין האדם יכול להשיג שלימות ללא חבר.
ד. חייב כל אדם להשתדל להיות חבר אמיתי לזולתו. כל החיים נראים ומתנהלים בצורה שונה, כאשר לאדם כמה חברים אמיתיים.
ה. המעלות והמידות הנדרשות לחברות כנה ואמיתית, יעזרו לאדם גם להשיג עליה רוחנית והתקרבות לבורא עולם.

נסיים פרק זה בסיפור נפלא מאוצר המדרשים על חברות אמיתית:
מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו להפרד איש מעל אחיו וישבו בשתי מלכויות. ויהי היום ויבוא האחד בעיר חברו ויוגד למלך ההוא ויחשבהו למרגל, לפי שבא מעיר אויבו ויצו להרגו. וכשראה שכלתה אליו הרעה מאת המלך, נפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו שיעשה עמו צדקה אחת, אמר לו המלך: "מה היא?" אמר לו: "אדוני המלך, סוחר גדול הייתי ורוב סחורתי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר ואשתי ובני אינם יודעים מהם, ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים, יישארו בני עניים מרודים, ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשובה". אמר לו המלך: "ומי יאמין לך שתשוב?" אמר לו: "אדוני המלך, הנה חברי זה שהוא יושב בעירך יערבני". אמר המלך לחברו: "האתה תערבנו שאם לא יבוא לזמן שאקבע לו תמות אתה"? אמר לו: "כן אדוני המלך, אנכי אערבנו, נפשי תחת נפשו".

אמר המלך: "בחיי אני אראה היהיה הדבר הגדול הזה". מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חודש ימים. וביום האחרון מהחודש, והמלך היה מיחל כל היום אם יבוא האיש. ויהי השמש לבוא ועדיין האיש לא בא, ויצו המלך להביא את חברו מבית הסוהר להתיז את ראשו. מיד הוציאוהו ברחוב העיר וישימו החרב על צווארו והנה קול שאון בעיר לאמור: "הנה בא האיש". ויבוא האיש וירא את חברו מוכן ליהרג ויקימהו מהארץ ויקח החרב לשומה על צוארו, וגם חברו עשה כן. ויהיו שניהם אוחזים בחרב, זה אומר: "אני אמות" וזה אומר: "אני אמות תחתיך". וכראות המלך כי הפליא לעשות באחרונה מן הראשונה, תמה מאוד הוא ושריו, ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם, וימחול להם ויעשרם עושר גדול. ויאמר להם: "בבקשה מכם, אחרי היות חוזק אהבה כזה ביניכם, עשו אותי חבר שלישי לכם". ויהיו חברים למלך מן היום ההוא והלאה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל "וקנה לך חבר".
אכן, "או חברותא או מיתותא"!

פרק זה נלקח מתוך הספר "מאיש לרעהו" שחובר ע"י הרב יצחק שקופ. הספר יצא לאור בחודש אדר ב' תשע"ד וניתן להשיגו בכל חנויות הספרים התורניים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il