- הלכה מחשבה ומוסר
- חובת הלבבות
כ"א תשרי תשע"ה
התשובה חלק כ"א
למהר ולא להתעצל
מַהֵר, אָחִי, וּמַהֵר לְהַאֲזִין אֵלָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ, וּבְחַר לְנַפְשְׁךָ מַה שֶּׁבָּחַר לָהּ אֱלֹהֶיךָ, וּרְצֵה לָהּ מַה שֶּׁרָצָה מִמֶּנָּה בּוֹרְאֶךָ. וְאַל תְּבִיאֲךָ הָעַצְלָה לְהָקֵל בָּהּ, כִּי אִם תֵּקַל נַפְשְׁךָ בְּעֵינֶיךָ, אֵיזֶה דָבָר יִהְיֶה נִכְבָּד אֶצְלֶךָ?
אף פעם לא מאוחר
וְהִזָּהֵר פֶּן יַשִּׁיאֲךָ הִרְהוּר לִבְּךָ וְיֹאמַר לְךָ: עַתָּה אַחֲרֵי אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּתִי וַחֲלִיפוֹת* רֹב יָמַי אָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים וַאֲבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ? וְרָאוּי שֶׁתָּשִׁיב עָלָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא מֵעִנְיָן הַזֶּה (יְחֶזְקֵאל יח, כד־כז): "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ... וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ", עַד סוֹף הָעִנְיָן.
וּכְבָר הִמְשִׁילוּ זֶה הַקַּדְמוֹנִים לְאָדָם שֶׁהָיוּ בְיָדוֹ דַרְכְּמוֹנֵי* כֶסֶף, וְהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּנָהָר גָּדוֹל, וְכַאֲשֶׁר עָמַד עַל שְׂפַת הַנָּהָר הִשְׁלִיךְ הַדַּרְכְּמוֹנִים הָהֵם בַּנָּהָר, מִפְּנֵי שֶׁקִּוָּה לְהַפְסִיק* הַנָּהָר בָּהֶם, וְהִשְׁלִיכָם כֻּלָּם, חוּץ מֵאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדוֹ, וְלֹא נִפְסְקוּ הַמַּיִם בַּעֲבוּרָם. וְכַאֲשֶׁר רָאָה כֵן, אָמַר לְמַלָּח אֶחָד שֶׁהָיָה בַנָּהָר: קַח זֶה הַדַּרְכְּמוֹן אֲשֶׁר בְּיָדִי וְהַעֲבִירֵנִי בִּסְפִינָתְךָ בַּנָּהָר. וְעָשָׂה הַמַּלָּח כֵּן, וְהִגִּיעוֹ לְחֶפְצוֹ בַּדַּרְכְּמוֹן הַהוּא אֲשֶׁר נִשְׁאַר בְּיָדוֹ, וְהִשִּׂיג בּוֹ מַה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵלָיו בְּכָל הַדַּרְכְּמוֹנִים שֶׁאִבֵּד בַּנָּהָר, וּכְאִלּוּ לֹא אִבֵּד מְאוּמָה.
וְכֵן בַּעַל הַתְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר כִּלָּה רֹב יָמָיו בְּזוּלַת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא*, כְּשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּאַחֲרִית יָמָיו, יִמְחַל לוֹ הַבּוֹרֵא מַה שֶּׁקָּדַם מֵרֹעַ מַעֲשָׂיו כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל יח, כב): "כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל לג, טז): "כָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ".
התעלמות המחבר
וְאַל יִכְבַּד עָלֶיךָ, אָחִי, הֶעָרָתִי אוֹתְךָ לִשְׁמִירַת עַצְמְךָ, אֲשֶׁר אָרְכוּ יְמֵי הִתְעַלְּמוּתִי מִמֶּנָּה, כִּי לֹא יִחַדְתִּיךָ בָה* מִבַּלְעֲדֵי נַפְשִׁי. וְהִכָּנַע לָאֱמֶת וְאַל תִּבְרַח מִמֶּנָּה, וְהוֹדֵה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֵעִיר אוֹתְךָ לְמַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתָּ, וְאַל תִּקַּח אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּת זוּלָתְךָ הַמֵּעִיר לְךָ*, לְטַעֲנָה לְךָ וְלַאֲמַתְלָא, כִּי זֶה מִתַּרְמִית הַיֵּצֶר וּמְצוֹדָיו* לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַכָּרָתָם חֲלוּשָׁה.
הָאֱלֹהִים יְשִׂימֵנוּ מִן הַמְמַהֲרִים אֵלָיו וְהַשָּׁבִים עָדָיו בְּלֵב שָׁלֵם בְּרַחֲמָיו, אָמֵן.
נִשְׁלַם שַׁעַר הַשְּׁבִיעִי, בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
וַחֲלִיפוֹת – עברו, חלפו. דַרְכְּמוֹנֵי – סוג מטבע. לְהַפְסִיק – שהם יעצרו את זרימת הנהר. בְּזוּלַת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא – בדברים שאינם עבודת הבורא. כִּי לֹא יִחַדְתִּיךָ בָה וכו' – תוכחה זו לא הייתה מכוונת אליך בלבד כי אם גם לעצמי. אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּת זוּלָתְךָ הַמֵּעִיר לְךָ – העובדה שגם המוכיח אותך התעלם מהרבה מחובותיו לבורא. מְצוֹדָיו – מלכודותיו.
ביאורים
שער התשובה המסתיים כאן עוסק בעצם הנפש של האדם. בשאלה הגדולה לאן חייו פונים, מהי תכליתם, ומהי מגמתם. לכן, כמו בכל דבר העוסק בעצם חייו של האדם שאליו הוא מייחס חשיבות עליונה, כך גם יש להתייחס לתשובה ולחובתו של האדם לעסוק בה.
אפשר לומר שאחד מהגורמים המרכזיים המקשים על האדם לשוב בתשובה הוא היאוש. במיוחד אדם שעברו עליו כבר מספר שנים מאז קיבל עליו עול מצוות, והספיק לסטות מהדרך לא מעט פעמים עלול להתייאש וליפול ברוחו, וכתוצאה מכך לוותר על חזרה בתשובה.
במיוחד בדורנו, ה'יאוש' הוא אחת מתחבולותיו המרכזיות של היצר הרע. לעיתים האדם משוכנע מאוד בטוב הגדול שבתשובה ובקרבה להקב"ה, עד כדי כך שהיצר כמעט ולא יכול לנצחו. ואז היצר מוצא דרכים לייאש את האדם, להסביר לו עד כמה רחוק הוא מהבורא, עד כמה העוונות שעשה רבים, ולהוריד בעיני עצמו את ערכו ואת סיכוייו לתקן את מה שעשה ולפתוח דף חדש.
שער התשובה נחתם כאן בתקווה המחודשת . כל אחד, קטן כגדול צריך לקחת אחריות ברצינות ולבחור בדרך חדשה. בורא עולם רוצה בתשובתו של אדם גם לאחר שנים רבות של חטאים ונפילות רבות, והדרך שבה ינהג האדם בסופו של דבר, היא זאת שתקבע לטוב ולרע. על האדם להתמלא שמחה וכוח מהיכולת שלו להתקרב מחדש אל הבורא, להאמין בעצמו ובכוחותיו ולפתוח דף חדש. דרך חדשה.
"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה..." [יחזקאל יח, לא].
הרחבות
•לא קל לקבל תוכחה
מַהֵר, אָחִי, וּמַהֵר לְהַאֲזִין אֵלָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ... וְאַל תְּבִיאֲךָ הָעַצְלָה לְהָקֵל בָּהּ. אדם לא אוהב לשמוע דברי תוכחה, מכיוון שבעקבותיהם הוא נדרש לעמול על מנת לשנות את הרגליו הרעים. כך כותב הרב קוק: "הנה בידוע טבע האנשים לשמוח על... ענין המוכיח מתוכו להם טובה, ולהשליך אחרי גֶו (גבם) דברים שאינם כרצונם. דבר זה הוא רעה רבה לפני האדם...". אולם החכם בוחן את התועלת שתצמח לו מכל דבר, ולא נותן לקשיים לחסום אותו. לכן הוא בוחר להאזין לדברי התוכחה, ולהטיב את מעשיו. [ביאורי הראי"ה לפרקי אבות עמ' קעט].
•התשובה לטענות היצר
וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ — וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, עַד סוֹף הָעִנְיָן. היצר גורם לאדם לחשוב שמכיוון שחטא כל ימיו הקב"ה לא יקבל את תשובתו. אולם רבנו בחיי מפנה אותנו לפסוקים הנותנים מענה לטענה זו:
"ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עָוֶל ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי, כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה, בְּמַעֲלוֹ אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות... ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יְחַיֶּה" [יחזקאל יח, כד, כז]. בפסוקים אלה רואים שהקב"ה מתייחס למעשיו האחרונים של האדם. לכן אדם שחטא כל ימיו ושב באחריתו, נזכרים לו מעשיו האחרונים.
לעילוי נשמת יוכבד, מסיה וחיים וולף בני ר' אברהם ז"ל
מַהֵר, אָחִי, וּמַהֵר לְהַאֲזִין אֵלָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ, וּבְחַר לְנַפְשְׁךָ מַה שֶּׁבָּחַר לָהּ אֱלֹהֶיךָ, וּרְצֵה לָהּ מַה שֶּׁרָצָה מִמֶּנָּה בּוֹרְאֶךָ. וְאַל תְּבִיאֲךָ הָעַצְלָה לְהָקֵל בָּהּ, כִּי אִם תֵּקַל נַפְשְׁךָ בְּעֵינֶיךָ, אֵיזֶה דָבָר יִהְיֶה נִכְבָּד אֶצְלֶךָ?
אף פעם לא מאוחר
וְהִזָּהֵר פֶּן יַשִּׁיאֲךָ הִרְהוּר לִבְּךָ וְיֹאמַר לְךָ: עַתָּה אַחֲרֵי אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּתִי וַחֲלִיפוֹת* רֹב יָמַי אָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים וַאֲבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ? וְרָאוּי שֶׁתָּשִׁיב עָלָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא מֵעִנְיָן הַזֶּה (יְחֶזְקֵאל יח, כד־כז): "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ... וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ", עַד סוֹף הָעִנְיָן.
וּכְבָר הִמְשִׁילוּ זֶה הַקַּדְמוֹנִים לְאָדָם שֶׁהָיוּ בְיָדוֹ דַרְכְּמוֹנֵי* כֶסֶף, וְהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּנָהָר גָּדוֹל, וְכַאֲשֶׁר עָמַד עַל שְׂפַת הַנָּהָר הִשְׁלִיךְ הַדַּרְכְּמוֹנִים הָהֵם בַּנָּהָר, מִפְּנֵי שֶׁקִּוָּה לְהַפְסִיק* הַנָּהָר בָּהֶם, וְהִשְׁלִיכָם כֻּלָּם, חוּץ מֵאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדוֹ, וְלֹא נִפְסְקוּ הַמַּיִם בַּעֲבוּרָם. וְכַאֲשֶׁר רָאָה כֵן, אָמַר לְמַלָּח אֶחָד שֶׁהָיָה בַנָּהָר: קַח זֶה הַדַּרְכְּמוֹן אֲשֶׁר בְּיָדִי וְהַעֲבִירֵנִי בִּסְפִינָתְךָ בַּנָּהָר. וְעָשָׂה הַמַּלָּח כֵּן, וְהִגִּיעוֹ לְחֶפְצוֹ בַּדַּרְכְּמוֹן הַהוּא אֲשֶׁר נִשְׁאַר בְּיָדוֹ, וְהִשִּׂיג בּוֹ מַה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵלָיו בְּכָל הַדַּרְכְּמוֹנִים שֶׁאִבֵּד בַּנָּהָר, וּכְאִלּוּ לֹא אִבֵּד מְאוּמָה.
וְכֵן בַּעַל הַתְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר כִּלָּה רֹב יָמָיו בְּזוּלַת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא*, כְּשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּאַחֲרִית יָמָיו, יִמְחַל לוֹ הַבּוֹרֵא מַה שֶּׁקָּדַם מֵרֹעַ מַעֲשָׂיו כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל יח, כב): "כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל לג, טז): "כָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
137 - התשובה חלק כ'
138 - התשובה חלק כ"א
טען עוד
וְאַל יִכְבַּד עָלֶיךָ, אָחִי, הֶעָרָתִי אוֹתְךָ לִשְׁמִירַת עַצְמְךָ, אֲשֶׁר אָרְכוּ יְמֵי הִתְעַלְּמוּתִי מִמֶּנָּה, כִּי לֹא יִחַדְתִּיךָ בָה* מִבַּלְעֲדֵי נַפְשִׁי. וְהִכָּנַע לָאֱמֶת וְאַל תִּבְרַח מִמֶּנָּה, וְהוֹדֵה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֵעִיר אוֹתְךָ לְמַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתָּ, וְאַל תִּקַּח אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּת זוּלָתְךָ הַמֵּעִיר לְךָ*, לְטַעֲנָה לְךָ וְלַאֲמַתְלָא, כִּי זֶה מִתַּרְמִית הַיֵּצֶר וּמְצוֹדָיו* לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַכָּרָתָם חֲלוּשָׁה.
הָאֱלֹהִים יְשִׂימֵנוּ מִן הַמְמַהֲרִים אֵלָיו וְהַשָּׁבִים עָדָיו בְּלֵב שָׁלֵם בְּרַחֲמָיו, אָמֵן.
נִשְׁלַם שַׁעַר הַשְּׁבִיעִי, בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
וַחֲלִיפוֹת – עברו, חלפו. דַרְכְּמוֹנֵי – סוג מטבע. לְהַפְסִיק – שהם יעצרו את זרימת הנהר. בְּזוּלַת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא – בדברים שאינם עבודת הבורא. כִּי לֹא יִחַדְתִּיךָ בָה וכו' – תוכחה זו לא הייתה מכוונת אליך בלבד כי אם גם לעצמי. אֹרֶךְ הִתְעַלְּמוּת זוּלָתְךָ הַמֵּעִיר לְךָ – העובדה שגם המוכיח אותך התעלם מהרבה מחובותיו לבורא. מְצוֹדָיו – מלכודותיו.
ביאורים
שער התשובה המסתיים כאן עוסק בעצם הנפש של האדם. בשאלה הגדולה לאן חייו פונים, מהי תכליתם, ומהי מגמתם. לכן, כמו בכל דבר העוסק בעצם חייו של האדם שאליו הוא מייחס חשיבות עליונה, כך גם יש להתייחס לתשובה ולחובתו של האדם לעסוק בה.
אפשר לומר שאחד מהגורמים המרכזיים המקשים על האדם לשוב בתשובה הוא היאוש. במיוחד אדם שעברו עליו כבר מספר שנים מאז קיבל עליו עול מצוות, והספיק לסטות מהדרך לא מעט פעמים עלול להתייאש וליפול ברוחו, וכתוצאה מכך לוותר על חזרה בתשובה.
במיוחד בדורנו, ה'יאוש' הוא אחת מתחבולותיו המרכזיות של היצר הרע. לעיתים האדם משוכנע מאוד בטוב הגדול שבתשובה ובקרבה להקב"ה, עד כדי כך שהיצר כמעט ולא יכול לנצחו. ואז היצר מוצא דרכים לייאש את האדם, להסביר לו עד כמה רחוק הוא מהבורא, עד כמה העוונות שעשה רבים, ולהוריד בעיני עצמו את ערכו ואת סיכוייו לתקן את מה שעשה ולפתוח דף חדש.
שער התשובה נחתם כאן בתקווה המחודשת . כל אחד, קטן כגדול צריך לקחת אחריות ברצינות ולבחור בדרך חדשה. בורא עולם רוצה בתשובתו של אדם גם לאחר שנים רבות של חטאים ונפילות רבות, והדרך שבה ינהג האדם בסופו של דבר, היא זאת שתקבע לטוב ולרע. על האדם להתמלא שמחה וכוח מהיכולת שלו להתקרב מחדש אל הבורא, להאמין בעצמו ובכוחותיו ולפתוח דף חדש. דרך חדשה.
"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה..." [יחזקאל יח, לא].
הרחבות
•לא קל לקבל תוכחה
מַהֵר, אָחִי, וּמַהֵר לְהַאֲזִין אֵלָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ... וְאַל תְּבִיאֲךָ הָעַצְלָה לְהָקֵל בָּהּ. אדם לא אוהב לשמוע דברי תוכחה, מכיוון שבעקבותיהם הוא נדרש לעמול על מנת לשנות את הרגליו הרעים. כך כותב הרב קוק: "הנה בידוע טבע האנשים לשמוח על... ענין המוכיח מתוכו להם טובה, ולהשליך אחרי גֶו (גבם) דברים שאינם כרצונם. דבר זה הוא רעה רבה לפני האדם...". אולם החכם בוחן את התועלת שתצמח לו מכל דבר, ולא נותן לקשיים לחסום אותו. לכן הוא בוחר להאזין לדברי התוכחה, ולהטיב את מעשיו. [ביאורי הראי"ה לפרקי אבות עמ' קעט].
•התשובה לטענות היצר
וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ — וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, עַד סוֹף הָעִנְיָן. היצר גורם לאדם לחשוב שמכיוון שחטא כל ימיו הקב"ה לא יקבל את תשובתו. אולם רבנו בחיי מפנה אותנו לפסוקים הנותנים מענה לטענה זו:
"ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עָוֶל ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי, כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה, בְּמַעֲלוֹ אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות... ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יְחַיֶּה" [יחזקאל יח, כד, כז]. בפסוקים אלה רואים שהקב"ה מתייחס למעשיו האחרונים של האדם. לכן אדם שחטא כל ימיו ושב באחריתו, נזכרים לו מעשיו האחרונים.
לעילוי נשמת יוכבד, מסיה וחיים וולף בני ר' אברהם ז"ל
התשובה חלק י"א
י"א תשרי תשע"ה
בשביל הנשמה | י"א תשרי תשע"ה
הקדמה חלק ו'
כ' תמוז תשע"ד
בשביל הנשמה | כ' תמוז תשע"ד
התשובה חלק ט"ו
ט"ו תשרי תשע"ה
בשביל הנשמה | ט"ו תשרי תשע"ה
לימוד שבועי באמונה יח-כד תשרי תשע"ה
יח-כא תשרי תשע"ה
בשביל הנשמה | יח-כא תשרי תשע"ה
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ניתן לברור מרק בשבת?
איך יוצרים את השבת ?
אחדות זו מעבדה של בירורים
איך עושים קידוש?
אוצרות בלב הים
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
ענייני כשרות המצויים
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
למה ללמוד גמרא?