בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

להתחיל מבראשית

undefined

הרב שמואל אליהו

תשרי תשע"ה
13 דק' קריאה
הגמרא (ברכות ח) כותבת כי יש חיוב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. ואפילו גדולי החכמים והאמוראים הגדולים הקפידו בצורת הקריאה הזאת. גם תלמידי חכמים שממיתים עצמם באוהלה של תורה. זו הדרך שבה לומד אדם את תורת ה' ביחד עם הציבור כולו, ולימוד זה מביא ברכה רבה.
מרן הרב זצ"ל היה אומר שמכאן כי קריאת שניים מקרא ואחד תרגום איננה עצה טובה בלבד לבעלי-בתים על מנת לזכותם בלימוד תורה וכדומה, ובוודאי שאינה סגולה גרידא, למרות שסגולתה רבה עד מאוד וכדלקמן, אלא היא חובה על כל אחד, כפי שמשתמע מה"שולחן ערוך" (או"ח סי' רפ"ה), וכדלקמן.

סגולה לאריכות ימים
וכך כותבת הגמרא: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".
כתב "כף החיים" (סי' רפ"ה סקי"ד): "ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו ית' כי לכך נוצר". כוונתו לאנשים שטוענים שקריאת שניים מקרא ואחד תרגום מבטלת מהתורה שרגילים ללמוד, והיה הרב זצ"ל רגיל לומר לתלמידי חכמים שהיו אומרים כי הם רוצים ללמוד דברים יותר עמוקים. כי את הזמן שהם מפסידים לדעתם בלימוד זה הם מרוויחים באריכות הימים שמובטחת למי שקורא שניים מקרא ואחד תרגום. ומי שלא קורא ומפסיד אריכות ימים – אין לך ביטול תורה גדול מזה.
עוד היה אומר הרב זצ"ל כי אנשים מחפשים סגולות לחיים ארוכים ולבריאות. ואין לך סגולה כל כך חשובה, שהגמרא בעצמה אומרת שהיא סגולה לחיים ארוכים. "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים". שכאשר אדם נוהג להתמיד בקריאת פרשיות התורה וללמוד אותן ולא רק לקרוא כמסיר עול מעל צווארו, הוא זוכה ללמוד את התורה שהיא דבר ה' אלינו. אל כל אחד ואחד מאתנו.
אם מוותר על מצווה זו, ומסתמך בידיעת התורה רק על קריאת התורה בבית הכנסת, הרי לא מספיק להבין כל דבר על בוריו. ולא מספיק לראות רש"י ומפרשים ומתנתק מדבר ה' אלינו.

קריאה כחותה על הגחלים
כתב בעל "כף החיים" (שם ס"ק ד'): "וכתב בספר מגיד מישרים למרן הקדוש ז"ל בישעיה סי' ס"ו, שאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל, וז"ל: 'והטוב בעיניך שאתה קורא הפסוקים שניים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפילתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים".

עם הציבור
הגמרא מספרת על רב ביבי בר אביי, שרצה לקרוא את כל פרשיות השנה פעם אחת בשנה, בערב יום הכיפורים. לפי זה יוצא שהוא מסיים את הקריאה עם כולם, "עם הציבור", שמסיים את התורה בשמחת תורה, אף שלא קרא כל פרשה ופרשה ביחד עם הציבור. "תנא ליה חייא בר רב מדפתי, כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל והשותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". כלומר, שמצוות היום בערב יום הכיפורים היא אכילה ושתייה, ואם יקרא שניים מקרא ואחד תרגום של כל השנה יבטל את המצווה.
"סבר לאקדומינהו", כלומר שיקרא את כל פרשיות התורה שניים מקרא ואחד תרגום קודם זמנן במהלך שבת אחת או שתיים של השנה, וכדברי רש"י לקמן, "אמר ליה ההוא סבא, תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר – כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה, אשלימו פרשיותייכו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום". הרי שחשיבות הקריאה היא דווקא עם הציבור, ולא יקדים אותה ולא יאחר אותה. נראה שיש שפע גדול משמים דווקא כשלומדים את הפרשה ביחד עם הציבור.

אחד מקרא, אחד מקרא ואחד תרגום
במשנה ברורה (סי' רפ"ה סק"ב) כתב "ובענין הקריאה, יש דעות בזה בין אחרונים, י"א שיקרא כל פסוק ב' פעמים ותרגום עליו, וי"א שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח"כ התרגום, היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום. ובמ"א ובשע"ת מצדדים כדעה ראשונה. ובספר 'מעשה רב' איתא, שהגר"א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה, או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. מי שהוא בקי בטעם ובנקודות בע"פ, טוב להדר לקרות בס"ת גופא", עכ"ל.
המשנה ברורה מביא אפוא שלוש שיטות כיצד סדר קריאתה. א – לקרוא כל פסוק שניים מקרא ואחד תרגום, או שיקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויקרא שוב בפיו יחד עם שליח הציבור את כל הפרשה בשבת. ב – שיקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויצא ידי חובתו ממה ששומע משליח הציבור בשבת. ג – שיקרא פרשה פתוחה או סתומה פעמיים, ואחר כך את התרגום עליה (כמנהג הגר"א).
והיה אומר בעל ה"בן איש חי" שדעת האר"י הקדוש היא שיקרא פעמיים כל פסוק מקרא, ואחר כך את אותו פסוק פעם אחת תרגום מאונקלוס.
וב"שער הכוונות" (דף י"ב ע"א): "דמנהג האר"י ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו ושם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת, והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום, והוא אומר אחריו, וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה. ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחת ולשנותה מקרא פעם שניה, ואח"כ קורים כולה יחד תרגום פעם שלישית, אלא כל פסוק ופסוק בפני עצמו. היה קורא שמו"ת, והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו', והיה אומר כי זה סוד 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו', זולת אם ארע לו אונס גדול מאוד שאז היה קורא הפרשה שמו"ת אחר סיום תפילת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית, כמו שציוה רבנו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקוראים אותה באמצע תפילת שחרית דשבת" (מחב"ר בקו"א סימן רפה י).
לפי האמור לעיל מובן כי עיקר המצווה היא לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, כשהוא מעוטף בטלית ועטור בתפילין. ואם לא, ישתדל לסיים הקריאה במשך יום שישי (מחב"ר אות ט).

שישי ורצף, שישי עדיף
ישתדל שלא יפסיק בקריאת שמו"ת לדברים בטלים. ומכל מקום אם דיבר – ימשיך בלימוד. ואם שמע קדיש, קדושה או "ברכו" – יפסיק ויענה. והיה אומר הרה"ג חיים פלאג'י שאם הוא עייף, רשאי לברך על שתייה. ואם שתה ברצף – יברך ברכה אחרונה (כה"ח רפ"ה ס"ק ט"ו).
אמנם אם לא יכול לקרוא ברצף, יקרא חלק בבוקר וחלק אחרי הצהריים. כי הקריאה ביום שישי עדיפה על הקריאה ברצף. ואם יכול לקרוא ברצף בשבת או לסירוגין ביום שישי, יקרא ביום שישי.

טעמים מסיני
ישתדל לקרוא "מקרא" בטעמי המקרא אם בקי בהם (שם אות ח). אך לא טוב לקרוא את התרגום בטעמים (מחב"ר שם אות ז בא"ח ש"ש לך לך יא). ואומר המהרח"ו שהטעמים הם הלכה למשה מסיני. שכשניתנה תורה מסיני למשה הוא קיבל אותה בנעימה ובניגון ובטעמים.
כך לימד משה הלוי את כל הלוויים טעמים וניגונים שקיבל בסיני. הלוויים היו מנגנים את הנגינות הללו בבית המקדש וכך היו מלמדים תורה את בני ישראל. ועל ידי הטעמים יכול להבין את הכוונה שבפסוק. וכ"כ המחזיק ברכה (עיין לכה"ח שם ס"ק ה', ועיין מגילה דף ג' ע"א ברש"י ד"ה פיסקי הטעמים).
בקריאת עשרת הדברות החזן קורא כל דיבר כפסוק אחד, וזה נקרא טעם עליון. וכשקורא שמו"ת יקרא בטעמים כפי שכתוב בחומש בטעם הרגיל.

ארבעה מקרא ואחד תרגום
אחר שסיים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, יחזור על הפסוק האחרון בלי תרגום. כלומר, יקרא את הפסוק הזה פעמיים מקרא, פעם אחת תרגום ועוד פעם מקרא. ויש אומרים שיקרא עוד פעמיים מקרא (בא"ח שם).

שמו"ת בשעת קריאת התורה
ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן רפה) כתב שיכול לקרוא את הפרשה שמו"ת בשעת קריאת התורה אם בסמוך לחזן עומד אדם שקורא גם תרגום, כשם שעושים אצל התימנים. וגם אצלם לא יעשה כן בשבתות פרה וזכור, כיוון שמרן פסק בשו"ע שחיוב קריאת פרשיות זכור ופרה הוא מדאורייתא, וחייבים לשמוע כל מילה. ואם לא שמע ולוּ אות אחת ממנה, לא יצא ידי חובה (שו"ע סי' קמו ס"ב).

זמן קריאת שניים מקרא ואחד תרגום
ממנחה של שבת עד האכילה של שבת הבאה
מדברי הגמרא למדנו שחובת הקריאה היא "עם הציבור" דווקא, ושלא יקדים אותה או שלא יאחר אותה. מאימתי יכול להתחיל לקרוא אותה באופן שלא מקדים אותה? התוספות (שם: ד"ה "ישלים") כתבו על זה, שממנחה של שבת אפשר להתחיל לקרוא את הפרשה של השבת הבאה, וז"ל: "נראה, דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם הצבור. ואע"ג דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך".
המשנה ברורה סי' רפ"ה סק"א פסק כדברי התוספות. והתוספות (שם) הוסיפו, וז"ל: "במדרש, ג' דברים ציוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה – משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו, אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ"מ מצוה מן המובחר קודם אכילה". מדבריהם למדנו, שלכתחילה ניתן להתחיל לקרוא את הקריאה של השבת הבאה שמו"ת ממנחה של שבת ועד האכילה של שבת הבאה.

מועדים להשלמות
אמנם ראינו לעיל כי דעת האר"י ז"ל שעיקר זמנם של שניים מקרא ואחד תרגום הוא ביום שישי. אם לא קרא לפני הסעודה – יקרא אחריה. אם לא קרא אחרי הסעודה – יקרא קודם סעודה שלישית. אם לא קרא אז – יקרא בכל השבוע אפילו אחרי מנחה עד יום רביעי, ואם גם עד אז לא השלים – רשאי להשלים בדיעבד במשך כל השנה עד יום שמחת תורה. מכאן ואילך עבר זמנו (שו"ע שם ד. כה"ח שם ס"ק כח).
כך כתב מרן (שם, ס"ד) שלושה זמנים בהם ניתן לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, וז"ל: "מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת (כמו צוואת רבי הנ"ל לבניו). ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה. וי"א עד רביעי בשבת (כדעה המובאת בתוס' הנ"ל). וי"א עד שמיני עצרת" (ועיין ל"כף החיים" ס"ק כ"ה שהביא בשם הגר"א שהיה דוחק עצמו לסיים את הפרשה ביום ו' דווקא).

מקרא בלילה ובליל ראש חודש
אם לא סיים שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי, לא יקרא בליל שבת או לפנות בוקר קודם עלות השחר, שכך כתב "כף החיים" (שם, סקי"ד) בשם גורי האר"י שאין לקרוא שמו"ת בלילה, והיינו שאף-על-פי שעד חצות הלילה לא קוראים מקרא, אבל תרגום אין לקרוא כל הלילה, וז"ל: "אין לקרות הפרשה שמו"ת באשמורת אור השישי קודם שיאיר היום, כי כתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרות תרגום בלילה (מחב"ר אות ט' ושע"ת אות א')". ומכל מקום, אם אין לו זמן אחר, מתירים לו את זה (בא"ח ש"ש לך לך יא. עיין שו"ע סי' רפ"ה).
הרב "בן איש חי" פוסק שבראש חודש הדין הוא כמו בכל ימות החול ואין קוראים בו מקרא.

אופן קריאת שניים מקרא ואחד תרגום
"שמע ישראל" בשניים מקרא
הגמרא אומרת שאסור לקרוא "שמע ישראל" פעמיים. אמנם כל זה הוא רק בתפילה. לעומת זאת אם אדם לומד שניים מקרא ואחד תרגום, רשאי הוא לחזור פעמיים על הפסוק "שמע ישראל" (עיין עוי"ח דף מ"ז אות ד').

שלוש פעמים בעברי
הגמרא אומרת על שמו"ת שצריך לקרות "אפילו עטרות ודיבון". ופירש רש"י: "אפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי".

שניים מתוך ספר תורה ואחד תרגום
אומר הט"ז (שם ס"ק ב'): "וירא שמים יקרא את השניים מקרא מתוך ספר תורה". ואומר כה"ח (שם ס"ק ז') שיקרא מתוך ספר תורה רק אם הוא בקי בקריאת ס"ת בניקוד וטעמים.
סיפר מרן הרב זצוק"ל כי בבית כנסת של הרה"ג הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זיע"א (ברחוב חגי), היו נוהגים בכל מנהגי החסידות. והוא ראה את הרב הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זיע"א, שנהג בכל יום שישי אחרי התפילה לקרא שניים מקרא מספר תורה, והרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה קורא את התרגום מתוך חומש.
באחד מימי השישי הוא פנה לרב צדקה ואמר לו: הרי שומע כעונה, ולא עונה ממש? ענה לו הרב: מי אמר לך שאיני קורא אחריו מילה במילה את התרגום? והיה אומר שהקריאה שלו בספר התורה היא גם לצורך הגהה של ספר התורה.

רש"י חשוב כמו תרגום
כתב ה"שולחן ערוך" (או"ח סי' רפ"ה סעי' ב'): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". וגם לפי הקבלה יש ערך מיוחד בקריאת התרגום ועל כן ירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י (שו"ע שם ב ועין כה"ח ס"ק ב).

גם תרגום, גם פירוש
יש סוברים שאם אדם לא מבין עברית כלל אלא רק אנגלית או צרפתית וכדו', הוא רשאי לקרוא את הפרשה באנגלית או בצרפתית, ובזה יצא ידי חובתו, כי כל המטרה היא להבין את הפשט.
ומיהו מוסיפים התוספות, וז"ל: "ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד') אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום" עכ"ל. אמנם אם יש תרגום באנגלית שהוא גם מפרש את המקרא, הרי זה עדיף על תרגום שלא מבינים אותו.

פירוש נשמתי
מרן הרב זצוק"ל ייעץ לאנשים שילמדו שנה אחת שמו"ת עם רש"י, ולשנה אחרת עם רשב"ם, ולשנה אחרת עם אבן עזרא, ואח"כ ספורנו, וכך תהיה להם בקיאות בכל מפרשי התורה. כי כל פרשן כתב את פירושו על-פי מה שקיבלה נשמתו במעמד הר סיני.
ואומרים שהרמב"ם כתב פירוש על התורה ועל הגמרא, ולאחר שראה את פירוש של רש"י חזר בו ואמר שפירוש רש"י הוא תמציתי ופירושו ארוך, כי רש"י כותב בקיצור, ולעתים מילה אחת של רש"י מכילה כמה הסברים ומתרצת כמה קושיות.

סגולה לשם שמים
ב"כף החיים" (שם, סק"ד) הזהיר שלא לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום כסגולה גרידא ובתנאי ועל מנת להתברך באריכות ימים ובשאר הברכות, אלא יש לקרוא לשם שמים, ואף תיקן נוסח "לשם ייחוד" מיוחד שיש לאומרו קודם הקריאה. וז"ל: "וכתב בס"ח, דיקרא האדם שמו"ת לשם מי שאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך', וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכו', וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו, ואל יסמוך על תנאי שנאמר, והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין, [במקור הפסוק בדניאל פרק ג פי"ח: 'וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד] וכתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך, ע"כ. וע"כ, קודם שיקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יש לומר 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה וכו', הריני בא לקרות הפרשה של השבוע שמו"ת לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי נועם וכו'", עיי"ש.

חדש מתוך ישן
ולא יחשוב אדם: כיוון שאני יודע ללמוד רש"י ולמדתי אותו פעם אחת, הרי אני פטור מללמוד אותו שנית. אלא ישוב וילמדנו שוב ושוב, כי תמיד ימצא דבר חידוש שלא שם לב אליו בלימוד הקודם.
קריאת הפטרה
שתי הפטרות, בלי תרגום
אומר הרמ"א בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום (סי' רפ"ה סעי' ו'): "אין צריך לקרא ההפטרות, ומ"מ נהגו לקרא ההפטרה". וכך נוהגים.
בשבת ראש חודש, או ערב ראש חודש, שקלים, זכור, פרה והחודש שאומרים הפטרה מיוחדת, יש אומרים שאם קרא שמו"ת ביום שישי – יאמר את ההפטרה הרגילה של פרשת השבוע. ואם קורא שמו"ת ביום שבת – יקרא הפטרת שקלים (עיין שו"ע רפה ס"ע ז ומשנ"ב ס"ק כ וכה"ח ס"ק לו).
אמנם דעת ה"בן איש חי" היא שתמיד יקרא את ההפטרה של אותה פרשה ולא את ההפטרה המיוחדת (רמ"א רפה סעי' ז', ועיין לבא"ח ש"ש לך לך יא). ואם רוצה לקרוא את שתי ההפטרות – תבוא עליו ברכה.
יש אומרים שצריך לקרוא את תרגום ההפטרה, ולמעשה איננו קוראים אותו (מג"א ס"ק י"א, אולם עיין בכה"ח שם ס"ק ל"ח).

קריאה בזמנים מיוחדים
ימים טובים
כתב ב"שולחן ערוך" (שם סעי' ז'): "אין צריך לקרא פרשת יום טוב". והטעם מפני שכבר קראנו שניים מקרא ואחד תרגום בכל שבתות השנה. אף על פי כן, כותב ה"בן איש חי" שביום הושענא רבה, צריכים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום של שמחת תורה, והיא פרשת "וזאת הברכה".

סמיכות "וזאת הברכה" ל"בראשית"
לפעמים פרשת "בראשית" נקראת צמוד לשמחת תורה ואי-אפשר לקרוא קודם לכן את שמו"ת של "בראשית". במקרה כזה יקראו שמו"ת ביום שבת, ואם לא יכולים לקרוא בשבת, יכולים לקרוא בליל שבת.
אם החג הוא בימים חמישי, ששי ושבת, או במקרה של אנשי חוץ לארץ שנמצאים בארץ, שחוגגים בימים חמישי, שישי ושבת ולא יכולים לקרוא את שמו"ת של "בראשית" קודם – יקראו פרשת "בראשית" בשבת, ואת שניים מקרא ואחד תרגום של "וזאת הברכה" יקראו בערב חג הסמוך לקריאה ביום שמחת תורה.

שמו"ת של "האזינו"
כששבת "שובה" צמודה לראש השנה, יש מחלוקת בעניין שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת "האזינו", האם קוראים אותה ביום שישי כמו בכל שבוע, או שמא קוראים אותה ביום שבת.
טעם האומרים לקרוא אותה בשבת, הוא משום שיש מי שאומר שלא קוראים תרגום ביום טוב, ועל כן טוב לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בשבת תשובה בבוקר, אחרי מוסף או לפני התפילה.
ואם חושש שמא לא יספיק, יכול לקרוא אותה בליל שבת במקום ביום שבת, ומ"מ לכתחילה עדיף לקרוא אותה ביום שבת ולא ביום טוב של ראש השנה.

צאינה וראינה את הפרשה
במקור התקנה היה התרגום מבאר את הפסוקים, אבל בימינו לא כל אחד מבין את כוונת התרגום, על כן לכתחילה יש להבין את מה שקוראים מלבד קריאת התרגום דווקא, וכמו שמביא "כף החיים" (שם, סק"ד) את דברי המגיד שאמר למרן: "אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים".
ומרן ב"שולחן ערוך" (סי' רפ"ה ס"ב) הביא שאם קרא את הפרשה עם פירוש רש"י יצא ידי חובתו גם בלי לקרוא את התרגום, אבל אין לסמוך על זה לכתחילה, וז"ל: "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".
כן כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ה'): "מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר 'צאינה וראינה' וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד". "צאינה וראינה" הוא ספר תרגום לאידיש שנכתב בעיקר לנשים, כפי המבואר משם הספר.
הספר "מעם לועז" נכתב בשפה לדינו, שהיא ספרדית, וגם הוא היה מיועד לנשים שלא היו בקיאות בעברית. הדבר חשוב בעיקר כי הגמרא אומרת שהקריאה הזאת היא סגולה טובה לחיים ארוכים. וגם להן מגיעה אריכות ימים ושנים.
ובימינו ראוי שתלמדנה פירוש על הפרשה שקרוב לליבותיהן ולהכנת לבבם. ויהי רצון שברכת חז"ל זו תתקיים בכל הקוראים ובנשותיהם, בבניהם, בבנותיהם ובכל יוצאי חלציהם עד עולם. אכי"ר.

שמחת תורה

מספר עוזי ברנע, מגבאי בית הכנסת "היכל יעקב": הרב זצ"ל אהב מאוד את התורה. היה נוסע בכל הארץ בשביל להעביר שיעורי תורה. את שמחת התורה בבית הכנסת קשה לתאר במילים. הרב אליהו ז"ל היה רוקד ושמח בכל כוחו. ולא עוד אלא שהיה משמח את כל הקהל בכל עוז. מי יכול לשמוח יותר ממורנו ורבנו ביום זה? הרב, בגילו המתקדם, קפץ, שר, רקד ומחא כף במרץ וסחף את כולנו לשמחתה של התורה באהבה ובהוקרת התורה ולומדיה.
ההקפות לא הפסיקו כל היום. לאחר כל תפילה בשמחת תורה נעשו ההקפות. בבוקר היו מגיעים תלמידי "מכון מאיר" ורבניו, מוסיפים שמחה על שמחה ולוקחים עמם את הרב לישיבת "מרכז הרב" לפגישת שני ענקי התורה – הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל והרה"ג אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. האור בעיניהם של הרבנים היה כה רב ואהבתם היוקדת לתורה זרמה בלב כולנו. "אשרי עין ראתה כל אלה".
כבר בתפילת המנחה ניכרה בנו העייפות, אך הרב היה במלוא כוחו. בהגיענו להקפות השניות בגרון ניחר וכמעט ללא כוח, ממשיך הרב להרקיד את כולנו ולקבל את פני הרבנים והציבור הרב המגיע לשמוח בשמחת התורה. מי שלא ראה את הרב אליהו שמח בשמחת תורה, לא ראה שמחה מימיו.

נשותינו – עטרת ראשנו
מספרת יסכה בוחניק מירושלים: הרב זצ"ל הקפיד מאוד בכבודן של הנשים שהיו באות לבית-הכנסת להתפלל, והקפיד תמיד לברך אותן בצאתו מהתפילה או מהשיעור. בכל שמחת תורה הוא הקפיד שהן תוכלנה לראות את שמחת התורה ולא יסתירו להן, והיה ניכר שהוא נוהג בהן כבוד כמו שהיה נוהג בכל אדם.
כשהיו שואלים אותו, הוא תמיד היה מעודד נשים ללמוד ולהתפתח. שתעסוקנה בזיכוי הרבים בכל מעשה של חינוך הדרכה והוראה, סיעוד וחסד.
פעם סיפר שכאשר היה בביקור בקהילות יהודיות בארה"ב, התייחס להתרסות הקהילות הרפורמיות בעניין המחיצה בבית-הכנסת, המפרידה בין נשים לגברים. אמר רבנו: כשהם יושבים יחד גברים עם נשים ומתפללים, הם חושבים שהם נוהגים כבוד באישה, וזה לגמרי הפוך. אם הם באמת מתפללים בכוונה, זה העלבון היותר גדול לנשים. יושבים לידן ולא מתייחסים אליהן.
אנחנו מכבדים את הנשים שלנו, אנחנו בונים את בתי-הכנסת שלנו כשעזרת הנשים בקומה העליונה; נשותינו הן ממעל לנו, עטרה לראשנו...

קריאת שניים מקרא ואחד תרגום איננה עצה טובה בלבד לבעלי-בתים על מנת לזכותם בלימוד תורה וכדומה, ובוודאי שאינה סגולה גרידא, אלא היא חובה על כל אחד

כאשר אדם נוהג להתמיד בקריאת פרשיות התורה וללמוד אותן ולא רק לקרוא כמסיר עול מעל צווארו, הוא זוכה ללמוד את התורה שהיא דבר ה' אלינו

חידודין-חידודין . האם צריך משחז נפרד לסכינים בשריים וחלביים?
לא.

אוכל שטיבולו בטחינה . האם צריך ליטול ידיים על ירקות שמטבלים בטחינה מדין אוכל שטיבולו במשקה, מכיוון שיש בזה מים?
צריך ליטול ידיים.

גזירה חלבית . האם צריך להטביל מספריים שמשתמשים בהם גם לפתיחת שקיות חלב וכדומה?
לא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il