בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ח תשרי התשע"ה

פרק ב' חלק א'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ח תשרי התשע"ה
3 דק' קריאה
פֶּרֶק ב – בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּהִירוּת

בדיקת האדם את כל דרכיו, אם טובות הן
הִנֵּה עִנְיַן הַזְּהִירוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וּבְעִנְיָנָיו, כְּלוֹמַר, מִתְבּוֹנֵן וּמְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו וּדְרָכָיו, הֲטוֹבִים הֵם אִם לֹא, לְבִלְתִּי עֲזוֹב נַפְשׁוֹ לְסַכָּנַת הָאֲבַדּוֹן חַס-וְחָלִילָה, וְלֹא יֵלֵךְ בְּמַהֲלַךְ הֶרְגֵּלוֹ כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה. וְהִנֵּה זֶה דָבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְּבֵהוּ וַדַּאי, כִּי אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִבְרֹחַ מֵאֲבַדּוֹן נִשְׁמָתוֹ, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּרְצֶה לְהַעְלִים עֵינָיו מֵהַצָּלָתוֹ? אֵין לְךָ פְּחִיתוּת וְהוֹלֵלוּת* רָע מִזֶּה וַדַּאי! וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הִנֵּה הוּא פָּחוּת מֵהַבְּהֵמוֹת וּמֵהַחַיּוֹת אֲשֶׁר בְּטִבְעָם לִשְׁמֹר אֶת עַצְמָם וְעַל כֵּן יִבְרְחוּ וְיָנוּסוּ מִכָּל מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם הֱיוֹתוֹ מַזִּיק לָהֶם.
וְהַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת – אִם טוֹבָה דַרְכּוֹ אוֹ רָעָה, הִנֵּה הוּא כְּסוּמָא הַהוֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה, וְרָעָתוֹ קְרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ, כִּי אוּלָם חֶסְרוֹן הַשְּׁמִירָה מִפְּנֵי הָעִוָּרוֹן הַטִּבְעִי אוֹ מִפְּנֵי עִוָּרוֹן הָרְצוֹנִי, דְּהַיְנוּ, סְתִימַת הָעֵינַיִם בִּבְחִירָה וָחֵפֶץ, אֶחָד הוּא.*

חוסר זהירות בדורו של ירמיהו
וְהִנֵּה יִרְמְיָה הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל רֹעַ בְּנֵי דוֹרוֹ מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נְגוּעִים בְּנֶגַע הַמִּדָּה הַזֹּאת, שֶׁהָיוּ מַעְלִימִים עֵינֵיהֶם מִמַּעֲשֵׂיהֶם בְּלִי שֶׁיָּשִׂימוּ לֵב לִרְאוֹת מַה הֵם, הַלְהֵעָשׂוֹת אִם לְהֵעָזֵב? וְאָמַר עֲלֵיהֶם (ירמיה ח, ו), "אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר וְגוֹ', כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה", וְהַיְנוּ, שֶׁהָיוּ רוֹדְפִים וְהוֹלְכִים בִּמְרוּצַת הֶרְגֵּלָם וְדַרְכֵיהֶם מִבְּלִי שֶׁיַּנִּיחוּ זְמַן לְעַצְמָם לְדַקְדֵּק עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּרָכִים וְנִמְצָא שֶׁהֵם נוֹפְלִים בְּרָעָה בְּלִי רְאוֹת אוֹתָהּ.

_____________________________________
פְּחִיתוּת וְהוֹלֵלוּת – קלקול וחוסר דעת. אֶחָד הוּא – מבחינת רמת הסכנה אין הבדל בין עיוור לבין מי שעוצם את עיניו.


ביאורים
הרמח"ל מתבטא כאן בחריפות גדולה, כלפי דבר שאינו עברה מתרי"ג מצוות: "אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי". הוא עוסק כאן בדבר שאינו עברה מוגדרת, או מידה מושחתת, אלא בדבר שנראה לפעמים זניח – חוסר ההתבוננות. יש בימינו כאלה שיקראו לזה לתת לחיים 'לזרום'. הנביא ירמיה מתאונן על רוע בני דורו. לא רק על כך שאינם שומרים שבת או עובדים עבודה זרה. הבעיה העיקרית היא שהם אינם מתבוננים על מעשיהם.
ליפול בחטאים זה לא טוב, אך אדם שיודע מהי דרך הישר ועדיין קשה לו לעתים לעמוד בניסיון ונופל – הוא בר תיקון. הוא מצטער על חטאיו ויודע מה הכיוון הנכון. אפשר לדבר איתו. אך במקרה שאדם 'זורם' ואינו שם לב בכלל למה שהוא עושה – אין עם מי לדבר. כל התוכחות עוברות לידו כאילו אינן נוגעות אליו. הוא לא מחפש את דרך הישר, הוא אינו מצטער על חטאיו, הוא בכלל לא מבין מה ההבדל בין מעשה טוב למעשה רע.
לעתים הדבר לא נובע מרוע לב או ממידות מקולקלות. ייתכן שהאדם רץ במרוצת החיים, לוחם את מלחמת הקיום היומיומית, רץ אחרי עומס העבודה ואין לו זמן להתבונן. זו הסיבה לכך שהנביא ירמיה דימה התנהגות אדם כזה למרוצת הסוס במלחמה. הוא חייב לרוץ, חייב להלחם, ולכן אין לו פנאי להתבונן על המהמורות שבדרך.
התנהלות רוחנית כזאת היא הגרועה ביותר. כמעט בלתי אפשרי לתקן אדם כזה. הדרך היחידה היא לעורר אותו שיבין שהחיים שלו על כף המאזניים. לפני שמתחילים להוכיח אותו על עברה כזו או אחרת צריך לנער אותו, להוציא אותו מהשאננות. לפקוח את עיניו כדי שיבין מהו העיקר בחיים ומה טפל. הלימודים, העבודה והקריירה הם רק אמצעים להגיע לתכלית – לדבקות האלוהית. וברגע שהתכלית תעמוד מול העיניים האדישות תתפוגג והאדם יתחיל לשים לב לעצמו.

הרחבות
•חשבון נפש בהתבודדות ויחידות
מִתְבּוֹנֵן וּמְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו וּדְרָכָיו. בהמשך הספר מבאר הרמח"ל שאת חשבון הנפש ואת ההתבוננות יש לעשות בהתבודדות וביחידות: "צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו" [פרק ג], "והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו על ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה" [פרק כא].
צורך זה של התבוננות אישית מתוך התבודדות מופיע כבר בדברי רבנו יונה : "ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו, ולחפש דרכיו ולחקור, לקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה" [שערי תשובה ב, יד].
הרב קוק הרחיב יותר והסביר מהו התהליך שעובר האדם שמתבודד כדי להתבונן על דרכיו: "כשהחושב מתבודד, ומתגלה בנפשו אז הכח הרוחני הפנימי שלו, חש הוא את כל הפגמים שנפגמה נשמתו, מכח מעשים ומדות שאינן הגונות, מצטער הוא אז בצער פנימי ועמוק, וחותר ברוחו איך לתקן את המעוות" [אורות התשובה ח, ט].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il