ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איזה מין צדיק היה נח? ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית נח Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"ה

איזה מין צדיק היה נח?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל

נח - המפתח לתיקון העולם
הפסוקים הראשונים של פרשת נוח מעמידים לפנינו שני ניגודים. מצד אחד "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" 1 , ומצד שני "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" 2 .
הניגודיות הגדולה הזו שהתגלתה באנושות באותו פרק זמן, יחד עם הדגש על המילה 'בדורותיו', הביאו את חז"ל להרהר בדמותו של נח, וכך אומר רש"י 3 :
"בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי, אבל סוף כל סוף, אחרי הכול, לא מצינו כמעט דמויות במקרא שזכו לכינוי 'צדיק'.
בסוף פרשת בראשית הדבר בולט יותר, שכן אחרי התיאור של כל השפל הנוראי אליו הגיעה האנושות, "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" 4 , אחרי תיאור הנפילה האנושית לעומק תהום הנשייה, השחיתות המוסרית העמוקה ביותר שידעה האנושות מאז ומעולם, בא הפסוק: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" 5 . הניגודיות הזו, שכל כך בולטת למקרא הפסוקים, מלמדת אותנו שנח הוא בעצם דמות שעתידה להיות המפתח לתיקון העולם. העולם התחיל באדם הראשון והגיע כעת למבוי סתום, שהיחיד שמסוגל לפתוח אותו, זה נח.
מאדם הראשון ועד נח היו אמנם כמה וכמה דמויות מופת, היה חנוך והיה מתושלח, היו אנשים שהיו צדיקים מופלאים, אבל כל המציאות הזו נמחקה, תמצית ההמשכיות של הקיומיות האנושית מסתכמת באישיותו של נח, "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" 6 .

גדלותו של נח
תולדותיו של נח אינן מסתכמות בשלושת בניו, שם חם ויפת, אלא כוללות את כל ההשקפות והמידות שהביא לעולם, וכדברי רש"י: "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". נח הוא הציר המרכזי שממנו מתחילה הקיומיות האנושית כולה. המדרש 7 אומר שנח היה צדיק "מתחילתו ועד סופו" והרמב"ן 8 כותב שהיה "זכאי ושלם בצדקו" ו"נביא היה". נח, 'יש מרבותינו דורשים אותו לגנאי', אבל צריך להבין שאנחנו עוסקים כאן באדם שהגיע למדרגת הנבואה. חז"ל 9 אומרים על נח, שהיה נח לשמים ונח לבריות, נח לעליונים ונח לתחתונים, נח בעולם הזה ונח בעולם הבא, וכשלומדים את דבריו של "אור החיים" הקדוש 10 , מבינים עוד יותר עד כמה נח היה גדול. "אור החיים" הקדוש מאריך, לכן נסתפק במשפטים בודדים:
"אילו לא היה הוא, לא היה העולם במציאות והיה הכל כלא היה במבול, ובו יסד ה' עולמו... זה יגיד עוצם אישורו, שאפילו בדורותיו הרעים את כולם היה עניו וכו', והוא לפנים משורת הדין כי שורת הדין נותנת 'עם חסיד וגו' ועם עקש' וגו', והוא לא כן עשה. ועוד, שאפילו בעיני דורותיו הוכר היותו עניו, והוא אומרו 'תמים בדורותיו'. ואמר לשון רבים להגיד מעלתו, והנה כל אדם ישיג הכרת ג' דורות - הא' דור אביו וב' דורו וג' דור בניו - והגיד הכתוב כי בכולם היה הוא מסוים... ודקדק לומר 'התהלך', לומר בתמידות היה מרצה קונו יתברך וקרבנו יוכיח על הכלל".



קטנותו של נח

מאידך גיסא, אי אפשר להתעלם מהביטוי 'היה בדורותיו', ומההשוואה שעורכים חז"ל בין נח לאברהם, כמובא ברש"י 11 :
"את האלקים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר 'התהלך לפני' (בראשית יז, א), 'אשר התהלכתי לפניו' (בראשית כד, מ), נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו".
יתרה מזאת, בהמשך 12 מובא שהיה 'מקטני אמנה':
"מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
הביטוי 'מקטני אמנה' דורש לימוד, מה משמעותו? ממשיך רש"י 'מאמין ואינו מאמין', נח האמין בה' אבל לא האמין שיכולה להיות מציאות כזו שהעולם ישחת.

נח לא האמין בכוחו
נח היה אדם פלאי, הוא היה הבריח התיכון שמחבר בין עשרת הדורות שמאדם ועד נח לעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, הוא הממשיך הגדול של בית מדרשו של אדם הראשון, אך עם כל הגדולה שלו, סוף סוף הוא אדם, ולכן יש אצלו ספקות. אצל אדם הראשון לא שייך לדבר על ספקות כי הוא יצירה אלקית, אבל לאחר עשר דורות שכל אחד מהם דאג להכניס עוד ועוד סימני שאלה, מגיע דורו של נח.
בדומה להשוואה שעורכים חז"ל בין נח לאברהם אבינו, בזוהר הקדוש 13 אנו מוצאים השוואה בין נח למשה רבנו, וכה דבריו:
"תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא. בשעתא דאמר לה קודשא בריך הוא למשה 'ועתה הניחה לי' וגו' 'ואעשה אותך לגוי גדול' וגו', מיד אמר משה: וכי אשבוק דינהון דישראל בגיני? השתא יימרון כל אינון בני עלמא דאנא קטלית לון לישראל, כמה דעבד נח. דכיוון דאמר ליה קודש אבריך הוא דישזיב ליה בתיבותא, דכתיב 'ואני הנני מביא את המבול מים' וגו', וכתיב 'ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ואני הנני מקים את בריתי וגו' ובאת אל התבה', כיוון דאמר ליה דישתזיב הוא ובנוי, לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו. ובגין כך אקרון מי המבול על שמיה כמה דאת אמר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח'.
אמר משה: השתא יימרון בני עלמא דאנא קטילת לון בגין דאמר לי ואעשה אותך לגוי גדול. השתא טב לי דאימות ולא ישתצון ישראל. מיד 'ויחל משה את פני ה' אלקיו'. בעא רחמין עלייהו ואתער רחמי על עלמא" 14 .
המבול נקרא על שמו של נח, ובעצם בסופו של דבר כל ההיסטוריה מתגלגלת לפתחו של נח. נח לא היה רק הניצול של העולם, הוא זה שגרם לאובדנו של העולם המושחת שהיה בימיו, הוא היה זה שהטביע את כל הרשע והחמס שהיו בימיו.
למעשה היו לו כוחות להציל את המציאות ולשנות אותה, אבל הוא בחר לברוח מזה ולהגיב בפסיביות. התנהגות פסיבית אינה משחררת את האדם מאחריות, אדם צריך לתת דין וחשבון לא רק על מה שעשה, אלא גם על מה שלא עשה, אם נח היה מתנהג בצורה אחרת, כל המציאות היתה נראית אחרת.
נח היה ענק שבענקים, הוא היה יכול להפוך את הקערה על פיה ולהציל את האנושות כולה, אבל הוא לא האמין מספיק בכח הגדול שטמון בו, אולי זו כוונת חז"ל באמרם שהיה מ'קטני אמנה'.

לא עלה על ליבו שה' חפץ בתפילתו
נראה כעת את דבריו הנפלאים של רבי שלמה הכהן 15 , האדמו"ר מרדומסק, בעל ה"תפארת שלמה" 16 , שעומד על היחס הזה שבין נח למשה רבנו, וכה דבריו:
"'ויבא נח ואשתו' וגו'. ופירש רש"י, אף נח מקטני אמנה היה כו'. לכאורה יפלא לומר כן כאשר מכל מקום דבר ה' עמו פעם בפעם, ואיך יהיה מקטני אמנה?
אך הנה נודע כי שגגה גדולה היתה לו, שלא התפלל על הדור, אולי הועיל להציל אותם משחת. והחסרון היה לו, שהיה בדעתו שהוא קטן בעיני ה' יתברך ולא עלה על לבו שיהיה הקדוש ברוך הוא חפץ בתפלתו, ולא האמין זאת שה' יתברך ישמע אליו ויעתר לו אחרי שכבר נגזרה הגזירה. אבל חשב בלבבו שזה יהיה נגד רצון ה' יתברך לבטל גזירתו.
והאמת הוא להיפך, כי זה חפץ ה' וזהו רצונו, שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות. וכמו שעמד אברהם אבינו ע"ה ואמר: 'חלילה לך מעשות כדבר הזה'. וכן משה רבינו אמר: 'למה יאמרו מצרים'. וכן הוא המדה מתחילת בריאת העולם, כמאמרם ז"ל: בתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין וכו' ושתפו מידת הרחמים למידת הדין".
איך אפשר לומר על נח ש'מקטני אמנה' היה, הלוא נביא היה, וזאת אף שגדל בדור מלא רשעה וחמס? משיב על כך רבי שלמה מרדומסק: נקודת השבר מתחילה אצל האדם כשהוא לא מאמין בכוחות שהקב"ה נתן לו. כשאדם נמצא בעמדה נפשית של ענוה מוגזמת ופסולה, אז הוא לא מאמין בעבודת ה' שלו ובכח התפילה שלו, הוא לא מאמין שהוא מסוגל להניע משהו בעולם.
הרמב"ם 17 כותב שאדם יכול לעשות מצוה אחת ועל ידה להכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, אבל נח היה 'מקטני אמנה', הוא עמד מול המציאות השפלה שהיתה בימיו, ראה את כל העוצמה של הפשע והחמס, וחש שאין לו שום כלים להתמודד מול המציאות ההזויה והמטורפת הזאת.
הוא סבר שנגזרה כבר הגזרה ואין עוד מקום לתפילה וזעקה, נגזרה הגזירה ואי אפשר יותר לעורר רחמי שמים.
נח נמצא במדרגה של 'יקוב הדין את ההר' 18 , אם יש דין אז אין עוד מקום לרחמים, אבל למעשה ריבונו של עולם חפץ לרחם על המציאות, ריבונו של עולם מלא באהבה כלפי ברואיו, וכיוון שהעולם לא יכול להתקיים על פי מידת הדין לבדה, שיתף רחמים בדין.
"הכוונה בזה על דרך שאמרו כי הצדיק נקרא שותף במעשה בראשית כמו: הדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף, וכיוצא בזה. והטעם הוא כי הצדיקים מקיימין את העולם כי הם מעוררים רחמים וחסדים תמיד ולבטל כל הגזירות קשות, ובזה הוא שותף במעשה בראשית.
וזה היה כוונת הבריאה מתחילה כאשר בכל מעשה בראשית לא נזכר רק שם 'אלקים', רק אחר שנאמר בהברא"ם - אותיות באברהם - מיד נאמר 'ביום עשות ה' אלקים', מידת הרחמים עמו, כי כן על הצדיקים שם הוי'ה על פניהם תמיד, כמו שכתוב 'וראו כל בשר יחדיו כי ה' נקרא עליך'. וזה שאמרו: שתפו מידת הרחמים הם הצדיקים העומדים בפרץ להשיב חמתו מהשחית העולם. וזה פירוש: נח מקטני אמנה היה ולא האמין בעצמו כי יועיל בתפלתו".
כשהקב"ה שיתף רחמים בדין, הוא בעצם שיתף את הצדיקים במעשה בראשית, מכאן ואילך על ידי כל פעולה ופעולה מסוגל הצדיק להיות שותף בהנהגת הקב"ה בבריאה. נח היה מ'קטני אמנה' כיוון שלא האמין במידת הרחמים, הוא לא האמין שהמציאות יכולה להשתנות.

נח מתחיל תהליך של תיקון
חלק מהפרוגראמה האלקית הוא, שהעולם צריך לעבור תהליך של נפילה ואחר כך תהליך של תיקון, תהליך בו האנושות מתחילה לפעול על המציאות. בראשית הבריאה היתה מציאות עליונה, מציאות של אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה שראוי היה שתינתן תורה על ידו 19 , ואז באה נפילה גדולה, האדם חטא, ומאז העולם צריך לעבור תהליך של תיקון. תהליך התיקון בא לידי ביטוי באופן משמעותי בדורו של נח, נח מתחיל לחולל שינוי בתוך המציאות, הוא מלמד את העולם יסודות חדשים שלא היו קודם לכן, הוא ממציא את המחרשה ומלמד את העולם חקלאות, "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" 20 . אמנם הוא לא מצליח להשפיע הרבה, אבל הוא מצליח להניח יסודות מסוימים בעולם, הוא מתחיל תהליך של תיקון שמכשיר את השטח להופעתו של אברהם אבינו, עמודו של עולם.

צדיק לדורו וצדיק לדורי דורות
האנושות הולכת ומתפתחת, היא נמצאת כל הזמן בתנועה, ונח מהווה חוליה משמעותית במהלך הגדול הזה. על כל פנים ישנו הבדל משמעותי בין נח לאברהם אבינו, וכך כותב בעל ה"תפארת שלמה" 21 על היחס שבין שני גדולים אלה:
"'איש צדיק תמים היה בדורותיו'. פירש רש"י: יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי כו'. כבר כתבנו מה שיש לדקדק בזה, הלא מכל מקום הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק בדור ההוא וכו'. אולם הנה מדת הצדיקים אשר מעולם היות בכחם וגבורתם בקדושתם להגן על הדור מכל זרם ומים כבירים, מלבד אשר הגינו על בני דורם בחייהם, אך גם זאת כי צדקתם עומדת לעד גם לבני בניהם עד סוף להיות למחסה ולמסתר בזכותם.
אחד היה אברהם אשר בו נאמר: 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' וכן מחשבות לבו בכל דור ודור, כי היה באחד קודם בריאת העולם בעת שהיה ה' אחד ושמו אחד, ואחר כך נאמר בהברא"ם באברה"ם.
ובזוהר הקדוש: חסד אל כל היום - חסד דאזיל עם כלהו יומין, כי בחסד נברא העולם ובכל הז' תחתונות מדת החסד מתפשט עמהם, ובכל יום מדת החסד של אברהם מתעורר, כמו שכתוב: 'וישכם אברהם בבקר', בכל יום הוא משכים והולך בחסד ויעקד את יצחק בנו לאכפיא הדינין כנודע בזוהר, ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
וכן כל הצדיקים, גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל: יציאת צדיק מן המקום עושה רושם לדורות ורשימו ניכר לעולם להיות נשאר ברכה אחריו. והנה הצדיקים ההם העומדים ברומו של עולם, צדקתו עומדת לעד להגן על הדור לדורי דורות".
בסליחות של ימים נוראים אנחנו אומרים "עננו אלקא דרבי מאיר עננו, עננו בזכותיה דבר יוחאי עננו". רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי שייכים לתקופת התנאים, כיצד הם שייכים לתפילה שלנו היום?! אומר רבי שלמה הכהן מרדומסק: רבי שמעון בר יוחאי, הוא לא רק צדיק לדורו, הוא צדיק של כל הדורות כולם, הלוא כך הוא מעיד על עצמו: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה. ואלמלי אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו. ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם ועד סופו" 22 . רבי שמעון הוא אישיות שכל הדורות מקבלים כח מתורתו. צדיק אמיתי הוא צדיק שאיננו רק צדיק לדורו, אלא צדיק לדורו ולדורות, צדיק שכל הדורות נשענים עליו. יש יחידים כאלה, אפילו בין התנאים הקדושים אין רבים שזכו לכך שבכל הדורות מזכירים את שמם שוב ושוב. מישהו יכול לספור בכלל כמה פעמים ביום מוזכר שמם של רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי בעולם, מישהו יכול לספור כמה פעמים ביום מוזכר שמם של רש"י ורבנו האר"י, ה"בעל שם טוב" ו"אור החיים" הקדוש?! היו עוד הרבה צדיקים בעולם, גדולים שבגדולים, אבל יש צדיקים שברור לכולם שהם לא שייכים רק לדורם.
"אבל אצל נח כתיב 'בדורותיו', 'צדיק לפני בדור הזה', פירוש כי לא נשאר אחריו צדקתו רק בדור הזה ואין בכוחו להיות עומדת לעד, על כן איננו כמו צדיק המבריח מקצה אל הקצה, לכן גם על דורו לא היה יכול להגן מסתר מי המבול. וזה שדרשו רז"ל לפי דורו היה צדיק כי שיער הכתוב בשבח הזה בדורותיו, כי לא הגין על דורו מאז, יען כי לא היה רק צדיק בדורותיו ולא הגיע יותר, ואילו היה בדורו של צדיקים ראוי לו להיות זכותו לדור דורות כמו שאר הצדיקים, היה צדיק יותר והיה יכול להציל את כל הדור מכל זה. אבל כי כן בדורו של אברהם לא היה חשוב לכלום כי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה. אכן זכותו של אברהם אבינו עומדת לעד לדורי דורות".
כשמדברים על מידת החסד, מיד עולה דמותו של אברהם אבינו. כשמחנך רוצה לדבר עם תלמידיו על מידת החסד, הוא מתחיל מאברהם אבינו, הוא מדבר על הכנסת האורחים של אברהם אבינו ועל 'הנפש אשר עשו בחרן', כך היה לאורך כל הדורות וכך יהיה לדורי דורות, כי אברהם אבינו זו מציאות נצחית, צדקתו עומדת לעד.
גם נח היה איש צדיק, אבל נח היה איש צדיק לדורו בלבד. מה יכול מחנך ללמד היום על דרכו ותורתו של נח, מלבד העובדה שהיה 'צדיק תמים'?!
מה שאין כן כשרוצים ללמוד על דרכו של רבי מאיר בעל הנס, על תורתו של רבי מאיר ניתן להעביר שיעורים רבים, זה לא משהו חד פעמי, זה לא משהו זמני, זה משהו ששייך לכל הדורות כולם, זו תורה שבונה נדבכים של אמונה ושייכת לתשתית של האומה כולה. זה כוחו של רבי מאיר בעל הנס וזה גם כוחו של אברהם אבינו.

נח לא גידל את דורו
הזכרנו שנח היה מ'קטני אמנה'. למילה 'אמונה' יש שתי הוראות: להאמין או לגדל. כך נאמר על מרדכי היהודי "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ" 23 , מרדכי גידל את אסתר, הוא העצים את עולמה ובנה את כל התשתית הרוחנית שלה, לאור זאת ניתן להבין שכשחז"ל מעידים על נח שהיה מ'קטני אמנה', כוונתם לומר שנח לא היה זה שבנה וגידל את דורו.

היחס לבני הדור - נח לעומת אברהם
נח חי בדור שכולו חמס, כולם מסביבו היו רשעים. אם היו מכניסים אותנו לאחד מבתי הכלא ואומרים לנו לעשות שם עבודה רוחנית, לא היינו יודעים מאיפה להתחיל.
אמנם גם בסביבתו של אברהם אבינו כולם היו עובדי אלילים, אבל אברהם השכיל למצוא את הדרך לליבם של האנשים ועשה נפשות רבות.
רבי אהרן הכהן 24 , חתנו של מרן ה"חפץ חיים", עומד על ההבדל בין אישיותו של נח לאישיותו של אברהם, בספרו "פרחי אהרן" 25 , וזו לשונו:
"עוד יש לומר כוונת חז"ל מה שאמרו על הפסוק 'בדורותיו', יש שדורשים אותו לשבח וכו', שכל זה מרומז בפסוק, דהנה ידועה מידת אברהם אבינו ע"ה שהיה הולך בתמימותו לפני ה', כדכתיב: 'התהלך לפני והיה תמים', אשר על ידי זה עמד בנסיונותיו שנתנסה מהקב"ה עשר פעמים ובכל זאת עם אנשי דורו היה מתחכם בכל מיני ערמה, לדעת לחקור מצפונות שורש שיטתם ודעותיהם, כדי להתחכם באיזה אופן להדריכם על דרך הטוב ולהכניסם תחת כנפי השכינה".
אברהם אבינו למד פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה תרבותית, הוא למד את הסביבה, את תנאי הגידול שמתאימים לה, את תפיסות העולם של אלה שחיים בה, מי מנהל את המקום ומה המקום האמוני שבו הוא נמצא. מתוך ההיכרות העמוקה הזו מסוגל היה אברהם אבינו למצוא את הדרך שמסוגלת להשפיע על כל אחד ואחד באשר הוא.
"אולם נח אפשר לומר, כשם שעם אלקים התהלך בתומתו, כן היה מתהלך בתמימותו עם אנשי דורו שגם בינהם היה מפורסם לתמים, לכן לא עלה בידו לקנות נפשות דורו כמו שעלה לאברהם, דכתיב: 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', ורק את האלקים התהלך בתמימות ולא עם שאר אנשי דורו. לזאת אמרו, אם היה בזמן אחד עם אברהם, לא היה נחשב כל כך לעומת מעלתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה מרגיל שמו של הקב"ה בפי כל בריה".
אברהם אבינו נהג בערמה, הוא פתח את ביתו לרווחה והכניס אורחים ביד רחבה. לאחר שסעדו האורחים את ליבם בקשו להודות לאברהם, ואז ניצל אברהם את ההזדמנות ללמדם שיעור באמונה. את התודה, אמר להם אברהם, יש להפנות לריבונו של עולם, הוא זה שברא את העולם והוא זה שמנהיג את הבריאה, אני רק צינור.
אברהם אבינו מתחכם ומלמד את הבריות שיהיה שם שמים שגור על פיהן. אברהם אבינו חושב באופן אסטרטגי, הוא מאמין בכוחות שנתנו לו ומאמין בכוחו של הציבור, הוא אוהב את הציבור הזה והוא מאמין שגם הקב"ה אוהב את הציבור הזה, לכן הוא מתחכם ומחפש את המסילות לליבם.
כשיש תלמיד חלש בכיתה, המחנך עלול לאבד תקוה אתו, אבל אם הוא אוהב אותו ומאמין בו, אז הוא מנסה לחשוב איך לתת לתלמיד כלים, איך ללמד אותו בשיטה הכי קצרה והכי מהירה, באיזה דוגמאות ובאיזה המחשות להשתמש כדי לפשט את הדברים עד כמה שאפשר.
"אבל נח הסתפק רק במה שהתהלך את האלקים, ולכן היה אברהם 'אב המון גוים', שכל העולם כיוצאי חלציו, אולם נח, מספר הכתוב, 'אלה תולדות נח', רק 'שם חם ויפת'.
והסיבה שלא הוכיח אותם, כי היו אנשי דורו ליצנים, כדאיתא (סנהדרין קח), לזאת לא היה יכול לקנות נפשות ולהכניסם תחת כנפי השכינה כאברהם".
כדי להניע תהליך של תיקון צריך אסטרטגיה, צריך מבט רחב ועמוק וצריך להגיע להכרה שמדובר בתהליך.

שני מיני צדיקים
היום, כ"ה בתשרי, חל יום פטירתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב 26 , בעל "קדושת לוי". גם הוא עומד על היחס שבין נח לאברהם אבינו 27 , ובדבריו הוא מבחין בין שני מיני צדיקים, וזו לשונו:
"יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו, ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדים הבורא ברוך הוא, רק שהוא בפני עצמו עובד הבורא.
ויש צדיק אחד שעובד הבורא, ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא, כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים (בראשית רבה לט, יד).
ואיתא בכתבי האר"י ז"ל (ספר הלקוטים בפרשתין ד"ה ויולד נח; לקוטי תורה פרשת כי תשא ד"ה מחני) שעל זה נענש נח - על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו, והוצרך לגלגל במשה, ומשה היה מתקן, שהיה מוכיח תמיד כל ישראל".
אם כן אברהם אבינו הוא צדיק כזה שמניע את כל המציאות למקום של טהרה ורוממות. אברהם אבינו מגלה את ה'אברהמיות' בעולם, הוא עובר מעיר לעיר ומכפר לכפר ומלמד תורה ואמונה, הוא לא שוקט על שמריו, הוא כל הזמן עסוק בשאלה: במה אני יכול לעזור? איזה שינוי אני יכול לחולל בציבוריות כדי להפוך את העולם להיות עולם שלם יותר?

איזהו חסיד?
כשהרמח"ל ב"מסילת ישרים" מברר מהי מדרגת החסיד הוא עומד על אותה נקודה שהעלה בעל ה"תפארת שלמה", רבי שלמה הכהן מרדומסק. לפי בעל ה"תפארת שלמה", כאמור, נח סבר שכבר נגזרה הגזרה ולא היה בכוחו להתפלל, הוא חש שאיננו ראוי להתפלל על הדור כולו, ואלה דברי בעל ה"מסילת ישרים" 28 :
"איזהו חסיד? המתחסד עם קונו. והנה החסיד כזה, מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצוותיו על הכוונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו יתברך, ויתאווה לגאולה, לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך... ומתאווה ומיצר לכבוד ירושלים וכו', ויתפלל תמיד על גאולת בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי.
ואם יאמר אדם: מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה? תשובתו בצדו, כאותה ששנינו (סנהדרין לז ע"א): לפיכך נברא אדם יחידי, כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם, וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה.
ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא (ישעיה נט, טז): 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע', ואמר (שם סג, ה): 'ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך', ואמר (ירמיה ל, יז): 'ציון היא דורש אין לה', ופירשו ז"ל (סוכה מא ע"א): מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו, כי על כיוצא בזה שנינו (אבות פ"ב, מט"ז): לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה...
ואמנם עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג, י): 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', שכל הדור אוכל מפירותיו. וכן אמרו חז"ל (בבא בתרא טו ע"א): 'היש בה עץ' - אם יש מי שמגן על דורו כעץ. ותראה שזהו רצונו של מקום, שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם, והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ע"פ ויקרא רבה ל, יב): יבואו אלה ויכפרו על אלה, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו, וגם בתפילתו בפועל, דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סנגוריא על הדור כולו".

האבות וישראל - למעלה מן הטבע
אני חושב שכל מה שלמדנו עד עכשיו, זו בעצם הכנה לקראת לידתו של אברהם אבינו, ולידתה של שרה אמנו. כיוון שכך, אני רוצה לסיים בדברים נפלאים שכותב רבי שלמה אלישיב, בעל ה"לשם", בספרו הקדוש "הקדמות ושערים" 29 :
"ראשית מציאת האבות וישראל היה גם כן רק בהארת אור הגנוז. כי היה מציאותם שלא מן הטבע ומעלה מן הטבע לגמרי. כי הנה מציאת אברהם אבינו ע"ה ולידתו היה שלא מן הטבע, כי נולד מביאה כזו אשר על פי טבע אי אפשר לאישה להתעבר כלל מביאה כזה, וכמו שאמר האר"י ז"ל ב'ליקוטי תורה' איוב וכן ב'ספר הגלגולים' (פרק נ דף סז דפוס פרעמישלא. ועיין שם הסוד והטעם בזה). ועיין רמב"ן (ויקרא יח, פסוק יט). וכן אברהם ושרה ויצחק ורבקה, כולן עקרים היו, כמו שאמרו ביבמות (סד ע"א), וכן רחל ולאה שניהן עקרות היו, כי גם לאה היתה עקרה (כמו שכתוב באגדת בראשית פרשה נב), וזהו שנאמר 'וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה', וכמו שאמרו בבראשית רבה (ריש פרשה עא), והרי היה מציאת האבות והשבטים שלא מן הטבע כלל".
כלומר כל התהליך שעברנו מאדם הראשון דרך נח ועד האבות הקדושים היה תהליך טבעי, אבל פרשיית האבות החותמת את הפרשה איננה על דרך הטבע, לכן נאמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" 30 .




^ 1.בראשית ו, ט.
^ 2.בראשית ו, יא.
^ 3.רש"י בראשית ו, ט.
^ 4.בראשית ו, ו-ז.
^ 5.בראשית ו, ח.
^ 6.בראשית ו, ח.
^ 7.בראשית רבה ל, ח.
^ 8.רמב"ן בראשית ו, ט.
^ 9.ראה בראשית רבה ל, ה.
^ 10.אור החיים בראשית ו, ט.
^ 11.רש"י בראשית ו, ט.
^ 12.רש"י בראשית ז, ז.
^ 13.זוהר ח"א סז ע"ב.
^ 14.ביאור: בא ראה מה בין משה לשאר בני העולם. בשעה שאמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול" וגו', מיד אמר משה: וכי אעזוב דינם של ישראל בשבילי? כעת יאמרו כל אותם בני העולם, שאני הרגתי את ישראל כמו שעשה נח. שכיון שאמר לו הקב"ה שיציל אותו בתיבה, שכתוב: "ואני הנני מביא את המבול מים" וגו', וכתוב: "ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ואני הנני מקים את בריתי וגו' ובאת אל התבה". כיון שאמר לו שינצל הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ומשום כך נקראים מי המבול על שמו, כמו שנאמר: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח".
אמר משה: כעת יאמרו בני העולם שאני הרגתי אותם, משום שאמר לי "ואעשה אותך לגוי גדול". כעת טוב לי שאמות ולא יושמדו ישראל. מיד "ויחל משה את פני ה' אלקיו". ביקש רחמים עליהם ועורר רחמים על העולם.
^ 15. הרב שלמה הכהן רבינוביץ' (וולושצובה-ראד), התקס"א-התרכ"ו - האדמו"ר הראשון של חסידות רדומסק. התחנך בפיטרקוב אצל רבי אברהם צבי בעל שו"ת "ברית אברהם" ואצל רבי דוד חריף מחבר הספר "בית דוד", מתלמידיו של "היהודי הקדוש" מפשיסחא. בפיטרקוב נמשך לחסידות. באותם ימים כונה "העילוי מוולושצובה". עסק בכתיבת חיבורים תורניים בפלפול ובסברא על התלמוד. היה בקי בספר "אורים ותומים" לרבי יהונתן אייבשיץ בעל פה וממנו למד את דרכי החיבור והפלפול. חיבורו הראשון הוא חידושיו על מסכת כתובות. לאחר מכן כתב חיבור מעמיק בענייני חזקות וספר ובו שלוש עשרה קושיות במסכת עבודה זרה שאת כולן תירץ בתירוץ אחד, תוך שהוא כותב במליצה "שלושה עשר אני יודע". כל החיבורים הללו נכתבו על ידו בהיותו בגיל חמש עשרה. נותרו בידינו רק חידושיו על מסכת כתובות. לאחר פטירת "היהודי הקדוש" והחוזה מלובלין עבר רבי שלמה ללמוד אצל רבי מאיר מאפטא ואצל רבי פישל מסטריקוב. בשנת ה'תקצ"ד מונה רבי שלמה לכהן כרב העיר רדומסק. את עיקרי תורתו כתב האדמו"ר מרדומסק בספרו "תפארת שלמה" על התורה ועל המועדים.
^ 16.תפארת שלמה לפרשת נח ד"ה ויבא נח.
^ 17.רמב"ם הלכות תשובה ג, ד.
^ 18.ראה יבמות צב ע"א.
^ 19.ראה בראשית רבה כד, ה.
^ 20.רש"י בראשית ה, כט.
^ 21.תפארת שלמה לפרשת נח ד"ה איש צדיק.
^ 22.סוכה מה ע"ב.
^ 23.אסתר ב, ז.
^ 24. רבי אהרן הכהן, תרכ"ג-תרצ"ו - בשנת תרמ"ב נישא לבתו של מרן ה"חפץ חיים", ומאז ישב בבית חותנו שנים רבות, וקיבל ממנו תורה ויראת שמים ומידות טובות. זמנים הרבה למד עמו, וצירפו לסייעו לו בסידור חיבוריו. היה רב מובהק ורב פעלים. שימש ברבנות במספר קהילות וחיבר כמה חיבורים. הראשון והחשוב שבהם הוא "עבודת הקרבנות", בו סידר את כל עניני הקרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ו חיבר חיבורים נוספים בעניני דרוש וביאורי מקראות, כולם מלאים בתורתו של מרן ה"חפץ חיים" והליכותיו בקודש.
^ 25.פרחי אהרן בראשית ו, ט.
^ 26. רבי לוי יצחק רוסקוב מברדיצ'וב (סנגורם של ישראל) (הוסקוב-ברדיצ'ב), ת"ק-תק"ע - מגדולי האדמו"רים החסידיים, תלמיד המגיד ממעזריטש, מחבר הספרים "קדושת לוי" על התורה והמועדים ו"בית ישראל" על פרקי אבות. כיהן כרב ברוטשוול, בז'ליחוב ובפינסק. בשנת תקמ"ה עבר לעיר ברדיצ'ב שבאוקראינה, שם ייסד קהילה חסידית בה כיהן כרב עד יום פטירתו. התפרסם כמי שנהג ללמד זכות על כל יהודי, גם על חוטאים ופושעים.
^ 27.קדושת לוי ריש פרשת נח.
^ 28.מסילת ישרים פרק יט.
^ 29.הקדמות ושערים לב ע"ב.
^ 30.בראשית יא, ל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il