- הלכה מחשבה ומוסר
- מסילת ישרים
כ"ב חשוון התשע"ה
פרק י"א חלק ג'
גודל עוון המסחר במידות מעוותות ועוון ריבית
לֹא אֹמַר* מֵעִנְיַן הַמִּדּוֹת*, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּהֶם (דברים כה, טז): "תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא פח ע"ב): "קָשֶׁה עָנְשָׁם שֶׁל מִדּוֹת מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת" וְכוּ', וְאָמְרוּ (שם), "הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם", וְכָּל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בְלֹא דַּעַת וְלֹא יֵעָנֵשׁ. כָּל-שֶׁכֵּן עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חַס-וְחָלִילָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שמות רבה לא, ו) עַל פָּסוּק (יחזקאל יח, יג), "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה", שֶׁאֵינוֹ חַי לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הוּא וְאָבָק שֶׁלּוֹ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב בְּעֵינֵי ה'. וְאֵינִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, שֶׁכְּבָר אֵימָתוֹ* מֻטֶּלֶת עַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
אָמְנָם כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁחֶמְדַּת הַמָּמוֹן רַבָּה, כֵּן מִכְשְׁלוֹתָיו רַבִּים, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נָקִי מֵהֶם בֶּאֱמֶת, עִיּוּן גָּדוֹל וְדִקְדּוּק רַב צָרִיךְ לוֹ, וְאִם נִקָּה מִמֶּנּוּ, יֵדַע שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, כִּי רַבִּים יִתְחַסְּדוּ בַּעֲנָפִים רַבִּים מֵעַנְפֵי הַחֲסִידוּת, וּבְעִנְיַן שִׂנְאַת הַבֶּצַע* לֹא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז הַשְּׁלֵמוּת. הוּא מַה שֶּׁאָמַר צוֹפָר הַנַּעֲמָתִי לְאִיּוֹב (איוב יא, יד), "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ – הַרְחִיקֵהוּ, וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה, כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם, וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא".
וְהִנֵּה דִבַּרְתִּי עַד הֵנָּה מִפְּרָטֵי מִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, וְכִפְרָטֵי חִלּוּקִים אֵלֶּה וַדַּאי שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, אָמְנָם אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אֶלָּא אוֹתָם שֶׁרְגִילִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם לִכָּשֵׁל בָּהֶם.
עריות כנזיר, 'סחור סחור לכרמא לא תקרב'
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁגַּם הֵם מִן הַחֲמוּדִים,* וְהֵם שְׁנִיִּים בְּמַדְרֵגָה אֶל הַגָּזֵל, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה (בבא בתרא קסה ע"א), "רֻבָּם בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת". וְהִנֵּה מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִנָּקוֹת לְגַמְרֵי מִזֶּה הַחֵטְא, גַּם לוֹ תִּצְטָרֵךְ מְלָאכָה לֹא מוּעֶטֶת, כִּי אֵין בִּכְלָל הָאִסּוּר גּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא (ויקרא יח, ו), "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז, ב), "אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אַל תֹּאמַר, הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה, הֲרֵינִי תּוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָווֹן, הֲרֵינִי מְגַפְּפָהּ* וְאֵין לִי עָווֹן, אוֹ שֶׁאֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָווֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּשֵׁם שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן – אָסוּר לֶאֱכֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וּמִשְׁרַת עֲנָבִים וְכָל הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן, אַף אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ אָסוּר לִיגַּע בָּהּ כָּל עִקָּר, וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה לְעַצְמוֹ" וְכוּ'.
וְהַבֵּט מַה נִּפְלְאוּ דִבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה, כִּי הִמְשִׁיל אֶת הָאִסּוּר הַזֶּה לְנָזִיר, אֲשֶׁר אַף עַל פִּי שֶׁעִקָּר הָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתִיַּת יַיִן, הִנֵּה אָסְרָה לוֹ תּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת עִם הַיַּיִן, וְהָיָה זֶה לִמּוּד שֶׁלִּמְּדָה תּוֹרָה לַחֲכָמִים, אֵיךְ יַעֲשׂוּ הֵם הַסְּיָג* לַתּוֹרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת לְמִשְׁמַרְתָּהּ, כִּי יִלְמְדוּ מִן הַנָּזִיר לֶאֱסֹר בַּעֲבוּר הָעִקָּר גַּם כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ,* וְנִמְצָא שֶׁעָשְׂתָה הַתּוֹרָה בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נָזִיר, מַה שֶּׁמָּסְרָה לַחֲכָמִים שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת, לְמַעַן דַּעַת שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֶׁאוֹסֵר לָנוּ אֶחָד מִן הָאִסּוּרִין, יִלְמַד סָתוּם* מִן הַמְפֹרָשׁ לֶאֱסֹר כָּל הַקָּרוֹב לוֹ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה, דְּהַיְנוּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בִּרְאִיָּה, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁמִיעָה, וַאֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה.
_____________________________________
לֹא אֹמַר – לא ארחיב בדיבור. הַמִּדּוֹת – מידת הסחורה תהא מדויקת. אֵימָתוֹ – מוראו ופחדו. הַבֶּצַע – ממון לא כשר. מִן הַחֲמוּדִים – שנפשו של אדם מחמדתן. מְגַפְּפָהּ – מחבקה. סְּיָג – גדר והרחקה. כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ – כל מה שדומה לו. סָתוּם – מקום שלא התפרש בו הרחקה.
ביאורים
עד עכשיו דיברנו על ענייני הממון שבהם נכשלים אנשים רבים כי הם חומדים אותו. בגלל אהבתם לכסף הם אינם מרגישים כיצד הם עוברים על איסורים כמו גניבה, גזל והונאה. כעת עובר הרמח"ל לחלק נוסף של עבֵרות שבהן נכשלים רבים משום שהם חומדים אותן ומתאווים אליהן – איסורי העריות.
יצר העריות אף הוא יצר חזק מאוד באדם, ואין זה סתם. יש לו תפקיד חשוב מאוד כי הוא המקיים את המין האנושי. בלעדיו לא היו אנשים מתחתנים, מולידים צאצאים, מיישבים את העולם ומפתחים אותו. לשם כך שם בנו הקב"ה בחכמתו טבע חזק כל כך להימשך אל המין השני, כדי להקים משפחה, לפרות ולרבות ולקיים את העולם.
אם-כן, יצר העריות הוא אחת התכונות היפות שטבועות בנו, ויש לו חשיבות רבה, אולם כל זה דווקא כשהוא אינו עובר את הגבול אלא מגיע בזמן ובמקום הנכונים – בהקמת המשפחה. שם יש לו יופי מיוחד. בגלל חשיבותו מוכרח היצר להיות חזק, ודווקא משום כך עלינו להיזהר שלא להתפתות אחריו.
לכן, התורה מצווה עלינו מספר הרחקות, שלא להתקרב כלל אל דברים היכולים לגרות ולעורר את היצר. הרחקות אלה הן לא רק עצה טובה אלא גם איסורי תורה גמורים , ואנשים רבים שאינם מודעים להם, נכשלים. ההרחקות הן בכל תחומי החיים כפי שנראה בהמשך הלימוד – במעשה, בראייה, בדיבור ואפילו במחשבה.
עלינו להגיע לרמה גבוהה של נקיות באיסורי העריות בכל אחד מתחומי החיים על מנת שלא ניכנע ליצר העריות, אלא נשלוט אנחנו בו. לשם כך עלינו – א) לדעת מה אסור. ב) להפנים את גודל האיסור בכל פרט, ולראות את הכיעור שבו. ג) ליישם זאת בפועל בעזרת ה'.
הרחבות
•מלווה בריבית ככופר בה'
עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. כן כתבו חז"ל: "תניא, אמר רבי יוסי: בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית: אדם קורא לחברו רשע – יורד עמו לחייו. והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו, וכותבין וחותמין: פלוני זה כפר באלהי ישראל" [בבא מציעא עא.], אדם רגיל נפגע מאוד אם מכנים אותו 'רשע', ואילו מלוה בריבית במעשהו מכריז על עצמו במו ידיו שהוא רשע.
בספר ויקרא נאמר: "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אָכְלֶךָ. אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" [ויקרא כה, לז]. בפסוקים אלו אנו רואים חיבור בין איסור ריבית, אמונה בה' ויציאת מצרים. חז"ל במדרש נדרשו לקשר זה: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים! על תנאי שתקבלו את מצות ריבית שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאלו כופר ביציאת מצרים" [ספרא, בהר ה]. וביאר המלבי"ם: "ללמד שהכופר במצות ריבית כופר באלוה. כי מצווה זו מורה על האמונה והביטחון שמלוה מעותיו בחנם, ובוטח כי יעשרהו ה' מצד השגחתו בדרך פלא. שהשגחה זו נתייחדה מעת יציאת מצרים, שהיפלם (הבדילם) מן הטבע (המציאות הטבעית) אל הנהגה ניסית. והמלווה בריבית כופר בזה (ביכולת ה' לפרנסו בדרך נס), ורוצה להתעשר בנשך ותרבית וסוף נכסיו מתמוטטים הפך הטבע הנהוג" [מלבי"ם, שם].
לֹא אֹמַר* מֵעִנְיַן הַמִּדּוֹת*, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּהֶם (דברים כה, טז): "תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא פח ע"ב): "קָשֶׁה עָנְשָׁם שֶׁל מִדּוֹת מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת" וְכוּ', וְאָמְרוּ (שם), "הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם", וְכָּל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בְלֹא דַּעַת וְלֹא יֵעָנֵשׁ. כָּל-שֶׁכֵּן עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חַס-וְחָלִילָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שמות רבה לא, ו) עַל פָּסוּק (יחזקאל יח, יג), "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה", שֶׁאֵינוֹ חַי לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הוּא וְאָבָק שֶׁלּוֹ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב בְּעֵינֵי ה'. וְאֵינִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, שֶׁכְּבָר אֵימָתוֹ* מֻטֶּלֶת עַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
אָמְנָם כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁחֶמְדַּת הַמָּמוֹן רַבָּה, כֵּן מִכְשְׁלוֹתָיו רַבִּים, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נָקִי מֵהֶם בֶּאֱמֶת, עִיּוּן גָּדוֹל וְדִקְדּוּק רַב צָרִיךְ לוֹ, וְאִם נִקָּה מִמֶּנּוּ, יֵדַע שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, כִּי רַבִּים יִתְחַסְּדוּ בַּעֲנָפִים רַבִּים מֵעַנְפֵי הַחֲסִידוּת, וּבְעִנְיַן שִׂנְאַת הַבֶּצַע* לֹא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז הַשְּׁלֵמוּת. הוּא מַה שֶּׁאָמַר צוֹפָר הַנַּעֲמָתִי לְאִיּוֹב (איוב יא, יד), "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ – הַרְחִיקֵהוּ, וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה, כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם, וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא".
וְהִנֵּה דִבַּרְתִּי עַד הֵנָּה מִפְּרָטֵי מִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, וְכִפְרָטֵי חִלּוּקִים אֵלֶּה וַדַּאי שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, אָמְנָם אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אֶלָּא אוֹתָם שֶׁרְגִילִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם לִכָּשֵׁל בָּהֶם.
עריות כנזיר, 'סחור סחור לכרמא לא תקרב'
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁגַּם הֵם מִן הַחֲמוּדִים,* וְהֵם שְׁנִיִּים בְּמַדְרֵגָה אֶל הַגָּזֵל, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה (בבא בתרא קסה ע"א), "רֻבָּם בְּגָזֵל וּמִעוּטָם בַּעֲרָיוֹת". וְהִנֵּה מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִנָּקוֹת לְגַמְרֵי מִזֶּה הַחֵטְא, גַּם לוֹ תִּצְטָרֵךְ מְלָאכָה לֹא מוּעֶטֶת, כִּי אֵין בִּכְלָל הָאִסּוּר גּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא (ויקרא יח, ו), "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז, ב), "אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אַל תֹּאמַר, הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה, הֲרֵינִי תּוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָווֹן, הֲרֵינִי מְגַפְּפָהּ* וְאֵין לִי עָווֹן, אוֹ שֶׁאֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָווֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּשֵׁם שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן – אָסוּר לֶאֱכֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וּמִשְׁרַת עֲנָבִים וְכָל הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן, אַף אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ אָסוּר לִיגַּע בָּהּ כָּל עִקָּר, וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה לְעַצְמוֹ" וְכוּ'.
וְהַבֵּט מַה נִּפְלְאוּ דִבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה, כִּי הִמְשִׁיל אֶת הָאִסּוּר הַזֶּה לְנָזִיר, אֲשֶׁר אַף עַל פִּי שֶׁעִקָּר הָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתִיַּת יַיִן, הִנֵּה אָסְרָה לוֹ תּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת עִם הַיַּיִן, וְהָיָה זֶה לִמּוּד שֶׁלִּמְּדָה תּוֹרָה לַחֲכָמִים, אֵיךְ יַעֲשׂוּ הֵם הַסְּיָג* לַתּוֹרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת לְמִשְׁמַרְתָּהּ, כִּי יִלְמְדוּ מִן הַנָּזִיר לֶאֱסֹר בַּעֲבוּר הָעִקָּר גַּם כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ,* וְנִמְצָא שֶׁעָשְׂתָה הַתּוֹרָה בְּמִצְוָה זֹאת שֶׁל נָזִיר, מַה שֶּׁמָּסְרָה לַחֲכָמִים שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת, לְמַעַן דַּעַת שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֶׁאוֹסֵר לָנוּ אֶחָד מִן הָאִסּוּרִין, יִלְמַד סָתוּם* מִן הַמְפֹרָשׁ לֶאֱסֹר כָּל הַקָּרוֹב לוֹ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה, דְּהַיְנוּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בִּרְאִיָּה, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁמִיעָה, וַאֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה.
_____________________________________
לֹא אֹמַר – לא ארחיב בדיבור. הַמִּדּוֹת – מידת הסחורה תהא מדויקת. אֵימָתוֹ – מוראו ופחדו. הַבֶּצַע – ממון לא כשר. מִן הַחֲמוּדִים – שנפשו של אדם מחמדתן. מְגַפְּפָהּ – מחבקה. סְּיָג – גדר והרחקה. כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ – כל מה שדומה לו. סָתוּם – מקום שלא התפרש בו הרחקה.
ביאורים
עד עכשיו דיברנו על ענייני הממון שבהם נכשלים אנשים רבים כי הם חומדים אותו. בגלל אהבתם לכסף הם אינם מרגישים כיצד הם עוברים על איסורים כמו גניבה, גזל והונאה. כעת עובר הרמח"ל לחלק נוסף של עבֵרות שבהן נכשלים רבים משום שהם חומדים אותן ומתאווים אליהן – איסורי העריות.
יצר העריות אף הוא יצר חזק מאוד באדם, ואין זה סתם. יש לו תפקיד חשוב מאוד כי הוא המקיים את המין האנושי. בלעדיו לא היו אנשים מתחתנים, מולידים צאצאים, מיישבים את העולם ומפתחים אותו. לשם כך שם בנו הקב"ה בחכמתו טבע חזק כל כך להימשך אל המין השני, כדי להקים משפחה, לפרות ולרבות ולקיים את העולם.
אם-כן, יצר העריות הוא אחת התכונות היפות שטבועות בנו, ויש לו חשיבות רבה, אולם כל זה דווקא כשהוא אינו עובר את הגבול אלא מגיע בזמן ובמקום הנכונים – בהקמת המשפחה. שם יש לו יופי מיוחד. בגלל חשיבותו מוכרח היצר להיות חזק, ודווקא משום כך עלינו להיזהר שלא להתפתות אחריו.
לכן, התורה מצווה עלינו מספר הרחקות, שלא להתקרב כלל אל דברים היכולים לגרות ולעורר את היצר. הרחקות אלה הן לא רק עצה טובה אלא גם איסורי תורה גמורים , ואנשים רבים שאינם מודעים להם, נכשלים. ההרחקות הן בכל תחומי החיים כפי שנראה בהמשך הלימוד – במעשה, בראייה, בדיבור ואפילו במחשבה.
עלינו להגיע לרמה גבוהה של נקיות באיסורי העריות בכל אחד מתחומי החיים על מנת שלא ניכנע ליצר העריות, אלא נשלוט אנחנו בו. לשם כך עלינו – א) לדעת מה אסור. ב) להפנים את גודל האיסור בכל פרט, ולראות את הכיעור שבו. ג) ליישם זאת בפועל בעזרת ה'.
הרחבות
•מלווה בריבית ככופר בה'
עֲוֹן הָרִבִּית שֶׁגָּדוֹל הוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. כן כתבו חז"ל: "תניא, אמר רבי יוסי: בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית: אדם קורא לחברו רשע – יורד עמו לחייו. והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו, וכותבין וחותמין: פלוני זה כפר באלהי ישראל" [בבא מציעא עא.], אדם רגיל נפגע מאוד אם מכנים אותו 'רשע', ואילו מלוה בריבית במעשהו מכריז על עצמו במו ידיו שהוא רשע.
בספר ויקרא נאמר: "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אָכְלֶךָ. אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" [ויקרא כה, לז]. בפסוקים אלו אנו רואים חיבור בין איסור ריבית, אמונה בה' ויציאת מצרים. חז"ל במדרש נדרשו לקשר זה: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים! על תנאי שתקבלו את מצות ריבית שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאלו כופר ביציאת מצרים" [ספרא, בהר ה]. וביאר המלבי"ם: "ללמד שהכופר במצות ריבית כופר באלוה. כי מצווה זו מורה על האמונה והביטחון שמלוה מעותיו בחנם, ובוטח כי יעשרהו ה' מצד השגחתו בדרך פלא. שהשגחה זו נתייחדה מעת יציאת מצרים, שהיפלם (הבדילם) מן הטבע (המציאות הטבעית) אל הנהגה ניסית. והמלווה בריבית כופר בזה (ביכולת ה' לפרנסו בדרך נס), ורוצה להתעשר בנשך ותרבית וסוף נכסיו מתמוטטים הפך הטבע הנהוג" [מלבי"ם, שם].
לימוד שבועי באמונה יג-יט תשע"ה
יג- יט תשע"ה
בשביל הנשמה | יג- יט תשע"ה
פרק כ"ו חלק נ"ג
י"ג טבת התשע"ה
בשביל הנשמה | י"ג טבת התשע"ה
מסילת ישרים פרק ד'– חלק א'
ט"ז כסלו תשע"ג
בשביל הנשמה | כסלו תשע"ג
פרק י"ט חלק כ"ו
ט"ז כסלו התשע"ה
בשביל הנשמה | ט"ז כסלו התשע"ה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
איך מתכוננים לקבלת התורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
מה מחבר שמיים וארץ?
מה המשמעות הנחת תפילין?
אחדות זו מעבדה של בירורים
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד