בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך התחקות אחר הבגד שעבר מדור לדור

המפגש המופלא בין יצחק לרבקה

מבוא באר לחי ראי ,היכן שהה יצחק בשלוש השנים שמִן העקידה ועד נישואיו?, יצחק קראו שדה ,מי האיש הלזה?  יצחק מתחתן ורק אחר כך אוהב, המבחן של רבקה,א-ל נורא עלילה ,הבגד הראשון  אדם הראשון היה לבוש בבגדי כהן גדול  מהן כותנות העור?עלי תאנה במקום כותנות עור  הכותונת שעברה מדור לדור  העור והבגד - ציצית ותפילין  אדם שמכיר את צלם האלקים שבו, אין מי שיכול לשלוט עליו  כוחן של ציצית ותפילין  יצחק אבינו מביא את הקודש אל השדה  למה צריך להלביש אדם בן שישים ושלוש?  אישיות שכולה תיקון עולם

undefined

הרב שמעון כהן

חשוון תשע"ה
16 דק' קריאה
מבוא באר לחי ראי
בתוך פרשיית השידוך של יצחק ורבקה, יש נקודה נפלאה שכדאי לפתוח בה. אליעזר עבד אברהם כבר נמצא בדרכו חזרה, שיירת רבקה, שבאה מירכתי צפון, הולכת ומתקרבת למקום מושבו של יצחק, ואז נאמר:
"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" 1 .
עד כאן פרשיית המפגש בין רבקה ליצחק ונישואיהם, וכעת באה פרשיה חדשה המספרת על אברהם אבינו:
"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" וכו' 2 .
הפרשיה הקצרה הזו, של המפגש בין רבקה ליצחק ונישואיהם, דורשת לימוד. יצחק בא 'מבוא באר לחי רואי', יש כאן כינוי מיוחד, איננו רגילים למילים הללו, הן נשמעות יותר כמו חידה לפיצוח מאשר שם של מקום. אם כן מה משמעות הכינוי הזה? ועוד: מאיזה מסע שב כעת יצחק?
רש"י 3 מבאר:
"מבוא באר לחי ראי - שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה".
כלומר יצחק חוזר עכשיו ממסע אל 'באר לחי רואי', באר שעליה נאמר "עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי" 4 , הבאר שעליה נגלה המלאך להגר. ובלשון המדרש 5 :
"הלך להביא את הגר - אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני".

היכן שהה יצחק בשלוש השנים שמִן העקידה ועד נישואיו?
במקום אחר מבררים חז"ל 6 היכן היה יצחק לפני שהלך להביא את הגר, וזו לשונם:
"'ויצחק בא' - מהר המוריה".
לאחר העקידה שב אברהם לבאר שבע, ומשם עלה לחברון לקבור את שרה, ושב שנית לבאר שבע 7 . ואיפה היה יצחק באותו פרק זמן שמִן העקידה ועד נישואיו עם רבקה? לפי חז"ל כאן במדרש האגדה, יוצא שנשאר לבדו בהר המוריה 8 , ומשם יצא למסעו אל הגר, ובתום המסע, לאחר ששב אל בית אביו והחזיר לו את הגר, נאמר:
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" 9 .
כאן כבר ברור מהיכן יצא, הלוא זה עתה הגיע לבית אביו, וסביר להניח שמשם יצא אל השדה, אבל חז"ל ראו ביציאה זו המשך של ה'ביאה' הראשונה, "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי", אלא שלשיטתם לא בהר המוריה שהה יצחק בשלוש השנים שמִן העקידה ועד נישואיו עם רבקה אלא בגן עדן, וזו לשונם 10 :
"'ויצא יצחק לשוח בשדה' - מהיכן יצא? מגן עדן".
והחזקוני מוסיף:
"'ויצא יצחק' - מהיכן יצא? מגן עדן, שהיה שם משעת העקידה עד עכשיו שלש שנים".
לכאורה יש כאן מחלוקת מדרשים, האם לאחר העקידה שהה יצחק בהר המוריה או שמא בגן עדן, אבל למעשה אין מדובר במקומות רחוקים, שכן "שער גן עדן סמוך להר המוריה" 11 .
בגיל שלושים ושבע נעקד יצחק על המזבח ובגיל ארבעים נשא את רבקה, היכן היה באותן שלוש שנים שבינתיים? הוא היה בגן עדן, בעולמות עליונים.

יצחק קראו שדה
דברי חז"ל אלה מחזירים אותנו לפרשת בראשית, והמילה 'שדה' המודגשת בפסוקים אלה באופן מיוחד, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה ... מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה ", מזכירה לנו את פרשיית קין והבל שבפרשת בראשית, שכן פרשיה זו נפתחת במילים: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" 12 .
המילה 'שדה' מאוד מאפיינת את דמותו של יצחק, "לא כאברהם שכתוב בו 'בהר ה' יראה', ולא כיצחק שקראו שדה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה', אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: 'ויקרא למקום אל בית אל'" 13 . חז"ל 14 מלמדים אותנו שהשדה שעליו ניטשת מחלוקתם של קין והבל זה בית המקדש או ציון, וזו לשונם:
"על מה היו מדיינין? אלא, זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר: 'ויהי בהיותם בשדה', ואין 'שדה' אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר: 'ציון שדה תחרש' (מיכה ג, יב)".
גם בברכת יצחק ליעקב אנו מוצאים דרשה דומה. נאמר: "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" 15 , ודרשו חז"ל 16 :
"'כריח שדה' - צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה וברכו, ואין שדה אלא ציון, שנאמר: 'ציון שדה תחרש' (מיכה ג, יב)".

מי האיש הלזה?
אם כן יצחק אבינו יוצא מגן עדן או מהר המוריה ומגיע אל השדה, הוא נושא את עיניו ומבחין בשיירה המתקרבת, ורבקה נושאת את עיניה ורואה את יצחק, ואז:
"וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ" 17 .
המילה 'הלזה' היא מילה מיוחדת, ניתן היה לומר 'מי האיש הזה'. נראה שיש כאן אות מיותרת, לכן חז"ל מנצלים זאת לדרשה ואומרים 18 :
"רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו".
כלומר רבקה פנתה לאליעזר ושאלה אודות יצחק, כי ברגע שראתה את זיו פניו היתה אחוזת התפעלות מיופיו והדרו. את הביטוי 'הלזה' אנו מכירים מיוסף, כשראוהו אחיו מרחוק אמרו עליו "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" 19 , וכשם שיוסף היה נאה במראהו, "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" 20 כך יצחק היה יפה במראהו. כך לפי רבי חייא, וחכמים סוברים, שמה שהביא להתפעלותה של רבקה, זו העובדה שראתה את יצחק 'ופלסונו', המלאך ההולך לפניו לפלס וליישר לו את הדרך, לכן שאלה: 'מי האיש הלזה?', כלומר מי האיש ההולך בנוסף לזה, בנוסף ליצחק.
במדרש אחר 21 דרשו חכמים:
"מאי 'הלזה'? הדור כמו הלוז".
הלוז הוא עץ השקד 22 , השקדיה. השקדיה בשעת פריחתה היא מן העצים היפים ביותר, נראה כאילו היא עטופה בשלג. לא לחינם ניצני השקד ופרחיו חוטבו בקני מנורת הזהב, שהיו עשויים "שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח" 23 .
הדימוי ל'לוז' מופיע גם ביחס ליוסף הצדיק וביחס לארץ ישראל, וכך אומר המדרש 24 :
"'ותאמר אל העבד מי האיש הלזה' - ראתהו הדר כלוז, ודומה לו 'דבר אל הנער הלז' (זכריה ב, ח), וכן 'הנה בעל החלומות הלזה בא' (בראשית לז, יט), שהראה עצמו הדור לפניהם בכתונת פסים, וכן 'הארץ הלזו' (יחזקאל לו, לה), שהיתה הדורה ומעוטרת באילנות, ועכשיו היא נשמה".
אם כן רבקה נושאת עיניה אל יצחק ורואה שהוא הדור בלבושו ובעל צורה, וכדברי רש"י בספר דניאל 25 : "להלז - לשון חשיבות, כמו שקראו חמודות. כל מקום שנאמר 'הלז' - בעל צורה הוא, ומכאן למדו באגדה, יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות, שנקרא 'האיש הלז'".

יצחק מתחתן ורק אחר כך אוהב
ברגע שרבקה שומעת מפי אליעזר, ש'האיש הלזה' הוא 'האדון', מיד "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" 26 , היא לוקחת את צעיפה ומתכסה, ולאחר מכן, "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" 27 . מעניין הדבר, שקודם כל יצחק לוקח את רבקה לאישה ורק אחר כך כתוב שהוא אוהב אותה. דרך העולם היא, שאדם אוהב אישה ואז הוא מקדש אותה ומכניס אותה לביתו, אבל כאמור, כאן כתוב בדיוק הפוך.

המבחן של רבקה
כשמתבוננים בפסוקים, בולט הדבר, שלמעשה אין כל דיבור בין יצחק לרבקה, מערכת היחסים ביניהם היא ללא אומר ודברים, היא רואה אותו ומתכסה מפניו, והוא רואה אותה ומביא אותה לאוהלה של שרה אמו. נדמה לי שיצחק מבקש לערוך מבחן, הוא מבקש לראות אם כשיביא את רבקה אל האוהל, יחזרו הנר הברכה והענן שפקדו את אוהלה של אמו כל שנות חייה, לכן כתב רש"י 28 :
"האהלה שרה אמו - ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
כעת נוכח יצחק לדעת שיש כאן המשכיות לתורת אמו, לצדקתה ולכל המהלך הרוחני של חייה. מעתה הוברר שזהו השידוך הראוי, לכן "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה", ומתוך כך "וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ".

א-ל נורא עלילה
כאמור, בפרשיה זו של מפגש יצחק ורבקה, קיימות מספר נקודות שמחזירות אותנו אחורה ומזכירות לנו התרחשויות שונות שקשורות בפרשת בראשית: שהותו של יצחק בגן עדן, יציאתו אל השדה, התכסות רבקה בצעיף. כל אלו מחזירים אותנו לקלקול הראשון, לחטא אדם הראשון, שמאז נפילתו העולם עובר תהליך מתמשך של תיקון אחר תיקון.
סוגיית הנפילה של העולם מעוררת שאלה יסודית: האם העולם צריך לנהוג כמו שהיה לפני החטא והנפילה או לא?
התשובה לכך היא, שריבונו של עולם הוא 'א-ל נורא עלילה', הוא בורא עולם אידיאלי שאין בו ספקות, ואחר כך, במסגרת התוכנית האלקית, באה נפילה שהיא הכרחית לעולם. מכאן ואילך תוכל האנושות להתקדם אל אותה שלמות בראשיתית מוכרת. ימי בראשית טבעו באנושות את האידיאל האלקי, ואת ההבנה לאן צריך לשאוף.
על דברי הנחש אל האישה "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" 29 , שואל הרמב"ם 30 : מדוע לדעת טוב ורע, זה כל כך רע, אדרבה, זה נשמע מצוין? ותשובתו:
לדעת טוב ורע זה דבר נורא, כי לפני החטא היתה וודאות, האדם ידע מה אמת ומה שקר, מה נכון ומה לא נכון, ואחרי החטא היחס בין אמת לשקר נטשטש והאנושות נאלצה להשתמש במושגים חדשים - טוב ורע. הטוב והרע אלו מושגים יחסיים, ואנו שואפים לשוב אל הוודאות האלקית בה אין מקום לסימני שאלה. השאלה באה מן ה'שאול', "ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי" 31 , והשאול הוא מקום נמוך ביותר, משם האדם יכול רק לעלות.

הבגד הראשון
למעשה, נקודת החטא מתחילה בתחילת פרק ג' של ספר בראשית, במילים "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" 32 , מכאן מתחיל כל השבר. ושם בהמשך נאמר:
"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" 33 .
כאן לראשונה אנחנו פוגשים את המושג 'בגד'. אמנם המילה 'בגד' לא מוזכרת, אבל זו הפעם הראשונה בה אנחנו שומעים על דבר שמשמש לשם כיסוי הגוף.

אדם הראשון היה לבוש בבגדי כהן גדול
אחר כך מופיע שהקב"ה הלביש את האדם ואשתו בכותנות עור, והמדרשים חלוקים מתי ארע הדבר, לפני החטא או אחרי החטא. לפי פשוטי המקראות, סדר המאורעות הוא כדלהלן: אדם חטא 34 , אחר כך "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" 35 , ואז הקב"ה שאל אותו "אַיֶּכָּה" 36 , ומיד אחר כך "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" 37 . אם כן כותנות העור נִתנו לאחר החטא. אבל לפי רש"י 38 הלבשת כותנות העור היתה לפני החטא. השאלה המתבקשת היא: מה היה קודם לכן? וכי עד עתה לא נתנו ליבם לעובדה שהם עירומים?
חז"ל 39 אומרים כאן דבר מופלא ביותר:
"'ויעש ה' אלקים כתנות עור וילבישם' - מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא בגדי כהונה, כענין שנאמר: 'והנה איש לבוש הבדים', וכתיב: 'כתנת בד קדש ילבש', מכאן אתה למד שכהן גדול דומה למלאך כי מלאך ה' צבאות הוא. למה הדבר דומה? ...למלך שחיבב עבדו ועשה לו מונייק (רביד) של זהב, סרח, נטלו ממנו ונתן עליו כבלין. כך עשה לו הקדוש ברוך הוא [לאדם הראשון] בגדי כהונה, וכשחטא העבירו ממנו, שנאמר: 'ויתפרו עלה תאנה'".
פלאי פלאות! לפני החטא אדם הראשון היה לבוש בבגדי כהן גדול, שכן אדם הראשון הוא כהנו של עולם, הוא 'כהן לאל עליון', הוא יציר כפיו של הבורא, ועליו מוטלת האחריות הגדולה על המסע הרוחני שהעולם כולו עתיד לעבור.
הבגד הוא סמל ההופעה של האדם. כשאדם לובש בגד, קל יותר לזהות אותו ולעמוד על טיבו. כשנער לובש מדים, אנחנו מבינים שהוא חייל, וכשהמדים לבנים, אנחנו מבינים שהוא משרת בחיל הים. לכל אדם ישנם הבגדים המיוחדים לו, והבגדים הם גילוי של המהות הפנימית שלו, של המקום הרוחני שבו הוא נמצא כעת. בגדי הכהונה שלבש אדם הראשון הם ביטוי למעמד הרוחני שלו.

מהן כותנות העור?
חז"ל 40 דנים באריכות באופי בגדיו של אדם הראשון, האם "חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות", או "ככלי פשתן הדקים", אם דבוקים היו לעורו או נפרדים.
גם בשאלה ממה היו עשויות כותנות העור נחלקו הדעות: מעורות עזים או כבשים, מעורות גמלים או ארנבים.
יש מדרשים שונים ובכל מדרש דעה אחרת. בפרקי דרבי אליעזר מובא שכותנות העור היו "מן העור שהפשיט הנחש" 41 ובחזקוני מובא שהיו עשויות "מעור זוגו של לויתן ששחטו הקדוש ברוך הוא ומלח הנשאר לצדיקים לעתיד לבא" 42 . אם כן רבו הדעות באשר לסוג העור שממנו יוצרו הכותנות, והנה "בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב 'כתנות אור'" 43 , אצל רבי מאיר כתוב 'כותנות אור' ולא 'כותנות עור', לפי רבי מאיר אדם וחוה בכלל לא לבשו עור, הם לבשו אור. עור זה משהו גשמי, אבל אור זה כבר משהו רוחני.
רבי מאיר כשמו כן הוא, לוקח את העור והופך אותו לאור, העור שנראה חומרי וגס, בתורתו של רבי מאיר הוא מתעדן והופך להיות אור גדול.
הבגד איננו רק ביטוי חיצוני, הוא ביטוי למקום הפנימי שהאדם נמצא בו. יש בכוחו של בגד לרומם את האדם ולהאיר אותו באור חדש.

עלי תאנה במקום כותנות עור
מצאנו ביטויים שונים בחז"ל וכל אחד דורש לימוד. על כל פנים הנקודה השורשית היא ההבנה שאדם הראשון הוא הכוח הרוחני של העולם, ולכן כשהוא נופל בחטא, מיד מסתלקים כותנות העור ויש צורך לתפור עלי תאנה.
התאנה היא מלשון תואנה ועלילה 44 , ומלשון "תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" 45 , היא סמל לעולם שאיבד את הטהרה הפנימית שלו, והריהו עולם של עלילות שווא, סימני שאלה, צער ונפילות.
לפני החטא היה העולם ודאי וברור, ולאחר החטא הפך להיות עולם של סימני שאלה. המשבר הכי קשה שיכול לבוא על האדם, זה חוסר הידיעה שלו, חוסר הוודאות והיציבות שלו. כשאדם נמצא באיזה שהוא תהליך שמכרסם ביציבות שלו, זה מביא פחד וחוסר ביטחון, זה ממש שוד ושבר.

הכותונת שעברה מדור לדור
חז"ל 46 מבארים שכותונת העור של אדם הראשון עברה מדור לדור:
"כתנת פסים - הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולעזרו היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש יעקב בשעת הברכה".
כותנתו של אדם הראשון היא אותה כותונת שבסופו של דבר הגיעה ליוסף הצדיק, נמרוד לקח מאדם הראשון ועשיו לקח מנמרוד, ואלה הם בגדי החמודות בהם הלבישה רבקה את יעקב קודם שנכנס לקבל את ברכתו של יצחק, ומאוחר יותר הגיע הבגד המיוחס הזה ליוסף הצדיק.
נמרוד טימא וסיאב את הכותונת, הוא הכיר את בוראו אך נתכוון למרוד בו 47 , גם עשיו טימא את הכותונת, והנה משהגיעה הכותונת ליעקב אבינו, ה'עור' שב להיות 'אור'.
לולי דמסתפינא, הייתי אומר, שכל העולם כולו היה נתון במרדף אחרי הבגדים הללו. יש מדרש 48 נוסף שמלמד אותנו כיצד עברו הבגדים הללו בירושה מדור לדור, וזו לשונו:
"מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו, שנאמר: 'ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס' (תהלים סט, לב), לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר: 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' (בראשית ג, כא), בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם. כיון שמת אדם, מסרן לשת, שת מסרן למתושלח, כיון שמת מתושלח, מסרן לנח, ...מת נח ומסרן לשם, וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור? ...ומפני מה מסרן לשם? מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו... מת שם ומסרה לאברהם... מת אברהם ומסרה ליצחק, עמד יצחק ומסרה ליעקב".
ובמדרש אחר 49 נאמר:
"כתנות עור - היו מצוירין בהם כל עופות שבעולם ואדם הורישן לקין, וכשנהרג באו לידו של נמרוד... וכשהרג עשיו לנמרוד נטלן עשיו, וזהו שאמר: 'את בגדי עשיו החמודות', שחמדן מנמרוד".
כלומר עשיו הרג את נמרוד בשביל הבגדים. עלינו לנסות להבין מה מיוחד כל כך באותם בגדים נחשקים.

העור והבגד - ציצית ותפילין
חשבתי בליבי שאולי העור והבגד רומזים לציצית והתפילין. אדם הראשון היה עטוף כולו בבגדי עור, כולו היה בבחינת תפילין, כל מי שהיה מתבונן בו היה רואה השראת שכינה והארה מופלאה. הדברים מפורשים בזוהר הקדוש לגבי עלי התאנה והחגורות, וכך נאמר שם 50 :
"וכסוייא דילהון כנפי ציצית ורצועין דתפלין עלייהו".
כשיהודי הולך עם תפילין ויש התאמה בין התפילין שמניח על ראשו לבין האדם, אז אומות העולם לא יכולים לעמוד מנגד.

אדם שמכיר את צלם האלקים שבו, אין מי שיכול לשלוט עליו
כשלאדם יש צורת אדם והוא מכיר את צלם האלקים שבו, אז אין מציאות בעולם שיכולה לשלוט עליו. לכן כשאלכסנדר מוקדון פוגש את שמעון הצדיק 51 , הוא נבהל, הוא יורד ממרכבתו ומשתחווה לו, הוא מזהה שלפניו ניצבת דמות הדיוקן שהיתה הולכת לפניו ומנצחת את מלחמותיו. אלכסנדר מוקדון היה שולט בכיפה, הוא שלט בכל העולם, אבל כשעיניו פגשו את שמעון הצדיק, הוא הבין שהוא פוגש כעת אדם שהוא למעלה מכל שלטון ושררה.
נאמר בפרשת נח "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם" 52 , האדם שייך למדרגת הקודש, לכן באופן טבעי כשחיית השדה רואה אדם היא בורחת ממנו. אחד מסיפורי המופת שמעלים על נס את עליונותו של האדם על פני בעלי החיים הוא סיפורו של דניאל איש חמודות, שנעשה לאחד מחשובי המלכות בחצר הפרסית, וכשהתמנה לראש השרים של דריווש המדי, גזרה המלכות להשליכו לגוב האריות בשל תפילתו לה', ולהפתעת הסובבים האריות נצרו את פיהם ולא נגעו בו לרעה.
בדורות הרבה יותר מאוחרים, מסופר על אור החיים הקדוש, שבתקופת מגוריו בסאלי התפרנס ממעשה ידיו ועסק בשזירת בגדים, ביחוד בגדים מפוארים השזורים בחוטי זהב וכסף. באותם הימים עמד השולטן - מושל סאלי - להשיא את בתו, וכששמע על מלאכת המחשבת המדויקת של אור החיים הקדוש, החליט למסור לו את הבגדים שהוכנו עבור בתו הכלה ודרש ממנו להשלים את השזירה במשך השבוע. אור החיים הקדוש אמנם התפרנס מיגיע כפיו, אולם כלל היה נקוט בידו, שברגע שירוויח כדי פרנסתו השבועית, ישוב למשנתו. פקידי השולטן שהביאו את בגדי הכלה, הופתעו מאוד כשנתקלו בסירובו. הם חזרו אליו שנית בפקודה ואיימו עליו בעונש מוות, כדין המסרב לפקודת השולטן, אולם אור החיים הקדוש עמד בסירובו.
השולטן הורה להשליכו לגוב האריות שבחצרו, ודאג להרעיב את האריות בטרם עת. שליחי השולטן כבלו את הרב בכבלים על מנת להובילו לגוב האריות. הרב לא התרגש, הוא צעד בצעדים בטוחים אל גוב האריות, ופקידי השולטן עמדו פעורי פה כשראו כיצד האריות המורעבים קיבלו את פני הרב כשהם מקשקשים בזנבותיהם וחולקים לו כבוד.
זכה גם אור החיים הקדוש ונתקיים בו "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ".


כוחן של ציצית ותפילין
יחס דומה אנו מוצאים בחז"ל ביחס לתפילין, "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" 53 . זה כוחן של תפילין וזה גם כוחה של הציצית. בספרים הפנימיים כתוב שהציצית היא 'אור מקיף' 54 , אור שמקיף את האדם מכל צדדיו. הציצית היא המשך של אותן 'כותנות אור' שכתובות בתורתו של רבי מאיר, ואלו גם בגדי הכהונה. האור הזה עובר מדור לדור ומגיע ליצחק, לכן כשרבקה רואה אותו ממרחק, היא נופלת מעל הגמל ומתכסה, היא רואה 'איש הדוּר', היא רואה אותו עטוף בציצית ומעוטר בתפילין. זה לא אדם, זו חתיכה של קדושה, זו מציאות של חיים שממשיכה את הארת בגדיו של אדם הראשון.
רבקה גדלה אמנם בבית לבן, היא גדלה בבית של עבודה זרה, אבל מִתְכוּנת החסד שכל כך טבועה בה אנו למדים עד כמה היא מתאימה אל הקודש. רבקה רואה את יצחק מרחוק ומיד היא מרגישה שיש כאן השראת שכינה, לא כל אדם זוכה להרגיש את זה, לא כל אדם ראוי למדרגה הזו.

יצחק אבינו מביא את הקודש אל השדה
השדה הוא מקום פרוץ, הוא שטח מופקר, בשדה ארע הרצח הראשון, "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" 55 , הוא כל כך רחוק מן הקודש, אבל יצחק אבינו מביא את הקודש אל השדה, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" 56 , ולימים יברך יצחק את יעקב בנו ויאמר לו "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" 57 .
במגילת רות אנו פוגשים דמות נוספת שהביאה את הקודש לשדה. מסופר שם על בועז, שבשעה שהגיע לחלקת שדהו וראה את רות קוצרת שיבולים, מיד פנה אל משרתו הממונה על הקוצרים ושאלו: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" 58 . שואלת הגמרא בשבת 59 : וכי דרכו של בועז לשאול בנערות, וכי כל נערה שעוברת הוא שואל עליה? הלוא מדובר בשופט ישראל, באדם גדול בתורה? משיבה הגמרא: בועז ראה אצל רות משהו מיוחד, הוא ראה שיש בה צניעות, שיש כאן עולם פנימי עשיר שמקרין כלפי חוץ וגורם לה להיות שונה משאר הנערות שבשדה.

למה צריך להלביש אדם בן שישים ושלוש?
נסיים בדברים מופלאים של רבי שלמה הכהן מרדומסק 60 , בעל ה"תפארת שלמה" 61 . הדברים עמוקים מאוד וקשה להבין אותם, אבל לפחות נתבשם, ננסה להבין מעט מן המעט, וזו לשונו:
"'ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן'. יש לדייק, מה אשמעינן בזה שהיא בעצמה הלבישה את יעקב, הלא יעקב בעצמו היה יכול ללבוש הבגדים".
רבקה פעילה מאוד במאורע הזה. היא מלבישה את בנה הקטן, בן השישים ושלוש 62 (!), בבגדי בנה הגדול. בדרך כלל בגיל שישים ושלוש בן אדם כבר מתלבש לבד, אז מדוע רבקה רואה צורך לעשות זאת?
"הנראה לי, לבאר ברמז הדברים הללו, גודל מעלת מצוות הנחת תפילין לפי המבואר בספר 'תקוני זוהר' תקוני שתין ותשע, וזו לשונו:
בתר דהרהר תשובה אדם לתתא הדרא לבושא לגבי מוחא דאיהי קרקפתא דתפילי ואתחבר מוחא דאיהי חכמה באימא. מיד 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ואינון תפילין דאיהי מעור. בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפילי עם אדם לאגנא עליה ולאכסיא עליה דהוה ערום, בגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה. וברי, כל מאן דאנח תפילין כאלו כסי על מוחא עלאה, ובגין דא שכינתא עלאה לא זזת מיניה. ורזא דמלה, 'אם עוונות תשמר י-ה ה' מי יעמוד', מ"י יעמוד וודאי, דאיהי אמא עלאה תשובה הא קמת באדם עלאה. ושכינתא דאיהי תפלה של יד באדם תתאה כו' 63 . עיין שם".
כלומר כשאדם מהרהר תשובה למטה, התשובה שלו מתקנת את מהלך החיים והיא פועלת על המוח שלו שהוא ה'קרקפתא' של התפילין. כשאדם לא מניח תפילין הוא נקרא 'פושע ישראל בגופו' 64 , וכשהוא מניח תפילין, הוא מ'קדושי ישראל'. מה עשה הקב"ה לאדם הראשון? עשה לו תפילין שעשויים מעור!
הלוא באותה שעה הכירו אדם וחוה כי עירומים הם, הם היו מעורטלים מן המצוות 65 . הלבוש של האדם זה לא רק הבגד שהוא לובש, זה גם המצוות והמעשים הטובים שבהם הוא מלביש את עצמו, לכן כשאדם מתעטר בתפילין, אז שכינה לא זזה ממנו.



אישיות שכולה תיקון עולם
ממשיך האדמו"ר מרדומסק:
"...העולה מדברי קדשו הנ"ל כי מצוות הנחת תפילין הוא התיקון לפגם אדם הראשון וגם מצוות ציצית רמוזים בפסוק 'ויעשו להם חגורות'. וזה הרמז בפסוק הנ"ל 'ותקח רבקה', רמז לשכינה הקדושה, 'את בגדי עשו וגו' החמודות' וגו', רמז לדרכי התשובה שיקח האדם מאותן התאוות וחמדת עולם הזה שהם בגדי עשו, ובאותו חשק יהיה תשובת המשקל להפוך לטובה לעשות בהם המצוות, ואז השכינה הקדושה מלבשת את האדם וגם היא מתלבשת בתוך האדם...".
תפקידם של הבגדים הוא לרומם את האדם אל הקודש, כשאדם מתעטף בטלית ומתעטר בתפילין הוא בעצם מתלבש בהשראת שכינה, לכן כשרבקה נושאת את עיניה ורואה את יצחק עטוף בציצית, ואולי גם מעוטר בתפילין, היא לא יכולה שלא להתפעל, "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" 66 , היא מבינה שמדובר באישיות שכולה תיקון עולם.

לסיום, מסופר על הגאון מוילנא 67 , שברגעים האחרונים של חייו, אחז בציציותיו ובכה ואמר: כמה קשה להיפרד מעולם המעשה הזה, אשר במצוה קלה כזו (שעולה בפרוטות) אדם זוכה לקבל פני שכינה - ובעולם הבא, גם בכל כוחותיו לא יוכל להשיג זאת.

מקורות עיקריים:
בראשית רבה ס, יד  מדרש אגדה בראשית כד, סב  ילקוט שמעוני חיי שרה רמז קט  בראשית רבה כב, ז  מדרש תנחומא ישן תולדות י  בראשית רבה ס, טו  מדרש תהלים (בובר) מזמור צ, יח  שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה  רש"י בראשית כד, סז  מורה נבוכים חלק ראשון, פרק ב  רש"י בראשית ג, כ  ילקוט שמעוני בראשית רמז לד  בראשית רבה כ, יב  פרקי דרבי אליעזר פרק כ  חזקוני בראשית ג, כא  בראשית רבה כ, יב  תורה שלמה בראשית לז, ג אות נ  במדבר רבה ד, ח  תורה שלמה בראשית ג, כא אות קפד  זוהר ח"א כח ע"ב  תפארת שלמה לפרשת תולדות ד"ה ותקח




^ 1.בראשית כד, סב-סז.
^ 2.בראשית כה, א.
^ 3.רש"י בראשית כד, סב.
^ 4.בראשית טז, יד.
^ 5.בראשית רבה ס, יד.
^ 6.מדרש אגדה בראשית כד, סב.
^ 7.ראה רמב"ן בראשית כג, ב.
^ 8.שלא כסוברים שהלך לבית מדרשו של שם ללמוד תורה (ראה בראשית רבה נו, כ).
^ 9.בראשית כד, סג.
^ 10.ילקוט שמעוני חיי שרה רמז קט.
^ 11.פרקי דרבי אליעזר פרק כ.
^ 12.בראשית ד, ח.
^ 13.ילקוט שמעוני מיכה רמז תקנב.
^ 14.בראשית רבה כב, ז.
^ 15.בראשית כז, כז.
^ 16.מדרש תנחומא ישן תולדות י.
^ 17.בראשית כד, סה.
^ 18.בראשית רבה ס, טו.
^ 19.בראשית לז, יט.
^ 20.בראשית לט, ו.
^ 21.מדרש תהלים (בובר) מזמור צ, יח.
^ 22.ראה עולם הצומח המקראי של פרופ' יהודה פליקס עמ' 56.
^ 23.שמות כה, לג.
^ 24.שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה.
^ 25.רש"י דניאל ח, טז.
^ 26.בראשית כד, סה.
^ 27.בראשית כד, סז.
^ 28.רש"י בראשית כד, סז.
^ 29.בראשית ג, ד-ה.
^ 30.מורה נבוכים חלק ראשון, פרק ב.
^ 31.תהלים ל, ד.
^ 32.בראשית ג, א.
^ 33.בראשית ג, ד-ז.
^ 34.בראשית ג, ו.
^ 35.בראשית ג, ז.
^ 36.באשית ג, ט.
^ 37.בראשית ג, כא.
^ 38.רש"י בראשית ג, כ.
^ 39.ילקוט שמעוני בראשית רמז לד.
^ 40.ראה בראשית רבה כ, יב.
^ 41.פרקי דרבי אליעזר פרק כ.
^ 42.חזקוני בראשית ג, כא.
^ 43.בראשית רבה כ, יב.
^ 44.ראה בראשית רבה יט, ו.
^ 45.איכה ב, ה.
^ 46.מדרש מכתב יד. ראה תורה שלמה בראשית לז, ג אות נ.
^ 47.רש"י בראשית י, ט.
^ 48.במדבר רבה ד, ח.
^ 49.ראה תורה שלמה בראשית ג, כא אות קפד.
^ 50.זוהר ח"א כח ע"ב.
^ 51.ראה יומא סט ע"א.
^ 52.בראשית ט, ב.
^ 53.דברים כח, י.
^ 54.ראה ליקוטי תורה שלח מו ע"ב ואילך; קרח נב ע"א ואילך.
^ 55.בראשית ד, ח.
^ 56.בראשית כד, סג.
^ 57.בראשית כז, כז.
^ 58.רות ב, ה.
^ 59.שבת קיג ע"ב.
^ 60.הרב שלמה הכהן רבינוביץ' (וולושצובה-ראד), התקס"א-התרכ"ו - האדמו"ר הראשון של חסידות רדומסק. התחנך בפיטרקוב אצל רבי אברהם צבי בעל שו"ת "ברית אברהם" ואצל רבי דוד חריף מחבר הספר "בית דוד", מתלמידיו של "היהודי הקדוש" מפשיסחא. בפיטרקוב נמשך לחסידות. באותם ימים כונה "העילוי מוולושצובה". עסק בכתיבת חיבורים תורניים בפלפול ובסברא על התלמוד. היה בקי בספר "אורים ותומים" לרבי יהונתן אייבשיץ בעל פה וממנו למד את דרכי החיבור והפלפול. חיבורו הראשון הוא חידושיו על מסכת כתובות. לאחר מכן כתב חיבור מעמיק בענייני חזקות וספר ובו שלוש עשרה קושיות במסכת עבודה זרה שאת כולן תירץ בתירוץ אחד, תוך שהוא כותב במליצה "שלושה עשר אני יודע". כל החיבורים הללו נכתבו על ידו בהיותו בגיל חמש עשרה. נותרו בידינו רק חידושיו על מסכת כתובות. לאחר פטירת "היהודי הקדוש" והחוזה מלובלין עבר רבי שלמה ללמוד אצל רבי מאיר מאפטא ואצל רבי פישל מסטריקוב. בשנת ה'תקצ"ד מונה רבי שלמה לכהן כרב העיר רדומסק. את עיקרי תורתו כתב האדמו"ר מרדומסק בספרו "תפארת שלמה" על התורה ועל המועדים.
^ 61.תפארת שלמה לפרשת תולדות ד"ה ותקח.
^ 62.סדר עולם רבה פרק ב.
^ 63.ביאור: לאחר שהרהר תשובה אדם למטה, חזר הלבוש לגבי המוח שהוא אבא ראש של תפילין, והתחבר המוח שהוא חכמה באימא. מיד 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם', והם תפלין שהם מעור.
באותו זמן עמדה תשובה שהיא אימא ראש של תפילין עם אדם להגן עליו ולכסות עליו שהיה ערום, כמו שהיא מכסה על המוח העליון. ובני, כל מי שמניח תפלין כאילו מכסה על המוח העליון, ומפני זה שכינה עליונה לא זזה ממנו.
וסוד הדבר, 'אם עונות תשמר י-ה ה' מי יעמד', מ"י יעמד ודאי, שהיא אימא עליונה תשובה הרי עומדת באדם העליון, והשכינה שהיא תפלה של יד באדם התחתון וכו'.
^ 64.ראה ראש השנה יז ע"א.
^ 65.ראה רש"י בראשית ג, ז.
^ 66.בראשית כד, סד.
^ 67.ראה עליות אליהו עמ' קיג הערה קיז.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il