בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וזאת הברכה
לחץ להקדשת שיעור זה

פרשת וזאת הברכה תשע"ד

undefined

הרב דב בערל וויין

תשע"ד
2 דק' קריאה
בקרוב מאוד נסיים את מחזור קריאת התורה לשנה זו. התורה מסתיימת בתיאור מותו של משה רבנו. התורה אומרת לנו, חד וחלק, שלעולם לא יהיה עוד אדם כמשה. אנחנו גם למדים שלעולם לא יהיה עוד דור כמו דור המדבר, הדור שנגאלו ממצרים וקיבל את התורה על הר סיני. אנחנו גם למדים את אמונת היסוד של העם היהודי, שלעולם לא תהיה תורה אחרת, והתורה הזאת לעולם לא תתחלף או תשתנה.
במובן הזה יש תחושה אמיתית של סופיות בפרק האחרון הזה בתורה. הפרק לא רק מתאר סוף של תקופה וסוף של חיים אלא גם מלמד אותנו לקח חשוב נוסף, והלקח הוא שאסור לנו לחזור על העבר, אלא כל דור, כמו כל אדם, מקבל אתגר להצמיח משה רבנו חדש, כביכול, ליצור תחושה חדשה של גאולה וחירות ולקבל עליו מחדש את התורה מסיני.
העובדה שאין למשה רבנו תחליף ושהדור החדש לא יחווה על בשרו את הנסים של יציאת מצרים וההתגלות על הר סיני איננה משנה בשום אופן את התביעה שהדור הבא ישמור את התורה הנצחית ויקיים את ערכיה.
הסופיות הזאת – חתימת הספרים, כביכול - היא כשלעצמה אחד השיעורים החשובים בפרשת השבוע הזאת. שיחזור העבר הוא עיסוק להיסטוריונים ומרצים אמנם, אך כשמדברים על חיים והישגים, רק ההווה והעתיד יכולים להבטיח את קיומנו והצלחתנו.
יש סכנה גדולה בשכחת העבר שלנו, גם כפרטים ועל אחת כמה וכמה כאומה. אם לא נזכור את העבד, אנחנו עלולים להיות מופתעים מאירועים בלתי צפויים ומטבע האדם הבלתי ניתן לחיזוי. עם זאת, יש הבדל גדול בין הצורך לזכור את העבר לניסיון לחיות בעבר. החיים בעבר מקפיאים אותנו והופכים אותנו למוצג ארכיאולוגי במקום לחברה תוססת ויצירתית.
הנוסטלגיה היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, אך לעתים קרובות היא גם מפריעה ומונעת התקדמות חיובית בעתיד. בכל ההיסטוריה האנושית כל הניסיונות לשחזר את העבר באמצעות פנטזיה סנטימנטלית או אפילו פנטסטית תמיד נכשלו כישלון חרוץ.
בברכה שמשה מברך את עמו האהוב אפשר לראות גם מבט קדימה. הוא רואה את ארץ כנען, הארץ שאליה לא ייכנס לעולם, ורואה את בני ישראל מתיישבים בה. הוא רואה את כל האתגרים שמצפים לעם היהודי בעתיד, בימים שיחיו בארץ ישראל וגם באלפי השנים שיבואו אחר-כך, כשיהיו מפוזרים בכל רחבי העולם.
אך הוא גם רואה את הימים האחרונים של הגאולה החדשה ואת שובו של עם ישראל לתורה ולארצו. והאזהרה שלו, אזהרה שהוא חוזר עליה כל ימי חייו, שאסור לבני ישראל לשוב מצרימה, מקבלת פה משמעות חדשה: אסור לנו לחיות רק בעבר. העם היהודי חייב תמיד להתחדש, כפי שאנחנו עושים בקריאת התורה עצמה, ולבנות לו עתיד מזהיר של ביטחון וקדושה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il