בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

עושה שלום במרומיו

בסיום תפילת מנחה הסתובב הגבאי לאחור וראה לנגד עיניו מחזה הזוי: הבימה הייתה מוקפת בערבי חבוש כאפייה, כומר שחובש כובע של כמרים ולבוש גלימה סגולה, ועשרים תיירים עם מצלמות...

undefined

עודד מזרחי

3 דק' קריאה
ביום חמישי בלילה בשנת תשע"ג החל מבצע 'עמוד ענן'. ביום שישי בבוקר קיבל שמעון גולדווסר, הגבאי של בית הכנסת 'קול רינה' בשכונת נחלאות בירושלים, טלפון מאדם בעל מבטא צרפתי.
"שלום שמעון, קוראים לי יהודה. יש לי קבוצה שאני רוצה להביא לבית הכנסת שלכם".
"איזו קבוצה?" התעניין שמעון.
"מדובר בקבוצה של יהודים, נוצרים ומוסלמים שנקראת Peace makers - עושי השלום. אנחנו רוצים לבוא ולדבר עם האנשים שמתפללים אצלכם".
שמעון מסר לאיש את מספרו של הרב רובנוביץ, רב בית הכנסת, באומרו שרק הוא יכול להחליט על כך.
חצי שעה לפני כניסת השבת התקשר שמעון לבית הרב כדי לברר אם יהודה התקשר אליו. אשתו אמרה: "הם השאירו הודעה ולא התקשרנו אליהם. אין עכשיו זמן. מה נעשה?! הרב כבר יצא לבית הכנסת".
בדיוק אז נשמעה אזעקה ברחבי ירושלים, והרב, שהיה בדרכו לבית הכנסת, נכנס לכניסה של בניין סמוך. שאר האנשים כבר היו במקום הכי מוגן - בית הכנסת עצמו שנמצא במקלט רחב ידיים.
בליל שבת הסתכל שמעון בקהל המתפללים המגוון, ולשמחתו לא ראה את הקבוצה האמורה. בתפילת שחרית שוב בדק לראות אם הגיעו, ולרווחתו לא ראה אותם. גם לתפילת מנחה לא הגיעו. בסיום תפילת מנחה הסתובב לאחור וראה לנגד עיניו מחזה הזוי: הבימה שעליה התפלל שליח הציבור הייתה מוקפת בערבי מבוגר חבוש כאפייה ולבוש גלימה ארוכה לבנה, כומר קתולי שחובש כובע של כמרים ולבוש גלימה סגולה, ומסביבם עשרים תיירים עם מצלמות על החזה...
אדם חובש כיפה ניגש לשמעון ואמר: "שלום, אני יהודה, דיברתי איתך ביום שישי בבוקר. אנחנו מקבוצת 'עושי השלום'. באנו לסעודה שלישית ואנחנו רוצים לדבר עם המתפללים שלכם".
הרב לא הגיע לתפילת מנחה. שמעון אמר להם: "אתם מוזמנים לסעודה, אבל אף אחד לא יוכל לדבר חוץ ממני..."
לא הייתה לאנשי הפמליה ברירה. הם תפסו את כל המקומות מסביב לשולחן, בעוד המתפללים הקבועים ישבו על הספות מסביב. באותה שבת קראו את פרשת תולדות. בגלל שהייתה זו שבת חורפית קצרה, שמעון השיג מתורגמן דובר צרפתית שיתרגם את דבריו לתיירים הצרפתים והחל לשאת את דברו: "פרשת תולדות מתחילה במאבק בין עשיו ליעקב. חכמינו זיכרונם לברכה אומרים: 'הלכה, בידוע שעשיו שונא ליעקב'. בגלל השנאה הזאת נאלץ יעקב לברוח בעצת אמו רבקה לדודו לבן ונעדר מבית אביו במשך עשרים ושתיים שנה. העובדה שהוא חזר משם לאחר היעדרות כה ממושכת, לא הרגיעה את עשיו והוא בא עם ארבע מאות איש כדי להורגו, ורק בגלל התערבות של הקדוש ברוך הוא והמלאך ששלח יעקב ניצל. המאבק מתחיל אמנם בסיפור הזה, אבל הוא עדיין לא הסתיים. הוא יסתיים רק כאשר יבוא משיח צדקנו".
שמעון הסתכל על כל אנשי הדת והתיירים ששתקו והאזינו לדבריו המתורגמים וסיים: "בזכות מה המשיח יבוא? רק בזכות מה שאנחנו פועלים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומתאמצים ביתר המצוות. וכאשר יגיע, אז הגויים יפסיקו לשנוא את ישראל, אבל עד אז אין הרבה מה לעשות..."
הערבי המבוגר אמר: "אתה בטח מתפלא שאני יושב פה?"
שמעון חייך: "לא כל כך. אצלנו הכול יכול להיות..."
"תדע לך", אמר, "הכפר שלי הוא הכפר השכן של מבוא מודיעים, הכפר של הרב שלמה קרליבך. בשנת 1979 הייתי נציג של משלחת ידידות שהגיעה למבוא מודיעים".
"ברוך הבא. כעת אני מבין מה אתם עושים פה".
בתום תפילת ערבית של מוצאי שבת יצאה הפמליה הססגונית עם המתפללים לערוך קידוש לבנה.
לאחר קידוש הלבנה אנשי הפמליה נפרדו משמעון ומיתר המתפללים ואיחלו שיהיה שלום בעולם. שמעון לא ידע אם הם חשבו שהשיגו את מטרתם או שהיו מאוכזבים מכך שלא הצליחו לעשות שום רושם פנימי על המתפללים היהודים.
הוא העיף מבט בקבוצה ההזויה, נזכר במבצע 'עמוד ענן' שהחל עתה והרהר בלבו, שכאשר אור הלבנה יהיה כאור החמה ויקוים הפסוק בישעיהו "כי ביתי בית תפלה ייקרא לכל העמים", ויכונן בית המקדש במרומי הר הבית, יגיע השלום העולמי המיוחל, ועד אז עדיף שנמשיך להתפלל בנפרד...
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il