בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ב כסלו התשע"ה

פרק י"ט חלק ל"ב

undefined

בשביל הנשמה

כ"ב כסלו התשע"ה
4 דק' קריאה
כבוד השבת
וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן הַשַּׁבָּת. הִנֵּה אָמְרוּ (שבת קיט ע"א), "רַב עָנָן לָבִישׁ גוּנְדָּא", דְּהַיְנוּ, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בֶּגֶד שָׁחֹר בְּעֶרֶב שַׁבָּת,* כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר יוֹתֵר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת בְּלָבְשׁוֹ בּוֹ בְּגָדִים נָאִים. נִמְצָא שֶׁלֹּא לְבַד* הַהֲכָנָה לְשַׁבָּת הוּא מִכְּלַל הַכָּבוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַהֶעְדֵּר – שֶׁמִּכֹּחוֹ יִבָּחֵן יוֹתֵר מְצִיאוּת הַכָּבוֹד, גַּם הוּא מִכְּלַל הַמִּצְוָה. וְכֵן אָסְרוּ (גיטין לח ע"ב) לִקְבֹּעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

כבוד התורה ולומדיה
וּבִכְלַל הַיִּרְאָה עוֹד, כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ. וּבְהֶדְיָא* שָׁנִינוּ (אבות ד, ו), "כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קב ע"ב), "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לְמַלְכוּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה? לְפִי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב וְגוֹ' וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ, וַיֹאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדָד, אִמְרוּ לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי בָּרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה* לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת'. מַאי 'מַחְמַד עֵינֶיךָ'? לֹא סֵפֶר תּוֹרָה?!" וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח ע"א), "הָיָה הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לֹא יַנִּיחֶנּוּ* בְּשַׂק וְיַנִּיחֶנּוּ עַל הַחֲמוֹר וְיִרְכַּב עָלָיו, אֶלָּא מַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ" וְכוּ'. וְאָסְרוּ עוֹד (מועד קטן כה ע"א) לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה עָלֶיהָ. וְכֵן אָמְרוּ (עירובין צח ע"א, רמב"ם הלכות ספר-תורה י, ה), "אֵין זוֹרְקִין כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת". וְאָסְרוּ (מגילה כז ע"א) לְהַנִּיחַ נְבִיאִים וּכְתוּבִים עַל גַּבֵּי חֻמָּשִׁים. הֵן אֵלֶּה דְבָרִים שֶׁאָסְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְהֶחָסִיד – יֵשׁ לוֹ לִלְמֹד מֵאֵלֶּה וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה לִכְבוֹד שֵׁם ה' אֱלֹקָיו. וּבִכְלָל זֶה, הַנִּקָּיוֹן וְהַטָּהֳרָה הַצְּרִיכָה לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בָּהּ אֲפִלּוּ בְהִרְהוּר בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְלֹא בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָם נְקִיּוֹת, וּכְבָר הִרְבּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהַזְהִיר עַל זֶה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים.
וּבְעִנְיַן לוֹמְדֵי תוֹרָה, הִנֵּה מִקְרָא כָּתוּב (ויקרא יט, לב), "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן",
וּמִינָּהּ יַלְפִינָן* לְכָל מִינֵי כָּבוֹד שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֶׁרָאוּי וַדַּאי לְחָסִיד שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קג ע"ב), "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד" (תהלים טו, ד) – "זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַלְמִיד-חָכָם, הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, רַבִּי רַבִּי מוֹרִי מוֹרִי". וְרַבִּי זֵירָא, כְּשֶׁהָיָה חָלוּשׁ מִלִּמּוּדוֹ הָיָה מֵשִׂים עַצְמוֹ עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כְּשֶׁיָּקוּם מִלִּפְנֵי הַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים (ברכות כח ע"א). כָּל אֵלֶּה דְּבָרִים שֶׁכְּבָר רוֹאִים אֲנַחְנוּ הֱיוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ חָפֵץ בָּם וְגִלָּה דַּעְתּוֹ הָעֶלְיוֹן בָּזֶה, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, הִנֵּה בְּדֶרֶךְ זֶה יֵלֵךְ וְיוֹסִיף לֶקַח בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ.
וּבִכְלָל זֶה כְּמוֹ כֵן כִּבּוּד הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (מגלה כח), שֶׁאֵין דַּי שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁיִּנְהַג בָּהֶם כָּל מִינֵי כָּבוֹד וּמוֹרָא בְּכָל מִנְהָגָיו וּבְכָל פְּעֻלּוֹתָיו, וְכָל מַה שֶּׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה בְהֵיכַל מֶלֶךְ גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂה בָהֶם.
___________________________________
בְּעֶרֶב שַׁבָּת – ביום שישי. לְבַד – רק. וּבְהֶדְיָא – בפירוש. וְהַדָּבָר הַזֶּה – לתת את ספר התורה. לֹא יַנִּיחֶנּוּ – את ספר התורה. וּמִינָּהּ יַלְפִינָן – וממנה אנו לומדים.

ביאורים
כהמשך ללימוד מידת יראת הרוממות של החסיד, שמכוחה הוא מכבד את התורה ומצוותיה, אנו נפגשים היום עם כבודם של תלמידי חכמים. רבי עקיבא דורש מהפסוק "את ה' א-לוהיך תירא" – "לרבות תלמידי חכמים" (פסחים כב, עמוד ב). לכאורה, זוהי דרשה קצת מפתיעה, שכן הפסוק מדבר על יראת האדם החומרי מפני ה' המרומם מכל מושג של חומר, ואילו רבי עקיבא מוסיף ממנו לימוד על יראה מתלמידי חכמים שהינם בשר ודם?!
אך אם נעמיק מעט נראה את הקשר. הקב"ה מרומם מעל העולם הזה ועל כן קשה לנו להשיגו. מתוך לימוד תורתם של תלמידי החכמים אנו נפגשים בגדלות של התורה שהיא גילוי שמו של ה' בעולם הזה. על כן, מתוקף היותם מגלים את שמו של ה' בעולם, ראוי לירא מפניהם ולכבדם.
יסוד זה, ניתן לראות במקור נוסף. הגמרא אומרת (מכות כב עמוד ב) שטיפשים הם אותם אנשים שעומדים מפני ספר תורה ולא מפני תלמידי חכמים. ודאי שכבודו של ספר תורה גדול מכבודם של לומדיו, אך ללא תלמידי החכמים התורה הייתה נשארת בלתי מבוארת ולא היינו יכולים להבין את מצוותיה. על כן כמו שראוי לנהוג כבוד בספר תורה, ראוי גם לכבד את תלמידי החכמים שמלמדים אותנו את ביאור מצוות התורה, ובזכותם אנו יכולים להיפגש עם עומקה וקדושתה של התורה ולקיים מצוותיה. (על פי ים של שלמה קידושין פרק א' סימן עג).
הרחבות
•לקשור את היראה בכבוד
כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ. הרב משה צוריאל מבאר על פי רבי אברהם בן הגר"א כי ישנם שני מיני כבוד – כבוד המגיע מאנשים שהוא כבוד פחות ערך וכבוד נאצל מה' שהוא הכבוד האמיתי ועליו אמרה המשנה באבות [פרק ו] 'אין כבוד אלא תורה'. כבוד זה אינו תלוי בעושרם ובגבורתם של הבריות אלא הוא עניין עצמאי [אור התורה עמ' 153].
הרב צוריאל מבאר כי אחד הביטויים של כבוד זה הוא היראה שהרי "כיון שירא מפני ה', אסור לירא ולפחד משום בריה, וכן אמר בחובות הלבבות : "מאותו פרוש שישב בדד במדבר ושאלו אותו מדוע לא יתירא מלסטים והשיב בוש אני מפני ה', לירא מפני בריותיו, שהם כולם בידו כמוני" [שער אהבת ה' ו]. לכן, כיון שהגיע שמעון העמסוני ל"את ה' אלוהיך תירא" פירש, עד שבא רבי עקיבא ולימד, לרבות תלמידי חכמים [פסחים כב]. ואותו היראה היא יראת ה' עצמו , ויראה כבוד התורה. וזהו אומרו, אין כבוד אלא תורה, ולא כבוד הבריות מפני עושרם או גבורתם, (שזה) הוא אינו כבוד אלא חנופה. אבל כבוד התורה הוא כבוד הנאצל (מושפע מהקב"ה), כי אורייתא וקוב"ה (התורה והקב"ה) וישראל הלומדים תורה חד הוא (אחד הם)" [שם].

לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il