בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

הלכות תלמוד תורה א'

undefined

מפעל משנה תורה

מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
4 דק' קריאה






הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה



יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: רִאשׁוֹנָה - לִלְמֹד תּוֹרָה; שְׁנִיָּה - לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ.

מניין המצוות: לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ - ומטרת הכבוד, שיהיו דבריהם נשמעים ושיקנה האדם לעצמו מידות טובות של הכנעה (מו"נ ג,לו). וְיוֹדְעֶיהָ - חכמים יודעי חכמת התורה, אף על פי שאינם מלמדים אותה (ק').

וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.


פֶּרֶק רִאשׁוֹן

החובה ללמד וללמוד



חובת מסירת התורה


א נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, אֲבָל קָטָן - אָבִיו חַיָּב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ, שֶׁכָּל הַחַיָּב לִלְמֹד חַיָּב לְלַמֵּד.

א שתי מצוות הם: תחילה באה המצוה ללמד את התורה לבנים, שהיא עיקר המצוה מן התורה (סה"מ עשה יא), והיא מוגבלת בזמנה ובהיקפה, ונראה שהיא כוללת ללמד את התורה שבכתב ואת פירושה, הכלול בספר זה, "משנה תורה", ורק בהמשך בא המצוה האישית ללמוד (להלן ח). פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה - פטורים מן החובה ללמד את הבנים, וגם מן החובה ללמוד בעצמם (להלן הלכות ח, יג).

ב1 כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (שם ד,ט). וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (שם ו,ז); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "בָּנֶיךָ" - אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין 'בָּנִים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים" (מלכים ב ב,ג).

ב1 מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים - מפני שהמלמד האציל לו את תוכן הלימוד, וכאילו ילד אותו ונתן בו חיים (מו"נ א,ז. ראה רוצח ז,א).

ג2 מִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו - חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיַּכִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה,א). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַּלְמוּד.

ג2 לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ - הרמב"ם נוקט לשון זו (ולא ללמוד), מפני שמדובר בחובה למסור את התורה לדור הבא, וכאן הוא מוסר לעצמו, ואילו חובת הלימוד העצמי באה רק בהלכה ח. כְּשֶׁיַּכִּיר - כשיגיע להבנה ולהכרה שקיום המצוות מצריך לימוד.

סדר עדיפויות ותשלום על הלימוד


ד הָיָה הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה - הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ; וְאִם הָיָה בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יָתֵר מִמֶּנּוּ - בְּנוֹ קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֵם, לֹא יִבָּטֵל הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ.

ד הָיָה הוּא לִלְמֹד - היה צריך ללמוד.

ה לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה; שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה - אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי - יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה.

ה יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ וכו' - נראה שהדברים אמורים עדיין במצוה ללמד. כלומר במי שלא לימדו אותו תורה, וכעת עליו להשלים את לימודיו הבסיסיים. יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו - לקרבת אישה. ובמקום אחר הרחיב רבנו בעניין זה: "ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה כדי שלא יטרח במזונות [בפרנסה] ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה. מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה [ודבק, עסק בהתמדה] בה כבן עזאי [תלמיד חכמים מימי המשנה שלא נשא אישה], ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אישה - אין בידו עוון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו. אבל אם היה יצרו מתגבר עליו, חייב לישא אישה, ואפילו היו לו בנים, שמא יבוא לידי הרהור" (אישות טו,ג).

ו מֵאֵמָתַי מַתְחִיל אָבִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר, מְלַמְּדוֹ "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (שם לג,ד) וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת 'שְׁמַע' (שם ו,ד). וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט, פְּסוּקִים פְּסוּקִים, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע, לְפִי בֻּרְיוֹ, מוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת.

ו וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת שְׁמַע - "שמע ישראל, יי אלהינו יי אחד". לְפִי בֻּרְיוֹ - לפי יכולת הלימוד שלו.

חובת כל איש ללמוד תורה


ח כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים - חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א,ח).

ח כָּל אִישׁ - להוציא נשים ועבדים וקטנים. שֶׁתָּשַׁשׁ - שנחלש. הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים - לבקש צדקה. וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה - ואין הכוונה ללמוד כל היום וכל הלילה, אלא שחובה לקבוע עתים ללימוד ביום וללימוד בלילה (ק').

י עַד אֵמָתַי חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה? עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ד,ט), וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שָׁכֵחַ. יא וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ זְמַן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת, וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה; וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'תַּלְמוּד'.

יא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - הלכות פסוקות, כגון חיבור זה, ספר "משנה תורה". מִדּוֹת - שיטות וכללים שנלמדים בהם דינים מפסוקי המקרא, כגון י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. הוּא הַנִּקְרָא תַּלְמוּד - אין הכוונה לספר מסוים, התלמוד הבבלי או הירושלמי, אלא לאופן לימוד שהוא כזה.

יב2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁלָּאָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בְּחָכְמָה, וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבַד, לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.

יב2 דִּבְרֵי הַשְּׁמוּעָה - תורה שבעל פה, הלכות פסוקות.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il