בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

שמונה בעקבות אחד

עדי עמדה במטבחון ומזגה מים רותחים לכוס נס קפה, ואז שמעה את יעל קוראת: "מה זה?! אני לא מאמינה, יש פה נחש"

undefined

עודד מזרחי

תשע"ה
3 דק' קריאה
עדי התגוררה במשך שנה וחצי בקיבוץ האון השוכן לחוף הכנרת, ודווקא שם החלה להתקרב ליהדות. כאשר רצתה להתחזק יותר עברה לירושלים. כעבור שנה חזרה לקיבוץ למשך שבוע, כדי ללוות זוג חברים קרובים בחתונתם. חברה בשם מיכל השאירה לה את דירתה בקיבוץ כדי לישון שם במהלך אותו שבוע.
הדירה הייתה בסך הכול חדר בינוני שמחולק לפינת שינה, סלון קטנטן ומטבחון. היא שמחה מאוד על האירוח בדירה הנעימה והנקייה, השאירה שם את חפציה ויצאה להגיד שלום לכנרת האהובה.
הביקור בקיבוץ עורר אצלה את הפחד הגדול שהיה לה מנחשים. כאשר התגוררה במקום עירוני לא חששה שתפגוש נחשים ברחוב, אבל כאשר התגוררה בקיבוץ מעולם לא העזה להסתובב בחיק הטבע או לצעוד בחוף הכנרת, מחשש פן תפגוש איזה נחש בדרך, ולכן הייתה חייבת ללכת עם אדם נוסף. הפחד מאוד הגביל אותה וממש מירר את חייה.
באותה עת קראה את פרק שירה, המביא את שירת החיות ושירת איתני הטבע לקדוש ברוך הוא. כל יציר נברא ופסוקו המיוחד, כולל שירת הנחש שפסוקו הוא: "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". נאמר לה שיש סגולה לקרוא את פרק שירה במשך ארבעים ימים רצופים, וכעת הייתה באמצעיתם.
כחוזרת בתשובה טרייה השתוקקה להתבודד בחיק הטבע, כעצת רבי נחמן, ולקרוא את פרק שירה בנחת, אבל שוב אותו פחד השתלט עליה.
בכל זאת הצליחה באותו בוקר להתרחק קצת מהמגורים לכיוון החוף הסמוך והתפללה בתוכה: "השם, בבקשה תעזור לי. קח ממני את הפחד הטיפשי הזה. תעזור לי לא לפחד מנחשים. זה ממש משבש לי את החיים. אין עוד מלבדך, בבקשה ממך...". לאחר מכן קראה את פרק שירה בכוונה גדולה.
באותו לילה הלכה לישון שמחה וטובת לב, בלי שמץ חשש. היא ישבה על המזרן הדק ששימש כספה, וקראה קריאת שמע על המיטה. הייתה לה תחושה שעליה לכוון היטב במילים. לאחר מכן הלכה לישון.
בתום עשר שעות שינה מתוקות, התעוררה בשמחה לשמע ציוץ הציפורים. חברה טובה בשם יעל, בת הקיבוץ, באה לשתות עמה קפה והן התכוננו לצאת לשחות בכנרת. עדי עמדה במטבחון ומזגה מים רותחים לכוס נס קפה, ואז שמעה את יעל קוראת: "מה זה?! אני לא מאמינה, יש פה נחש..."
עדי כמעט התעלפה. היא הציצה וראתה נחש אפור כהה ומפוספס חומק מתחת לאחד הרהיטים. לאחר מכן נרתעה לאחור ורצה מהר החוצה, רועדת כולה.
יעל יצאה בעקבותיה והן נעלו את הבית. כעת החלו לחפש מישהו שיוציא את הנחש. הגברים שפגשו בדרך לא העזו להיכנס לבית, ואז הגיע בחור אמיץ בשם נסים. הוא נכנס לדירה והצליח ללכוד את הנחש. כאשר עמד להוציאו בתוך דלי, הגיח לקראתו נחש אחר שהיה מתחת למזרן והכישו ברגלו. אולם הוא היה נעול נעלי עבודה גבוהות ולא אונה לו כל רע. הוא הצליח ללכוד גם את הנחש השני, ואז גילה לתדהמתו שיש עוד נחשים בבית, ממש מאורת נחשים...
נסים יצא החוצה עם שני הנחשים בדלי. הוא התקשר למיכל לקבל את אישורה להוציא את רהיטיה החוצה כדי שיוכלו ללכוד את יתר הנחשים. לאחר שהאישור ניתן, הזעיק חבר נוסף וביחד הוציאו את כל הרהיטים והצליחו ללכוד את הנחשים אחד אחד, עד שמצאו את הנחש השמיני שורץ מתחת למקרר. בסיום המבצע נסים הראה לעדי דלי מלא בשמונה נחשים רוחשים... הסתבר שרובם הסתתרו מתחת למזרן שעליו קראה עדי בבטחה קריאת שמע על המיטה.
עדי החלה לקלוט מה אירע לה באותו לילה: היא ישנה בשלווה לילה שלם בדירת חדר בחברת שמונה נחשי צפע ארסיים!
היא חשה בבירור שהקדוש ברוך הוא אומר לה שאין שום פחד בעולם כלל, שהנחש שר לה' ומבוטל אליו, שכל שמונת הנחשים תלויים בעקבות האחד ברוך הוא. היא הרגישה שהשם יתברך איתה תמיד, שומר עליה, ואפילו אם הסכנה הגדולה ביותר סמוכה אליה, שום דבר רע לא יאונה לה, אלא אם כן הוא יחליט אחרת.
זה היה סוף חודש אלול, חודש התשובה. האירוע השפיע על כל מי שחווה את החוויה. נסים, לוכד הנחשים, סיפר לה שהוא קיבל מהמקרה מסר שלא ללכת יותר למקומות מפוקפקים שאליהם נהג ללכת באותה עת, מאורות נחשים למיניהן, ואחרי זמן לא רב חזר בתשובה.
כיום עדי מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיהם בכפר תפוח, וכמעט מיותר לציין שמאותו יום היא כבר לא מפחדת מנחשים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il